שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק ב · תשובה יא
אל אבן הזוהר, כעצם השמים לטהר, ה"ה אהובי ידי"נ, הרב החרוץ מופלג וחריף חכם מפואר וצדיק נשגב שמו מו"ה צבי הרש קארמעל בק"ק קראקוי יע"א:
מכ"ק קבלתי וששתי בנעימי נאומיו, ראיתי דבריו ד"ת שהקשה לשאול מאי טעמא דשמיטתא דלא אשתמיט לאחד להפוסקים בהעתקתם דינא דמתני' ר"פ המדיר את אשתו מלהנות לו עד שלשים יום יעמיד פרנס היינו שיאמר כל הזן אינו מפסיד והא עדיין קשי' הרי מה שקנתה אשה קנה בעלה נמצא ניהנית משלו דכאן לא שייך תי' הר"ן בנדרים ד' פ"ח לחלק בין מעות למזונו' ממ"ש וזן את אשתו וכו' וה"ל לומר דהפרנס צריך שיאמר לה ע ע"מ שאין לבעלך רשות בה וכו' אלו דפח"ח:
לענ"ד לק"מ דמה שקנתה אשה קנה בעלה לאו דאוריי' הוא רק תק"ח הוא שיאכל הבעל הפירות ככל נכסי מלוג, ופשיטא מלתא דאם אדרה שלא תיהנה ממנו שעי"ז היא צריכה לדברים קטנים שאין מעשה ידיה מספיק לה, אם אחר נותן לה עליהם כה"ג לא תקנו לו חכמים דקנה בעלה, והרי עדיפא מצינו בב"ת ד' מ"ח ע"ב הוא עשה שלא כהוגן לפיכך עשו עמו שלא כהוגן אפי' ממון שלו הפקירו ועשאוהו מתנה כו', ומכ"ש דכה"ג לא הקנו לו את שלה מה שנתנו לה ע"י עשייתו עמה שלא כהוגן שהוא אדרה וגרם לה שצריכה לקבל מאחר, הא חדא:
ועוד את"ל נמי לא פלוג בתק"ח, גם בכה"ג קנה בעלה בתק"ח מ"מ הרי א"כ אי אפשר לה להנות גם ע"י פרנס מה"ט וע"כ הדין יוציא ויתן כתובה לאלתר ואנן סהדי ודאי דלא ניחא ליה לבעל בתק"ח זו לרעתו, וכל האומר אי אפשי בתק"ח כו' שומעין לו, א"כ איהו הבעל לא ניחא לי' דלקני כדי שלא יכופו אותו להוציא כו' לאלתר, הא תרי:
ועוד בה שלישי, הרי גוף המתנה שנתנו אחרים לאשה היא לעצמה ולא לבעלה אלא שבעל אוכל פירות היוצאים ממתנה שקבלה בנכסי מלוג משא"כ במציאה כמו שכתב החלקת מחוקק סי' פ"ה ס' קט"ו ועיי' תשוב' הרשב"א ח"ג סי' קמ"ג בקצה"ח סי' קע"ו סי"ב ובאס"ז כתובות בר"פ מציאת האשה, היינו מתנה הראוי להוציא פירות, משא"כ בכה"ג במדיר את אשתו מליהנות לי ומספקת במש"י לדברים גדולים כו' דיעמיד פרנס למ"ד יום היינו שזה האחר ניתן לה כל יום ויום בפ"ע מה שצריכה באותו יום לדברים קטנים דסתמא לא נותן לה במוקדם בפעם אחת על כל למ"ד (דשמא יתיר בעל את נדרו תוך זמנו או שמא תתרצה שא"צ ל לדברים קטנים דלא סגי לה בהו) למ"ד יום אלא כל יום ויום מספיק לה פרנס דברים קטנים כגון בשר ודגים וכיו"ב שצריכה לאכול לבו ביום, והיינו מת שנושאת ונותנת לתוך פיה לבד, ומתנה זו אינה ראוי' לעשות פירות ואין לבעלה בה זכות של כלום אלא כולה לעצמה הוא כנ"ל, הא תלת:
ומעלתו נחית לתרץ עפ"י שיטת הרמ"ה בטור סס"י פ"ד באומרת איני נזונת ואיני עושה או א"ל הבעל צאי מ"י במזונותיך כגון שאינה נזונת גם מציאתה ומתנתה שלה הם ולא לבעלה כו' ומתניתין דהמדיר בהכי מוקמינן לי' כו':
במח"כ ז"א דע"כ לא פליגי הרמ"ה והרא"ש בדין זה אלא במציאה דהו"ל כהעדפה ע"י דחק ובכלל התקנה דמ"י תחת מזונות הוא ס"ל לרמ"ה באינה ניזונת מבעלה מציאתה לעצמה לגמרי ותהא לה איבה ואיבה אבל מתנתה שאין גוף המתנה לבעלה כמו מציאתה אלא היא כשאר נכסי מלוג שהכניסה דגוף שלה ובעלה אוכל הפירות שתיקנו לו תחת פרקונה ולא תחת מזונות, ואין המתנה בכלל מ"י העדפה ע"י דחק ומציאה, שרוב פעמים באים ע"י דחק וטורח החיפוש, משא"כ מתנה ואפי' שאינה נזונת מבעלה כבמתני' המדיר את אשתו כו' דמתוקים הכי בא"ל צאי מ"י במזונותיך, מ"מ מתנתה שמקבלת יש לבעל בה פירות גם הרמ"ה מודה בזה להרא"ש, והנני אוה"נ החותם בברכה, יראה בנחמה, בעיר ד' שמה, ובנויות ברמה כנפשו ונפש ידידו הדש"ת: הק' יהודה אסאד: