שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה סד
רב ברכות לראש צדיק ה"ה ידי"נ וחביבי עד לאחת הרב הגדול החרוץ מופלג מתוק איש חי רב פעלים בחריפות ובקיאות לו עשר ידות כ"ש מו' אהרן אלעזר פאשקעס נ"י:
זה ימים קבלתי נעימותיו וכו' וע"ד הצ"ע של המג"א סימן רס"ז על המרדכי פ"ב דמגילה שכ' להרמב"ם וסייעתי' דתוס' שבת היא רק דרבנן דיי"ח קידוש היום דאו' בזמן התוס' דרבנן בברכות ק"ז ע"ב ה"ט לפי שיבוא אח"כ לידי חיוב דאו' והרי קטן אין מוציא את הגדול אף שיבוא אח"כ לידי חיוב דאו':
והעלה פרו"מ לחלק יפה לרמב"ם לטעמיה כל דרבנן ה"ל דאו' בכלל לאו דלא תסור לכן יי"ח קדוש דאו' בזמן התוס' מבע"י כיון שיבוא לכל חיובא דאו' משא"כ קטן לאו בר קבולי תקנת' דרבנן כפירוש רש"י במס' נדה מ"ו ע"ב ודפח"ח:
איברא לא ה"ל להביא מרש"י נדה מ"ו הנ"ל דהתם במצות ל"ת מיירי אי מופלא סמוך לאיש לאו דאו' לא באו חכמים לאסור עליו הקדישו מלאכלו דלאו בר קבולי תקנתא דרבנן הוא ומותר לי' לאכלו. ואין ראיה מזה על מצות עשה כקידוש היום ובהמ"ז וכיו"ב דאיכא מצות חינוך על הקטן וכמ"ש בחי' רשב"א יבמות קי"ד בהדיא כן לא אמרו מחנכין אלא במ"ע אבל לא במצות ל"ת אלא אין ב"ד ולא האב מצווים להפרישו יעו"ש:
אבל עדיפא ה"ל להביא ראיה מדברי הר"ן ספ"ק דקדושין שכתב גם במ"ע כגון בהמ"ז חיובא דחינוך לא על הקטן רמי' אפילו מדרבנן אלא על אביו וראיה דהא אינו פורס את שמע אף שאינו רק דרבנן א"מ אחרים י"ח וכו' יעו"ש:
אמנם כן עפ"י דברי הר"ן אלו מעיקרא ליתא לקושי' המג"א הנ"ל גם לדעת הרמב"ן דפליג על הרמב"ם בלאו דלא תסור דלא הוי דאו' נמי מבואר דחילוק מצות תוספת שבת הוא חיוב דרבנן עכ"פ שפיר תי' המרדכי על שיי"ח קידוש דאו' כנ"ל משא"כ קטן אפילו מדרבנן לא רמיא עלי' בודאי חיובא לכן אינו מוציא הגדול אבל באמת נשמר המג"א מזה מלתרץ הצ"ע שלו עפ"י דברי הר"ן הנ"ל במ"ש המג"א בלשונו וצ"ע דהא קטן אינו מוציא הגדול כמ"ש סימן קפ"ו וכו' ר"ל סעיף ב' שם פסק המחבר דלא כהר"ן הנ"ל אלא קטן חייב מדרבנן כדי לחנכו ומוציא דרבנן אפילו עיקרו דאו' לפ"ז ממילא גם תי' פרו"מ ני' הנ"ל ליתא דהא ע"כ המחבר ס"ל כהרשב"א ביבמות הנ"ל לחלק במצות ל"ת דוקא פי' רש"י בנדה מ"ו הנ"ל סברתו דלא באו רבנן לאסור עלי' דלאו בר קבולי תקנתא דרבנן הוא אבל במ"ע מצות חינוך על הקטן רמי' חיובא דרבנן וקמה הצ"ע של המג"א:
וראיתי בס' בגדי ישע על א"ח תי' נכון וז"ל אין הנדון דומה דקטן לא יבוא בשבת זה לידי חיוב משא"כ האדם גדול שימשוך מזה לבוא לידי חיוב דאו' שלא יהיה הפסק חול בנתיים שפיר ימשוך זה הקידוש שעושה עכשיו על חיוב דאו' שיבוא מאחר שאין הפסק ביניהם עכ"ל:
ולענ"ד נראה לתרץ בפשוט טפי שאין לדמות זמן חיובא שעתיד בודאי לבוא דמה"ט לא מקרי דשלב"ל לפי דהזמן ממילא יבוא כמ"ש רש"י ותוס' יבמות ל"ד ובמ"ל פ"ו מגירושין הלכה ג' [וגדולה מזה מצינו מה"ט בט"ז א"ח סי' תל"ב בכוונת הרא"ש דברכות הזמן דרגל פוטר גם את בדיקת חמץ דמקודם כיון שהבדיקה היא צורך הרגל והאיסור מתייחס להרגל הה"נ וכ"ש בזמן התוספת מחול על הקדש דודאי אתי שבת קדש ממש] אבל משא"כ גברא בר חיובא נהי דקטן אתי לכלל חיובא דאו' כשיגדיל אינו ודאי דאתי הוא לכלל זה דשמא ימות קודם לכן אינו מוציא את הגדול כנ"ל:
שוב עיינתי במרדכי פ"ב דמגילה בפנים דמייתי מזה דמקדש מבע"י בזמן תוספת מדרבנן ויי"ח קידוש דאו' שיתחייב אחר שתחשך מה"ט הנ"ל ראיה גם על סומא דחייב רק מדרבנן שפיר מוציא אחרים י"ח המחויבים דאו' מה"ט כיון שיכול לבוא לידי חיוב דאו' אם נתפקח משא"כ בנשים עש"ה אף שאינו ודאי שיתפקח א"כ יפה תמה המג"א בצ"ע עליו מ"ש מקטן שאינו מוציא את הגדול וליתא לתירוצי' הנ"ל לחלק וגם תי' הבגדי ישע הנ"ל לחלק ליתא דנהי דקטן חלוק מזמן התוספת חול וכו' אבל שוה הוא לסומא וצ"ע: והנה במשנה ברכות דף כ' נשים ועבדים וקטנים וכו' וחייבים בתפלה וכו' ובבהמ"ז פירש רש"י דרחמי היא ומדרבנן היא ותקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים וכו' משמע על הקטנים עצמם רמי חיובא דרבנן כדי לחנך וחייבי' דומי' דנשים ועבדים וכן משמע בגמרא שם בן מברך לאביו וכו' ולטעמך קטן בר חיובא דאו' היא אלא וכו' דאתי דרבנן ומפיק דרבנן והיינו כהמחבר סי' קפ"ו ודלא כהר"ן הנ"ל וצ"ע שבתי וראיתי דלית' לדיוקי זה מפי' רש"י דף כ' הנ"ל דנזכרתי דלקמן במס' ברכות דף מ"ח בהדי' פליגי רש"י ותוס' בהא דהר"ן והמחבר [ועיין בתשובת חתם סופר חא"ח ריש סי' א' דיש גרסא אחר ברכות] שהקשה רש"י סתירת הסוגי' מהתם שיעור' דרבנן מפיק גם לשיעור דאו' וכדף כ' בקטן דרבנן לא מפיק לגדול דאו' ותי' רש"י קטן שהגיע לחינוך ההוא אפילו מדרבנן לא מחייב עליו דאבוה הוא דרמי לחנוני אבל עלי' אין שום חיוב ותוספת שם פליגי עלי' דגם הקטן גופי' חייב מדרבנן בחינוך ע"ש הרי רש"י לטעמיה בנדה מ"ו וברכות מ"ח אין מחלק בין מ"ע ובין מל"ת:
ולפי"ז נ"ל באמת הצ"ע של המג"א לק"מ דהמרדכי הוכרח לתרץ סברתו הנ"ל רק להפוסקים תוס' שבת הוא רק דרבנן אינהו ס"ל שפיר כרש"י והר"ן הנ"ל דקטן אפילו מדרבנן לא מחייב לכן לא מהני ביה הא דאתי לידי חיוב אח"ז ואינו מוציא את הגדול והמחבר שפסק סי' קפ"ו כתוס' וסייעתם דקטן נמי בר חיובא דרבנן היא איהו ס"ל תוס' שבת דאו' ול"צ כלל לסברת המרדכי הנ"ל והרא"ש ברכות כ' הקשה הסתירה מדף מ"ח הנ"ל על נשים הנ"ל בדף כ' ותי' משום ערבות אינו מחויב כלל ג"כ מוציא אחרים י"ח ונשים אינם בכלל ערבות ולא הוצרך לזה די"ל בהא כסברת המרדכי הנ"ל נשים אי אפשר שיבואו לידי חיוב דאו' משא"כ אכל שיעורא דרבנן אפשר לו לאכול כדי שביעה וצ"ל שרוצה הרא"ש לתרץ הקושי' גם מקטן כמו שהקשו רש"י ותוס' והא נמי אתי לכלל חיוב דאו' וכקושי' מג"א הנ"ל באמת. אבל בכלל ערבות ודאי אינו קטן כמו נשים והנה הרמב"ן במלחמות ברכות כ' הנ"ל כ' כרש"י והר"ן הנ"ל ומייתי ראיה ממגילה שאין הקטן מוציא אחרים ע"כ שהקטן אינו מחויב כלל אפילו מדרבנן ע"ש ולפי"ז לר' יהודה דמכשיר בקטן במגילה ע"כ ס"ל מחויב הוא הקטן עצמו ותלי' פלוגתת רש"י ותו' הנ"ל בפלוגת' דתנאי אבל נ"ל במגילה דוקא לפי שאף הן היו באותו הנס מחויב היא לר"י אבל בעלמא לא וצ"ע ובהדי' כתבו כן תוס' במגילה כ"ד ע"א ד"ה אבל דמה"ט לחלק מודה ר"י בהא דקטן אינו פורס על שמע ובס' טורי אבן שם הוכיח יותר מדמודה ר"י בהא דאין קטן יורד לפני התיבה אף דודאי מחויב בדבר הוא בתפלה מ"מ אינו מוציא אחרים י"ח ע"כ מגילה שאני מה"ט הנ"ל שכתב תוס' יעו"ש ועיין ברכי יוסף א"ח סי' קכ"ד:
ועוד נ"ל כוונת תי' המרדכי פ"ב דמגלה הנ"ל עפמ"ש התה"ד ס סימן ק"ב ממ"ש תוס' ביבמות סוגי' דעליה דף ו' שחוט לי בשל לי אף דעדיין ליכא מצוה עד אח"ז שמאכילו לאביו אפ"ה חשיב קום העשה בהכשר מצוה כמו במצוה עצמה לדחות ל"ת שי"ב כרת מה"ט נמי מברכינן בע"ש מבע"י קודם קבלת שבת שהיא צ"ל קודם ביה"ש אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק כר של חנוכה אף דלדעת המרדכי אכתי ליכא קיום מצוה גם כל זמן משך ביה"ש אלא בשיהוי הדלקה שלאחר חשיכה מ"מ כיון דא"א בע"א חשיבא הכשר מצוה ומברכינן וכו' ה"נ קידוש בזמן התוספת מחול על הקדש שהוא קודם ביה"ש אף שהוא רק מדרבנן עכ"ז הכשר מצוה היא לקדימת היום ש"ק עצמו ועיין ברכי יוסף א"ח סימן תרע"ב ולפ"ז אין מקום קושי' הצ"ע של המג"א כמובן וזהו כעין תי' הבגדי ישע הנ"ל בסברה ברורה ביותר אבל כיון שלמד המרדכי מתירוצו הנ"ל עפ"י סברתו גם על סומא.. ע"כ לא כיון לסברתינו זו באופן דצ"ע דמג"א קמה ועיין בט"ז א"ח ססי' תרס"ט נאום ידידו החותם בברכה כא"נ ירבה כבוד ביתו וישגא מאד אחריתו וכנפש י"נ הד"ש: הק' יהודאסאד: