שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה נז
במפתח בבא מזלא טבא טובא טובא לכבוד אהובי צמידי חביבי תלמידי ה"ה הרב המאה"ג ה"ג המופלג חריף ובקי צדיק ונשגב שמו מוה' דוד סודיטץ נ"י האבד"ק בעטשקא יע"א ומצ"פ בק"ק פאסטאכא יע"א וכאל"ש:
נעימתו קבלתי ושמחתי על הבשורה טובה שבשרני מעלתו כי הרחיב ה' את גבולו כן יוסיף ה' להרים קרנו וישועתו להכין כסא דוד ולסעדו יזכני וישמיעני בשורות טובות ויראני בישועתו למען שמו באהבה אמן: וע"ד התורה אשר העלה בצע"ק ע"ד הרמ"א בא"ח סי' רע"ו דפוסק להתיר אמירה לגוי במקום מצוה או לצורך גדול אפילו באיסור מלאכה דאוריי' א"כ בסוף סי' תקפ"ו דפסק המחבר דוקא בדבר שי"ב שבות מותר אמירה לגוי להביא שופר לתקיעת מצוה וכו' (ושם כתב עליו) והא באין לו שופר ה"ל במקום מצוה וה"ל לרמ"א להגיה דאף במלאכה ממש שרי אלו דבריו:
ובמח"כ לא השגיח יפה בדברי הרמ"א ססי' תקפ"ו שסיים וז"ל (וע"ל סי' ש"ז) ור"ל בסי' ש"ז ס"ה הביא המחבר לשון הרמב"ם דאמירה לגוי באיסור שבות במקום מצוה מותר כגון לעלות באילן להביא שופר לתקיעת מצוה וכו' ושם כתב עליו הרמ"א וז"ל וע' לעיל סי' רע"ו ס"ב דיש מקילין אפילו במלאכה דאו' וכו' עכ"ל ולכן הראה מקום בסוף סי' תקפ"ו לעיין סי' ש"ז:
וע"ד הספק שנסתפק מעלתו בבנין בהכ"נ בשבת מלבד היתר הקבלנות דבשל רבים ליכא חשדא. הרי לדעת העיטור בהג"ה רמ"א סי' רע"ו וסי' ש"ז הנ"ל בלא קבלנות כלל נמי שרי אמירה לנכרי בשבת במקום מצוה אפילו במלאכה דאורייתא אלא דשבות רחוקה לא התירו במקום מצוה כמ"ש מג"א סי' רע"ו סק"ח אבל בתרתי לטיבותא מיהת במקום פסידא וגם מקום מצוה שבות רחוקה נמי מותר כמו דמקילין בדין קנין המכס משום הפסד אף שאין הקבלנות כראוי את"ד שאלת חכם:
הנה בהג"ה מרדכי פ' במה טומנין סי' תנ"ח בד"ה ושאל ר' ברוך וכו' הביא כמה סוגיות הש"ס שהקילו והתירו שבותים במקום פסידא ומ"ש גבי נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ולא התירו שבות דשבות במקום פסידא אף דכבוי הוי מלאכה שאצל"ג ועיין ר"ן ס"פ ר"א דמילה. ותי' דכולהו דשרינן במקום פסידא ה"ט דאי לא שרית לי' איסורא זוטא יבא לעשות איסורא רבהמשא"כ בכבוי וכו' עש"ה בביאור היטב והובא במג"א בקצרה בסי' ש"ז סק"ז א"כ טעם זה שייך בכל יחיד אבל בשל רבים וכ"ש ציבור ליתא לה"ט דאי לא שרית להו השבות משום פסידא יבואו לעשות איסורא רבה דרבים לא חשידי בכך ולפ"ז אין לצרף ה"ט דהפסד גבי בנין בהכ"נ להתיר מה"ט אמירה לנכרי לבנות שבות רחוקה:
וגם דעת העיטור הרי רמ"א עצמו שהביאו סיים עליו בסימן רע"ו דהוא יחיד כנגד רבים וכ"כ הט"ז סי' ש"ז סק"ד דהעיקר דלא כוותיה אפילו בשבות קרובה שגופו נהנה נמי לא והבו דלא לוסיף עלי' בשבות רחוקה דגם העיטור מודה אפילו במקום הפסד וגם מצוה נמי אסור אמירה לנכרי באיסור דאו'. והרי הוכיח במישור המג"א בסי' ש"ז סק"ז וסק"ח בשם המ"מ והרשב"א שאין מדמין בשבותין ואין לבבם להתיר אלא מה שאמרו חכמים. ומה גם דתרי טעמי קא יהיב מג"א בשם המ"כ לאסור אמירה לנכרי שיבנה בהכ"נ כיון שאין גופו נהנה ממנו ועוד דשבות רחוקה לא התירו עי' בס' תוספת שבת סי' רע"ו סקי"ג שם גרס הכי ועיין במג"א סימן תקנ"ז סקי"ג לטעם שבות רחוקה לא התירו אפילו לא יוכל לאפות ביום ב' דיו"ט ע"י אונס נמי אסור לאפות ביום ה' יו"ט ראשון על שבת אע"ג דמקום מצוה ומקום פסידא נמי הוא שלא יהיה לו לאכול בשבת מ"מ לא התירו שבות רחוקה ואעפ"י שגופו נהנה מכ"ש דאין גופו נהנה:
באופן שאין דעתי מסכים להתיר האמירה לגוי בשבת לבנות בהכ"נ אפילו במקום פסירא בלא קבלנות וגם בקבלנות גמורה הרי כתב מג"א סימן רמ"ד סק"ח רק דהיה נראה להתיר בנין בהכנ"ס אבל העלה דמ"מ אסור משום ח"ה ועיין בבאר היטב שם בשם המ"כ ובפמ"ג סימן רע"ו במג"א אות ח' דאין להתיר למעשה אפילו בקבלנות גמורה ותמיהני מאוד על פרו"מ ני' אם לא שאל תחילה את פה קדוש אמ"ו מר אביו הגאון ני' על הוראתו בזה וימחול נא כבודו להראות לפניו מכתבי זה ויודיעני דעתו הרחבה מה הוא אומר בזה ואחתום בברכה כנה"ר ונפש אוה"נ הדש"ת:
הק' יהודא אסאד: