שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קנט
חיים ושלום וכ"ט לכבוד ידי"נ הרב הגדול המופלג חו"ב צדיק מופלג קש"ת מוה' מאנדל ני' אבדק"ק רעטא יע"א:
מכ"ק קבלתי ודבריו דברי תורה ראיתי במה שעמד על תמיהת מהרש"א ומשנה למלך פ"ב מתרומות שהניחו בצ"ע על תי' התוס' בפסחים ל"ג ריש ע"ב דטבל חמץ מותר להדליקו והרי טבל טהור נמי אסור להדליקו וכי משום איסורא חמץ שנתוסף בו שרי טפי. ותי' מעלתו עפ"י מ"ש הרשב"א בחי' שבת דף ק"ו דלא כרש"י אלא למ"ד חולין טבולין לתרומה לאו כתרומה דמי מותר להדליק טבל טהור וה"נ תוס' פסחים אזלי אליביה ובמח"כ הרי עדיין קושייתם במק"ע לשיטת רש"י בשבת כ"ו שם ותוס' לטעמם בכ"מ דפשיטא להו מלתא לכ"ע אסור להדליק בטבל טהור. וכן הכ"מ בפ"ו דין ב' מהל' מעשר מייתי דברי רש"י ולא הביא כלל דעת הרשב"א דפליג אף דרמב"ם פסק הלכה חולין טבולין תרומה לאו כתרומה דמי בפ"ז דין י"ב מהל' בכורים ולדידהו קשה קושית תוס' איך יפרנסו תי' ר"ה ברי' דרי"ה בפסחים וצ"ע:
ועוד תמה מעלתו על עיקר קושייתם דהא ודאי כיון דעיקר מצות חמץ הוא לכלותו ולבערו מן העולם משום בל יראה וכו' א"כ הנאתו בהדיא דשריף ליה לא מקרי הנאה של כלוי כלל לכן שרי':
הנה בהדיא אמר ריה"ג בלשני' תמה על עצמך האיך חמץ בפסח אסבה"נ כל שבעה הרי משמעו דמותר לשהותו ע"מ ליהנות ממנו חוה"פ ואינו עובר על בל יראה וב"י במשהא ודעתו לבערו כמ"ש תוס' פסחים כ"ט ע"ב. ומה גם דמה"ת בביטול בעלמא סגי ואינו עובר על ב"י וב"י. ותוס' פסחים כ"ח ע"ב סוף ד"ה רש"א כתבו וכי ל"ל לריה"ג אור לי"ד בודקין וכו' היינו מדרבנן. אבל מדאורייתא אינו עובר בב"י אם בטלו ומשהא אותו כדי למוכרו לעכו"ם מעט מעט שהוא הנאה שאינו של כלוי א"כ אם שורפו ונהנה ממנו בשעת ביעורו ה"ל שפיר הנאה של כלוי והקשו שפיר על תי' התוס' כנ"ל. אמנם לענ"ד נראה לתרץ מפ"י החקירה במ"ל שם מקודם אי הנאת כלוי בטול וגם בתרומה דאו' הוא דאסור או רק מדרבנן וקרא אסמכת' בעלמא הוא א"כ נ"ל תוס' ס"ל לחלק טבל טמא דגוף הקרא שתי תרומות אתי להכי דרשא גמורה היא דאסור מה"ת בהנאה של כלוי וכהוכחת המ"ל בעצמו מקושיה התוספת דף ל"ג הנ"ל דע"כ ס"ל טבל טמא מדאורייתא אסבה"נ של כלוי והה"נ טבל חמץ להס"ד דתוס' אבל טבל טהור דילפי' מטבל טמא כמ"ש תוס' יבמות ס"ו הוא רק אסמכתא ומדרבנן וכיון שתירצו תוס' דחמץ אינו דומה לטבל טמא אלא לטבל טהור אף דגם טבל טהור אסבה"נ של כלוי היינו רק מדרבנן ותו לק"מ כנ"ל פשוט. אבל אי קשיא הא קשיא לי על עיקר קושית התוס' לפי דס"ל בקושיא דטבל חמץ דומה לטבל טמא מ"מ מאי קושיא הא בלא"ה קשה לשינוי' דר"ה בר"י דרי"ה דגם בלא החמיץ במחובר מיירי א"כ איך חל כלל איסור חמץ על טבל. וצ"ל באמת אילר אכל טבל חמץ אה"נ דחייב רק משום טבל לבד ולא משום חמץ אבל איסוי' חמץ מתלי תלי' וכשהפריש ממנו תרומה פקע איסור טבל וחל עלה איסור חמץ וה"ל אין שיריים נכרים ממילא לא חל כלל שם תרומה ונשאר באיסורו הראשון לבד טבל ולא חל עליה שם חמץ כלל א"כ מאי הקשו תוס' כלל הא שירים נכרים לענין הנאה של כלוי והרי גם בעודו טבל טהור מותר הוא בהנאה של כלוי דל"ל משום איסור חמץ דינו כטבל טמא דהא אין איסור חמץ חל כלל אף להחמיר וכ"ש להקל וצ"ע לכאורה ונ"ל מלבד דטבל במיתה ב"ש וחמץ כרת ה"ל חמץ חמור על קל לגבי טבל. עוד זאת אי איסור חמץ ה"ל כמו שנטמא הטבל לאסור הנאה של כלוי בעודו טבל א"כ ה"ל ג"כ איסור מוסיף חמץ על טבל טהור ולענין אכילה נמי חל דמוסיף הוא אסה"נ של כלוי לשיטת רש"י חולין דף ק"א דאסה"נ איסור מוסיף הוא וא"ש כנ"ל ולי קשה אחריתי על הא דר"ה ברי' דרי"ה אין שירים נכרים לרוב הפוסקים דאין מבטלין איסור לכתחלה רק מדרבנן הוא אבל מדאורייתא מבטלים ולשיטת הכ"מ פ"ז מהל' מעילה דשיל"מ מדאורייתא לא בטל. ולדעת הרמב"ם וסייעתי' חמץ לא הוי דשיל"מ ומכ"ש לשיטת ר' ירמי' בירושלמי הובא בתשובת נוב"י תניינא חא"ח סי' ס"א דגם לר"ש מדאורייתא אסור לאחר זמנו והכי ס"ל לרמב"ן ע"ש ודאי ה"ל חמץ דבר שאין לו מתירין אבל טבל הא ודאי דשיל"מ כמהני' במסכת חלה הטבל אוסר בכ"ש א"כ הא שפיר ה"ל שיריים נכרים דבעודו טבל לא מהני ביה ביטול גם מדאורייתא ואחר שהפריש תרומה מבטל איסור חמץ ברוב לכר לכתחלה מדאורייתא. ולפמ"ש נוב"י תניינא חיו"ד סי' מ"ה דיבש ביבש כ"ע מודים דמדאורייתא אסור לבטל איסור לכתחלה וכן הוכחתי בתשובה א' ניחא גם הא קושי' ותל"מ:
הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד: