אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה קא

תשובה ק

ד' עמו גבור החיל הוגה בתורה יומם וליל ה"ה כבוד הוד ידי"נ הרב המופלג חו"ב משנתו נקי בנש"ק וצדיק שמו מו"ה יעקב אברהם אברק בנעטה ני' אבן יקרה בעוב"י ק"ק נ"ש יע"א. בן מ"ו רשכבה"ג מוהר"ם בנעט זצוק"ל:

מכ"ק קבלתי זה שבועות שתים. וע"ד המאורע אשר פרו"מ ני' נשאל מאיש א' שוגה אשר במדינת אסטרייך במקום שאין יהודי דר שם נתעכב שמה בעסקיו עד סמוך שבת ערב פסח ושכר עגלה ביום ש"ק ונסע לעירו ק"ק נ"ש ביום ההוא לערך ח' פרסאות כדי לקיים. מצות אכילת מצה בזמנו ושמחת החג ותפלה בציבור וכיו"ב. ולמנוע א"ע מאכילת חמץ. אי שפיר עביד לאפרושי מאיסור או צריך תשובה וכפרה והוסיף פרו"מ ני' לחקור אם ישאל השואל על דבר זה לחכם קודם מעשה מה מורין לו והנה יפה הציע פרו"מ ני'. והניע בכל המקומות השייכים לזה מראה פנים לכל צד ונהניתי על טוב טעמו כי יפה כחו וחילו לאוריי' בעיונו הזך ושכלו הישר. וברא כרעי' דאבוה. ונפשו היפה בשאלתו אותה לדעת דעתי בזה. והנני לרצונו בעזה"י: תמן תנינן במס' ר"ה דף ל"ב שופר של ר"ה אין מעבירין עליה את התחום ואין מפקחין עלי' וכו' לא עולין וכו' ובגמרא מ"ט שופר עשה הוא ויו"ט עשה ול"ת ואין עשה דוחה ל"ת ועשה הרי דאפי' מצות עשה דשופר שא' מוציא את הרבים י"ח וה"ל עשה דרבים מה"ט לכ"ע כבמג"א סי' תמ"ו בשם הש"ל ועי' בספר טורי אבן ברה"ר ל"ב שם. מ"מ העמידו דבריהם באיסור תחומין דרבנן ואינך שבותים במשנה שם [ואפילו למ"ד תחומים דאו' א"נ להפוסקים י"ב מיל לכ"ע דאורייתא היינו בשבת ולא ביום טוב כמ"ש הט"א בחגיגה דף י"ז] לדחות המ"ע דרבים דאורייתא בשוא"ת ק"ו מ"ע דמצה שאינו עשה דרבים ודאי נדחה אפילו מפני תחומין דרבנן וק"ו בן בנו של ק"ו עשה דמצה קילא טפי דלא דחי אפילו לל"ת גרידא נמי ואפילו שהוא בעידנא וכו' וכמו שכתב תוספת קידושין ריש דף ל"ח בשם ירושלמי דעשה דמצה לא דחי את ל"ת דחדש לפי שאין עשה שלפה"ד דוחה ל"ת דלאחר הדיבור א"כ מכ"ש דמה"ט גופיה לא דחי עשה דמצה דלפה"ד לל"ת ועשה דשבת דלאחה"ד וגם אינו בעידנא דמקיים וכו' הרי אפילו מילה דגלי לן קרא ביום דעשה דלפה"ד דוחה ל"ת דשבת דלאחה"ד ואפילו שהוא ל"ת ועשה דוקא התם בעידנא דמיעקר וכו' הוא אבל מכשירי מילה הא קיי"ל דלא דחי לשבת בש"ע א"ח סי' של"א סעיף וי"ו. ור"א הוא דס"ל מכשירי מילה ג"כ דוחה שבת וכן מצה וכל מכשיריה דוחין הש ת דברי ר"א במס' שבת דף קל"א ע"ב שם ויליף ליה מקראי וכו' ביום וכו' ויליף ט"ו מחג הסוכות יעו"ש. אבל אנן קיי"ל כר"ע מכשירי מילה נמי לא דחי שבת ואפילו תחומים דרבנן לא דחינן משום מכשירי מילה החמורה שנכרתו עליה י"ג בריתות. ויש בה צד כרת כדקיי"ל עת הזאה ואזמל העמידו דבריהם במקום כרת בשוא"ת היינו אם לא הביא אזמל מע"ש. מכ"ש מפני עשה דמצה דקילא טפי ואפילו משופר קילא טפי כנ"ל. [וסוגיא דעליה ריש יבמות ה' ע"ב שהרגישו מהרי"ט והשאגת אריה והפ"י שסותרת גמרן את הירושלמי בזה. נ"ל לתרץ בהיפוך מפשוטו כוונת הגמרא שם בפרכא ה"פ מה לפסח תמיד ומילה שישנן לפה"ד ר"ל ומה"ט אפילו לל"ת גרידא נמי לא דחי בעלמא כדמוכח קרא דיהושע וכהירושלמי הנ"ל ומ"מ דחי שבת וכן מילה דוחה ל"ת דצרעת חידוש הוא ולכן גם ל"ת דכרת דחו כמו מילה בצרעת ומחידוש לא ילפינן. וכה"ג אשכחן פרכא בחולין ל"ד ע"א ובזבחים דף ע' ע"ש. וא"כ אדרבה מסכים הירושלמי עם גמרן כנ"ל] אפילו איסור תחומים דרבנן ומכ"ש תחומין די"ב מיל דאו' דלא דחינן ליה דאין עשה דוחה ל"ת ועשה דיום טוב ומכ"ש דשבת חמירא טפי ועי' במג"א סי' תמ"ו סק"ב משמי' דהר"ן והיש"ל דגם בדרבנן איכא בשבת עשה ול"ת. וגם דל"צ בעידנא וכו' בעשה דרבים וק"ו על מצות מצה כנ"ל:

וע"ד הערת פרו"מ ני' אי שמחת הרגל מקרי עשה דרבים ותמה בזה על תשובת חו"י סי' קי"ב שתי' קושי' תוספת ברכות מ"ז על בה"ג ומפרש עשה ונקדשתי מזכה את הרבים בקדוש' וברכו ה"ל עשה דרבים מה שאין כן שמחת הרגל. ושם מצא בהרא"ש פ' אלו מגלחין סי' נו"ן שתי' כן הקושיא על בה"ג ומעלתו כתב שנעלם מהחו"י דברי הרא"ש במקומו בברכות מ"ז דגם שמחת הרגל קרי לי' עשה דרבים אף שהוא מפרש עשה דרבים דונקדשתי כפירוש החו"י הנ"ל. נ"ל במח"כ מעלתו שגם בזה ואגב ריהטא כתב כן דלפי דבריו סותר הרא"ש דברי עצמו ובאמת גם אי יהיבנא ליה הכי. אין כאן תמיה דהא תוספת שהניחו על בה"ג בקושיא ודאי ס"ל הכי עשה דשמחת הרגל נמי עשה דרבים מקרי. וכן הרא"ש במקומו מייתי רק לקושית התוספת על בה"ג בלא תירוץ שפיר כתב. דהא גם בש"ס במס' מ"ק דף י"ד בהדיא קרי לעשה דרגל עשה דרבים. אבל אין נוהג אבילתו ברגל מה"ט יעו"ש. אבל כשהגיע הרא"ש למס' מ"ק שם מתרץ הרא"ש הקושי' על שיטת בה"ג מברכות מ"ח הנ"ל לחלק בין עשה דרבים. דהתם אלים טפי שמזכה את הרבים הוא. מה שאין כן עשה דרגל יום טוב האחרון מספק אף דכל א' מישראל חייב בו לא אלים כ"כ לדחות עשה ודאי דאבילות דיחיד וכתירוץ החו"י. והנראה מכוונת הרא"ש שם משום תרי סברות לחלק תירוץ הכי א' עשה דרבים דרגל לא אלים כ"כ כעשה דרבים ונקדשתי. ב' ביום טוב ב' האחרון מיהת ה"ל עשה רק מספק יעו"ש היטב. ובאמת לענ"ד גבי יום טוב איכא תרי עשה דרבים. חדא ושמחת בחגיך שכל א' מישראל מחייבים בה כל א' וא' לעצמו בלא כנופי' היינו באכילה ושתיה ושמחה ומ"ע זו לא אלים כ"כ כעשה דרבים ונקדשתי וכו' כסברת הרא"ש והחו"י הנ"ל. וש"ס קרי' ליה עשה דרבים רק נגד עשה דאבילות. אבל עוד שנית כתב מ"ע ביום טוב מקרא קדש יהיה לכם ופירש הרמב"ן בפ' אמור בזה"ל וטעם מקראי קדש שיהיו ביום הזה כולם קרואים ונאספים לקדש אותו כי מצוה הוא על ישראל להקבץ בבית האלקים ביום מועד לקדש היום בפרהסיא ובתפלה והלל לאל בכסות נקייה ולעשות אותו יום משתה וכו' והנה מקרא קודש מלשון קרואי העדה כו' על הכנופיא וקיבוץ כו' יעו"ש. ומצות עשה זו דרבים הוא נקרא כמו עשה דונקדשתי וכו' שתלוי בקיבוץ רבים לקדש היום בביהכ"נ בכנופיא בתפילה והלל לד' ברוב עם הדרת מלך אף דאפשר לקיים מקרא קדש זו גם בלא צירוף יחיד שאירע לו אבילות [שזה אינו תלוי בעשרה דוקא דלא תני' ליה במשנה במס' מגילה בהדי אינך כל דבר שבקדושה אינו פחות מעשרה ואם גם פחות מיו"ד המה מצוה עליהם לקיים מקרא חדש בכנופיא כנ"ל] מ"מ הכנופיא עדיפא כל שהם רבים יותר ואם נוהג אבילות ביו"ט הוא מבטל עשה דרבים של מקרא קדש שאסור לו לילך לבהכ"נ כי ישב בדד וידום וגם כסות נקיה בגדי יום טוב אסורים לו ולתוס' ורמב"ם הוא ההיא של מקרא קדש עש"ה ועי' תוס' מס' שבועות ט' ע"א, ואולי מש"ה לא תירצו התוס' קושייתם על בה"ג כתי' הרא"ש והחו"י. אמנם הרא"ש מ"מ תירץ דעכ"פ גם עשה זו דמקרא קדש נהי דמזכה את הרבים מ"מ גם זו זולתו לא היה בטל מהם המצוה מכל הרבים לגמרי ולא דמי לעשה דהתם ונקדשתי כו' שזולתו היה המצוה בטל מהם כנ"ל. ובעמדי פה בקולמסי עלה בזכרוני לעיין על רזא דנא ולדרוש מעל ספר ביאור מרדכי על ברכות מה חידש בזה אדמו"ר הגאון רשכב"ה מהר"ם בנעטה זצוקלה"ה זיע"א. ומצאתי בפ' ג' שאכלו אות כ"א כרב מדנפשי' לתרץ הקושיא על הבה"ג כתי' הח"י הנ"ל לחלק בין עשה דרבים כנ"ל ומייתי ליה מהמג"א תמ"ו הנ"ל [ותמוה עליו שהעלים לפי שעה עיניו הבדולחים מדברי הרא"ש במ"ק שתירץ כן וגם החו"י תי' כן תחילה מסברתו ושוב מצאתי כן בהרא"ש] ושוב דחה מורי זצלה"ה וז"ל ואפשר משום דמצות יו"ט מקרא קדש כמ"ש הב"י בסי' תפ"ז ע"ש הרמב"ן ובעינין כנופי' ה"ל כעשה דרבים עכ"ל הזהב. ושמחתי מאד על שכוונתי לדעת רבינו הגאון זצלה"ה אליביה דתוס' והנה עוד תי' רבינו שם לחלק בין ודאי לספק יעו"ש ותירוץ זה הוא מרומז בדברי הבה"ג עצמו בלשונו שהביא הרא"ש בפ' ואלו מגלחין סי' נו"ן הנ"ל וכמו שרמזתי אני לעיל להעמיס בכוונת הרא"ש לתרץ מתרי טעמים הנ"ל יע"ש:

ומ"ש מעלתו לתרץ קו' הקקיון דיונה במג"א ססי' רנ"ד בטעם היתר רדיית הפת עפ"י הר"ן דאינו שבות חמיר רק עובדא דחול כן תירץ ג"כ בס' נתיב החיים שם על המג"א מבעל הק"נ. ומ"ש מעלתו להצדיק הקושי' מתמיהת המג"א עלי' עפ"י חילוק תוס' ריש שבת דף ד' בין פשע ובין לא פשע. ה"נ מה"ט הדביק פת בתנור כו' פשע דומה טפי לע"ת הזאת ואזמל דפשע גם כן דברי טעם הם ונכון. עכ"פ בנדון השאלה שלפנינו הנ"ל הא ודאי פשע שאיחר נסיעתו כ"כ ועי' מג"א סי' תרנ"ה אפילו ע"י שליח נכרי אסור בכה"ג לקיים המצוה [ודברי הטו"ז תמוהים שם ואכ"מ] וכן בתשובת חו"י סי' קי"ב העלה לאיסור כעין זה בנידון דידיה נמי מהני טעמי דאמרן וא"כ פשיטא מלתא שצריך העובר הנ"ל כפרה ותשובה גמורה כאשר יורו עליה עפ"י ספרים מבעלי התשובה וד' יסלח לו:

והנני אוה"נ חותם בברכה מרובה ודש"ת הק' יהודאסאד:

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה