שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה רז
שפע שלום וברכה והצלחה. לכבוד אהובי תלמידי הותיק הרבני מופלג מאד נעלה מלא יראת ד' טהורה. ושוקד על התורה אומנתו כבוד שמו מו"ה ליפמאן טויסק ני'. מ"צ בקירכבערג:
בערב יום אתמול קבלתי אגרתך עבי"ד רעציפיסע. ומתוכו ראיתי כי דברי ריבות בשעריך. ואתה מתרעם על אשר לא השבתי לך על אגרת הפונה קדום בימי החורף וכל זה בושה לך נגד זקני עמך:
הנה עמוס התלאות אני להשיב לרבים קרובים ורחוקים דבר ד' תמיד מלבד מילי דמתא ובני הישיבה המבקשים תפקידם ד' עליהם יחיו:
ולפעמים בא לידי שכחה מלהשיב לא' מהנה וגם לא חשבתי שימשוך הריב כ"כ זמן בקרביכם כאמרו ז"ל כל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. ועתה שהזכרתני עוד לא שקטה המחלוקות נזכרתי כי כבר השבתי לך כמדומה באגרת אשר יחדתי לכבוד י"נ הקצין ר' אברהם כ"ץ ני' [ע"ד האיסור אשר ביניכם. דפשיטא מלתא אחר שהכרזת ברבים האיסור על בשר שחוטי חוץ זולת תשלומי חק הקצוב במקומכם עפ"י הסכמתך והסכמת רוב מנין ורוב בנין הוא איסור גמור על כל א' וא' מהשייכים לאותו ציבור עפ"י דין תורה בלא שום פקפוק ולא אפונה כי אנשי עדתך אנשי ברית אמת מחזיקי דת תורה הקדושה המה יודו על האמת. ולא יעשו עולה אבל ישתדלו לעשות שלום כי גדול השלום והכל שלום:
ומה שעלה ספק בידך במעות פורים אי יוצא י"ח מצות מתנות לאביונים אם הוא משלח עבי"ד בימי הפורים באופן שיגיע ליד המקבל אחר ימי הפורים. או איפכא צריך לשלטם עבי"ד קודם פורים. כדי שיגיע ליד העני ביום פורים כי המצוה תלוי' בשמחת המקבלים ע"כ:
הנה כן נשאלתי כבר מבני הרב החריף ובקי מו"ה אהרן שמואל ני' על מצות משלוח מנות באופן זה בשלוח עבי"ד. וזה אשר השבתי לו בקצרה וז"ל אהובי בני ע"ד הספק שנסתפקת בדין משלוח מנות למרחקים אימת זמנו. נ"ל פשוט זה בכלל באלו מקדימים ולא מאחרים דתנן מגילה דף ה' היינו בזמני קריאת המגילה והא הימים האלה נזכרים ונעשים כתיב אתקיש עשיה לזכירה וכמו שהקרימו זמן הכפרים לקריאת המגילה הוא הזכירה משום ולא יעבור כתיב והכי נמי עשיה משלוח מנות גמר העשיה בעינן בזמנו ולא יעבור. ועי' במג"א ר"ס תרצ"ד בשם בעל המאור לא יתן קודם פורים דלמא אכלו משמע הא לא"ה שרי ועי' בפמ"ג שם ובסי' תרצ"ה ס"ק י"ג עכ"ל מ"ש לבני: ועתה אשיב ידי להשיב לך בתוספת ביאר על מתנות לאביונים כה"ג נ"ל פשיטא מלתא כסברתך אחרונה הנ"ל דקיי"ל הלכה פסוקה מגלת פורים לפורים בב"מ ר"פ האומנים וכתב הטור א"ח סי' תרל"ד ואין עני רשאי להוציאן בדבר אחר אלא בסעודת פורים ועי' בפ"ח שם ואפי' החולקים שם הרי"ף והרא"ש דמקילים דעני יכול לעשות בו מה שירצה אבל הא מיהת כ"ע מודים דהמצוה תיקנו על בו ביום הפורים עצמו דוקא. ר"ל גמר המצוה הוא קבלת האביונים יהיה ביום הפורים שאין המצוה נקראת על תחלתה אלא על גמרה דומיא דכל אינך דבקרא לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות וכו' ומתנות לאביונים הוקשו כל העשיות דבקרא לעשו"ת אותם וכו' להדדי כמו משתה ושמחה עיקרה וגמרה דוקא ביום הפורים עצמו אבל בהתחלתה לבד כגון שהכין המשתה ביום פורים ואכלה ושמח למחרת יום פורים לא יי"ח ה"נ משלוח מנות ומתנות בעינן שיהיה קבלת האביונים גמרה של מצוה ביום הפורים וכן אמרו במגילה דף ד' ע"ב מגילה בשבת לא קרינן ר' יוסף אמר מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא רגילה. ופירש רש"י נשואות לקבל מתנות האביונים. ואי אפשר בשבת לקבל דייקא. וזהו אצלם המשתה והשמחה. וא"כ הרוצה לשלוח למרחקים עבי"ד מתנות אביונים ע"כ לשלחם קודם פורים בכדי שיגיע ליד המקבל ביום פורים. אבל אם נתנם ביום פורים עבי"ד ומגיעים ליד המקבלים אחר הפורים לא יי"ח המצוה בין משלוח מנות ובין מתנות לאביונים אבל אם מזכה להם מתנותיו ע"י אחר אפילו במקומו של הנותן ודאי זכין לאדם שלב"פ כאילו הזוכה הוא שליח לקבלה של חבירו רעהו או של האביון המקבל וכאילו הגיע מיד ליד המקבל הוא שפיר יי"ח המצוה אפילו אין שלוחו עבי"ד כנ"ל אף שאין מגיע ליד האביון עד אחר זמן אחר הפורים:
שוב אחרי כתבי זאת מצאתי ראיתי חקירה זו בבאר היטב בשם ספר יד אהרן והעלה הלכה גם כן ע"ש גם באשל אברהם בזה והנאני. ודין השני בזוכה ע"י אחר דמהני. נ"ל ראיה ממשנה בב"ק דף ק"ג עש"ה:
וזה ימים נשאלתי מכבוד תלמידי הרב מו"ה משה ליב כ"ץ ני' דיין דק"ק נ"ש אי יוצא י"ח מצות משלוח מנות ע"י עכו"ם אי המצוה הוא בשליחות כדדייק לשנא דקרא משלוח מנות. אי נימא דעיקר קפידא הוא שחבירו יקבל המנות בכל צד וא"כ קשה קרא למה כתיב משלוח מנות הול"ל נתינת מנות וכו'. ולענ"ד נראה דהנה לשון הש"ע רס"י תרצ"ד חייב כל אדם לית"ן לפחות ב' מתנות לב' עניים וכו' וסוף סי' תרצ"ה חייב ל לשלוח לחבירו ב' מנות דייק כלישנא דקרא מ"שלוח מנות איש לרעהו ו"מתנות לאביונים. ובאמת נ"ל פי' הקרא הכי תיבות משלוח מושך א"ע ואחר עמו. ר"ל מ"שלוח מנות וכו'. ו"משלוח מתנות וכו' ונקט קרא לשון משלוח לרבותא דאף על גב בכ"מ מצוה בו יותר מבשלוחו קמ"ל קרא בזה אין קפידא שלוחו שוה ממש כמו ע"י עצמו א"נ עדיף נמי מצוה יותר בשלוחו לפי שתכלית כוונתם במצוה זו מקרב הלבבות לאהבת ריעים לכן יותר דרך כבוד הוא ע"י שלוחו. ודיבר הכתוב בהוה אורח ארעא אבל ודאי א"צ ביה דין שליחות דהא מעשים בכל יום חזינן דמשלחין ע"י קטנים. וגם ע"י עכו"ם עבי"ד כנ"ל ונכון הוא. ועי' ס' החיים על א"ח להגאון מוהר"ש קלוגר ני' בהל' מגילה סי' תרצ"ה כתב וז"ל וכדומה שגם בשלוח מנות אין צריך לשליחות ולא דעת המקבל שיכוין לפטור את המשלח וכו' ע"ש ונהניתי שכוונתי לדעתו בזה ותל"מ:
וע"ד החינוך ס"ת ביום טוב ששאלת נ"ל כיון דמדינא מותר להוסיף על מנין חמשה קרואים כמתניתן במגילה ריש דף כ"א ר"פ הקורא עומד אף דנהגו שלא להוסיף ביום טוב טעמא הוא משום כדי להרבות שמחת יו"ט וכמו הממהרין לצאת מבית הכנסת ביו"ט מה"ט אבל לכבוד חינוך ס"ת הרי איכא שמחת התורה ומתענגים בזה שמוסיפים הקרואים בפעם ראשונה גם זה שמחת יום טוב הוא להם ומותר להוסיף ביו"ט. אמנם כללא בידן אל ישנה אדם מפני המחלוקות ומכ"ש באתרוג דשכיחי אינשי דקפדי ע"ז. ואם עדות ר' דוד סופר כן הוא. אל תדמה את עצמך אליו אבל אין עולה על זכרוני שהוריתי נך למעשה בשום פעם ביום טוב אלא בשבת לבד לכן גם אתם אל תשנו בזה וכלל גדול השלום:
נאם החותם בברכה כנפשך ונפש אוהבך נאמן הדש"ת:
הק' יהודאסאד: