אור ברסלב
שות יהודה יעלה (מהרי אסאד) חלק א › תשובה קלו

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה קלו

תשובה קלה

שלום וכ"ט לאהובי מחותני הרב הדיין המצויין כהלכה הצדיק המאור הגדול מעוז ומגדל מוה' משה באניהאט נ"י בק"ק סערדהעללי יע"א:

ע"ד שהקשה כ"ת על הרא"ה הובא בר"ן בר"ה דף כ"ח שדקדק מדנקט גמרא כפאו ואכל מצה לא נקטי' דינו בלא ידע שהוא פסח או שזה מצה אע"כ דבכה"ג באמת לא יצא והקשה מעלתו דלמא לרבותא נקט הכי להרא"ה דס"ל בש"ע סי' ר"ד אם נאנס א"צ לברך אפ"ה לענין מצוה יצא וכ"ש באינו נאנס אלא דלא ידע בודאי יצא כיון דמצות א"צ כוונה עכת"ד:

ולע"ד דיוקא של הרא"ה הוא דהל"ל אכל מצה בלא מתכוין יצא דיכלול בלשון זה גם אם נאנס אלא ע"כ דוקא אם נאנס קאמר ועוד עדיין לא פורש בשום דוכתא הא דא"צ לברך אם נאנס והרי המג"א וט"ז השיבו ע"ז ודימו להדדי כמו דיצא ידי מצוה ה"נ באמת צריך לברך וא"כ אף להרא"ה דס"ל לחלק ביניהם מסברא שם אית' דלרבותא נקט כפאו וכו' ה"ל לאשמעי' תחילה דינא דברכה בכפאו א"צ לברך אדרבה לפמ"ש בב"י סי' ר"ד ראי' הרא"ה דא"צ לברך וז"ל כתב באהל מועד בשם הרא"ה שכל אכילה שע"י אונס אע"ג דלא סגי דלא מתהנה לא שייך לברך עלי' והרי הוא כדין אשה שנאנסה דאעפ"י שסופה ברצון חשבי' ליה אונס עכ"ל וא"כ לאבוה דשמואל בכתובת נ"א ע"ב דס"ל באמת סופה ברצון אסורה ולא חשבי' לה אונס מודה הרא"ה. לענין ברכה נמי מברך וא"כ לאבוה דשמואל בר"ה כ"ח שלחו לי' אבוה דשמואל כפאו ואכל וכו' דייק הרא"ה שפיר מאבוה דשמואל לענין ברכה בהא דיוקא מיהת לא אשכחן דפליג עלי' ודוק ואי דלא קיי"ל כוותיה בכתובות נ"א ממילא אין מברך אבל האי דיוקא דאתי מדיוקא לא פליג עלי': ועוד לפי מה שהעלה בשו"ת פנים מאירות ח"ב מלשון הרא"ש פ"ב דברכות דבהמ"ז דכתיב ושבעת וברכת אכילה במעיו בעי' ששבעו מעיו ולא סגי בכזית מצומצם א"כ נ"ל לדקדק מלשון הרמ"א סי' ר"ד דמודה הרא"ה מברכת הנהנין דע"י אונס לא חשיב הנאה ולא תיקון רבנן ברכה על הנאה כזו מלבד דאונס לא שכיח ומלתא דלא שכיח לא תיקון ביה רבנן ואוקמי' אדאו' עוד זאת דלא מחשב הנאה כלל בכה"ג כנ"ל והוא מדכתב רמ"א אע"ג דהחיך נהנה ממנו אינו מברך עלי' הואיל ונאנס וכו' ולענין בהמ"ז בהנאת מעיו תליא מלתא ואם זה רבותא אע"ג דהחיך נהנה ממנו דבלא אונס נמי אהנאת החיך בלא הנאת מיעיו אין מברך בהמ"ז והל"ל סתמא אע"ג דנהנה ממנו בין בחיך בין במיעיו משמע אע"כ כמ"ש דמברכת נהנין דרבנן דוקא פוטרו הרא"ה וזה דלא כמ"ש מעלתו בפשיטות אליביה דרא"ה דגם מבהמ"ז פוטרו וגם דלא כהמג"א שפשיטות לי' דבר פלוגת' דרשב"א הוא הרא"ה ופליגי בזה וז"א דהרשב"א בתשו' בחולה ביוה"כ לא דן על ברכה שלפניו כלל כיון שמאכילין אותו הרי אין דעתו מוושבת עליו אלא לענין בהמ"ז אחר שאכל ונתישב דעתו בענין שיוכל לברך קאמר דמברך כמ"ש בהדיא בהל' יוה"כ סוסי' תרי"ח ובמג"א שם סק"י ורא"ה לא פוטרו מבהמ"ז אלא מברכה שלפניו שהוא דרבנן ולא פליגי לענין בהמ"ז מדאו' אהדדי אלא דמ"מ תמיהת המג"א וט"ז קיימת על הש"ע דהמחבר בסי' ר"ד סעיף ט' בהדיא כתב מברך עלי' תחלה וסוף ורמ"א לא הגיה עלי' כלום כנ"ל:

והנה החק יעקב בסי' תע"ה סקי"ח כתב דבמרור דרבנן מודה הרא"ה אף אם לא ידע שהוא מרור או שסבר שהוא מרור או שסבר שהוא חול ג"כ יצא וכנ"ל עיקר עכ"ל וא"כ הרא"ה דדייק דינו מדנקט גמרא בכה"ג כפאו וכו' ע"כ ס"ל מצה בזה"ז דאו' כדקי"ל ואונס רק מברכה לפניו פוטרו וא"כ אפוא ל"ל דלרבותא נקט כפאו אע"ג דלענין ברכה א"צ לברך לענין מצוה יצא דמה ענין ברכה דרבנן לענין לצאת ידי מצוה דהו' אדרבה כיון דחייב בבהמ"ז דאו' הה"נ דיצא ידי מצוה דאו' ומתורץ קושי' מעלתו ודיוקו של הרא"ה נכון כנ"ל בלי פקפוק ומר מעכ"ת ני' יבחר את הכשר וישר בעיניו מארבעה תירוצים הללו:

ואגב עמדתי על דברי הגאון מהרמ"ס אבד"ק פ"ב בתשובה הנדפס מחדש מייתי ראיה דבכל המצות דכתיב אכילה סתם בהנא' גרונו ובכזית מצומצם מקו' תוס' בד"ה י"ג בשם ירושלמי תיתי עשה דמצה ולדחי ל"ת דחדש ולסברת תוס' ב"ב י"ג ד"ה כופין כה"ג לא הוי בעדנא וכו' וק"ל מ"ש דלא הביא ראיה זו מש"ס דילן זבחים צ"ז דפריך כה"ג גבי יקדש וכו' תפסל תיתי עשה וכו' ובס' מחה"ש סי' תע"ה כתב בהיפוך דרי"ו פליג באיסור דוקא אבל במ"ע מודה לר"ל דאכילה במעיו בעי' וק' עלי' קושית הגאון מירושלמי ובגמרן הנ"ל: וגם ראית מחה"ש הנ"ל מסי' ר"י אינו לפמ"ש הגאון בשם ת' ה"ל דהתם בהמ"ז כתי' שביעה דוקא. איברא בב"י סי' ר"י צתב בשם אהל מועד דכשיעור רביעית מברך הואיל וחיך טועם וב"י פליג וכ' עלי' ז"ל ול"נ דברכה לא בטעמ' חיך תלי' אלא באכילה כדכתיב ואכלת וברכת ואכילה היינו הנא' מעים כדברי הרא"ש ז"ל עכ"ל משמע דלא כתשו' פ"מ בכוונת הרא"ש לחלק בין לשון שביעה ואכילה ולענ"ד ה"ט דאהל מועד דאיהו ס"ל בהמ"ז שאני דכתיב בי' שביעה אבל ברכה לפניה סברא הוא אסור ליהנות בלא ברכה והנאת גרונו נמי בכלל וכדברי הגאון הנ"ל בכל המצות כולן ובתשו' הלכות קטנות ח"ב סי' קמ"ז ראיתי שכתב וז"ל מי שאכל חצי זית וחזר ואכל חצי זית אחר בתוך אכילת פרס ולא היה בדעתו כשבירך על הראשון מהו תשובה אפשר ללמדה מפ"ג דכריתות שאם אכל וכו' ממין א' חייב וכו' ואפשר דכיון שיש שיעור אכילה במיעיו יברך באחרונה עכ"ל. ולענ"ד תמוה דאם אכילת מיעיו בעינן ע"כ בעי' לבלוע בב"א כל הכזית וכמ"ש מג"א ובעל מחה"ש סי' תע"ה הנ"ל מגמ' דס"פ ג"ה: ועל הפ"מ צ"ע דהתם קאי הרא"ש בברכה שלפניהם ואפשר דר"ל אם ילפי' לפניה בק"ו א"ש ועי' בס' דברי ר"ש במס' פסחים האריך מזה וכתב נמי לתרץ קושית הירושלמי וקושית גמרא כנ"ל ואין עת פנות להאריך יותר כעת ואחתום בברכה מרובה כא"נ ונפש אוה"נ הדש"ת:

הק' יהודאסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה