שות יהודה יעלה (מהרי אסאד)· רבי יהודה אסאד
חלק א · תשובה כה
שוכן סנה שלום יענה בכל עת ועונה ורעה אליו לא תאונה. ה"ה ידידי תלמידי חביבי הרב המאור הגדול מעוז ומגדל עוסק בתורה יום וליל. הצדיק כבוד ש"ת מוה' מב"ל נ"י:
וע"ד שאלתו דפרו"מ בדבר הלכה, וז"ל בכפר א' ישנו שם מנין מצומצם עשרה ישראלים בתוכן א' מהם שיכול לקרות את המגלה והוא נשבע על א' מאותן העשרה שלא ידבר עמו אם אותו איש הנאסר רשאי לשמוע המגילה מהאיש שאסר על עצמו הדיבור עמו. כי מבלעדו אין להם מנין עשרה ע"כ: ודימה פרו"מ ני' נדון זה לדין מודרים הנא' שאין מצטרפים לזימון בש"ע א"ח סי' קצ"ו ובאוכלי' מככר בעה"ב מצטרפים א"כ בנשבע שלא ידבר עם חבירו מסתבר דאסור לזמן עמו דכשאומר לו נברך הא ודאי מקרי מדבר עמו. וה"נ בנ"ד אינו רשאי לשמוע מאותו איש האוסר עליו דיבורו עמו קריאת המגילה עכד"ק:
הנה לענין ברכת המזון יפה כיון האמת שכ"כ בס' ברכי יוסף בא"ח ססי' קצ"ו וז"ל ראובן נשבע שלא ידבר עם שמעון ואכלו ביחד עם אחר אין ראובן יכול לזמן לפי שהוא מדבר עם שניהם ואומר להם שיהיו מזומנים לברכה הרב מוהר"י פראגי והמה בתשו' כנ"י סי' ק"ה עכ"ל:
אבל לשמוע קריאת המגילה מהאיש שאסר א"ע בשבועה מלדבר אליו שפיר רשאי זה לשמוע ממנו ויו"ח בזה דשומע כעונה וכמו דפרו"מ נ"י עצמו הראה על הדין בש"ע יו"ד סימן רכ"א סעיף י' דמי שנשבע שלא ידבר עם חבירו מותר לדבר עם אחר והוא שומע: ואף דהש"ך סקנ"ד בשם הב"י מחלק דדוקא באין מכוין להשמיעו הוא דשרי א"כ קריאת המגילה דצריך לכוין להוציא את השומע יהיה אסור. נ"ל אין דמיונו שוה בזה דודאי אם הקורא המגילה כבר יי"ח לעצמו. וקורא שנית כדי להוציא את זה הנאסר שנשבע הקורא כבר מלדבר עמו לבד. נ"ל שאסור אע"ג דהוא מחויב ומצווה עליו להוציא את חבירו י"ח מצוה משום ערבות דכל ישראל הם ערבים זה על זה למצות ואם נשבע שלא לדבר עמו ה"ל נשבע לבטל את המצוה ולא חל כלל: ומסתמא הל"ל דלא כיון בשבועתו רק על דברי רשות ולא לבטל את המצוה מ"מ גם לבטל את המצוה חל ע"י כולל סתם כמ"ש תוס' בשבועות כ"ד פ"א ואפילו להש"ך ביו"ד סימן רל"ט סוף סק"כ וט"ז שם י"ל בעי' כולל לכ"ע אין כופים אותו לשאול עליו לבטל מצוה דרבנן. משא"כ בכה"ג בנ"ד שבע"כ הוא קורא המגילה להוציא א"ע י"ח וגם את אחרים שעמו ואינו מכוין בפרטות להוציא את זה שאסר א"ע מלדבר אליו אלא סתמא מכוין הקורא להוציא את כל השומעים קולו ידי חובתם אף למי שהיה עובר אחורי ביהכ"נ וכו' ואינו מייחד קריאתו אליו ודאי הוא מותר לקרות המגילה לפני כולם וכולם יוצאים י"ח אע"ג דזולת זה האיש הנאסר ליכא מנין עשרה הא קיי"ל בש"ע סי' תר"צ סח"י מגילה בזמנה אם א"א בעשרה קורים אותה ביחיד ולשון הב"י בש"ך ססי' רכ"א הנ"ל ז"ל אבל אם נתכוין להשמיעו אעפ"י שיש אחר ביניהם שדבריו כלפי אותו האיש לא יפה עשה עכ"ל ובנ"ד הרי אין דבריו כלפי אותו האיש וגם ל"ל לא יפה עשה דהא בע"כ הוא עושה המצוה לקרוא את המגלה לעצמו ולאחרים וודאי אינו מחויב לומר או לכוון שאין מכוון להוציא את איש פלוני. ואדרבה הרי הרמ"א בסימן תקפ"א כתב צריך שיוציא כל אדם בתפלתו ואם יהיה לו שונא ומכוין שלא להוציא גם אוהבו אינם יוצאים וכו' ובע"כ א"כ מכוין להוציא כל מי שישמע קולו בסתם ומיגו דכל שמנה האנשים אחרים יי"ח גם אותו פ' הנאסר יוצא בשמיעתו מפי הנשבע הנ"ל וכעין דוגמא דאמרי בסוכה דף ז' מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת. וה"נ איפכא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי מיגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לענין סוכה והנה הר"ן בנדרים דף ט"ו ע"א ד"ה הלכה ודף ל"ה ע"א ד"ה למעול פליג עם הרמב"ם מי מהם עליו האיסור ולוקה אי על האוסר או על הנאסר ונ"ל התם דוקא בזה נהנה וזה מהנהו דאיכא מעשה אבל בנ"ד נשבע שלא לדבר עמו ושוב משמיע לו קול קריאתו המגילה אגב אחרינא ודאי לכ"ע אין כאן שום איסור על שום א' מהם כנ"ל ברור:
נאום אוה"נ הק' יהודא אסאד: