אור ברסלב

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד

חלק א · תשובה לז

תשובה לו

אל קהל קדושים יראי ד' וחושבי שמו העומדים על הפקודים בראש פינה למשמרת התורה ומצות ה' מנהיגי אקרו"ט דק"ק דיולא יפרוס ד' עליהם סוכת שלומו וכצינה רצון יעטרם אכי"ר:

יקרת מכתבכם קבלתי בה הודעתני מצעריכם שהגיע לכם מן הצר השורר לפי שעה ומעשי תעתועים שעשה ביו"ט של ר"ה בשני הימים שביטל מצות היום מקרא קודש יום תרועה וסדר היום חטא בנפשו והחטיא אחרים באופן מכוער הרבה גם הלך לקבול בערכאות על שלא הניחוהו הציבור לדרוש שנית והם כתורה וכמנהג עשו והוא פשע. גם ראיתי הפרעדיג שלו מר"ה עגמה נפשי מאד על צער הדור עד היכן הגיע העזות להעמיד בראש בור וריק מיראת ה' ומתורה כזה שלא ראה אור ה' ולא למד שהן רשאין ולא אתה ואז"ל לא שררות נתתי לכם אלא עבדות ואם יש בו רק ריח יראת ד' וריח תורה לא היה הרהיב בנפשו לעשות חילול השם גדול כזה אשר בזה הגדיל עונו מנשוא גם שגם יום הכפורים לא כיפרה. ככתוב ישעי' כ"ב אם יכופר העון הזה לכם עד וכו' יקרא נא בפי' משפטו חרוץ ברמב"ם הל' תשובה פרק ג' פרנס המטיל אימה יתירה על הציבור שלא לשם שמים כ"א לכבוד עצמו וכו' אין לו חלק לעוה"ב ובמסכת מגילה האי מאן דסני שומעניה שרי לבזויי' בגימ"ל ושי"ן שלו וזה לא למד גם הלכות דייני' ועמד ע"פ השררה שלא ברצון הציבור ושלא ברצון חכמים ישראל ואסור לעמוד מפניו ולא לנהוג בו שום כבוד כמבואר בירושלמי ובח"מ סי' ג' וכבר מני אז אשר הדיוט ההוא קפץ בראש להיות רב החובל והרעישו עליו גדולי הדור מיד גזרתי אומר על תלמידי הרב מוהר"ש דייטש נר"י אבדק"ק איפאלשאק נ"י שיפרסם בדפוס בכל הצייטונגען שהוא מבטל אותו הכתב שנתן הוא בידו איזו סמיכת היתר הוראה הוא בטל ומבוטל כחרס הנשבר וכפי תשובת הרב הנ"ל אלי מעולם לא נתן בידו סמיכה להיתר הוראה ובשקר ותרמוח בא אליכם הפרעדיגער באק ההוא והן עתה אשר הקדיח תבשילו ברבים בחילול השם הגדול ותחת אשר ביום הדין ביום הזכרון היה לו לבקש רחמים נהפוך הוא ערר מדנים מצער את הציבור בחוזק יד החיוב עלינו לבטל את המעוררים המנקפים ומקללים ומחרפים את מערכת ישראל זרע ברוכי ה' ודתי ומנהגי אבותינו הקדושים ולשבור את תקפו. והנה קי"ל בש"ע יו"ד סימן של"ד ת"ח או אב"ד ששמועתו רעה כגון שמתעסק בספרי אפיקורס וכו' או שחבריו מתביישין ממנו י ושם שמים מתחלל על ידו שאומרים עליו שארי ליה מאריה לפלוני או שמזלזל בדבר א' מד"ס ואצ"ל מד"ת משמתינן ליה ובסי' רמ"ו סעיף ח' קיי"ל הרב שאינו הולך בדרך טובה אעפ"י שחכם גדול הוא וכל העם צריכים לו אין למידין ממנו וכו':

(הג"ה מבן המחבר) עיין של"ה פ' תשא ע"פ ראה קראתי בשם בצלאל ורמב"ם פ"ה הי"א מיסוה"ת דמי שזכה להיות מנהיג בישראל צ"ל מלא בחכמה ודעת והגון בעיני אלהים ואדם: וצריך שיהיה ניכר במעשיו בדיבורו בהילוכו במלבושיו במאכלו ומשקהו באופן היותר נאות עיין רמב"ם פ"ה מדעות ופ"ד מחשובה ה"ב ועיין מהרש"ל ביש"ש פרק חובל סימן נ"ח.) שאסור ללמוד תורה מפיו ומכ"ש שאסור לסמוך על הוראותיו והרמב"ם ספ"ד מהלכות סנהדרין כתב וז"ל מי שאינו ראוי לדון או להורות מפני שאינו יודע או מפני שאינו הגון שעבר ריש גלותא ונתן לו רשות או שטעו ב"ד ונתנו לו רשות אין הרשות מועלת לו כלום עד שיהיה ראוי שהמקדיש בעל מום למזבח אין הקדושה חלה עליו עכ"ל ובחומש בפ' יתרו בפה מלא דיבר הכתוב ממעלות הדיינים אנשי חיל יראי ה' ופירש הרמב"ם בפ"ב מהלכות סנהדרין אנשי חיל אלו שהן גבורים במצות ומדקדקים על עצמם וכובשין את יצרן עד שלא יהא להם שום גנאי ולא שם רע ויהא פרקן נאה וכו' יראי אלהים כמשמעו וכו' א"כ פלוני הנ"ל סני' שומעני' ואין פחד אלהים לנגד עיניו ונזרקה בו מינות ומושרש הוא בחטאו ופשעו עפ"י המעשים אשר הצעתם עתה. ואשר נשמע עליו מני אז מפורש יוצא דיני' דהאי ג רא עפ"י דין תוה"ק להעביר אדרתו מעליו שלא יקרא עוד בשם רב או דיין ממונה הסר המצנפת והרם העטרה כי אסור לקבל הוראותיו ושיבושי דיעותיו בשום ענין מעניני הדת. וכתב התרות אם יש בידו בטלין כחרס המה לא שרירין ולא קיימין כפסק הרמב"ם שאין הקדושה חלה על בעל מום וכו' כנ"ל ואליכם יזרח ה' להסיר מכשול ולבער הקוץ ומכאוב וסילון ממאיר מקרביכם יהי חן ה' עמכם יאשר כחכם יאמץ חילכם להוציא לפועל לטובה מתשבותיכם נאום אוה"נ הדש"ת ומני שים טעם להעתיק מכתבינו זה אות באות ולשלחו לעיני הרבנים מובהקים גדולי ישראל יחיו המפורסמים גדולים צדיקים יחיו: ולבקש מהם שגם המה יעשו את שלהם. וכשתשיבו עוד שלשה מכתבים משלשה רבנים מפורסמים לא אפונה כי גם הקיר"ה גם שרי המדינה שטאטהאלטערייא יר"ה יתנו עדיהן יצדקו ויאמרו אמת יסכימו לפסק הרבנים לרם יאיר לבער הרע מקרביכם. וה' עמנו ועמכם והעיר שושן צהלה ושמחה ושלשה הרבנים לדעת יהי' הרב הגאון דק"ק פרעסבורג והרב הגאון דק"ק אוהעל והרב הגאון דק"ק גראס ווארדיין יצ"ו ולא תפרסמו את כל זאת עד אחר שיהיה בידכם הסכמותם ואת צנועים חכמה כתיב):

נאום הק' יהודא אסאד. תשובה לח:

שפע שלום וברכה והצלחה לכבוד ידי"נ ה"ה הרב הגאון המפורסם צדיק יס"ע ע"ה פ"ה קש"ת מוה' אברהם בעק ני' אבד"ק האליטש יע"א:

יקרתו קבלתי ושמחתי באהבתו אלי ובשלותו. יהי חן ה' עמו אנס"ו ואפריון נמטיי' למר על אשר טרח להודיעני ע"ד הידוע אבל עדיין אין דעתי נוחה על הסכמת פרו"מ לעצת אקרו"ט דשם לחדש מנהג אחר מנהג ק"ק פלוני מלבד מה שאני תמה בזה דמה לנו לחפש מציאות להמציא איסור בהעמדת חופה בביהכ"נ מדברי חז"ל אשר הדוחה בקל יוכל לדחות והרי דברי רמ"א י"ד שצ"א ידועים בפי המון בלי תורה אותן המבקשים חדשות ותולים א"ע בקורי עכביש. וע' ב"ש באה"ע סי' ל' ס"ט ב' ריב"ש ובאמת בריב"ש סי' ר"ה לא נזכר קדושין רק גיטין ועיין ב"ח בא"ח ססי' קע"ד כשמברכין ברכת אירוסין ונשואין בחופה לפני ביהכ"נ אמרי' כו' אבל הרי גם מנהגינו הישן תחת השמים ודאי א"ב שום פקפוק איסור ואדרבה סימן טוב הי' לעשות כן כרמ"א בא"ע ססי' ס"א:

אמנם לעשותו בביהכ"נ בדוקא חושש אני לאיסור דאורייתא מ' ובחוקותיהם לא תלכו הרי להקים מצבה אסרה תורה בלאו אף שהיתה חביבה לפני הקב"ה בימי האבות כמ"ש רש"י ורמב"ן בארוכה ר"פ שופטים כללא בידן נהרא נהרא ופשטי'):

(הג"ה מבן המחבר) וכיון דעכשיו חוק הוא בין הגוים הוא בכלל בחוקותיהם לא תלכו עיין ט"ז א"ח סי' ח' וכל עיקר כוונת החדשים לעשות החופה בבהכ"נ הוא רק כדי לדמות לגויי הארץ כנימוסי שאר אומות והוה איסור דאורייתא כמ"ש הרמב"ם פי"א הי"א מהל' ע"ז ונאמר השמר פן תנקש אחריהם):

וממילא אין ראיה כלל ממנהג מגינצא שבמהרי"ל. דמאן יימר שהי' בזמן ההוא במגינצא מנהג וחק קבוע כן אצל האינם נימולים לעשות נשואיהם דוקא בבית תפלה שלהם. מלבד זה וכי בכל מנהגי מהרי"ל אנו עושים כמוהו בזמנו ובמדינתו ומה גם הרי מהרי"ל עצמו לא כתב שיש לנהוג כן אלא מביא שכן היה מאז מנהג מגנצא לבד (כוונת אאמ"ו דאין לנו לדון מה שהיה) אלא מה שהי' כבר פשט בישראל מנהג כמה מאות שנים לעשות החופה בחוץ ואם גם היה מעיקרא בביהכ"נ אדרבא מגרע גרע שבזה אנו רואין שבכוונה עשו גאולינו שהוציאו החופה מביהכ"נ ולעשות מבחוץ ועלינו לקיים מנהגם כמ"ש הר"מ רה"ל ממרים מ' אל תטוש תורת אמך עי' ר"ן פ' מקום שנהגו ות' ריב"ש שצ"ט ופ"ח א"ח תס"ח כל קבלת רבים שחלה עליהם אף בדברים שלא קיבלו עליהם הסכמה, רק שנהגו כן כן מעצמם לעשות גדר וסיג גם דורות אחריהם צריכים לשמור הגדר ולקיים המנהג וכל דבר שנאסר מ' הנהגת אבותינו ומ' גדר אין לו היתר כלל עיין תשובת רשד"ם חי"ד סימן מ' ותשובת רשב"א ססי' צ"ח ותשו' מהרי"ק שורש קמ"ד ותשו' חוי"א סי' קכ"ז ופ"ח א"ח סי' רצ"ו ומג"א סי' רע"א סכ"ב ובש"מ פ"ק דבב"ת ובפרט ענין זה שי"ב ג"כ גדר אי' חמור תערובות אנשים ונשים יחדיו עיין בסוכה נ"א תיקון גדול עשו של"י תערובות כו' וע' מחבר בא"ח תקס"ט מחייבים ב"ד להעמיד שוטרים כוי שלא יתקבצו אנשים ונשים וכו' עיין תשובת זכרון יוסף סי' י"ז וק"ו ב"ב של ק"ו בביהכ"נ מקדש מעט עיין רד"ק ע"פ ואהיה להם מקדש מעט וס' יראים סי' שס"ד דמורא ביהכ"נ כמורא מקדש. ומי בקש זאת מידכם רמוס חצרות ד' בתערובות איסור ובפרט בזה"ז שבעו"ה הולכים עם הכלה בשוק מגולה ובגלוי שער ראש שהמה ערוה כמ"ש בא"ח סי' ע"ה ובא"ר שם ואין לך פריצוה מזה ועיין תשובת חו"י סי' רכ"ב ועיי' תשובה מאהבה חא"ח סיי רכ"ט בשם הזוהר אשה בבית ה' בית תפילת האנשים כהעמדת פסל שם):

ובירושלמי הביא במג"א סי' ס"ח אעפ"י ששלחנו לכם סדר התפלות אל תשנו ממנהג אבותיכם כו' אף דארץ ישראל מקודשת יותר מכל הארצות ובכל דבר אנן גרירן בתרייהו דהתם מחוקק ושלחו מתם סדר התפלות דברים העומדים ברומו של עולם ועכ"ז הזהירונו שלא לשנות ממנהגינו הקודם אף שאינו עיקר כ"כ מכ"ש וק"ו במנהגים כאלו שיש טעם כעיקר למנהגינו ברוב העיירות ומקומות בזה כדי להתרחק מנימוסיהם כמאז"ל בספרי על ובחוקותיהם לא תלכו כנ"ל:

והצער היותר גדול כי בעו"ה ע"י עושי חדשות מבלים הזמן היקר למצוא ראיות לשנות מנהג או להרסו או לקיימו ומניחים התו"כ הלכות גדולות ועמוקות מהתעסק בהם ותורה חיגרת שק כו' והמתאמצים לשנות איזו מנהג קבוע ישן עתידים ליתן את הדין בזה ובבא. ועכ"פ אחלי לא כל מה שביד כח פרו"מ ני' לעשות לעכב מלעשות שום שינוי במקומו יעשה ויעכב כדקיי"ל מנהג מבטל הלכה ועי' תשובת הרא"ם ססי' א' וכמה דברים הניחו חכמים דלא כהלכתא כדי שלא לבטל המנהג כנודע וכ"ש וק"ו מנהג שהוא כהלכה ואחתום בברכה כנה"ר ונפש אוה"נ הדש"ת:

הק' יהודא אסאד:

והנני להודיע לו בקצרה מה שישיב להשר האדון א' מגמ' ותוס' קדושין נ"ב אשה בעזרה מניין כו' ב' שמא תפרוס נדה ע"י ביעותתא כמו בסוטה עיין ראש יוסף ריש חולין. ג' עפ"י הש"ע סי' ס"א לסימן טוב ד' מפני תערובות אנשים ונשים במקום קדוש. ה' אם היא בנידותה אינה הולכת לביהכ"נ נשים ג"כ ו' אסור לשנות מנהג ק"ו מתפלה במג"א סי' ס"ח. ז' דומי' קדושין מתן תורה כפה הר לחופה כמובא בזוהר ח' קידוש לבנה דוגמתה ט' נ"ל טעם מנהגינו כדי לתקן הקלקול במה שעוותו ישראל אז במעשה העגל להתיר להם עריות בפרהסיא נהגו שוב לברך את ה' על שאסר לנו העריות וקדשנו לתשובה ומעשים כן בפרהסיא ג"כ ברכה זו י' לפרסם שמחה של מצוה וכן כתיב ישמע בערי יהודא ובחוצות ירושלים קול ששון כו' קול מצהלות חתנים מחופתם כו' בחוצות דייקא. י"א אסור בדווקא וקפידא בביהכ"נ מ' ובחקותיהם ל"ת ועור יש לי טעמים נכונים ועת לקצר: נאם הק' הנ"ל:

(עיין ירושלמי סו' ברכות אל תבוז כי זקנה אמך כו' וע' רמב"ם בפ"מ סו' ברכות ד"פ זה מור' שלא יבוז וילעג בתקנו' הקדמוני' אף שהם ישנים עיין רמ"א סי' תש"ץ ועיין תשובת דברי יוסף דאין לשנות שום מנהג אף שיהיה מנהג אחר יותר יפה מכ"ש אם הי' מנהג שנתפשט בתפוצות ישראל והיא מיוסד עפ"י חכמי התורה דאין לבטלו ואין לשנות בשום אופן ע"ש ועיין מ"ש בהג"ה בתשובת מרן לקהל ווייסענבורג):

תוכן העניינים

שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה