שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה עו
חיים ושלום וכל טוב לאהובי תלמידי הוותיק הרבני המופלג חרוץ ושנון כבוד שמו מוה' שלמה צאבל ני' מק"ק ע"ח:
גי"ה קבלתי וטוב עשית באופן שתוכל לשקוד על התורה ועבודה: יהי חן ה' עמך ישלח עזרך מקדש שתעשה ענבים פרי קדש להגדיל תורה ולהאדירה וע"ד קושייתך לפמ"ש מהרש"א בכוונת תוספת מסכת שבת דף כ"ד ע"א ד"ה גזירה כו' דרבה ס"ל גזרינן גזלג"ז אם כן מאי פריך ליה אביי דף כ"ג אלא מעתה ביו"ט לשתרי הא גופא מה"ט שמא יטה שיתבער מהר אסור נמי ביו"ט דהוי הבערה שלא לצורך ואף דאמרינן מתוך כו' מ"מ איסורא דרבנן איכא ורבה הא גזר גזלג"ז עכ"ד:
הנה לסברת ריב"א בתוס' ריש פסחים ה' ע"ב למ"ד הבערה ללאו יצאה לא אסור כלל ביו"ט א"כ קו' גמרא הוא מדליכא מאן דפליג בהא דא"מ בשמן שריפה דשמא יטה דשמא יטה ביו"ט לשתרי למ"ד מיהת ללאו יצאה וכיון דע"כ לדידיה צ"ל טעמא אחרינא מנ"ל תו לרבה דאמרי' כלל ה"ט בזה שמא יטה ואע"ג דכתבו תוס' דף כ"ד ע"ב דלא אמרי' מתוך כו' בשריפת תרומה מדרבנן מיהת היינו דוקא סברת מתוך כו' אבל למ"ד הבערה ללאו מפורש בתורה התירה דיו"ט מדכתיב לא תבערו כו' ביום השבת כמ"ש ה"ה פ"א מהל' יו"ט אין כח ביד חכמים לאסור לדעת הט"ז ואף דריב"א לטעמיה בתוס' דף כ"ד שם דס"ל אפילו מה"ת אסור ביו"ט שריפת תרומה היינו אליבי' דר"מ דמדמי' ליה לקדשים אבל אנן השתא אליביה דטעמא דרבה קיימין וא"ש ואפי' להר"י בתוס' שם דלכ"ע הבערה ביו"ט נמי אסור נ"ל דלכאורה צל"ע פי' רש"י שמא יטה שיתבער מהר כו' והרי מקודם סמוך לא פירש רש"י דמצוה לבערו ודלמא אתי' ביה לידי תקלה דאכילה עכ"ל. והרי קיי"ל מסתפק משמן שבנר חייב משום מכבה א"כ מיד שהדליקו תו ליכא חשש תקלה דאכילה וליכא למיחש כלל שמא יטה כדי שיתבער מהר דמה לו בכך: וצ"ל כיון דאם נותר משמן שבנר שלא נדלק כולו איכא חשש תקלה אכילה במוצאי שבת ממותר ה השמן חיישי' שמא יטה כדי שיתבער מהר היינו שיתבער הכל בשבת ולא ישאר בשולי הנר מותר שמן עד מוצאי שבת וא"כ כיון דמסתמא נותן שמן בנר כשיעור דצריך לו לסעודתו עד שעת שכיבה וא"כ ביו"ט לשתרי דאפילו יטה כשיגיע בסוף לשמן בשולי הנר יהיה לצורך ולא כדי שיתבער מהר ובשבת ממ"נ אסור כשיעור מצומצם שמא יטה לצורכו משום שלום בית ויותר משיעור שמא יטה כדי שלא ישאר ממנו עד מוצאי שבת ויבא לידי תקלה ומה"ט באמת גם ביו"ט אסור אבל מהני' סתמא דסיפא דומי' דרישא יו"ט דומי' דשבת קתני אין מדליקין אפילו כשיעור מצומצם ופריך שפיר הא מיהא לשתרי ביו"ט אע"ג דביו"ט מסתפק משמן שבנר וליכא משום מכבה דהא כל אוכל נפש ואיכא חשש תקלה דאכילה וממילא חיישי' שמא יטה שיתבער מהר ממש ויהיה הבערה שלא לצורך ז"א דבשיעור מצומצם ודאי לא ירצה שיתבער מהר משום שלום ביתו אלא בהגיע השמן לשולי הנר יטה לצורך כנ"ל:
ועוד בה שלישית דלכאורה הא דד"ח לא חייש בהא לשמא יטה נ"ל דה"ט מפמ"ש בירושלמי בפ' זה דאין שורפין תרומה טמאה בלילה כמו בקדשים וא"כ ממ"נ הא גם בחול שייך שמא יטה כדי שיתבער מהר מתוך שמצוה עליו לבערו וליתסר גם בחול להדליק שמן שריפה ביו"ט והוא דולק בלילה דשמא יטה בלילה. ונמצא מבעיר בלילה דהא מטה הוא כמבעיר ממש ונ"ל בשבת גזרי' שישכח שהוא שבת אבל בחול הרי רואה שהוא לילה ולא יטה משום איסור שריפה בלילה כנ"ל טעמא דר"ח. אבל רבה ס"ל הא דלא חיישי' בחול שמא יטה בלילה ה"ט דשריפת תרומה דאסור בלילה רק מדרבנן הוא גזירה אטו קדשים והו"ל גזלג"ז. משא"כ בשבת וא"כ פריך ליה אביי שפיר ממ"נ אי ס"ל לא גזרינן גזלג"ז א"כ ביו"ט לשתרי אע"ג דאם יטה יהיה הבערה שלא לצורך הא מדאורי' אמרינן מתוך כו' והו"ל גזלג"ז ואי ס"ל גזרינן גזלג"ז קשי' איפכא גם בחול ליתסר דשמא יטה בלילה כנ"ל ואהדר ליה גזירה כו' אטו שבת והה"ד חלה אטו שמן והא דלא גזרי' בחול שמא יטה בלילה אין לדמות בדרות חכמים זה נזה רש פוס' ריס גזירות חכמים זה לזה כמ"ש תוס' ריש דף כ"ד סוף ד"ה גזירה וכ"כ תוס' ס"פ כירה ור"פ כל הבשר ועיין נוב"י תניינא סי' צ"ו חלק א"ח מוכיח דגמרא פליג אירושלמי הנ"ל ע"ש. ולפמ"ש להפוך הוא דמוכח כנער מגמר' נמי כהירושלמי לכ"ע בין לר"ח בין לרבה כנ"ל ודו"ק אהובי תלמודי החזיק תמיד במעוז התורה חזק ואמץ והיה לאיש והנני חותם בברכה רבך אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודא אסאד: