שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קעה
החיים והשלום יהי' תמים אל ראש אהובי ידי"נ הרב החריף ובקי משנתו נקי. ותיק וחסיד כ"ש מוה' ישעיה בייערן ני'. וכעת אבד"ק פאטאק: גי"ה קבלתי זה ימים עם ברכתו ושמחתי על הרמת קרנו בעזה"י. ואמור רבנן בכפילא לבשריני גם בשורה טובה מאהובי חתני הרב ני' גם ברוך יהיה הנה כי כן יבורך גבר ירא ה' כבוד מעלתו ני' בכפליים כאשר עם לבבו נאמן אמן וכי"ר. והנני להשיב על הערותיו אשר העלה:
א הקשה לפמ"ש התוס' ריש ביצה ג' ע"ב דבספק מוקצה נמי החמירו כדאורייתא א"כ מפהג"מ שם דף י' על ב"ה גבי זו"ז אני נוטל אדב"ה גבי טומאה דס"ל יש ברירה והא טעמא דבדרבנן יש ברירה משום סד"ר להקל הוא א"כ גבי מוקצה מה"ט אין ברירה ונ"ל לתרץ דהא בלא"ה תמוה הרי תוס' דף ד' ע"ב גבי אין מבטלין איסור כו' כתבו דמוקצה אין לו עיקר כלל מדאוריי' א"כ משמע אדרבה גזירת מוקצה קיל טפי משארי דרבנן וכן הקשה הפ"י על התו"י וצ"ע. לכן נ"ל דה"ט דתוס' ישנים כיון דרבה הוי ס"ל בס"ד בפסחים מ"ז מ"ח מוקצה דאו' מהאי קרא דוהכינו כו' א"כ למסקנא נמי דהדר ביה ומוקי לקרא לאיסור הכנה מיו"ט לשבת אבל מוקצה דרבנן הוא: מיהת יש לו אסמכת' מקרא זה דילפי' מיניה דין הכנה ומבואר ברש"י שבת ל"ד ע"א ד"ה בע"ת דכל כה"ג לא אמרינן ביה סד"ר להקל כנ"ל ולפי"ז נ"ל אף דבס"ד מוקצה דאוריי' יליף רבה מהאי קרא גם ביו"ט ס"ל הכי כדמשני הש"ס התם עייל עצי מוקצה ללקות עליו ע"כ ה"ט משום דיו"ט נמי אקרי שבת כפרש"י ריש ביצה דף ב' ובשבועות דף ט"ו ע"ב והרמב"ם פ"ג הי"א מהל' תמידין ומוספים ובפי' המשנה חגיגה י"ח היינו להס"ד דמוקצה דאורייתא הוא וה"נ למסקנא לענין הכנה דאורייתא יו"ט ושבת שווים. אבל מוקצה דרבנן למסקנא אלא דיש לו אסמכתא מקרא זה דוהכינו כו' וקרא והיה ביום הששי והכינו כו' כתיב דוקא מוקצה דשבת החמירו בו בסד"ר מה"ט דנ"ל סמך מקרא. משא"כ מוקצה דיו"ט דאין לו סמך מקרא דינו כשאר דרבנן וספיקו להקל א"כ תי' התו"י ומהרש"א ניחא כיון דברייתא קתני א' ביצה שנולדה בשבת וא' כו' ביו"ט לכן לא פריך ש"ס על ר"נ הא סדר"ב להקל משום די"ל וספיק' אסור' קאי רק אנולדה בשבת אבל ביו"ט באמת סדר"ב דמוקצה להקל. ולפ"ז פהג"מ דף יו"ד שפיר על ב"ה גבי מוקצה דיו"ט הל"ל יש ברירה וה"ט נמי דתוס' דף ד' ע"ב הנ"ל גבי אין מבטלין עצים שנשרו ביו"ט מוקצה דיו"ט קיל שאין לו עיקר מדאו' כלל ואין כאן סתירה וזה נ"ל כוונת רש"י ביצה דף ע"ב ד"ה אבל מדרבנן וז"ל כגון מוקצה דהכא ותיבת דהכא מיותר. אבל ר"ל כלפי מ"ש רש"י לעיל רבה לטעמיה דמוקצה דאו' ס"ל דף ב' ע"ב א"כ למסקנא נמי עכ"פ יש לו סמך מדאו' ודינו כמו דאורייתא: לכן פי' מוקצה דהכא דייקא ר"ל מוקצה דיו"ט ודאי דרבנן הוא בלא עיקרו דאורייתא וכמ"ש התוס' התם כנ"ל ובהכי מתורץ קושית התוי"ט ריש ביצה אמאי לא נקט במשנה נמי ביצה שנולדה בשבת ולפמ"ש ניחא דכיון דבמתני' בודאי מיירי דלא תני בה וספיקא אסור'. לכן שביק למתני שנולד בשבת משום דגם ספק אסור במוקצה דשבת כנ"ל וה"ט נמי דהשמטת הרמב"ם להא דספיקא אסור' ונדחקו בטעמו ה"ה והלח"מ בפ"א מיו"ט הלכה י"ג י"ח ע"ש ולפמ"ש הנה נכון כיון דפסק כר"נ בשבת מוקצה מותר א"כ ביו"ט לבד ספק מוקצה מותר ס"ל ובריית' רק על שבת קאי כנ"ל ודוק:
ב הקשה מעלתו על הר"ן ר"פ השותפים אי אמרי' בדאורייתא אין ברירה והא נדרים דשיל"מ הוא וסד"ר להחמיר ביה:
הנה בנודר ע"ד רבים ל"ה דשיל"מ ועוד באוסר פרותיו על חבירו לא מקרי דשיל"מ כיון שהנאסר אין יכול לשאול עליו ועיין בלח"מ פ"ה מנדרים לכן הוצרך הר"ן רק לדחות דבדאו' אין ברירה:
ג הקשה לסברת החוו"ד סי' ק"י מחלק בין ספק איסור לספק מצוה להרמב"ם: א"כ מאי מקשה במנחות ה' ע"ב מן הבקר ל"ל ות"כ מק"ו מבע"מ והא שפיר איצטריך לספק טריפה. יפה הקשה ובגליון הס' חוו"ד שלי כתבתי כבר מאז וז"ל וגוף הסברא ק"ל א"כ מ"פ במנחות ה' ע"ב והלא דין הוא כו' והא ס' טריפה מותר להדיוט מדאו' וה"א דיו לבא מה"ד כו' ואצטריך מן הבקר דבעי' כשר ודאי ועיין תוס' חולין דף כ"ב ע"ב דכה"ג שפיר איצטריך קרא על ספיקא ע"כ לשוני מאז ועתה מצאתי בתשו' בית אפרים סי' ב' מחא"ה הביא בשם רבו לתרץ שיטת הרמב"ם כדברי החוו"ד ממש והמחבר ב"א הנ"ל הרגיש עליו בקושיא זו הנ"ל מסוגי' דמנחות ועיין תשו' בית אפרים, חא"ח סי' נ"ו דף ע"ו ע"ד:
(הג"ה מבן המחבר) ולי קשה על גוף הסבר' חוו"ד דהא חזינן גבי חלב דכתיב לאו ואפ"ה חייב על ס' חלב מדחייב אשם תלוי וכ"כ בשלהי מס' כריתות איכא למ"ד דאפי' על ס' נבילה חייב אשם תלוי בשלמא לשיטת הכ"מ שכתב דבס' כרת מודה הרמב"ם ניחא דספק לאו ילפי' מהא דס' ממזר אבל ס' כרת ילפי' מאשם תלוי ומה שהקשו על הכ"מ מסוטה דף כ"ח דפה"ג מוהבשר כל טהור כו' הא ס' יאכל כו' ומאי קו' הלא בשר כל טהור כו' דס' אסור שהוא איסור כרת אבל טומא' בשר הוא בלאו. וי"ל כיון דכתיב וכל טהור משמע אפי' טבול יום ואיתא ביבמות וכ"פ הר"מ דט"י שאכל קדשים אינו רק בלאו. שוב מצאתי הסברא וקושית השואל גם בבית אפרים על טריפות הריאה בתשו' הנספחים שם דף מ"ח ושם נכתב בצדו כת"י גם הערתי זו שהערתי והכת"י שמה הוא מהגאון מ' דוד דייטש אב"ד דע"ח זצ"ל. אבל לי עו"ק על סבר' החוו"ד דבמצוה צ"ל ודאי וכן בלאו כו' וק' מגמ' דחולין קט"ו מדאסר לגבוה ש"מ להדיוט מותר כו' וק' הנ"מ הוא בס' כלאים וס' או"ב דאי ממשק' ישראל ה"א כמו דמותר להדיוט ה"ה לגבוה וקמ"ל קרא דלגבוה אסור בספק ודוק וצ"ע):
וכעת נ"ל לתרץ בפשוט דהא גם בלאו ק"ו מבעל מום איכא למילף טריפה לגבוה דאסור מבנין אב מבעל מום אע"ג דמותר להדיוט וה"נ ספק טריפה להרמב"ם אלא דברייתא מנחות ה' אתי' כתנא דס"ל חתיכה א' בעי' וס' דאו' נמי להחמיר מדאורייתא גם להרמב"ם לדידיה איכא נמי ק"ו מבעל מום גם בס' טריפה ולרמב"ם נמי דס"ל להלכה ב' חתיכות בעי' וספק מה"ת להקל. וליכא ק"ו על ספק טריפה מכח ק"ו מיהת בנין אב איכא והלא דין הוא ממה מצינו כו' כנ"ל ולק"מ. אבל לפמ"ש באספ"ז בב"מ ז' דאף דפריש מרוב' מ"מ ספיקא הוא ולא ודאי ובפלתי סי' ס"ג ייחס סברא זו גם לה"ה אליביה דרמב"ם פ"ח ממאס"ו ע"ש לפ"ז ליתא לתי' החוו"ד על הרמב"ם בסברתו הנ"ל דעדיין קשה גם אי הלך אחר אחר הרוב והא אשר יעבור ודאי ולא ספק כתי' והדק"ל איך מוכח רוב מדאו' ונ"ל ואכ"מ נאום אוה"נ הדש"ת וחותם בברכה:
הק' יהודא אסאד: