שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קסב
האלף לך שלמה ה"ה כבוד הוד ידיד ה', וידי"נ ורב חביבי צמידי חמידי הרב המאה"ג המופלג ומפורסם חריף ובקי נשגב וצדיק מוה' שלמה דייטש ני' אבד"ק איפאלשאג יע"א ומחוז פינטארי:
גי"ה קבלתי וע"ד החידוש אשר העלה מעלתו בכחו הגדול ליישב קו' הרב מוהר"א קינין ז"ל בתשובה מאהבה על ר"א במשנה פסחים מ"ו לא תקרא לה שם וכו' והא ר"א מדב"ש חמץ בכותבת ס"ל ושיעור חלה טמאה בפסח שאין לשין יותר משיעור מג' ביצים אין מגיע לשיעור לעבור עליו בב"י וכו' ותי' מעלתו עפ"י, מ"ש הר"ן הובא בב"י סי' תמ"ב דפת שעיפשה ולא נפסל מאכילת כלב רק מאכילת אדם דחייב לבער ה"ט כיון דעכ"פ ראוי לחמע בו עיסות אחרות ה"ל כמו שאור וכו' א"כ בפת שעיפשה כה"ג אף לב"ש שיעורו בכזית כיון דשם חמץ בטל ממנו ע"י שאינו ראוי לגר וחיובו רק משום שאור ונמצא קולו חומרא וה"נ אם יניח העיסה בלי אפיי' אינה ראוי לגר לאכילה וה"ל שלא כדרך אכילה ובב"י חייב משום דראוי לחמע בו את הפת כמו שאור דינו בכזית גם לב"ש את"ד מעלתו דפח"ח הנה לכאורה נכון הוא אבל לא אמת דהא אמרינן חומרא דשאור נגד חמץ הוא דחימוצו קשה וב"ש גופי' אמרי' הכי לכתוב חמץ ולא בעי שאור דק"ו הוא ומה חמץ שאין חימוצו קשה וכו' א"כ שאור דוקא שחימוצו קשה ועי"ז אינו ראוי לאכילה בשום פעם גם אחר אפייה אבל פת שעיפשה כיון שהיה ראוי לאכילה מתחילה אין חימוצו קשה ונפיק ליה משם שאור אלא דמ"מ ראוי לחמע בו עיסה ודאי לענין השיעור לב"ש בכותבת דינו כדמעיקרא עודו ראוי לאכילה היה קודם שעיפשה וק"ו היא קודם שעיפשה היה שיעורו בכותבת אף דאית ביה תרתי ראוי היה לאכילה וגם ראוי היה לחמע בו עיסה מכ"ש סופו אחר שעיפשה שאינו ראוי לאכילה אין שיעורו חמור טפי לעבור בכזית דאף מכלל חמץ יצא ולכלל שאור לא בא שאין חימוצו קשה וה"נ עיסה קודם אפייה הוא בכלל החמץ דקרא כיון דאחר אפייה יהיה ראוי לאכילה אין חימוצו קשה כמו שאור ושיעורו לב"ש בכותבת וע"כ צ"ל הכי להרמב"ם ריש הל' חמץ דס"ל שאור וחמץ שוים דכל זמן שלא נפסלו מאכילת כלב חייבים בביעור גם חמץ וכשנפסלו מכלב אינם חייבים בביעור אפי' שאור [ודלא כהראב"ד דמשיג עליו] קשה לדידיה הצריכותא לב"ה בש"ס ביצה דף ז', ואי כר' חמץ משום שראוי לאכילה וכו' והרי אפי' אין ראוי לאכילת אדם חייב בביעור ואם נפסל מאכילת כלב הרי גם שאור אין חייב בביעור ואיך קאמר דחמץ ה"ט דראוי לאכילה ועכצ"ל דראוי לאכילה היינו שעכ"פ כבר היה ראוי לאכילה בתחילתו קודם שנפסל מאדם משא"כ שאור וכו' וכ"כ הצל"ח ריש ביצה יעו"ש הרי דפת שעיפשה וכן עיסה בכלל החמץ דקרא הוא ושיעורו לב"ש בכותבת הוא כנ"ל ותל"מ כעת יתנהו ה' למעלה ראש כא"נ ונפש אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודא אסאד: