שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה קכט
בירח אדר. שלמא אשדר. לבקדש נאדר. פרי עץ הדר ה"ה ידי"נ הרב המאה"ג המפורסם. כגן הדסים עמק החרוץ צדיק נשגב כש"ת מו"ה שמעון נאדאש ני' אבד"ק טירנוי יע"א:
יום אתמול קבלתי יקרתו ע"י השו"נ דקהלתו. ולכבודו פרו"מ הדרתו פניתי עיינתי בד"ת אשר העיר להשיב על הפמ"ג סי' תל"א סק"ב הדמיון לסברת הר"ן דמהני ביטול בלב בחמץ משום דבלא"ה אינו ברשותו של אדם ה"נ מי שאסר נכסיו עליו אינו ברשותו אם הפקירם אח"כ בלבו וחביריו זוכה בו מהני. ותמה מעכ"ת הא לאחר זמן איסורו לא מהני ביטול כלל דאינו ברשותו אלא קודם זמן איסורו מהני גילוי דעתו להפקיר כיון דבודאי יגיע זמן איסורו ולא יהי' ברשותו גם זולת ביטולו אבל באוסר נכסיו על עצמו בהנאה אינם ברשותו שוב לבטלם ולהפקירם ואפילו אם מפקירם בלבו קודם שמדיר זה אינו ודאי שלא יהי' ברשותו דשמא ימלך ולא ידור הנאה מהם ובעי הפקר גמור בפי' ע"כ דפח"ח:
ונ"ל לענ"ד לתרץ דמודר הנאה מנכסיו אף דאינם ברשותו מ"מ אינם הפקר ואם מת נכסיו ליורשיו וגם המודר עצמו מנכסיו יכול ליתן מהם צדקה או שאר מצוה פדיון שבוים וכיו"ב דמצות לאו ליהנות ניתנו לדעת קצת ראשונים וגם הרבה מאחרונים אין עת גורם לפורטם פה. ולכן עדיף הא מחמץ לאח"ז איסורית שאינו כלל ברשותו גם להורישו לבניו וגם הוא אסור ליתנו צדקה דהא אסור לכל ישראל הוא. וגם ליורשים אסבה"נ ולכן יש כח ביד בעליו ג"כ להפקיר בלב נכסיו אחר שכבר אסר בהנאה עליו דינו שוה כמו ליתנם צדקה דרשאי שהרי ג"כ אינו נהנה ממה שמפקירנו. ושפיר כתב הפמ"ג כמ"ש בלשונו דכה"ג בלאו ממון גמור הוא הוי כמו חמץ ומהני הפקירו בלב כנ"ל:
וגם עפ"י חילוקו דפרו"מ ני' ניחא דנדר איתא בשאלה. ומ"מ יפה דן הפרמ"ג כיון דהשתא לא נשאל עלי' לאו ממו"ן גמור הוא אף ברשותו הוא לישאל על נדרו וכנ"ל:
אבל אני תמהתי על הפמ"ג על שהעלים עין לפי שעה מפלוגת' הר"ן והרשב"א בנדרים דף פ"ה דפליגי במי שאוסר נכסיו עליו בהנאה אי יכולים אחרים ליטלם בע"כ כיון דהשתא מיהת לא איתשל אינו יכול לעכב עליהם ולכ"ע מיהת ס"ל משעה שאסרו על עצמו הפקירו על שזכה בו אמר קנה כזוכה מן ההפקר. אם לא עכבו בעלים ראשונים מליטלם אפילו שלא הפקירם בלב מקודם: ומכ"ש אם לאחר שאסרם עליו בקונה הפקירם ג"כ בלבו ובא אחר וזכה בהם דאין אחר יכול להוציא ממנו [וגם הוא עצמו אין יכול לעכב מליטלם בכה"ג לכ"ע] ולא היה צריך הפמ"ג ללמדו בבנין אב מדברי הר"ן ריש פסחים דיותר מפורש נדון זה בעיני' ברשב"א ובר"ן בנדרים פ"ה הנ"ל וצ"ע בזה בתשובה אחת והדברים עתיקים אין עת האסף פה. מיהת קושי' פרו"מ לק"מ וטעם פלוגתת הרשב"א והר"ן הנ"ל ביארתי עפ"י חקירת הגאון בקצה"ח סי' ער"ג מ"ש הב"י בא"ח סי' תל"ד בשם רמב"ם פ"ב מהל' נדרים דהפקר משום נדר הוא וקצה"ח תמה עליו שלא מצא כן בנדרים ולכן העלה הוא דהפקר קנין הוא ולענ"ד מקורן של הרמב"ם והב"י הוא ממתניתן ומסקנת רבא דף פ"ה בנדרים דע"י קונם שווינהו כהפקר וכעפרא דארעא הוציאו מרשותו ויטלו אחרים כזוכה מן ההפקר כמ"ש הר"ן והרשב"א א"כ איפכא נמי הפקר מטעם נדר הוא ומה"ט איתא נמי בשאלה להרשב"א גם אחר שזכה בו אחר אבל להר"ן לא מהני שאלה ע"כ איהו ס"ל הפקר קנין הוא עדיף מנדר וכדהעלה הקצה"ח וטעמא נ"ל את"ל הפקר מנדר נמי כיון דקיי"ל הפקר בהני שלשה ה"ל נדר ברבים אין לו התרה כלל וממילא ה"ל קנין ועכ"פ כיון שכבר זכה בו אחר ודאי לכ"ע קנין אית ליה בהפקירא כמ"ש קצה"ח ריש דבריו ותל"מ כעת:
הכ"ד ידידו ואוה"נ הדש"ת הק' יהודאסאד: