אור ברסלב
שות יהודה יעלה (מהרי אסאד) חלק א › תשובה קנד

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה קנד

תשובה קנג

חייא אריכא ובריות גופא ושלמא רבא לבני רחימי ה"ה הרב החרוץ המאה"ג מופלג בתורה וביראה טהורה כבוד שמו מו"ה אהרן שמואל נ"י ע"ז וכי"ח יחיו:

גי"ה קבלתי וכו' וע"ד אשר העלית סתירה בתשו' הרשב"א מסי' קכ"ו דברכת זמן הוא רק בדבר שיש בו הנאה משא"כ ספירת העומר ובסי' שע"ט תברא לגזוזי דחה טעם זה דהא יוה"כ יוכיח וכו' וי"ל טעם הר' פרץ דלא חשש לדחוי זה הוא משום דיוה"כ בודאי הנאה גדולה יש בו לכל המאמין ומתניתין שלהי מס' תעניות תנן לא היו ימים טובים לישראל כט"ו באב וכיוה"כ משום דאית בי' סליחה ומחילה והוא יום שניתנו בו לוחות אחרונות וה"ט דהרשב"א בסי' קכ"ו:

ולקו' הסתירה הנ"ל נ"ל הרשב"א ססי' קכ"ו סיים וז"ל וספירת העומר אין בו זכר לשום הנאה אלא לעגמת נפשינו לחורבן בית מאויינו וכו' הרי דה"ט משום דלא זו בלבד שאין בו שום הנאה אלא גם זו שנהפוך הוא לעגמת נפש לחורבן בית מאויינו ופשיטא דמה"ט גרע טפי מיוה"כ וגם מבדיקת וביעור חמץ נהי דאין בהם הנאת הגוף מיהת גם עגמת נפש ליכא בהו ושפיר י"ל דמברכין זמן על בדיקת חמץ כמו ביוה"כ משא"כ ספירת העומר כמו תשעה באב הוא שאין שייך לברך בו זמן וראי' לחילוק זה דאשכחן בהג"ה סמ"ק בשם השערים שמברכים שהחיינו על ביטול חמץ עי' במהרי"ק שו' קכ"ח אבל בספירת העומר ליכא מאן דפליג [וגם בתשו' הרשב"א סי' רי"ג מייתי דיש מברכין זמן על ביעור חמץ כדעת השערים הנ"ל והוא דעת העיטור בתשוב' הרשב"א סי' שע"ט ותמיה לי על מהרי"ק שלא הביא כן משמי' וצ"ע] :

אבל הא קשי' לי קצת סתירה מסי' שע"ט הנ"ל דחה טעמ' משום דאין זמן ביעור חמץ קבוע דמפרש בים וכו' אפי' מר"ה חייב בי' דהא פדיון הבן יוכיח ג"כ אין זמנו קבוע לאחר למ"ד יום וכו' ובסי' רכ"ג הנ"ל לא חשש לדיחוי זה כלל ובאמת לענ"ד ה"ט דביעור חמץ שאין אומרים בי' זמן דאית ביה תרתי שאין בו הנאה ואדרבה מכלה אותו מן העולם ומפסידו וגם זאת שאין זמנו קבוע דאפי' מר"ה חל חיובו ול"ל פדיון הבן יוכיח התם אית ביה הנאה כמ"ש בסי' קכ"ו הל"ל יוה"כ יוכיח התם זמנו קבוע בו ביום דוקא ולק"מ:

וצ"ע למה סיים הרשב"א סי' שע"ט הנ"ל שאין בידינו ראי' מכרחת ע"פ דחיות הנ"ל והא ליתנהו כנ"ל ועי' עוד בתשו' הרשב"א סי' רמ"ה ביאר היטב לחלק דבמצות התורה כפדיון בן או על דאתו מזמן לזמן מברך שהחיינו בחובה ועל דאית בי' הנאה לבד אומר זמן לאו בחובה אלא ברשות וכו' עש"ה ולפ"ז נ"ל דה"הד נמי במצוה לבד ולא אית ביה הנאה נמי דינו כמו בהנאה בלבד בלא מצוה מברך זמן ברשות ולא בחובה א"כ מתורץ עוד הפעם הסתיר' ברשב"א הנ"ל שהרגשת בסי' קכ"ו מחלק במצוה שיש בו הנאה ה"ל תרתי לטיבותא מברך זמן בחובה אבל ספירת העומר מצוה בלא הנאה אין הזמן חובה בו לברך אלא ברשות כמו ביוה"כ וכמו בהנאה בלבד בלא מצוה כקרא חדתא אבל בסי' שע"ט דעת הר' פרץ אביעור חמץ שמכלה אותו מן העולם ולא זו בלבד שאינו נהנה ב' אדרבה יש ישובי הפסד שמכלהו אינו מברך זמן אפי' ברשות נמי לא ולכן דחה הרשב"א שפיר מיוה"כ יוכיח דג"כ מפסיד בו חלבו ודמו בעינוי נפש ומ"מ מברך זמן עכ"פ ברשות כמו אקרי חדתא שהוא הנאה בלא מצוה ה"ה אמצוה בלא הנאה אפי' שמפסיד ביה נמי אומר זמן ביוה"כ כדאית בערובין דף מ"ם ע"ב. ה"נ אביעור חמץ והכי מסיק הטור או"ח סי' תל"ב בשם העיטור ומסתברא רשות הוא ומאן דבעי מברך עש"ה ובב"י ובט"ז ודו"ק היטב:

והנה לפניך שני תירוצים נאם אביך הדש"ת:

הק' יהודא אסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה