שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה עא
מרוכב בערבות. ברכות רבבות. לראש צדיק כביר. ה"ה כבוד ידי"נ וחביבי. הרב המאוה"ג חרוץ מופלג כש"ת מו"ה אברהם כהן ני' אבד"ק גורבע יע"א: מכ"ק קבלתי. ואשר הזכירני מאשתקד שלא השבתי לפרו"מ ני' על שאלתו הלכה למעשה במינקת חבירו האמת אגיד כי יצאו הדברים מלבי. מסיבות חבילות טרדות אשר לא יאומן כי יסופר. ובפרט מענין מינקת חבירו קבלתי מרבותי למנוע מלהזדקק להורות בו היתר. לכן נשכח שאלתו מאתי. ואת פרו"מ כת"ר הסליחה. ועל של עתה באתי שהעיר הדר"ג ני' בסוגי' דתולש וגוזז לפי הסוגיא דבכורות כ"ה התולש כנף עוף חייב ג' חטאות דאורחה בתלוש וגוזז הוא ומעתה למה מנה ג' ולא ד' חטאת גם עוקר דבר משום גידולו דתולש צמר בהמה אינה פטורה רק משום דעוקר כלאחר יד דאין דרכה בתלישה כפרש"י שם ורמב"ן שכתב להתיר תלישת נוצת עוף לשחטה משום דסופה לתלוש אחר שחיטה נראה דגם במת שייך עוקר דבר מגידולו עכ"ל מעלתו:
וכוונתו נ"ל דבלא הרמב"ן לק"מ די"ל מה"ט נקט ג' חטאת היא מלתא דפסיקא בין תולש מן עוף חי בין מעוף מתה משום גוזז משא"כ עוקר דבר מגידולו לא שייך רק בחי ולא במת לכן שבקה ברייתא אבל מהיתר הרמב"ן לפי שנדחה מלאכה זו ביום טוב אחר השחיטה. הותר גם קודם שחיטה ע"כ ס"ל מלאכת עוקר דבר מגידולו נמי שייך במת כמו בחי אלא שהותר אחר שחיטה לצורך אוכל נפש וקשיא א"כ לתני ד' חטאת כנ"ל ובאמת ז"א דודאי במת שכבר פסקה יניקת האברים מהדדי וכן יניקת השיער ליכא לתא דעוקר דבר מגידולו וכדפי' הש"ס בפשיטות בשבת קל"ו אם שחוט' הוא הוא מחתך בבשר הוא אבל נהפוך הוא כוונת הרמב"ן. דהנה יפה הקשה מעכ"ת ני' וכיון אל הרמב"ן שהוא הקשה כן גם בחידו' למסכת בכורות וגם בחידו' למסכת שבת דף ק"ז ע"ב קושיא זו דפרו"מ ני' בעיני'. ותי' והוכיח מזה דעוקר דבר מגידולו דהוא תולדה דקוצר אינו אלא בגידולי קרקע ולא בבעלי חיים אפילו תולש מן החי רק בכלל גוזז הוא כו' והובא דבריו בחי' רשב"א בשבת ק"ז ע"ב עש"ה ובמהרי"ט אלגאזי הל' בכורות בסוגיא הנ"ל בזה:
עוד הקשה פרו"מ ני' ל"ל אמרי' בתולש לשחוט מתוך שהותרה תלישה בעוף אחר שחיטה לצורך א"נ כו' ואי משום דתלישה לאחר שחיטה הו"ל מלאכה שאצל"ג הרי הטו"ז יו"ד סי' קצ"ח ומג"א סי' ש"מ ותשובת ח"צ סי' פ"ב העלו עפ"י דעת הריב"ש סי' שצ"ד דבגוזז גם מלאכה שאצל"ג חייב ונטילת צפרניים לצורך טבילה מלאכה דאורייתא הוא היינו בשבת אבל ביום טוב נימא מתוך שהותרה כו' ואם מצד עוקר דבר מגידולו הרי מלאכה שאצל"ג הוא. ועוד לרוב פוסקים קצירה ביום טוב מה"ת מותר א"כ נימא מתוך כו' בעוקר דבר מגידולו דתולדה דקוצר הוא כו' עכ"ל פרו"מ ני'. ובמח"כ לא עיין יפה בפסקי הרא"ש בכורות כ"ה שם דהרמב"ן באמת מתיר לתלוש מהיט קודם שחיטה משום שהותרה תלישה לאחר שחיטה כו' אלא דנקט עדיפא דאפילו למ"ד דלית ליה מתוך כו' נמי כיון דסופו לתלוש בע"כ אחר שחיטה וכיון שנתנה יום טוב לדחות אצל מלאכה זו דתולש משום גוזז בעוף שפיר גזיז ליה מחיים לצורך א"כ כמו לאחר שחיטה. דאפילו בשבת דנ"ל מתוך כו' נמי שרינן ליה על סברא זו במנחות דף ס"ד הואיל ונתנה שבת לדחות אצל הג' נדחית נמי אצל החמש וכן בשבת דף קל"ז בב' תינוקות כו' יעו"ש: והרא"ש דפליג ואוסר לתלוש נוצה קודם שחיטה. הרי ביאר טעמו וז"ל אבל בעוד שלא נשחטה כל מה דעביד מכשירי אוכל נפש דאפשר למיעבד מאתמול הוא ואסור כו' א"כ נ"ל ביה מתוך כו' דקרא גלי הוא ולא מכשיריו. דמכשירי אוכל נפש שאפשר לעשותן מערב יום טוב אין דוחין יום טוב אפילו לר' יהודה במסכת ביצה דף כ"ח ע"ב אלא דרמב"ן חשיב ליה מלאכת א"נ עצמו ולא רק מכשירין כיון דצריך לשחטו ע"י תלישת הנוצה. ומעלתו ני' לדעתו תקשה לי' נמי לר"ע ע מילה שלא בזמנו אמאי לא דחי יום טוב כבשמנה שבת קל"ז קטן נימול כו' לי"א ולי"ב כו' ונימא מתוך שהותרה חבורה לצורך א"נ כו' וכדפריך הכי הש"ס בכתובות דף ז', וע"כ צ"ל דבהדיא גלי קרא לבדו ולא מילה שלב"ז ה"נ בהדיא גלי קרא הוא ולא מכשיריו ולפי"ז אפילו איסור דאורייתא הוא לתלוש קודם השחיטה. אלא כיון שהוא א"צ להנוצה ה"ל מלאכה שאצל"ג דקיי"ל פטור ומשום שמחת יום טוב מותר לרמב"ן אף לכתחלה. והרא"ש פליג עליו דאין לדמות מלאכה שאצל"ג לעוקר דבר מגידולו כלאחר יד. ופטור אבל אסור מדרבנן מיהת גם משום גוזז או עכ"פ משום עוקר דבר מגידולו משום קצירה לשיטת הרא"ש מלאכה שאצל"ג הי' ופטור אבל אסור מדרבנן. וגם את"ל קצירה מותר מה"ת ביום טוב לדעת הרבה פוסקים לצורך א"נ. הא עכ"פ לכ"ע מיהת דרבנן אסור כמו שכתב המחבר תצ"ה אפילו אם צריכה לגופה. ובתולש הנוצה לעשות מקום לשחיטה דה"ל מלאכה שאצל"ג לכ"ע מותר מה"ת. רק הרמב"ן והרא"ש פליגי אי גם מדרבנן מותר או אסור ואין מקום לקושית פרו"מ ני' ועי' בשעה"מ הל' יו"ט:
הכ"ד אוה"נ החותם בברכה מרובה ודש"ת:
הק' יהודאסאד: