שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה לג
ד' עמך גבור החיל עוסק בתורה ועבודה יומם וליל ה"ה אהובי תלמידי הוותיק מלא ברכת ד' כיומין עתיק איש חי ורב פעלים חו"ב מופלג בתורה וביראה כבוד מוה' משה בער שעהן ני' רב בקרעמז יע"א:
גי"ה קבלתי מגילה עפה מליאה להאמיר בדבר ד' זו הלכה למעשה אשר באו לפניך. והנני להשיב לך על שאלותיך כיד ד' הטובה עלי על ראשון וכו'. ע"ד הריב בישוב א' קצתם רוצים לבנות להם בית הכנסת וקצתם אומרים לקנות מקום בית הקברות כדי שלא יצטרכו להוליך המעות ב"מ לע"מ וויען בריחוק מקום במדינה שם ואין ידם משגת לשני אלו והגבאים מסכימים לאוהן הבוחרים לבנות להם בהכ"נ. פשיטא מלתא כי לאלו שומעים שאומרים כהלכה דודאי בנין ביהכ"נ מקום תפילה עדיף קודם מקניית ביה"ק דהא כל התדיר קודם לשאינו תדיר וכן כל המקודש קודם לאינו מקודש כ"כ כמ"ש במשנה זבחים פ"ט וה"נ ביהכ"נ הוא מקודש שם קדושה עלי' כדחז"ל ואהי להם למקדש מעט אלו ביהכ"נ כו' ובית ה' נקרא כמ"ש לרומם בית אלהינו שמקדישים בו את ה' בעשרה ושכינה שרוי בתוכו וגם עתידין שיקבעו ביהכ"נ כולם בארץ ישראל משא"כ ביה"ק וגם ביהכ"נ תשמישו תדיר בכל יום ובכל עת הקבועות לתפלה משא"כ בית הקברות אינו תשמיש תדיר תמידי כ"א במקרה וסימן לדבר הפסוק בתורה הנה נתתי לפניך את הח"יים ואת הטוב את ה"מות וכו' ובחרת בח"יים בית ה"כנסת בית הח"יים הוא כאז"ל על ר"י שמע דאיכא סבי בבבל וכו' היינו דאתני להו. וכתיב ד' עליהם יחיו ולא המ"תים יהללויה אם כן אפילו אם הגבאים וגם רוב הציבור רוצים יותר להוציא הממון בקנית מקום קברות אין שומעים להם שלא כדין ולמועט שבוחרים לבנות ביהכ"נ שומעים כבמשנה רפ"ד ממס' פיאה כה"ג אפילו צ"ט כו' וא' אומר כו' שומעים לזה שאומר כהלכה ותשובת מהר"י מינץ סימן ז' דתליא ליה ברוב מנין היינו בגוף הענין אם לעשותו או לא כופין רוב את המיעוט וגם בזה מסופק מהר"י מינץ שם וז"ל ואפשר שבאלו דברים שהוזכרו במשנה ובריית' ותוספת' כופים אפילו שלא ע"י הרוב מדנקט בלשון כופים זה את זה ולא נקט כופים אלו את אלו כו' ר"ל לפי שהדין עמהם לעשות לקנות ס"ת ולבנות ביהכ"נ כו' שומעים גם להמיעוט מהם שאומרים כהלכה. ואף דהגאון בלשון אפשר אמרה. לענ"ד בודאי דינא הכי כנ"ל ועכ"פ בכה"ג שכולם מסכימים להוציא ממון לצורך הציבור בכלל אלא שחולקים בדיעות איזו צורך קודם הא מלתא לא בדיעות בני אדם ובחירתם תליא אלא בדעת תורה וביהכ"נ הוא מקודש ותדיר קודם לביה"ק לכ"ע עפ"י דין תורה גם למיעוט שומעים בכה"ג וגם מהר"י מינץ לא מספקא לי' כלל בהא דלהקדים איזו משתים רק בלדחות לגמרי מסופק הוא ולענ"ד גם בזה אין ספק כלל כנ"ל ועיין במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ט ותשובת מהר"י מינץ הנ"ל בדין המקוה שמצאת הובא להלכה בהג"ה רמ"א בח"מ סי' קס"ג סוף סעיף ג' ע"ש. וא"כ בנ"ד שגם הגבאים הממונים מסכימים לאותן הרוצים יותר לבנות להם ביהכ"נ פשיטא מלתא טפי מק"ו שלהם שומעים כנ"ל:
וע"ד מי שנדר בעלייתו לס"ת נרות ושמן לבית הכנסת ומחמת שנאתו להגבאים לא רצה לשלם נדרו לידם ממש והניחם מעצמו תוך ביהכ"נ על פי עדים ונאבדו משם והגבאים תובעים אותו שיקיים נדרו הדין עם מי: הנה פשיטא מלתא שלא יצא זה הנודר ידי חובת נדרו אף שיש לו עדים שנתנו לביהכ"נ ומשנתינו הוא במגילה ח' מה בין נדרים וכו' חייב באחריותן וכו' וז"ל הרמב"ם פי"ד ממעה"ק הלכה ה' חייב באחריותו עד שיקריב כמו שנדר וכו' וביאר המשנה למלך כוונתו דקדק רבינו לומר עד שיקריב כמו שנדר וכו' לומר שאפילו הביאו ליד כהן כל שלא הקריבו כמו שנדר לא יי"ח נדרו ודין זה היא פשוט וכו'. ושוב תמה על תירוץ אחרון דתוס' בחולין כ"ג ע"ב בד"ה תחלת הציהוב וכו' א"נ כיון שהביאו ליד הכהן יצא ידי נדרו וכו' והניחו בתימא וצ"ע. ובעניותינו תירצנו דברי התוס' היטב במקומם ועיין ג"כ בס' טהרת הקדש ריש זבחים בישובם. ועכ"פ גם לתוס' זה הביאו ליד כהן דוקא הוא דיצא י"ח נדרו אבל הביאו לתוך העזרה לבד והניחו שם ולא מסרו ליד הכהן המקריב או ליד הגזבר ודאי לא יצא י"ח נדרו והא פשיטא דלאו דוקא בגודרות דניידי אלא גם במטלטלי דלא ניידי כל שאמר עלי ליתן מנה לבדק הבית אמר ר"י ברולין דף קל"ט חייב באחריותו ולא קיים נדרו עד שיבואו לידי גזבר ואפילו ר"ל דפליג התם דאף שלא הביאו ליד גזבר הכל גזברים הם כי לה' הארץ וכו' מסיק הש"ס דהיינו בדק הבית דוקא דגמרו בהפרשתו ולא מיחסר הקרבה אבל קדשי מזבח דמחוסר הקרבה ע"כ מודה הוא למתניתין דמגילה ומס' קינין דעלי להביאו לעזרה ולמוסרו ליד גזבר או ליד כהן בעי' יעו"ש והרי נדרי שמן ונרות להדליקן בביהכ"נ דומה לקדשי מזבח מחוסרי הקרבה הן אפילו לריש לקיש דינא הכי ועכ"פ הרי קיי"ל כר"י וחייב הנודר לשלם נדרו ליד הגזבר או ליד שליח הגזבר הוא שמש בהכ"נ שדרכו לגבות נו"נ. וגם מה שנדר ההוא מעיקרא שיסדו החברה פרוכת לפני הארון הקדש ומעלים לס"ת פשיטא מלתא שאינו רשאי לשנות ולתנם לחברה אחרת כמ"ש בש"ע יו"ד סי' רנ"ח סעיף ד' האומר ס"ת לביהכ"נ יתנו לביהכ"נ שהוא רגיל בעיר שהוא דר שם ועיין ש"ך סק"ד. ומכ"ש בנ"ד דמעיקרא פירש נדרו לביהכ"נ זה אבל מה שהגבאים לא רצו להלביש המעילים לס"ת ואת הפרוכת לאה"ק דרך קנס עד שישלם נדרי השמן והנרות לידם שלא כדין עשו כי מי שאכל שום וריחו נודף יאכל שום אחר והם חייבים עכ"פ להלביש האה"ק והס"ת בתשמיש קדושה שנדב האיש ההוא קבלו אותם ממנו מעיקרא ברצון הציבור ויהיה לו להנודר בעליו ג"כ לכבוד מצוה דידיה הוא אבל בר מן דין הוא חייב לשלם נדרו האחר לידם וגם כופים אותו עפ"י הדין ולא תליא זה בזה כנ"ל: וע"ד הס"ת אם מותר להכריז מכירתו בביהכ"נ כדי להעלותו בדמים שהח"צ בתשו' סי' קכ"ג אוסרו דה"ל דרך בזיון לס"ת ומעלתו דחה ראייתו ממכירת עבד עברי שנמכר בגניבתו דהתם בזיון גדול איכא בזה להעמידו על אבן הלקח משא"כ בס"ת:
הנה כבר דחו דברי הח"צ בזה והשיגו עליו הרב זרע אברהם והרב שבות יעקב בתשו' ח"ב סי' צ"א והרב פנים מאירות ח"ג סימן מ"ג והרב ברכי יוסף כולם התירו למוכרו בהכרזה וגם על פי גורלות (בל"א אויספלעטען) באופן שהס"ת מונחת בהיכל הקדוש וכן העלה בתשובה מאהבה סי' ע"ח ביו"ד איברא מה שדחו קצתם ראי' הח"צ כמ"ש מעלתו דעבד עברי לפרסמו בזה שגנב בהעמידו על אבן המקח בזיון גדול הוא שאני לענ"ד ליתא דחי' דהא קרא לא ימכרו ממכרת עבד במוכר עצמו מחמת דחקו כתיב בפירש"י בהר וכ"כ הרמב"ם בהדי' פ"א מהל' עבדים הלכה ה' א' המוכר את עצמו או שמכרוהו ב"ד אינו נמכר בפרהסיא על כו' ומזה שלא גנב אזלה ראי' הח"צ שפיר כנ"ל. ולענ"ד נראה להוסיף ראיה לאסור כדעת הח"צ הנ"ל דהא בקדושת בכור ומעשר אין נוהגין בהן בזיון למוכרן באיטלז כדי למוכרן ביוקר בשוק שהרבה לוקחים שם. כ"ש בקדושת ס"ת כיון שאין הנאתן להקדש דהא מוכרין ס"ת רק לג' דברים בלבד פדיון שבוים וללמוד תורה ולישא אשה ואפילו מדאו' אסור כמ"ש תוס' בכורות ר"פ כל פסולי וכו' דף ל"א. ובאמת כל הני שלשה דברים מוכרין ס"ת בשבילם לא צורכי הדיוט מקרי אלא צורכי גבוה כמ"ש בגמרא מנחות ה' ע"ב כמו מילה וציצית עש"ה: ומ"מ אפילו כה"ג מקרי הנאתו להקדש הרי בזבחים דף ע"ה ע"ב איתא אבעי' התפיס בכור לבד"ה מהו שישקול בליטרא רווחא דהקדש עדיף או זילותא דבכור עדיף ומסיק הש"ס דעכ"פ בשני קדושת ושני גופים לא מזלזלינן בקדושה דהאי גופא משום רווחא דקדושה דגופא אחרינא ועוד מסיק ש"ס שם לאסור כה"ג דאבעי' מטעם אחר ע"ש וצ"ע לפ"ז על המתירים הנ"ל גבי ס"ת וצ"ל כיון דגוף המכירת ס"ת הוא בזיון ואסור למוכרו חוץ מג' דברים הנ"ל שהותר בשבילם זה הבזיון דמכירתו וכיון דאין המכירה בזיון לדברים אלו. גם הפרהסיא בהכרזה וכיו"ב אינו בזיון אלא כל להעלותו בדמים לשם מצות אלו טפי עדיף וזה כבודו. והעיקר כהמתירים הנ"ל: נאום ידי"נ הדוש"ת הק' יהודא אסאד: