אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה קנ

תשובה קמט

בחדש אדר שלמא אשדר כרב עוז והדר. לכבוד י"נ הרב המאה"ג חריף ובקי כש"ת מוה' פיש ווינטר ני' אב"ד דק' האליטש יע"א:

גי"ה קבלתי וע"ד הלכה למעשה שעמד פרו"מ ני' על המחקר בשאיבת אבק הטוטי"ן בפסח אי שרי לפי דהמג"א בסי' תס"ז סק"י בשם מ"כ כתב דטו"באק דרך לשרותו בשכר ושעה"מ פי"א ממאס"ו העלה להתירו משום לתא זליפתן מסתם יינם אפי' שנותנים היין לתוכו להחזיק וה"ל נהנה מגוף האיסור מ"מ כיון דרבנן הוא וספק יש בו ס' מותר א"כ בשכר חמץ דאורייתא הוא י"ל אסור אא"כ ידוע שבטל בס' ושפיר חזי מעלתו בכל השייך לזה ולעשות רצונו הנני וד' אתנו:

הנה המג"א סוף סי' ר"י מסופק אם לברך על שתיית עשן הטובאק ע"י השפופרת והפמ"ג בסק"ט תמה וז"ל וא"י בודאי לאו הנאה הוא רק רפואה קצת ומר הוא ול"צ ברכה עכ"ל ובמח"כ באמת לק"מ דביאר המג"א יפה ספיקו משום שהרבה ב"א שבעים ממנו כמו שאכל ושתה ונהנה הגוף ור"ל אע"ג דהנאת גרונו ליכא הנאת מיעיו מיהא איכא ומי ששואבו רק לשם הנאת גופו ולא לשם רפואה כ"א לעונג י"ל צריך ברכה ולכן על שאיפת אבק הטובא"ק לתוך החוטם לא כתב מג"א ספיקו משום דודאי לאו הנאה היא לאו הנאת גרון ולא הנאת מעיו אלא רק לרפואה לבד שואפים אותו ופשיטא דל"צ ברכה כנ"ל:

ולפ"ז הא פשיטא מלתא דלרפואה מותר גם חמץ בפסח להנות ממנו שלא כדה"נ ברמב"ם פ"ה מיסוה"ת וביו"ד סי' קנ"ה והא דלא ילעוס חטין להניח ע"ג מכתו וכו' משום לתא דבל יראה הוא ולא משום אסה"נ כמו שהעלה המג"א רסי' תס"ו א"כ נראה דבדוקא בדילוף דיי"נ מסופק השעה"מ בשאיפה אבק הטובאק. לפי שדעת התוס' בע"ז דף י"ב ודוכתי טובא דגם שלא כדה"נ אסור באיסורי ע"ז ואפי' מדאו' משום ולא ידבק בידך וכו' נ"ל גם לרפואה אסור בלא סכנה אבל בזילוף של שכר שעורים חמץ בפסח דמותר איסורו שלא כדה"נ לרפואה קצת נמי הרי השכר והיין דרך הנאתו רק לשתיה לבד כדמוכח המשנה רפ"ב ממעשר שני לא יסוך יין וחומץ ובירושלמי שם יין שפטמו אסור לסוך בו שאין דרכו בכך א"כ לשרות טובאק בתוכו ה"ל שלכדה"נ ומותר לשאוף הטו הטו"באק לרפואה בפסח כנ"ל איברא דעת הרשב"א בתשובה שהביא הב"י יו"ד סי' קכ"ג דיין אין כל דרך הנאתו בשתייה לבד דהא מזלפים בו ואחד מגדולי הנאתו בכך וכו' יעו"ש. וכ"כ תוס' בע"ז דף ס"ו ע"ב וכ"ה לשון רמ"א ביו"ד סוף סימן קנ"ה דגם יין למרחץ ה"ל כדרך הנאתו יעו"ש ומ"מ מצינו ביין כן שהביאו כמו שהביאו תוס' והרשב"א ראיה אבל במשקה שכר ודאי לשרות בתוכו טו"באק לאו דרך הנאתו הוא לכ"ע א"כ אפי' להסוברים גם באיסור ע"ז מותר שלא כדה"נ מ"מ שפיר יש לחלק בסגנון הנ"ל דדוקא בדליפת יין נסך נסתפק שעה"מ משום דה"ל יין לזילוף כדה"נ משא"כ שכר לאו כדה"נ הוא לזלפו ומותר הטובאק הנ"ל שהוא לרפואה לבד בלא שום הנאת הגוף לשואפו בפסח ומ"מ שפיר כתב מג"א בסי' תס"ז הנ"ל לסוגרו ה"ט דלענין בל יראה לא שייך היתר דשלא כדה"נ כמ"ש המג"א והפ"ח בסי' תס"ו משא"כ דיו מן השכר שעורים שלא לרפואה הרי שלא כדה"נ נמי מדרבנן מיהת אסור לכ"ע באכילה ובהנאה לכן אסור לכתוב בו כנ"ל: והן אמת גם מעלתו נכונה דיבר במ"ש שהשכר הבלוע בטובאק נפסל מאכילת כלב הוא עכ"פ שנפרק ונעשה לאבק וה"ל כפת שחרכו קודם זמנו דמותר בהנאה ובאכילה נמי כה"ג שאינו מחשיבו להחמץ כמו בדיו בש"ע סי' תמ"ב ובמג"א סקט"ו ודוקא אם נעשה הדיו והטובא"ק קודם הפסח אבל דיו שבשלו נכרי בפסח ודאי אסור לכתוב בו כיון דחל עליו שם איסור מקודם כמו דיו מיי"נ תו לא פקע איסור מיני' אפילו נסרח ונפסל מאכילת כלב עכ"פ בדרבנן כמבואר כן בהדיא בתה"ד סימן קכ"ט וכמ"ש בשמו הח"י סקי"ט דגם חמץ של נכרי קיי"ל דאסבה"נ תוה"פ כמ"ש שיורי כנה"ג והפר"ח והח"י רסי' תמ"ח. וא"כ הרי כבר חל עליו איסור אכילה והנאה לישראל בהגיע זמן איסור חמץ תו לא פקע כיון דנטלפ"ג קי"ל אסור בחמץ בפסח נקטי' האי סברא כדס"ל לר"מ בכל איסורים אפי' מדאורייתא במס' ע"ז ריש דף ס"ח ברש"י שם ועי' בפ"ח ססי' תמ"ב סעיף ט' י' ובפמ"ג על מג"א ס"ק י"ד וט"ו י ומ"ש בתשו' נוב"י תנינא חיו"ד סי' נ"ז דה"ט דלא מהני גם נפסל מאכילת כלב לשיטת הראב"ד וירושלמי לפי שחל עליו חיוב הביעור מן העולם אף דאיסורו פקע מ"מ אינו מבוער וחייב לבערו דמשמע מינה בחמצו של נכרי שמעולם לא חל עליו החיוב לבער לא אה"נ דמודה הראב"ד דחמצו של נכרי שנתעפש תי"ד ה"ל כחרכו קודם זמנו ואין הישראל חייב לבערו אם לקחו מהעכו"ם בחוה"מ אבל מ"מ אסור לישראל באכילה ובהנאה שחל עליו האיסור מקודם שנסרח נמי חמץ של עכו"ם אסבה"נ כנ"ל ומת ענין אכילה והנאה לענין ביעור דשלך א"א א"א רואה וכו' ולא הבנתי מאי קשה למעלתו מדברי הנוב"י לדברי הח"י הנ"ל דאוסר לכתוב בדיו שבשלו נכרי בפסח והדברים ברורים בלי פקפוק כנ"ל. ועיין ב"י יו"ד סוף סימן קכ"ג ובהג"ה רמ"א סוף סימן קל"ד דיו מיי"נ:

אבל לענ"ד דוקא דיו לכתוב בו הוא דאסור אם נעשה ע"י נכרי בפסח כיון שחל עליו האיסור פעם א' ואע"ג דשכר ויי"נ אין דרך הנאתו לעשות ממנו דיו לכתחילה מיהת אסור בכל איסורים גם שלא כדה"נ מדרבנן מיהת אבל לשאוף אבק הטובא"ק לצורך רפואה להתעש לבד מותר הוא שלא כדה"נ אף שעשאו נכרי בפסח נמי ומינה דלשאוף טובאק העלים ע"י שפופרת שקורין רויך טובאק שאינו לרפואה לבד אלא איכא הנאת הגוף ממש ותענוג במג"א סס"י ר"י הנ"ל דינו ממש כמו דיו לכתוב דאם שרה עכו"ם העלי טו באק בשכר בפסח אסור לשואבו אף שהוא שלא כדה"נ וגם הוא נפסל מאכילת כלב כנ"ל. ונעשה קודם פסח מותר לשאבו כמו בדיו דה"ל חרכו קודם זמנו כמ"ש מעלתו אבל לשאוף אבק הטובאק בכל ענין מותר משום לרפואה מותר שלא כדה"נ כנ"ל ברור ועיין בתשו' יד אליה סוף סי' ל"ה העלה דאם ס"ה נכתוב בדיו שנתקן ביי"נ שאסבה"נ מותר הספר בדיעבד משום שהיא שלא כדה"נ וגם היי"נ נשתנה ואין ניכר בעין ל"ל בי' דמאיס ולכתחילה אסור לכתוב בו עש"ה והנאני ועי' ברכי יוסף יו"ד סי' רע"א שוב מצאתי להגאון מהר"ם א"ש בחידושי ס' אור הגנוז על הל' יי"נ סוף סי' קכ"ג אות ק' וז"ל וכתב ע"ש הרי"ף שאסור לכתוב בדיו הצלול וכו' ולפ"ז בדיו של שכר בפסח היה ראוי נמי להחמיר וכו' אך התם הטעם משום דהוה חרכו קודם זמנו שמותר וכו' ולכך לא מחמרינן ולדעת ר"י נראה אם בישל נכרי דיו בפסח אסור ליקח ממנו לכתוב עכ"ל ועיין בהג"ה רמ"א יו"ד סוף סי' קל"ד מדין דיו וכו' ובשו"ת הלכות קטנות סי' ק"א מח"א מדין שאיפת טובאק בחוטם:

הכ"ד דש"ת הק' יהודא אסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה