שו"ת חתם סופר· רבי משה סופר
אבן העזר · חלק ב
תשובה א
תכל שנה וקלקלותי' תחל שנה וברכות רבות לראש צדיק וביתו ה"ה י"נ הרב הגאון הגדול המפורסם כמה"ו נחום נ"י אב"ד ור"מ דק"ק נ"ש והמדינה יע"א:
יקרתו הגיעני ע"ד אשה מרשעת ומעללי' רעי' בחילול שבת בפרהסיא ובאיסורי' חמורים כמפורסמים עד שלבסוף רצחה פרי בטנה ונתפסה למלכות ונפסק דינה כרוצח ומחמת בקשות רבות התחסדו עמה שתשב בבית האסורי' אשר אסירי' אסורי' שם י"ב שנה והורמנא ניתן מהמלכו' לגרשה בעל כרחה אם הבעל רוצה והבעל רך בשנים וקשה לעגן זמן רב ודעת הדרתו להתיר לו לגרש בע"כ וכ' ששמע שנשאלתי על זה וגליתי דעתי להתיר:
לא יאמין פרמכ"ת ידידי נ"י כי לא נודע לי מדבר זה עד עכשיו ומ"מ הריני מסכים עם הוראתו מהטעמי' שכ' פר"מ הדרתו ונוסף לזה כי מיעוט הפוסקים המחמירי' היינו בשהה ולא ילדה ומשום בטול פ"ו בשב ואל תעשה י"ל העמיד רגמ"ה דבריו ויש כח ביד חכמים לעקור בשב וא"ת אבל להעמיד איש רך בשנים בלי אשה כלל וקרוב לודאי ממש שיחטא בקום ועשה ואפי' חכמי ישראל אמרו מאן הוה ליומי' ואם כי האריך במעיל צדקה ליתן טעם שאין כופי' לישא אשה בזה"ז היינו ההוא אמר מצינא למיקם בנפשי' בלי חטא אעפ"י שלדעתי הבל פוצה פיו מ"מ אין לנו לכופו אבל הטוען בהיפוך לא מצינא למיקם בנפשי ובשגם לא קיים עדיין פ"ו והרי התירה תורה יפת תואר נגד יצה"ר לא אלים חרגמ"ה מאוריתא דמשה וכבר הארכתי בזה בכמה תשובות:
ומצורף לזה יפה רמז הדר גאונו כיון שהיא מומרת לחלל שבת ולכל התורה ועתה נחבשה ע"י נפשות מאן ספון מאן חשוב להתירה עוד לבעלה אחר יציאתה מבית האסורי' ועוד נ"ל הרי הנודרת ואינה מקיימת מתגרשת בע"כ משום שבניה מתי' בחטא נדרים מכ"ש זו שממתית בניה בן קטן בן ג' או ד' שנים בשאט נפש ונאמר התשכח אשה עולה מרחם בן בטנה גם אלה תשכחנה א"כ א"א להבנו' ממנה כי תשחית זרעה והריונה ג"כ ע"כ יפה דן יפה הורה אלא שמהיות טוב כ' שיגרש בעצמו מידו לידה לא ע"י שליח:
לזה אעתיק לו מ"ש אצלי בגליון ש"ע ח"מ רס"י קע"ב וזה לשוני על הגליון עיי' תשו' מהרי"ט שרמז מ"ל פ"ב מרוצח ולזה נתכוון הגאון מה"ו יצחק זצ"לבתשו' נב"י קמא חא"ע סי' ע"ו ולחנם התמרמר עליו הגאון נב"י ולדינא נ"ל בוודאי אם הקפיד הבעל לגרש דוקא ע"כ הוה אין שליח לד"ע ואם הקפיד דוקא ברצונה ועבר וגירש בע"כ פשיטא דהוה שינוי בשליחות ואינה מגורשת אך אם עשה שליח לגרש כאשר תמצא ידו ומה לו למשלח אם יגרש בהיתר או באיסור ואם יצוה לסופר לכתוב גט לאשתו וכתבו בי"ט יעיין ב"ש סי' קכ"ג סק"ו לא שייך אין שליח לד"ע כי לכתוב גט עשאו שליח ולא לכתוב ביום אסור דוקא וה"נ דכוותי' ובזה מיושבי' כל קושיות הגאון מה"ו יצחק ז"ל הנ"ל זה הוה כמו ימירנו כל הרוצה להמיר ימיר עיי' מ"ש נב"י עצמו שם סס"י פ"ב וזה דלא כקצה"ח סי' זה ע"ש עכ"ל שם על הגליון [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סס"י קס"א] והי' זה שלום וכ"ט דברי הטרוד מאוד א"נ פ"ב יום א' בטו"ב אלול תקצ"ח לפ"ח. משה"ק סופר מפפד"מ:
תשובה ב
שאלה באיש אחד שמחמת רב דאגותיו והפסידים רבים תכופים שאירע לו בממונו נקרה במקרה מרה שחורה מלאנקילי שהוא גורם עצבות ומחמת זה אינו מתחיל לדבר כלל עם בני אדם אמנם אם מתחילין עמו משיב כהוגן ומתפלל ועולה לתורה כדרך שאר בני אדם ואמנם מתוך עצבון רוחו גרם כעסו שכמה פעמים מרד באבותיו ועי"ז ברחה אשתו ממנו באמרה שאינה יכולה לסבול זה וע"י ריצוי ופיוסים נתפייס בריצוי לפטור אשתו בגט פטורים ובשעת מעשה של אותו ריצוי הי' טוען בעצמו שואל ומשיב דברים הראוים לו והגונים וטובים בענין וקבל קנין לגרש את אשתו ע"ד הפשר הנעשה בפני הרב אב"ד בענין זה. ועתה נפשו בשאלתו אם ראוי לסדר הגט להזוג אם אולי נאמר שהאיש בכלל שוטה יחשב שאין גירושי' כולם ואינו מוציא עולמית:
תשובה הנה לדון בדיני השוטים א"א כ"א בראיית עיני הדיין המבין מה טיבו ומהותו וא"א לברר בכתב מה ענינו וטבעו ומהותו וכמ"ש הרמב"ם פ"ט מה' עדות ואין לדיין אלא מה שעיניו רואות ואפי' שיבא מכשורי לא בעינא דלימטי לי וחכם שכמותו עיניו בראשו לנוכח יביטו עד היכן מגיע שכלו והבנתו אך מה שנוגע לפלפל בהלכה ולברר שרש הדין ומקורו מש"ס ופוסקים אשמור לדבר כיד ד' הטובה עלי והוא יעזרני ע"ד כבוד שמו הגדול שלא אכשל בדבר הלכה:
גרסי' פ"ק דחגיגה ג' ע"ב ת"ר איזהו שוטה פירש"י האמור בכל מקום שפטור מכל המצות ומן העונש ואין קנינו קנין ואין ממכרו ממכר עכ"ל היוצא יחידי בלילה והלן בבית הקברות והמקרע כסותו והנה יש לעיין מה גדר נתנו בשוטה הלא אפי' חרש פטור מהמצות והעונשים ואין קנינו וממכרו כלום והכל משום שאין בו דיעה וידוע הוא כי החרש אין בו אחת מכל אלו המנוים כאן ואפ"ה הואיל ואין דעתו שלימה ממועט הוא מכל האמור ומכ"ש מי שדעתו פחותה מן החרש כמו רוב הפתאים וא"כ מ"ט נתנו חז"ל גדר איזהו שוטה ויותר מזה יש לתמוה למה מנו חכמים בכל מקום חרש ושוטה ואפשר וקרוב לודאי שכך היא הלכה למשה מסיני וקשה כיון דתני חרש ומכ"ש הגרוע ממנו בדעת למה הדר תני שוטה בשלמא קטן לק"מ דקטן מחרש ושוטה לא אתי דאיכא קטנים דחריפי טובא בדעת ואינהו מקטן לא אתי' משום שאינו איש ועיי' מ"ש הר"ש ריש מס' תרומות אבל בחרש ושוטה קשה ועיי' מ"ש תוס' גיטין כ"ב ע"ב ד"ה והא לאו בני דיעה וכו' דשוטה גרע מחרש דלגבי חרש הוי מועיל גדול מלמדו ומזהירו לחלוץ אי לאו דאינו באומר אמרו משא"כ שוטה ע"ש מיהו למסקנא בחליצה תרווייהו פסולים ובכתיבת הגט תרווייהו כשרים בעע"ג כמ"ש תוס' שם הדרן להנ"ל דקשי' לי' מ"ט תני תרווייהו כלל:
גם יש לתמוה מ"ט לא הוזכר בש"ס בשום מקום דין הפתאים שהזכיר הרמב"ם פ"ט מה' עדות וגם הרמב"ם בעצמו לא הזכירו בשום מקום כ"א בה' עדות ואי נמי נודה לדברי תשו' מהרי"ט שהרמב"ם נמי לא אמרו אלא גבי עדות שצריך להעיד על מה שעבר ואולי אז לא הי' שפוי ונתחלף לו דבר בזולתו אבל לענין גיטין וקידושין כיון שאנו רואים עתה דעתו שפוי וצלולה כשר גם להרמב"ם הנה מנ"ל להרמב"ם זה מהש"ס הגם שהסברא אמת מ"מ אין דרכו של הרמב"ם לחדש מלבו ולכתוב סתם אם לא שיכתוב ויראה לי ועוד הא הרמב"ם מסתם סתים לי' לפוסלו אפי' לעדות גטין וקידושין ואם קדש אשה בפני עדים אלו אין קידושיו קידושין:
תו יש לעיין מ"ש הרמב"ם פ"ט מעדות דשוטה אעפ"י שהוא שואל ומשיב כענין בשאר דברים ה"ז פסול וכשוטה יחשב מנ"ל הא דלמא כדחזי בי' סימני שוטה הרי חזקתו שוטה לכל מילי כל זמן שלא בדקנוהו ואם אחר שעשה מעשה שטותו קדש אשה או לקח ומכר הכל בטל אבל אי שאלנוהו אז ומצאנוהו יודע ומבין מה שהוא עושה ומסברי' לי' ומסביר מועיל באמת וע"ז הכוונה י"ל תוס' דחגיגה ד"ה דרך שטות וכו' במ"ש ודאי יש להחזיקו בחזקת שוטה לכל דבר די"ל היינו בסתם מוחזק הוא כשוטה אבל מנ"ל דאפי' אם שואל ומשיב כענין יהי' פסול משום שוטה:
והנלע"ד בזה דודאי כל מי שאין שכלו צלול שיהי' לו לכל הפחות דעתא צילותא אעפ"י שאינו עושה שום מעשה שטות רק הוא בשב ואל תעשה אבל מ"מ אינו מבין הדברים הסותרים הרי הוא פסול מן התורה לכל מילי והרי זה בכלל חרש שמנו חז"ל בכל מקום שפסלו מטעם הנ"ל ומכ"ש הפתאים הגרועים מן החרש ואמנם אין פסולים אלא משום שחסרי' דיעה ולא שנתוסף להם שום שגעון וטרוף הדעת כלל ומשו"ה כשמרגישים בהם שום דעתא צלותא מועיל וכל מעשיהם כמעשה הפקחים ומשו"ה הוי ס"ל לר"א ביבמות קי"ב דמביאים אשם תלוי על קידושי חרש משום דמספקא לי' בדעתא צילותא ורבנן נמי דפליגי היינו משום דס"ל דאין ספק כלל דשום חרש אין לו דעתא צילותא אבל אה"נ כל פתי שנשאר לו עדיין דעתא צלותא הרי הוא כפקח ואפי' חרש שיכול לדבר מתוך הכתב ס"ל לרב כהנא בגיטין ע"א ע"א דהוי כפקח גמור משום דס"ל דלזה הוי דעתא צלותא והיינו נמי שחט בו שנים או רוב שנים ומגויד וצלוב דמרמז וכותבי' ונותני' גט לאשתו אע"ג שאין לך חלוש בדעה יותר ממנו מ"מ כיון דלא עשה שום מעשה טירוף אמרי' כחושתא בעלמא היא ועדיין נשאר לו רושם דעה קלה ועיין שם עי"ן ע"ב ובתוס' ד"ה התם דעתא צילותא הוא והיינו נמי דין נשתתק שבודקי' אותו ע"ש והן הנה דברי רי"ו בשם רמ"ה שמביא ב"י בא"ע סי' מ"ד ובחלקת מחוקק וב"ש שם סעי' ב' דאם דעתו צלולה אפי' קלה וחלושה מ"מ קידושיו קידושי':
ואמנם השוטה שדברו בו בכל מקום היינו שעושה מעשים בפועל המורים על טירוף דעתו ובלבול מחשבתו ולזה לא יועיל אפי' אם משיב ושואל כהוגן כיון דידעי' בודאי שדעתו מעורבבת ומשוגשת כעין שתי' הש"ס בגיטין ע' ע"ב הנ"ל לחלק בין קורדייקוס למגויד וצלוב והיינו דתני רבנן הכא איזהו שוטה ומעתה תרווייהו אצטריכא חרש ושוטה והא מהא לא אתי' והיינו נמי דלא הזכירו דין הפתאים דבכלל חרש הוא וגם הרמב"ם לא הזכירו בשום מקום אך בה' עדות דפסול החרש הוא מטעם אחר משום שאינו ראוי להגיד ואינו בדרישה וחקירה כמבואר שם בדבריו ע"כ הוצרך להזכיר הפתאים בפירוש:
והנה הרמב"ם יהיב טעמא לפסול שוטה לעדות משום שאינו בן מצות ותמה הכ"מ וגם הלח"מ תיפוק לי' שאין בו דעה ולפע"ד לק"מ כיון דמיירי דשואל כענין ומשיב כהלכה ונהי כיון שעשה מעשה שטות בפועל לא מהמנינן לי' עכ"פ למיחש מיהת בעי שמא האמת כדבריו ויש לחוש לקידושי' או לגיטין או אם יבוא להעיד להחזיק ממון כגון להכחיש עדים אחרים המעידים להוציא אמאי לא ניחוש כלל לדבריו ע"כ אמר שהוא מגזירת הכתוב אפי' יהי' כל דבריו אמת אינו ראוי להעיד כיון שאינו במצות כמו האשה שהעידה וטעמו עפ"י ש"ס דב"ק פ"ח ע"א וע"ש רש"י ד"ה פסולה לעדות וכו' וד"ה אין בכל המצות וכו':
איברא מדברי הירושלמי פ"ק דתרומות ומביאים תוס' פ"ק דחגיגה משמע דפליג אהא דהרי מייתי כל ד' סימני שוטה בבריתא אחד ועלה אמר רב הונא עד שיהי' כולן וא"כ ס"ל לר"ה דבעי' שיראו בו ד' דברים וק' ק' הש"ס אי דעביד דרך שטות אפי' בחדא נמי וא"ל כתי' הש"ס דה"ל כי יגח שור חמור וגמל דעכ"פ סגי בשלשה סי' ולמה לי ד' דהא ליכא למ"ד דלא סגי חזקה בשלשה פעמים וע"כ צ"ל דס"ל להירושלמי דלא כהנ"ל אלא אפי' עביד מעשה שגעון בפועל מ"מ מהני לי דעתא צילותא וברור לי' להירושלמי דאדם שנטרפה דעתו לגמרי באופן שיהי' כל מעשיו מקולקלים אותו אין לו דעת לשמור כסותו מלקרוע ולשמור עצמו מלילך וללון במקום סכנה או לשמור מה שנותני' בידו ולכן מי שאנו רואים שמקפיד ומשמר נפשו מאחת מהנה ע"ד משל שמשמר בגדיו ומקפיד עליהם שלא יקרעו אעפ"י שעשה כל אינך מעשים בפועל מ"מ עדיין נשאר בו שום דעה וכיון שנשארה בו שום דעה מועיל עכ"פ לאם יהי' מבין ושואל ומשיב כהוגן שיהי' מעשיו כמעשה הפקח בענין זה ולא משום חזקה בעי ד' אלו שיתחזק לשוטה אלא שלא יראו בו סימני פקחות כנ"ל אמנם הירושלמי נמי לא אמרו אלא לר"ה אבל לר' יוחנן דסגי באחד מהם ס"ל נמי כנ"ל וש"ס דילן לא ס"ל כן אפי' לר"ה אלא כיון דעביד ג' מהם אפי' אי באידך בסי' הרביעי מתנהג כפקח מ"מ דינו כשוטה:
עדיין פש גבן לפרושי דברי רבינו שמחה משפירא שהביא הרב"י בסי' קי"ט וז"ל דלא מחזקי' בשוטה לגרש עד שיראו בה סימני שטות המפורשים פ"ק דחגיגה ובירושלמי דמס' תרומות משמע עד שיראו בה כולם ופליג קצת אגמ' דידן ועיקור סי' זה המאבד מה שנותני' לו דומי' שטותא יתירתא חזו בי' דהוי משחרר עבדו ובעוד שלא ראינו סי' זה אפי' בדיקה לא צריך והרי הוא בחזקת פקח עכ"ל ומצאתי להגאון מ' יוסף שטיין הרט זצ"ל בתשובתו שבס' אור הישר נתקשה בזה הא ש"ס ערוך דגם באחד משארי סימנים מחזיקים אותו לשוטה ואיך אמר דוקא במאבד מה שנותני' לו ע"ש שלא העלה תי' הגון לקו' זו ולפע"ד צ"ע עוד דמה קאמר דבירושלמי משמע דבעי כולם הלא הירושלמי קאי לרב הונא ולדידי' גם לש"ס דילן בעי כולם אך אנן קי"ל כר' יוחנן ולר"י סגי בשום א' מהסימנים בין להירושלמי בין לבבלי וא"כ דבריו צ"ע ולפע"ד דבריו יתפרשו כפשטום עפ"י מה שמסיים בירושלמי שהביאו תוס' אמר ר' אבין מסתברא כר' יוחנן בלבד ממאבד מה שנותני' לו רצונו לומר דמסתברא מילת' דר' יוחנן דבחד סגי לא בכל חד וחד מהם דגם בהנך שלשה מודה ר' יוחנן לר"ה דבעי' שלשתן ומה שאמר ר' יוחנן בחד מנהון רצונו בהך חד שמאבד כסותו ס"ל לר' יוחנן דסגי דזהו שטותא יתירתא כמו משחרר עבדו שבב"ב ואל תתמה שאמר ר' יוחנן חד מנהון וכוונתו רק על מאבד שכן יתפרש גם דברי ר' יוחנן ביבמות פ' ע"ב גבי סריס ע"ש בתוס' ד"ה כי פליגי וכו' והנה נהי דהירושלמי פליג בזה אש"ס דילן מ"מ י"ל היינו בענין שוטה אבל אשה שנשתטית דמן התורה מתגרשת אם יכולים לשמור גיטה דאז משלחה ואינה חוזרת כמבואר ביבמות קי"ג ע"ב ומדאמר דבר תורה שוטה מתגרשת ע"כ מיירי ביש בה סי' שוטה שבכל מקום ואפ"ה מתגרשת עד שבדקנו בה אם משלחה וחוזרת ועל זה י"ל כל זמן שלא ראינו בה סי' שטותא יתירתא דמאבדת מה שנותני' אפי' בדיקה אינה צריכא אם משלחה וחוזרת מה תאמר עכ"פ מדרבנן אינה מתגרשת משום דאינה יכולה לשמור עצמה ממנהג הפקר ומשום גרירה לזה י"ל כיון דמן התורה מתגרשת ורק מדרבנן אפשר דנוכל לסמוך אהירושלמי דעד שיראה בה סימני שטות ביחד או מאבדת מה שנותני' לה מתגרשת שפיר והנה הרואה בדברי רבנו שמחה הנ"ל יראה דקאי אשוטת וכן מייתי לי' הרב"י בסי' קי"ט אהך דינא דמיירי לעיל מיני' מהך ירושלמי דגרירה ע"ש וא"כ דברי רבינו שמחה מדוקדקי' מאוד עיי' וק"ל:
והנה הא דכ' רמב"ם דאפי' שואל ומשיב כהוגן מיחשב שוטה היינו כל זמן דלא הדר בי' משטותי' אבל אי הדר בי' כגון שמקפיד ביותר על מלבושיו שלא יקרעו וכדומה בכל הני סימנים הדר לפקחותו וכ"כ בשמלה חדשה סי' א' סקמ"ו אלא דהי' לו לפרש דוקא דחזינן מלתא יתירתא סי' פקחות ולא סגי במה שאינו מקרע כסותו או אינו יוצא יחידי דומי' דשור המועד דאינו חוזר לתמותו במה שרואה שורים ואינו נוגח אלא בעי' שיהי' תינוקות ממשמשים בו עיי' ב"ק כ"ד ע"א וה"נ דכוותי' ולא עוד אלא אפי' יש לו וסת עתים חלים בסי' פקחות ועתים שוטה בענינים הנ"ל נמצא בשעה שהוא חלים אינו בחזקת שוטה הנ"ל אפי' יהי' דעתו קלה ודלה מ"מ אינו כשוטה אלא כפתאים שהזכרתי לעיל שאם מבין עניני הגט ה"ל דעתא צילותא ומועיל באותו שעה ובזה יבואו כהוגן דברי הרשב"א דמביא הרב"י סי' קכ"א ומסתברא אפי' חלים בעלמא שאינו שפוי לגמרי הרי הוא כפקח בסתמא שהוא מדבר בעניניו ואינו קורע בגדיו וכו' ואעפ"י שהוא תשש עדיין וסימני חליו ניכרם בגופו שלא נתרפא לגמרי וכו' אפ"ה בשעת חלימתו הרי הוא כפקח לשעתו עכ"ל והיינו כנ"ל:
והנה אי סגי בפעם א' או בעי' שיתחזק ג"פ משמע מרוב האחרונים דבעי' ג"פ והשמלה חדשה מחמיר ואין ראיותיו מכרעות כלל ומכ"ש מה דמייתי מסי' סריס דלא דמי כי עוכלא לדנא וראיתי בס' טורי אבן להגאון בעל שאגת ארי' ז"ל ראי' ברורה דבעי ג"פ דהקשה מאי קמיבעי' להו ממקרע לחוד הדר בי' חדא דא"כ איך אמר ר"ה עד דעביד כולהו וסכינא חריפא מחתך הבריתא דלן ויוצא בעי תרווייהו בהדדי ומקרע סגי לחוד ותו דכיון דאיכא למתלי באימר אנדגריפא ורוח רעה א"כ בעי' ע"כ תלתא דומי' דשור חמור וגמל דאפי' לרבי דס"ל בתרי זמני הוי חזקה מ"מ במה שנוגע לממון מודה רבי דבעי' תלתא כמ"ש תוס' יבמות ס"ה ע"א ד"ה נישאת וכו' ותי' הגאון ז"ל דבעי' תלתא זמני והשתא שפיר איכא למימר דהוה הדר בי' ממקרע דכשם אי מאבד מה שנותני' לו ג"פ הוי שוטה ה"נ במקרע ג"פ אמנם באינך לן ויוצא יחידי אפי' עביד חד מניהו ג"פ לא מהני עד שיעשה שלשתן לן ויוצא ומקרע כל א' בפ"ע דה"ל כשור חמור וגמל:
ובדבריו ז"ל ניחא לי נמי מה שצל"ע לפמ"ש הרב"י בדעת הרמב"ם דלשום דבר מהדברים נקרא שוטה דיצא לו כן מדנקט בהך בריתא ג' סימנים ובאידך סי' אחד שמע מינה לדוגמא נקטי' וקשה א"כ מאי קמיבעי' לי' ממקרע הדר בי' איך אפשר כיון דשמיעה לי' הבריתא א"כ תקשי לי' ק' הב"י מ"ט נקט בחד בריתא ג' ובאידך נקט רק א' וצ"ל לדוגמא בעלמא וה"ה לכל דבר מן הדברים ודוחק לומר דה"ה לכל דבר שיהי' דומה ללן ויוצא יצטרך ב' סימנים וכל דבר הדומה לקורע כסותו יהי' סגי בפ"א ועל זה הדוגמא סמכה הבריתא זה דבר שא"א לשמוע ואחר שנתקשתי בזה הרבה מצאתי שכבר קדמני הגאון זכרון יוסף בתשובה שבס' אור הישר הנ"ל ואמנם לפי דעת טורי אבן הנ"ל א"ש ולק"מ ק' הרב"י כלל וק"ל ומכל זה ראי' ברורה להא דבעי ג"פ דוקא להחזיקו בשוטה ומ"ש שמ"ח מב"ב דשדי קשייתא ושחרר עבדו התם קטן הי' ועדיין לא הגיע לפלגות ראובן ומ"ש שמ"ח שהפוסקי' מביאים ראי' מהאי דשחרר עבדו ולא דחו כנ"ל ז"א שהפוסקים אינם מביאים ראי' אלא מלשון הש"ס דשטותא יתירתא מקרי המשחרר עבדיו והמאבד אבל לא מעיקר הדין:
והנה הגאון זכרון יוסף הנ"ל רצה לישב ק' הב"י לאינך פוסקי' ר' אביגדור דס"ל דוקא בהך דמפרשי בחגיגה נעשה שוטה ולא בשום דבר מהדברים וכ' דס"ל דמשו"ה חלקו הבריתא משום דבהנך ג' בעי לאחזוקי ג"פ משא"כ במאבד סגי בפ"א ובזה הוי ניחא טפי הך דמשחרר עבדו דב"ב וחזר הוא ודחה זה דא"כ מאי קאמר דהוה הדר בי' מבריתא דמאבד הא מאבד ע"כ גרע מאינך גם לר' יוחנן א"כ גם ר"ה לא יחזור בו ולפע"ד משום הא לא ארי' דהא ע"כ צריכי' לומר גבי מאבד נמי שייך אימר והיינו כמ"ש תוס' קוביוקוס הוא דאלת"ה מנ"ל דהוה הדר בי' אע"כ פשיטא להש"ס דשייך אימר וא"כ הכי קאמר הש"ס אי הוה שמיע לי' הך בריתא דמאבד דסגי באחד ולא בעי ג' מינים שמע מינה לא חיישי' לאימר כך וכך הי' א"כ ה"ה לאינך דלענין דלא נתלי באימור אין חילוק בין שטותא יתירתא לשטותא פורתא כיון דאיכא למתלי אע"כ לא תלי' וכיון דלא תלינן ממילא יש לחלק באינך זוטרי בעי' ג"פ ובהך סגי בפ"א אבל הא קשי' מאי קמיבעי' לי' ממקרע הדר בי' א"כ לפי דבריהם צריך אתה לומר במקרעי דדמי למאבד סגי בפעם אחד ובאינך בעי שלשתן ותיהדר ק' הטורי אבן הנ"ל וקושייתי הנ"ל ע"כ נראה עיקר כהרמב"ם דלכל דבר מהדברים נקרא שוטה אך מ"מ אין לסמוך על זה רק להחמיר אבל לא להקל וק"ל:
ונראה הא דאמרי' דלא אמרי' אימר אנדגריפס וכדומה היינו מסתמא לא אמרינן הכי ותלינן בשגעון שטות כיון דעביד דרך שטות אבל אי ידעי' בי' דהוא מוכה בחולי האנדגריפי וכדומה בודאי לא נפיק מחזקת פקחת בשארי דברים אם דעתו מיושבת בהם ושואל ומשיב כהוגן ובהא מיירי תשו' הרא"ש שבטור א"ע סי' קנ"ד סעיף ז' שהי' הבעל משתטה בכל יום ויראה שיהרגה בכעסו ובגוף התשובה שהי' נושך ובועט ומכה ופסק שיפייסנו לגרש ופסק כן בש"ע ומעלתו נתקשה בזה איך יגרש להרמב"ם וכבר קדמו הרח"ש בק' זו בסי' ל"ג וכ' דהתם ודאי לאו בשוטה גמור אלא באיש כעסן ורגזן ויש לו קצת טירוף ומשתטה אך אינו שוטה גמור וכו' ע"ש ועדיין לא הועיל כלום דהמעיין בפנים בתשו' הרא"ש יראה שהיתה יראה שאם תמתין ישתטה לגמרי ולא יכול לפוטרה עוד משמע שגם עתה הי' לו התחלת טירוף אבל הענין כמ"ש שהי' כעסו ניכר מחמת עצבון רוח וכדומה אלו בעלי מרה שחורה וכשמוסיף והולך סופם להשתטות לגמרי בכל דבריהם אך עתה כל זמן שאינו שוטה בכל דבריו נהי בשעת כעסו ובאותו הענין שמשתטה בו נידון כשוטה מ"מ במה ששואלי' אותו ומשיב כהוגן ה"ל כפקח כיון דידענו שהוא אנדגריפי:
וזה לשון רש"י נדה מ"ה ע"ב אפי' אמרו אין אנו יודעים לשם מי נדרנו וכו' גדולים הם ובכלל שוטה נמי לא מחזקינין להו דסופו לבוא לכלל דעת ואין שוטה אלא המקרע כסותו וכו' ודבריו תמוהים כבר נתעורר עליהם הגאון בעל שאגת ארי' בתשו' שבס' אור הישר והנלע"ד עפ"י מ"ש לעיל בגדר פתי שהוא בשב ואל תעשה וחסרון דעת וגדר שוטה הוא שעשה מעשים כאלו המנוים בחגיגה וכ' בשמלה חדשה כלל דהפתיות נולד כן ממעי אמו ואינו משתפה לעולם וההיפוך בשוטה שיש לו רפואה ואינו מבטן אמו והשתא י"ל רש"י בא לשלול את התינוק הזה משני מיני שוטים הנ"ל דסד"א הואיל והגיע לכלל שנים ועדיין אינו יודע לשם מי נדר יהי' כאחד השוטים לכן כ' רש"י שאינו מן השוטים הפתאים כיון שסופו להתרפאות ומתידע לו לשם מי נודרים וכללא הוא כל פתי אין רפואה למכתו וגם אין למנותו מאינך שוטים שיש רפואה למכתם משום דאינהו עבדי עובדא ע"ד שטות כההיא דחגיגה משא"כ הך תינוק שאינו אלא מחוסר זמן כנ"ל נכון בדעת רש"י ז"ל:
העולה מן המקובץ בדיני השוטים הפתאים כל שיש להם דעתא צליתא כותב גט לאשתו ובכל הדברים דינו כפקח:
השוטים העושים מעשה ממעשי תעתועים אפי' שום דבר מהדברים שעושה כן ג"פ אפי' שואל כענין ומשיב כהלכה אין בדבריו כלום אבל אם לא עשה כן ג"פ אזי במה שניהג השגעון נידון כשוטה אבל במה ששואל כענין ומשיב כהלכה הרי הוא כפקח לכל דבריו:
במה דברים אמורים בשאר דברים אבל בהנך שמנו חז"ל ומכ"ש שטותא יתירא דמאבד מה שנותני' לו אפי' בפ"א שעשה כן יש לחוש ולהחמיר כדעת הגאונים האחרונים החולקים על הרב"י וס"ל דלא בעי ג"פ אך לא להקל:
ואם חזר בו משטיותיו ואפי' רק עתים חלים שאנו רואים נוהג באותן הדברים כפקח ומקפיד ביותר שלא יבואו לידו אעפ"י שדעתו קלושה וחלושה מאד מ"מ אם מבין ענין הגט ושואל ומשיב כענין ה"ז כותב ונותן גט לאשתו ויש לדקדק בזה הרבה כמ"ש הרמב"ם בעדות הנכפים:
וכל אלו החומרות בשאין אנו יודעים בודאי שהוא מכתי אנדגריפי וכדומה אבל אם אנו יודעים בברור אזי אפי' באותן המפורשי' בחגיגה אם שואל כענין כותב גט לאשתו:
ובאשה שנשתטית אפשר שיש להקל יותר עפ"י מ"ש לעיל בדעת רבנו שמחה משפירא ולמעשה עדיין צ"ע בהא:
ומאי דקמן בהאי גברא כפי הנראה לא עשה שום מעשה בפועל רק מה שמרד באבותיו ומתוך כתבו דמעלתו ניכר שכבר עתה חזר בו מאותן המעשים ואם מדקדק לנהוג כבוד באבותיו הו"ל כחלים לכל דבריו אעפ"י שעדיין דעתו קלושה וכיון שיודע ומבין ענין הגט ומכ"ש אי מעשה המרידה לא הי' ג"פ מעיקרא ולא הוחזק בם ועוד יש להקל שהוא ניכר בו שהוא רק מחמת עצבון רוח וכעס וכעובדא דתשו' הרא"ש כלל מ"ג שבטור סי' קנ"ד אמנם בהסר יסודות אלו יוסר הבנין ועיני מעלתו רואות ולא זר יחוש חוץ ממנו ע"כ הקדמתי אפי' שיבא מכשורי לא בעינא בענין זה כי אין לו אלא מה שעיניו רואות ואסיים בברכה. פ"ב יום ה' יו"ד לירח תליתאי תקס"ט לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
תשובה ג
שלום וכ"ט לה"ה הרב המופלא מלא עתיק כש"ת מה" איצק ליב נ"י אב"ד דק"ק טשוס יע"א:
ע"ד אשה א' מנעורי' הי' דעתא קלושתא צילותא ומשום כך לא נישאת לאיש עד שהיתה בת ל"ד שנים ואבי' היותו ת"ח ונגיד עם אתי' חד מאינשי דעלמא ויהיב עיני' בה ונשאה להתחתן עם גדולים ואמה חורגתה התחייבה עצמה לבדקה בדיקת טהרה לבעלה בכל זמן ועידן ואמנם האשה השטיא הנ"ל הטעתה את האם חורגת הכשילה הבעלה בכמה בעילות אסורות עד שראו שא"א לדור עם נחש בכפיפה אחד והסכימו האב והבעל לעשות פירוד בין הדביקי' והאשה גם היא נתרצת בריצוי גמור להתגרש מבעלה בטוענת שאינו נוהג כבוד כדרך איש עם אשתו ויש להסתפק אם יכול לפטרה בגט פטורי' או לא:
והנה זה אין ספק שלא הגיעה לשיעור אינה יכולה לשמור גיטה דא"כ לא הי' מעלתו מזדקק לסדר לה קידושין דאינה יכולה לשמור קידושה ואפי' קידושי דרבנן לא תקינו לשוטה כמבואר ר"פ חרש ואע"כ יכולה לשמור קידושי' וקידושי' קידושי דאורי' בלי ספק וממילא מתגרשת מן התורה אך הספק אם הגיעה בשטותה לשיעור אינה יכולה לשמור עצמה מההפקר דמדרבנן אינה מתגרשת לכתחילה מיהת לכ"ע ולכמה פוסקי' אפי' בדיעבד לא מהני וכ' מעלתו להמציא קולא אי הגם שהאב אינה משמרה מהפקר וביש לה אב דקיל טפי היינו לענין שמירת גיטה אבל לשמור עצמה לא מ"מ דילמא דוקא היכי שנשאה כשהיא פיקחי' אבל נשאה כשהיתה שוטית דלא הוי קידושי' גמורי' לא חייבה חכמים לדור עמה בכפיפה א' ולשמרה ומי ששמרה ל"ד שנים ישמור מכאן ואילך אלו דבריו:
הגם שדברים אלו אינם צריכין לפנים כי בחפזו כ' מ"ש מ"מ כדי לעמוד על אמיתתן של דברי' צריך אני להאריך קצת ותורה היא וללמוד אנו צריכין הנה מכותלי כתבו ניכר דס"ל הא דס"ל לר"ת דביש לה אב הוי משלחה ואינה חוזרת דהאב משמרה מלחזור ופי' הרא"ש ורשב"א ר"פ חרש דמשיאה לבעל אחר וסבור מעלתו דגם בשוטה גדולה מהני יש לה אב לסלק איסור דאוריי' רק משום חשש גרירא דרבנן וזה ליתא דגדולה אין חילוק בין יש לה אב או לא ולא מיירי ר"ת אלא בקטנה דבפקחית האב שמרה שמשלחה ואינו חוזרת ולזנות לא חיישי' כיון דלית לה תאות תשמיש עדיין היא תשמור עצמה משא"כ שוטה אפי' קטנה כיון דסופה להיות גדולה ותהי' להוטה אחר זנות תקנו שלא תתגרש משום גרירא אבל שוטה גדולה אפי' שיש לה אב מן התורה אינו מגורשת כיון שאין לאבי' רשות עלי' אינו יכול לשמרה שתהי' משלחה ואינה חוזרת וזה מבואר מאוד וכן כ' ה"ה פ"י מגירושין וכ"כ ס' התרומה סי' קל"ב וכן בתשו' ראב"י דמייתי מהרש"ל סי' ס"ה וגדולה מזה כ' בס' התרומה דיש לפרש דברי ר' ינאי ר"פ חרש דמפיק מונתן בידה יצאה זו שאין לה יד דלא קאי כלל אשוטה אלא אקטנה פיקחת אבל שוטה גדולה יש לה יד להתגרש עכ"פ ויבואר לקמן אי"ה:
תחלה נבאר פלוגתת הפוסקי' בפי' וגי' הירושלמי שבתוס' יבמות קי"ג ע"ב ד"ה יצתה והגי' המשנה הי' בירושלמי איכא בנייהו עבר וגירש למ"ד משום גרירא אסור ובגי' הישנה שבס' התרומה לא הי' כ' בירושלמי ולמ"ד משום שאינה יכולה לשמור גיטה מותר זאת הבבא נכתב שם ע"ש יש לה אבל מ"ד משום גרירא אסור ולמ"ד משו' שאינה יכולה לשמור גיטה מותר ועתים חלים עתים שוטים למ"ד משום גרירא אסור ולמ"ד שאינה יכולה לשמור הרי יש לה עתים שיכולה לשמור וס"ל לרש"י וסיעתו דמ"ד גרירה היינו משלחה וחוזרת ומ"ד אינה יכולה לשמור היינו אין לה יד פי' שמאבדת מה שנותנים לה משו"ה אין לה יד וממועטת מונתן בידה דוודאי מה דאמרי' אין לה יד אינה כפשוטו שאין לו כח ודין יד דמנ"ל לש"ס הא כפשוטא דשוטה גדולה אין לה דין יד דנמעטא מקרא אלא הפי' אין לה יד לשמור מה שנותני' לתוכה שמאבדת מה שנותני' לה קרי לי' בירושלמי אינה יכולה לשמור גיטה ונמצא ר' ינאי בירושלמי שאמר מפני גרירא היינו כר' ישמעאל בש"ס דילן ור' זעירא דירושלמי היינו דברי ר' ינאי בש"ס דילן ובהא פליגי תלמודיים אהדדי דלירושלמי לר' ינאי טעמא משום אינה חוזרת ולש"ס דילן טעמא משום יד ועוד ירושלמי לא מייתי כלל שום שוטה דרבנן ושום תקנתא דאינה יכולה לשמור עצמה ולזאת השיטה והגי' הא דאמר עבר וגירש אסור אינינו מענין איכא בניהו דודאי לכ"ע עבר וגירש אסור דהרי לכ"ע דאורי' נינהו ובדיעבד הגט אינו גט אלא הנפקותא ואיכא ביניהו מתחיל מיש לה אב ועתים חלמה דלמ"ד מפני גרירא דהיינו משלחה וחוזרת אפי' אב לא מהני וכן עתים חלומה לא מהני דהרי לבסוף תחזיר ולא יועיל שמירת אב לכשתגדיל וכן לא יועיל מה שהיא עתה חלמה הרי לבסוף תשתטה ותחזור משא"כ למ"ד מפני שאינה יכולה לשמור גיטה היינו שאין לה יד לא הקפיד קרא אלא על שעת קבלת הגט ביד הראוי לקבל וביש לה אב היינו שוטה קטנה ארוסה או עתים חלים הרי יש לה יד נמצא לפ"ז מוכח מזה דלמ"ד מפני שמשלחה וחוזרת לא יועיל ידו של אב וה"ה לקטנה פיקחי' שאינה יכולה לשמור גיטה לא תתגרש ע"י האב זו שיטת רש"י וגירסתו ומה שהקשו תוס' על רש"י ויש מפרשים מגירסא דעבר וגירשה מותר לק"מ דגירסא קדומה היא ועבר וגירש אסור וכמבואר בספר התרומה:
אמנם על שיטה זו ק' דירושלמי מתחיל בתלת איכא ביניהו ואינו אלא תרי דהרי עבר וגירש לכ"ע אסור ותו ק' שהוא נגד הסברא דנימא שצריכה להיות לעולם אינה חוזרת דכיון שבשעת קבלה היא חלומה וראוי' שלא תחזור מה לי אם אח"כ תחזור וה"ה דקשה כן איש לה אב שמשמרה שלא תחזור מה לי אם אח"כ תגדיל ותצא מרשותו וקו' זו יותר חזקה דהרי לפי מה שפירשו הרא"ש והרשב"א שהאב ישיאה לבעל וממילא לא תחזור לבעלה השני וצ"ל אין זה שמירה מזנות דלמא לא יזדקק מי שישיאנה ותזנה אבל עכ"פ משלחה ואינה חוזרת מיקרי כיון דאיכא שום מציאות שלא תחזיר ע"י שתנשא לבעל אם יזקק לה מי שישא אותה אם כן גם שוטי' קטנה ישיאה לבעל דהרי השתא קיימי' דיכולה להתגרש לולי משום שמשלחה וחוזרת והרי אם ישיאנה לבעל לא תחזיר לעולם דכשם שהאב בקטנותה יכול לשמרה שלא תחזור ה"ה הבעל אפי' בגדלותה והרי היא כפקחי' ממש וזה נ"ל ק' גדולה על שיטה זו ותו קשי' לי דאפי' נגיה עוד בירושלמי למימר תרי איכא ביניהו ולא תלת נמי קשה אפי' תרי ליכא דהיינו אב היינו עתים חלומה דהכל חד ויש לדחוק מ"מ חשיב לי' בתרתי מפני שיש חילוק ביניהם כמ"ש לעיל:
ואמנם ר"ת הגיה בירושלמי עבר וגרש מותר דלמ"ד גרירא מותר ולאידך אסור ועפ"י אותה גי' פיר"ת גרירא היינו משום תקנת חכמים שלא תזנה ולית לי' לר' ינאי בירושלמי שום אי' דאוריי' ואפילו שוטה דאורי' מתגרשת מן התורה ורק מתקנתא דרבנן ור' זעירא ס"ל דאורי' הוא מפני שאינה יכולה לשמור גיטה דהיינו משלחה ואינו חוזרת וכ' בס' התרומה כי דלא תיקשי דר' ינאי אדר' ינאי דבבלי אמר איהו גופא מינתן בידה צריך לומר דירושלמי פליג אש"ס דילן דירושלמי מפרש ד"ר ינאי דונתן בידה אקטנה פקחי' אמר מילתא ולא אשוטית דלית לי' שום אי' דאוריי' בשוטה גדולה דיש לה דין יד כיון דגדולה היא אך אין לה דעת וגט אינו צריך דעת שהרי מתגרשת בע"כ ורק מתקנתא דרבנן ואמנם ש"ס דילן ס"ל דר' ינאי אשוטה גדולה דאורי' קאי ור' ינאי דגרירה קאי אשטי' דרבנן דיכולה לשמור גיטה ולא עצמה ובהא פליגי תלמודיים בפי' דברי ר' ינאי אבל עכ"פ גרסי' בירושלמי עבר וגירש מותר לר' ינאי דליכא שום אי' דאורי' ולר' זעירא אסור דמדאורי' ממעט מפני שאינה יכולה לשמור גיטה משלחה ואינה חוזרת ועוד איכא בינייהו יש לה אב ועתים חלים בתרי אילו גרירא חמיר מטעמא דאינה יכולה לשמור דהאב משמרה ועתי' חלים נמי אינה חוזרת לפי שעה משא"כ לטעמא דגרירא מוכח מזה דביש לה אב לקטנה ארוסה מתגרשת מן התורה רק משום גרירא דרבנן היינו שוטה קטנה דלכשתגדל תגרור אחר זנות מה שא"כ קטנה פיקחי' בקטנותה אין לה תאוה ובגדלותה הרי תעמוד על דעתה ומשו"ה התיר ר"ת לקטנה פיקחי' להתגרש ע"י אבא אעפ"י שלא הגיעה לצרור וזרקו אגוז ונטלו:
והנה גם על שיטה זו קשי' חדא שמהפך הגירסא הישנה עבר וגירש אסור והוא גורס מותר ותו קשי' אמאי לא חשיב נמי איכא בניהו יכולה לשמור גיטה ולא עצמה דלמ"ד משום גרירא אסור ולמ"ד משום אינה יכולה לשמור מותר וע"ש תוס' דהיינו בכלל יש לה אב דיכולה לשמור גיטה ע"י אב ולא עצמה תימה לי הא גם עצמה תשמור ע"י האב בקטנותה מה תאמר לכשתגדיל לא תהי' משומרת א"כ היינו עתים חלים עתים שוטה ואפ"ה חשיב אב ועתים חלים בתרתי א"כ מכ"ש דה"ל למחשיב נמי יכולה לשמור גיטה ולא עצמה:
אמנם שיטת רבינו שמחה וראב"י המובאת בתשו' מהרש"ל סי' ס"ה שלא לשנות גי' ישנה ולהפך מאסור למותר אלא הגי' בירושלמי עבר וגירש אסור ומ"מ מפרשי' גרירא כר"ת שנגררת אחר זנות והכי פירושו דלכ"ע איכא תרי מיני שוטי' חד דאוריית' שאינה יכולה לשמור גיטה וחד דרבנן שאינה יכולה לשמור עצמה ולדינא לא פליגי ירושלמי וש"ס ור' ינאי דש"ס דילן אשוטה דאורי' קאי ומפיק לי' מונתן בידה ובירושלמי קאי ר' ינאי אשוטה דרבנן ומשום גזירת גרירא ולכ"ע נמי משנתינו נשתטית לא יוציא אפי' עבר וגירש קאמר דאינו גט מדרבנן והשתא פליגי ר' ינאי דירושלמי ס"ל משנתינו מיירי משוטה דרבנן ותנן לא יוציא ואפי' עבר אינו מגורשת ולר' זעירא לא מיירי מתני' אלא משוטה דאורי' אבל שוטה דרבנן לא מיירי מתני' וא"כ אפי' נימא דאיתי' לתקנתא כיון דלא מיתני' במתני' בכלל אינך אם עבר וגירש גירש וקאמר ג' איכא בינייהו יש במי שיכולה לשמור גיטה ולא עצמה א' עבר וגירש שגירשה בידה ממש וא' בשוטות ממש והיא קטנה ארוסה וגירשה ע"י אביה וג' שגירשה בידה כשהיא חלומה אך תחזור לשטותה בשלש אלה איכא משום גרירא וליכא משום משלחה ואינה חוזרת דלר' ינאי מתני' מיירי משוטה דרבנן א"כ שלש אלה עבר וגירש מדרבנן אינו גט ולאידך מ"ד לא איירי מתני' מהך תקנתא וזאת היא שיטת ר' שמשון בר אברהם דמייתי הרב"י ריש סי' קי"ט וכן הבין הב"ש אלא שלא פי' כל צרכו ומ"מ ריש דברי ר' שמשון מגומגמים וצריכי' הגה' ואינינו יודע לכווין ההגה' צודקת ונדחק בזה בנב"י קמא סי' פ"ג ולא העלה ארוכה לכל דבריו ומה שכתבתי הוא אמת בעה"י ומ"מ קשה קצת גם לשיטה זו דהו"ל למימר ולפרש אע"ג דעבר וגירש אסור מ"מ אי נשאת כבר לאיש אחר לא תצא כיון שאינו אלא מדרבנן ועיי' מ"ש נימוקי יוסף מ"ש בלשון עולמית וז"ל דקתני האי לישנא משום שאין לגירשין תקנה עולמית שאפי' נשאי' בגט זה ויש לה כמה בני' תצא וכו' ע"ש ולפ"ז מאן דפליג בירושלמי וס"ל דמתני' לא איירי משוטית דרבנן אלא משוטי' דאורי' ואם נשאית תצא אע"ג דלא תני עולמי' א"כ הא דבשוטה קתני עולמי' ס"ל כשמעתי' דגטין ע"א ע"ב ע"ש ושיטה זו היא השיטה המחוורת ועלי' סמך רמ"א סי' קי"ט ודברי נ"י שם נפלאו ממני במ"ש תרתי קטנה יכולה להתגרש וה"ה שוטה וזה ליתא וכבר הרגיש בזה בחי' אנשי השם על הגליון ומ"ש עוד ומיהו לסברת ר' ישמעאל יש הפרש בין קטנה לשוטה הוא תמוה מאוד מה לי שוטה קטנה מה לי' פקחי' קטנה ואולי י"ל דבעבר וגירש איירי ברישא דקטנה שוטה נמי מתגרשת ע"י אביה בעבר וגירש ושוב כ' לר"י קטנה שוטה משום משלחה וחוזרת אע"ג דמן התורה מצי למינסבה לבעל בקטנותה ע"י קבלת האב מ"מ לא יזדקק לה בעל דאין אדם דר עם נחש בכפיפה אחת משא"כ קטנה ולא משמע חילוק זה בפוסקי' וצ"ע:
והנה ר"פ חרש אמרי' דלא תיקנו חכמים נישואי' לשוטה משום דלא מקיימי' תקנת חכמים דאין אדם דר עם נחש בכפיפה א' פי' וסופם להתפרד ע"כ לא תקנו נישואי' ואם ימצא מי שנשא אותה בעילתה זנות בעלמא וכ' שם תוס' אבל אם כבר נשאית לו תקנו שלא יוציאה כדלקמן קי"ג ע"א ולכאורה דבריהם מיוסדים אי אמרינן דלא תקנו נשואין ולכאורה הו"ל לתקן שאם ימצא אדם בעולם וישא אותה יהי' נשואין ושוב אח"כ ע"כ ישתה בעציצי ואינו יכול לגרשה כלל מפני התקנה ואין לומר עד השתא מאן נטרה י"ל כיון שנזדקק לה וגם אלבשה יצרא ואלפה גופא נוכראה ע"כ מחויב בשמירתו דומה קצת למ"ש הכישה במקל חייב משום אנקטא נגרא ברייתא וה"נ הו"ל לתקנו נישואי' ולא הי' בעילתו זנות ואי משום דלא מקיומא תקנת חכמים שלא יכול לסבול ע"כ ישא ויסבול ולא מצי לגרשה וע"כ צ"ל דלא רצו חכמים לתקן זה לכופו לדור עם נחש משום שמירה דידה ועל זה כ' תוס' מ"מ אם נשאית כבר בפקחיותה ונשתטית דנסתפחו שדהו לא חשו חכמים לצרת הבעל וע"כ ידור עמה בכפיפה וישמרנה משום תקנתא דידה וזהו כונת תוס':
אבל תמוה לי טובא אהי קאי אי אשוטה דאורי' דבהא איירי ש"ס דלא תקינו רבנן נישואין דאי בשוטה דרבנן דיכולה לשמור גיטה וקידושי' מהלשון תקנוהו רבנן נישואין הרי נישואין דאורי' הם וכל המקדשה הרי הוא אשתו מן התורה וע"כ ש"ס קאי אשטי' דאורי' דמן התורה אין קידושין כלום וה"א דרבנן תקינו לה קמ"ל אהא קאי תוס' דכשנשאי' פקחי' ושוב נשתטי' תקינו רבנן שלא יוציאנה אתמהה הא מדאוריי' אינה מתגרשת כדר' ינאי ור' ישמעאל לקמן מונתן בידה או מושלחה ואי קאי תוס' אשטי' דרבנן דמתקדשת ומתגרשת מן התורה רק מתקנת חכמים שלא ינהגו בה מנהג הפקר אין זה ענין לכאן והיכן ראו תוס' דשייך גבה אין אדם יכול לדור עם נחש בכפיפה אחת הש"ס מיירי משטי' ממש אבל מיכולה לשמור גיטה לא מיירי ולא הי' תוס' צריכי' למ"ש ועכנ"ל דתוס' קאי הכא לשיטת ר"ת ומיירי בשוטה קטנה שקידשה אביה קידושי' דאוריי' לר"ת ומתגרשת ג"כ ע"י אבי' מן התורה רק רבנן תקינו שלא להוציאה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר א"נ בעתים חלומה ונתקדשה לו כשהי' פקחית גמורה או בחלימותה לא תתגרש בחלימותה משום שלא ינהגו בה מנהג הפקר בשטיותה כצ"ל:
מ"מ מדינא נ"ל דהנושא שטי' דרבנן שקידושי' תורה ולא רק מתקנתא אינו יכול לגרש' שלא ינהגו בה מנהג הפקר דאע"ג דמעיקרא נמי הוית בהפקירא מ"מ איהו אלבשה יצרא ועכשיו תהי' להוטה אחר בולמוס של זנות ותחטיא רבים וע"כ ישא ויסבול משא"כ בשטי' דאוריי' אי עבר ונשאה כיון שאין לה נשואין אפי' מדרבנן א"כ כל בעילותיו זנות יכול לשלחה מעל פניו והנה בנוסחאת הירושלמי שלפנינו במקום דקאמר יש לה אב איכא ביניהו כתיב ויש לה אב אח ובן והנה בן ט"ס הוא בלי ספק דכיון דמיירי בקטנה איך יש לה בן אמנם אח נ"ל דהיינו יתומה קטנה שהאח יכול להשיאה ואפשר צ"ל אח או אם במקו' בן דכשנתקדשה ע"י האח מתגרשת על ידו כמו ע"י האב מה תאמר משלחה וחוזרת הא האח יכול להשיאה לאחר וא"כ צ"ל אע"ג דעכשיו שטי' ונישואי יתומה ע"י אם ואח תקנתא דרבנן היא לשוטה לא עבדי תקנתא מ"מ היינו לתקן נישואי שוטה אבל קטנה יתומה לא תקנה לשוטה היא אלא תקנו סתם נישואי ליתומה קטנה ושוב לא חלקו בין פקחי' לשוטה ושפיר קאמר דלהך מ"ד משום משלחה וחוזרת מתגרשת ע"י אחי' שהוא ישיאנה לאחר ומ"מ למ"ד משום גרירא אסור ונפקא מיני' לדינא מי שנשא שוטה דאורי' יתומה קטנה ע"י אחי' ואמה הוה קידושי דרבנן ואינו יכול לגרשה משו' גרירא משא"כ שטי' דאורי' גדולה דלא תקינו לה נישואי' יכול לשלחה מעל פניו ולא צריכא לא גט ולא מיאון ואין אנו חוששין לשמירתה דבלא"ה הכל בעילת זנות:
ואחר שזכינו ובררנו כל זה תלי"ת נחזי מאי דקמן הנה שיעור שוטה דאוריי' ודרבנן אם כי העתקתי לו תשו' שכתבתי [עיין לעיל סי' ב'] אבל לענינינו לא נדבר מזה כלום כיון שמעלתו סידר לה קידושין בוודאי ראה וידע שראוי להתקדש מן התורה ויכול לשמור קידושין והרי היא א"א דאורי' והנה אם אפשר בשום אופן שיכול לדור עמה מה טוב ומה נעים וישא ויסבול ואי משום שהכשילתו אפשר שצא נדון אותה כעוברת על דת דפתיותה גרם ומכאן ואילך איך יתנהג אם ירצה העתקתי לו ג"כ תשו' א' בסוף הקונטרס מכם יראה אע"ג דיש לחלק בין עוברת על דת לשטי' דאפשר אפי' בדיקו' נשים פקחות לא יועיל כמו שחיטת חרש שוטה וקטן דלכתחילה אפי' אחרי' רואי' אותם לא מהני משום שחשודים ועלולים לקלקל מ"מ אין לנו אלא משנתינו נדה י"ג ע"ב וטוש"ע סימן קנ"ו סעי' ח' והוא הדרך היותר טוב וכשר:
אמנם אם א"א איניני מוצא שום היתר לגרשו ממש ולהסר ממנה שם אישות אך להתיר לו חרם דר"ג והאב הרוצה בזה ישלש סך כתובתה ותוספתא באופן שתיזנן ותתפרנס לעולם מאותן הפירות וייחד לה מקום ודירה שלא תהי' הפקר ואז ישלש גט ביד שליח להולכה שאם אולי תשתפה ימסור לה הגט והעתקתי לו הקונטרס השייך גם לזה [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' י"א] אך הכא עדיף טפי דעכ"פ איכא ממ"נ אי יש לה דין שטי' ממש ודלא כמו שחשב מעלתו שסידר לה קידושין א"כ גם בשעת קידושי' הי' שטי' דאוריי' ואין לה אפי' קידושי דרבנן ויוצאת אפי' בלא גט ואי היא רק שטי' דרבנן ומן התורה ראוי להתגרש ואפי' מדרבנן אין פקפוק על הגירושין עצמן אלא משום חשש גרירה אפילו נימא כראב"י ור"ש בר אברהם וכהסכמת' שאפי' עבר וגירשה קנסו אותו שאינו מגורשת אבל עכ"פ הגט בעצמו כשר וראוי להתגרש מקרי נמצא אין כאן שום פקפוק ממה שמפקפק במשנה למלך פ"ו מגירושין ויותר לו ע"י מאה רבנן כנהוג וגם אני אבוא על החתום אי"ה והדרך ראשון יותר טוב אם אפשר בלי מכשול וה' יצילנו ממכשול ושגיאה ויראנו מתורתו נפלאות. פ"ב נגהי ליום ה' כ"ב שבט תקפ"ד לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
תשובה ד
שלום וכ"ט לשארי ידידי הרב המופלג החרוץ המפואר גברא רבא דחזי' לכהנא רבא כבוד מהו' שמעון שאטין כ"ץ נ"י אב"ד ד"קק פאטאק יע"א:
יקרתו הגיעני נפשו היפה בשאלתו נידן איש א' אשר מחרת יום חופתו יצא מדעתו ונשתגע ר"ל ואשתו הילדה מתעגנת וכעת הוא חוץ לעירו בא' הכפרים אצל קרוביו ואומרים כי כעת הוא עתים חלים איזה ימים ושוב חוזר לשטותו ושוב אח"כ חוזר לחלימותו ובעת חלימותו הוא מרוצה לפטור אשתו בגט פטורי' ויכולי' ליסע עמו למקום ב"ד לסדר גט אך האשה יראה להראות עצמה בפניו כי בראותו אותה איכא למיחוש שיחזור מרצונו ולא יתן גט ולעשות שליח קבלה שתעשה האשה במקומה ויסע עם הבעל למקום ב"ד הא רבנו פרץ סגר הדלת הלז כמבואר בטוש"ע סי' קמ"א ברמ"א סעי' כ"ט ולעשות ש"ק בפני ב' עדים והעדים ילכו עם הש"ק עד מקום הגט יהי' הוצאת מרובה ע"כ חתר פר"מ להמציא היתר לגרש ע"י שהוא יזכה לה הגט ונדבר מזה לקמן אי"ה:
אומר אני אם אפשר בשום אופן בעולם שתשלח ב' עדי' עם הש"ק ורק משום הפ"מ נבוא להמציא המצאות להתיר א"א לעלמא לא שמעתי מעולם אם הקילו בכמה ענינים משום עיגון אבל לא משום הפסד ממון וכי האי גוני אמרי' רב ואי' דאוריי' ואת אמרת התורה חסה על ממונו של ישראל תפסיד ותפסיד ואנחנו לא נכניס ראשינו באיסור א"א אמנם צריך לידע כי א"א למנות ש"ק אלא בשעת חלימותו כי בשעה שאינו ראוי לגרש לא מצי למיעבד ש"ק ויעיי' לשון ב"ש שם סק"מ ואם אי אפשר בשום אופן שתבוא האשה בהסתר להכפר שהוא שם ותמנה ש"ק בשעת חלימתו אין תקנה לעשות ש"ק ומן השמים תרוחם העלובה הלז:
מ"ש מכ"ת דלהרמב"ם גט שנכתב בשעת שטיותו אינו אלא פסול דרבנן שלא יאמרו שוטה מגרש חידש מעלתו דאם הכתיבה הי' בחלימתו שוב אנתינה ליכא קפידא דלא יאמרו הוא עושה שליח להולכה בשטיותו אלא היא עשתה שליח להבאה לפום רהיטא כ' מעלתו כן דהרי כ' הר"ן למאן דס"ל דהאשה עושה שליח הבאה מבלי שיהי' שליח הבעל הוא מטעם דיד השליח כיד האשה ונעשה כאלו היא עומדת לפני הבעל ומקבל ממנו ובתנאי שלא יחול עד זמן שיגיע לידה והנה מבואר בירושלמי ומביא רשב"א דלר' יוחנן אה נתן לה גט ואמר לאיחול עד למחר ונעשה קורדיקוס פסול עכ"פ וגרוע משליח דידי' דשליח דידי' שמינה אותו בשעת חלימותו אע"ג שנשתטה אח"כ אמרי' השליח בחלימותו עומד וידו כידו בשעת חלימותו אבל שליח דידה אם אין הבעל עושהו שליח ובשעת חלות הגט הבעל שוטה לא עדיף השליח מהאשה עצמה:
ולזכות לה הגט דזכות הוא לה מאן ספין מאן חשיב למשקל בשקל שכלו כך הנה בב"ק ק"י בנפלה לפני יבם מוכה שחין אמרי' טב למיתב טן דו פי' במרדכי פ' החולץ סי' כ"ח דאהיבם שהוא מוכה שחין קאי וכן מוכח מתוס' ב"ק שם שכ' דבמת מן האירוסי' מיירי וא"כ לא יתבה טן דו אלא אהיבם קאי דניחא לה למיתב עם מוכת שחין ומי שקל בפלס דהאי גרוע ממוכה שחין ומה שנוהגי' במומר לזכות לה גט לא סמכי' אהך זכי' אלא עושהו ג"כ שליח להולכה ורק חיישי' שהמומר יבטל השליחות ע"כ אמרי' לו דע שכבר נתגרשה ע"י הזכי' ולא תועיל בביטול וליתר שאת תמנהו להולכה ג"כ ולעולם עיקור סמיכתינו אשליחו' הולכה וחלילה למיעבד עובדא בכך ואם א"א במ"ש לעיל תרוחם מהשמים ואין פנאי להאריך ואחתום בברכה שארו א"נ:
כל זה כתבתי בקיצור נמרץ מפני הכנסת כלה ואמנם נשאר פה עד היום יום א' ע"כ אמרתי לפרש שיחתי יותר ואומר אין ספק שבעולם כי שוטה שגרש בשטיותו בטל מדאורייתא ולאפוקי מה שכ' בס' אור הישר בתשובה א' מהגאון נב"י דמן התורה כשר ומסתייע מתוס' גטין כ"ג ע"ב ד"ה והא וכו' שכ' בחליצה לא מתכשר משום דלא מינכרא מילתא דעביד לשמה משמע רק מספיקא פסול דלמא לא עביד לשמה ומייתי ירושלמי דתרומו' דקטן שקידש בפני אחרים היינו שמלמדי' אותו קידושיו קידושי' וזה הירושלמי הוא דמייתי לי' תוס' בחולין נ"ג ע"א יע"ש וכבר מחו לי' מאה עוכלא בעוכלא בס' בית מאיר סי' קכ"א ויפה כ' הגאון בס' תורת גיטין דהאי קידושיו קידושין לא קאי אקידושי אשה אלא אקידוש מי חטאת והדין עמו כי כן מייתי ר"ש פ"ה דפרה משנה ד' ומאי דמייתי מחליצה אין ראי' דחליצה מוטעת כשרה דהיינו כשמתכוון לפוטרה אעפ"י שאותה כוונה הי' ע"י פיתוי ופיתוי קטנה ושוטה כאונס יחשב ואעפ"י שמתרצה ומכוון לחלוץ ולגרש מ"מ כמפותה היא על כן נקרא פתי ובחליצה אין הפסד בזה כיון שמכוון לפוטרה משא"כ גט מעושה ומוטעה ואע"ג דרמב"ם פסק קטנה שנתפתתה תחת בעלה אסורה ומשמע דלא ס"ל פיתוי קטנה אונס הוא כבר הסברתי במקום אחר דלא יחלוק על ש"ס ערוך הנה בש"ס חדשים דפוס וויען נדפס על הגליון ביבמות ל"ג הגה' בשם הגאון מו"ה וואלף באסקוויץ זצ"ל וז"ל עיי' ה"ה פ"ג מה' אי' ביאה הל' ב' שכ' דאפשר דזה לא נאמר אלא דרך דחוי ולקמן ס"א ע"ב מבואר להדי' דרבא אמר לאמתו של תורה ע"ש עכ"ל ולפע"ד מדהתם בלא"ה לק"מ לרמב"ם לאו כל פיתוי קטנה אונס דיש קטני' לפלגות ראובן גדולי חקרי לב ונהי לענין מצות ועונשי' הלכה למשה מסיני דבעי' שנים ושערו' ככל שיעורי' שהם הלכה למשה מסיני כמ"ש רא"ש בתשו' ורמב"ם בהל' מלכים מ"מ לענין מעילה בבעלה ה"ל מועל באישה עיי' כיוצא בזה בב"ש סי' קע"ח נמצא מספק אסורה על בעלה דלמא באותה שעה שנתפתתה נתחזקה ועמדה על דעתה כחקרי לב ואפ"ה נתפתתה ורצונה הוה כרצון כל הנשים אך התם ביבמו' ס"ת ע"ב לאסור לישא קטנה שמא תתפתה למאי ניחוש הרי ממ"נ אם בשעת פיתוי תעמוד על דעתה כחקרי לב לא תשמע להתפתו' ככל הגדולות ואם מחמת קטנו' תתפתה הרי אונס הוא ודברי רמב"ם נכונים בזה אמנם כל זה בקטן אבל שוטה אין ספק שכל פיתוי אונס והוה כמגרש מוטעה ומעושה ואין בו ממש בלי ספק:
אך כל זה במגרש בשטיותו אבל כשעשה שליח בפקחותו והשליח נותנו בזמן שהמשלח שוטה שפיר י"ל מן התורה הוה שלוחו כמותו מיום שנתמנה והרי הוא פקח ולא דמי למת המשלח הבטיל שליחתו כמ"ש תוס' גיטין י"ג ע"א התם כיון שמת פקע לי אישות דילי' וה"ל מגרש מאיש שאינו אישה וכתיב אשה גרושה מאישה ולא מאיש שאינו אישה משא"כ שוטה שעדיין הוא אישה ויכולה לגרש ע"י שליח שנתמנה בפקחותו וקצ"הח לא עמד בזה עיי"ש קפ"ח והדומה בעיני שלפי שעה נעלם ממנו קטנות דר' אשי בגיטין כ"ט ע"ב אבל מ"ש אני עני הוא נכון בעז"ה ובספר גט פשוט כתב הכרח לדעת הרמב"ם דאי ס"ד בשטיותו פקע שליחותו א"כ כשחזר לחלימו צריך למנותו שליח מעתה והכרח גדול הוא לפע"ד אלא שהמגיה במ"ל תפס עליו מגיטין כ"ג ע"א שפוי ונשתטה וחזר ונשתפה עיי"ש ובמ"כ לא דק התם השליח נשתטה ולא יהי' אלא קוף בעלמא ואלו אדם מוסר גיטו לשליח והשליח מניחו על הקוף ומייתי להתם ושם לוקחו מן הקוף ונותנו לאישה וה"נ כשנשתטה הוא וחזר ונשתפה ה"ל כקוף בנתיים אבל כשנשתטה המשלח אי ס"ד דאז פסק כח השליח א"כ איך ובמה יחזור אח"כ בלי שנמלך בהמגרש אח"כ והוא ראי' ברורה לרמב"ם לפע"ד:
אלא לפ"ז עדיף ע"י שליח ממי שמסר בעצמו גט לאשתו בפקחתו ואומר שיחול למחר ונשתטה דגרע כיון דהשליח נתמנה בשעה שהיה פיקח וגם בשטיותו של בעל כחו כמאז משא"כ כשאין כאן שליח והמגרש שוטה בעת חילות הגט אפשר אפי' ר"ל מודה ובירושלמי תולה זה בזה וצ"ע:
והנה כתב לי הרב הגאון מ"מ דק"ק בראדי מו"ה שלמה קלוגר נ"י שלדעתו ושכן מצא כתוב על הספר מהגאון דק"ק ווארשויא דהא דכתב הרשב"א בעיתים חלימתו אין לדקדק עליו כ"כ ויגרש כמ"ש הב"י היינו לדעתו דס"ל אין שוטה אלא אם יש לו סי' האמורים בש"ס חגיגה ובירושלמי ומכיון שחזר בו מאלו שוב מחזקינן בעיתים חלים אבל לדעת הרמב"ם דנעשה שוטה בכל דבר שנשתבש א"כ פשיטא שאין מחזקינן בחלמו עד אחר בדיקה מרובה ונהי דבמוחזק בחזקת בר דיעה ובריא מקילין ולא מחזקינן בשוטה עד שיהי' שוטה גמור ועדיף חזקת גופו מחזקת א"א שלה מ"מ אחר שכבר הוחזק בשוטה אין להחזיקו בבריא עד שיהי' ברי' אולם וחזקת א"א עדיף אלו דבריו וראוי' למי שאמרם וצריך בדיקה ועיון רב ועידו' לומדי תורה מביני מדע אלא שלפענ"ד יפה דיבר הגאון נב"י בשו"ת אור הישר הנ"ל שלדעתו הרמב"ם נמי לא אמר אלא בהלכות עדות וגם בחשן משפט מביאו בהלכות עדות אבל לענין שאר מילי מודה הרמב"ם ולא יחלוק על ש"ס בבלי וירושלמי וטעמא דעדות כמ"ש רמב"ם שם שאינו בני מצוה ופי' הגאון ז"ל כיון דעכ"פ במידי דנשתטה בי' אפי' איננו בדין שוטה מ"מ אותן מצות שנעשי' בשטיותו אינו חייב בהן ולא הו"ל אחיו במצות ומימעט כבב"ק פ"ח ע"א ולפע"ד טעם זה אינו נכון אבל י"ל דעכ"פ אם הוזם א"א לעשות לו כאשר זמם כיון שאינו כפיקח ה"ל עדות שא"א להזימו ונהי דבטלו חז"ל חקירה משום נעילת דלת הכא עדים שוטי' לא שכיחי ולא תיקנו רבנן וכיון שא"א להזימן ואינם ראוי' לבילה כלל אין עדותם עדות אבל בשאר מילי מודה הרמב"ם מ"מ ישגיח פרו"מ בעיין יפה דלא תיפק מיני' חורבא ח"ו:
ועמ"ש מעלתו לזכות לה גט כבר כתבתי כי אין לנו כח למשקול בפלס עד היכן מגיע טב למיתב טן דו ובר"ן ר"פ התקבל בבעל שאמר א"א שתהי' שליח קבלה שלה אלא תהי' שלוחי לקבלה כתב בשם הירושלמי ואפי' צווחת להתגרש מ"מ חיישינן שמא חזרה בו:
והנה התם היא עושתו שליח קבלה ועדיין עתה עומדת בדיבורה מ"מ חיישינן שמא אז כשמינה אותו הבעל ש"ק חזרה בו ועתה חוזרת ומתרצת וצריך להסביר בשלמא אם עשתה שליח קבלה אע"ג בכל רגע ורגע היא בספק חזרה מ"מ לא אתי' מחשבה ומבטל מה שעשתה אותו שליח לקבלה בדיבורה אבל מכיון שעקרה הבעל שליחות דידה חיישינן שמא באותה רגע חזרה וטב לה למיתב טן דו ואין הבעל יכול לעשותו ש"ק כנ"ל א"כ איך נכניס עצמינו בזה היו לא תהי' ומשמים ירחמו ואנחנו נקיים הכ"ד שארו. פ"ב יום ו' עש"ק כ"ב אדר קצט"ל. משהק"ס מפפד"מ:
תשובה ה
שלום לידידי כנפשי הרב המאה"ג החרוץ בעל פיפיות העומד לתל תלפיות זית רענן יפה פרי תואר כש"ת מו"ה יוסף מינץ נ"י אשר לפנים נשיא אלקים בק"ק טאב וכעת ראש המדברים בק"ק פאפא יע"א:
יקרתו הגיעני טרם נסיעתי מק"ק פ"ב למרחץ פק"ק ותמול פניתי לעיין בדברי פי חכם שכמותו נידון א' שמערער על הגט שנתן לאשתו בפני ב"ד חכמי ישראל ועתה טוען שהי' באונס ועוד אומר שיביא עדים שיעידו שידעו שהי' גט מעושה שלא כדין וכששאלוהו ב"ד אם מגרש ברצון כנהוג לא השיב להם שהוא מתרצה ויש מהמפקפקים שרוצה לעגן האשה עד שיביא הבעל עדיו ופרמכ"ת האריך שאין להמתין ולא להאמין כלל ושלא להאמין לערעוריו וכן דעתי נוטה לדינא ולא כמסייעא בעלמא אך אברר הדברים בעזה"י:
הנה יש בכאן ב' חששות חדא מטעם ערעורו של בעל שטוען בבריא שיודע בעצמו שהי' מעושה שלא כדין וזאת שנית שאומר שיש עדים בעולם שיודעי' כן וא"כ יש להמתין עד שיבואו עדי' ויעידו כדאמרי' בב"ב קל"ד ע"א כיון דאיכא עדים במד"ה אמרי' חוש לה והכי קיי"ל בקידושי' י"ב ע"ב דאביי ורבא ס"ל דכיון דאיכא עדים בודאית תיאסר והתם ליכא עדים בודאי אלא נפיק קלא דאיכא עדי' כמבואר שם וחיישי' לי' וה"נ דכוותי' לכאורה.
אך כד מעינת שפיר תרווייהו ליתניהו אי משום ערעורו של בעל אי לאו דמייתי עדי' אין בערעורו כלום דאין לחוש לערעור אלא בערעור דמזויף שטוען על עיקור הגט ולבאר דבר זה בעזה"י אאריך קצת כדי להתלמד במקום אחר הנה הרמב"ם השריש כל עדות בכתב אינינו אלא מדרבנן דמפיהם ולא מפי כתבם והקשה רמב"ן בשרשים לס' המצות סוף שורש ב' מש"ס פ"ק דגיטין ג' ע"א דקאמר מן התורה עדים החתומים על השטר כמי שנחקרו עדותן בב"ד ורבנן הוא דאצריך וכו' ולרמב"ם ממ"נ מן התורה הרי פסול לגמרי ורבנן אכשרוהו מפי כתבם ובמקוים וכיון שאינינו מקוים יופסל לגמרי וראו עיני כל הנאמר ע"ז מבעל מגלת אסתר ומייתי לי' ש"ך ח"מ סי' כ"ח וס' מרגניתא טבא ותומי' סימן כ"ח ובספרו בני אהובה ופני יהושע ובקונטרס אחרון וראיתי כל דבריהם ולקטתים ועשיתים תי' א' בהוספת נופך בעזה"י.
והוא כי בתורה כתיב עפ"י ב' עדים יקום דבר והוא כולל שני ענינים א' שלא להאמין עדות עפ"י ע"א המספר לנו דברים שכבר הי' אותו יהי' דוקא עפ"י שנים ויהי' דוקא על פיהם ולא עפ"י כתבם והוא מצוה שכליית כי אינו דומה שומע מפה לאזן ונחקר בב"ד ומכרחו' ברמיזו' ובקריצות שלא יעידו לשקר משא"כ בכתבם ואמנם עוד נכלל בזה ענין אחר כי יש דברים שאינם מתקיימו' אלא שיהי' נעשה בפני עדים כגון מסירת הגט ליד האשה דהעדים גורמים הכריתות וכן שטרי קנין ומתנה שלא באו להעיד על שום דבר אלא גז"ה הוא שהדבר והקנין איננו נגמר אלא במייתי עדים ואמר קרא שצריך שיהי' שנים לקיים הדבר שאפי' שניהם הבע"ד מודי' אינו כלום אלא צריך שיראו ב' עדי' הגירושי' או הקידושי' או מסירת שטר מתנה ולא להעיד במקום אחר ולענין זה י"ל מפיהם מכ"ש מפי כתבם דמעשה רבה דכתיבה עדיף מראי' בעלמא ומהני מן התורה חתימת העדי' על הגט שתתגרש בו בקבלתו לפנינו או שיקנה במסירת שטר זה שחתומי' בו העדי' כורת וקונה השתא בראיה בעלמא שהיו רואי' הי' מועיל ק"ו בחתימת ידיהם דעדיף לענין זה וכ"כ ס' זו חו"י לענין שבועה והזכרת שם בכתב דחמיר מבע"פ מק"ו דהוה מעשה רבה טפי ע"ש ואמנם אם יצטרך השטר אח"כ לראי' בזה יש חילוק בשטר חוב העומד רק לראי' ולא לקנין מה"ת לא ניתן לכתב כלל א"כ אע"ג דחזקה לא חציף לזיופא ומסתמא בא מיד הלוה ליד המלוה מ"מ מה"ת ה"ל מעיד מפיהם ולא מפי כתבם משא"כ בגט שעדי' הללו ניתן לכתוב וחזקה לא חציף איניש לזיופא ועי"ז ידעי' שבא מיד הבעל ליד האשה או מיד המקנה להקונה מועיל נמי לראי' מה"ת ובזה נסתלקו כל הקושיות ונכללו בדברי אלו רוב דברי כל הגאונים הנ"ל שהזכרתי:
והנה נהי בממונא מחמרי' אפי' שלא בפני בע"ד ובלא ערעור כלל לא נחתינן לנכסי' מחשש מזויף מ"מ לענין איסור לא חוששי' וכ"כ הר"ן פ"ק דגיטין שאין האשה ממונו של בעל וכ"כ רמב"ם ספ"ז מגירושי' שאין האיסורי' כדיני ממונות דבכל האיסורי' סמכי' ארובא והנה ע"ד משל אנו אוכלי' בשר מבהמה שהיא מרוב כשרו' דעלמא ואם אולי יבוא אח"כ ע"א הנאמן באיסורי' ויעיד שהיתה טריפה שניקב קרום של מוח ואוסרי' בשר הנשאר והאוכלי' לא חטאו כי כך ציוה הקב"ה לאכול מרובא דעלמא והעד אינו מעיד נגד החזקה כי לא הוחזקה לנו מעולם אלא שהי' מרוב הבהמות ושאם יבוא ע"א ויאמר שהיא טריפה הרי הוא טריפה אלא הקב"ה ציוה שאין אנו צריכי' לחוש לזה נמצא העד הזה לא העיד נגד החזקה ה"נ אשה שגטה בידה ורוב אינם מזויפי' הרי היא מותרת לעלמא ולא חיישי' למיעוט ואם אולי יבורר אח"כ שהי' מזויף אין זה נגד החזקה כי לא נתחזק שאינו מזויף אלא מעיקרא ע"ד כך הותרה שהוא מרוב שאינו מזויף ואפשר נמי שיהי' מהמיעוט אלא שאין צריכי' לחוש לכך ומשו"ה אם אח"כ יביא הבעל בעצמו ויטעון מזויף לא מיבעי' היכי שהאשה מכחשתו והוא מעיד נגדה לא גרשתיך מעולם א"כ כי היכי דחזקה לא חציף לזיופא ה"נ חזקה לא יעיז הבעל להכחיש האשה בפני' שיודעת בשיקרא וחיישי' לי' אלא אפי' האשה עצמה אינה יודעת כגון הבא ממד"ה והעדים אינם ידועי' והבעל טוען מזויף שאין טענתו נגד החזקה שהרי היא לא יודעת בשקרו מ"מ חיישי' לי' דלעומת זה גם חזקה אין אדם מעיז לזייף אינו חזק כיון שאין העדים ידועים מי הם ואולי לא נמצא שם שמות אלו בעולם כלל ודבר זה למדתי מלשון הרמב"ם רפ"ז מגירושין ומצאתי און לי בס' בני אהובה שם ואמנם הגאון פ"י במס' כתוב' כ"ח ע"א מסופק בזה ועיי' ה"ה רפ"ז מגירושי' הנ"ל והרב ב"ש סי' קמ"א סק"ע לא עמד בזה והנלע"ד אמת ונכון:
ולדעת רבינו אביגדור כהן הקיום דאוריי' אי מערער הבע"ד והקשו עליו מדמהימן שליח בפ"נכ ובפ"נח דאי אתי בעל ומערער לא משגחי' בי' הנה משליח ח"ל לק"מ כיון שהאמינוהו חכמים קודם הערעור ובצירוף מידק דייק ה"ל כתרי ממש נהי אי אתי תרי ומכחשו לי' פסול הגט אבל נגד הבעל נאמן בצירוף חזקה מידק דייק עש"ך י"ד סי' קכ"ז סס"ק י"ד ועיי' בריטב"א שבנימוק"י ר"פ האשה רבה אך אי קשי' משליח בא"י דלא הזקיקו' לומר ומ"מ אי אמר מהני וכי אי אתי בעל ומערער לא משגחי' בי' זה צ"ע קצת. ומ"מ י"ל היא הנותנת כיון דהשליח אומר כן שלא בזמן עדות ולא צריך אז לעדותו כי היתה מותרת בא"י בלי חשש ומה שאומר הוא גלוי מילתא בעלמא שלא בתורת עדות מהימן טפי מעדי' כי כ"כ הרי"ף פ' החולץ גבי אשתמודעינהו דאחוה דפלני' הוא ע"ש וכ"כ רשב"א בחי' כיון דבא"י לא צריך מעלי' חד דרגא ומהימן טפי ע"ש נתכוון להנ"ל וכעין זה כ' הגאון מליסא בס' תורת גיטין נמצא ממ"נ בח"ל דנריכי' לעדותו לאיסר והיתר מ"מ כיון דהמנוהו רבנן טרם הערעור ה"ל כתרי ובא"י דלא המנוהו כתרי לעומת זה אין צריך לעדותו וה"ל כדאשתמודעינהו ולק"מ - והנה הארכתי בזה מפני שהוא שורש וסוד לענינים אלו ורבים משתבשי' בדברים הללו:
נחזור לדידן שהבעל מהימן לערער על תחלת עיקר כתיבת הגט לומר מזויף ואינו נגד מה שהוחזקה פנוי' זה ימי' כי מתחלה לא החזקנו אותה אלא על דעת שעל הרוב לא יערער מזויף אבל ידענו שאם יארע א' מאלף שיטעון מזויף הרי הוא בחזקת א"א כמקדם ומדמהימן מזויף נאמן נמי בשארי טענות שאינינו גרועו' כ"כ במגו דמזויף כגון לפקדון או ע"ת אע"ג כשהי' מקוי' לא הי' מהימן מ"מ כשאינו מקוים והוא מודה שכתבו נאמן במגו דמזויף ויש אומרי' דלרבה נמי דנאמן לערער שלא לשמה קודם שלמדו נמי משום מגו דמזויף וי"א לרבה שלא לשמה קודם שלמדו הוה כמו זיוף שלא הוחזקו פנוי' אלא על הרוב דבקיאי' ואם יערער שהוא מהמיעוט אינו נגד החזקה אבל עכ"פ שארי ערעורי' אינו נאמן בלא מיגו ויש טענה גרוע שאפי' במגו לא מהימן היינו ממני נפל דנפילה דחד טענה גרוע ביותר ואפי' מגו לא מהני כ"כ ב"ש סי' קמ"ב סקי"ג עי"ש:
והנה באומר שביטל הגט והשליחו' זה הוא בודאי נגד חזקת פנוי' כמ"ש בתשו' הר"ן סי' מ"ה והטעם כי בטוען במקרה שאירע אחר שמסר הגט ליד השליח ואז אנן סהדי שהי' רצונו לגרש ולקיים הגט והשליחות ועל חזקה זו כאשר הי' כן יהי' דעתו ולא תשתנה מסרנו הגט להאשה והותרה בלי פקפוק והרי היא פנוי' לא כל כמיני' להוציאה מחזקת פנוי' שהוחזקה עתה ולהוציא עצמו מחזקתו שמסר הגט להשליח ולומר שנשתנה דעתו וע"כ לא כ' תוס' ר"פ השולח דאלו אזלי' בתר מחשבתו היינו חוששי' לבטול אלא משו' שראינו רגלי' לדבר שחוזר מדעתו הראשונה דהרי רהיט ואזיל וכ"כ להדיא חי' רשב"א וכ"כ הר"ן בתשו' שם אבל היכא דליכא רגלי' לדבר ויצאה מב"ד בחזקת היתר בלי פקפוק לאו כל כמיני' לערער ולא חיישי' לי' כהסכמת הר"ן הנ"ל:
ויש בענין זה דבר חידוש כי הר"ן ר"פ התקבל כ' אם היא עשתה שליח לקבלה והבעל אומר אינו רוצה שתהי' שלוחה לקבלה כ"א תהי' שליח שלי לקבלה אינה מגורשת אעפ"י שהיא רוצית בגירושי' מ"מ אמרי' בירושלמי אפי' צווחת להתגרש דלמא בזו רגע חזרה בה דטב למיתב טן דו ע"ש והוא דבר מתמי' שהרי אי לא הבעל אומר א"א שתהי' שלוחה והי' נותן לידו הגט היתה מגורשת בקבלתו ולא אמרי' שמא חזרה בו וכיון שאמר הבעל א"א אלא תהי' שלוחי לקבלה ניחוש שמא חזרה בו וצריך לומר כך קמו בה רבנן באיתתא כיון דבכל דהוא ניחא לה הרי דעתה משתני' כל שעה ומ"מ כיון שמינתה שליח בפירוש לא אתי' מחשבה ומבטל דיבור מינוי השליח וליחוש שמא חזרה בדיבור ובטלה השליחות לזה לא חיישי' דאוקמא אחזקה קמייתא שנעשה שליח בדבר אך אם הבעל בדיבורו מבטל מינוי שליחותה שוב א"א למנות שליח קבלה אחר שמא נשתנה דעתה עתה והוא דבר חידוש [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' ד' ד"ה שנית:]
נחזי מאי דקמן דערעורו של בעל הבל יפצה פיהו השתא פקדון ותנאי לא מהימן בגט מקוים ק"ו בן בנו של ק"ו לערער על גט ועדים ומסדרי גט לומר שהם רשעים ונזדקקו לגט מעושה שלא כדין ושלא שאלוהו אם עושה ברצונו או שאלוהו ואמר לאו הישמע כזה בוודאי לפי חזקת כשרותו של עדי' והמסדרי' יצאה האשה מחזקת א"א לחזקת פנוי' גמור בלי שום פקפוק וחשש מיעוט ואין שומעי' להמערער כלל ועדיף מהך דתשו' הר"ן דמוקי גברא אחזקתו שלא חזר בו:
ונבוא אל השני שאומר שיש לו להבי' עדי' שיעידו כדבריו בודאי אי הי' העדי' לפנינו ומכחישי' את המסדרי' ועדי הגט וכל העומדי' שם ה"ל תרי ותרי וצריכי' לדון מה יאמרו ואיך יכולי' להכחישם אבל אין זה ענין לדברי תוס' ר"פ האשה רבה ד"ה אתא גברא וקאי וכו' ודברי מהרי"ק דמייתי ש"ך ח"מ סי' מ"ו אינם ענין לכאן דכוונת תוס' ועפ"י פי' מהרי"ק היינו שלא כדרך עדות כגון שזה בא לעיר וכל בני העיר קטני' וגדולים אפי' גוי ועבד ושפחה מכירי' זהו פלוני שלא בתורת עדות ולא בב"ד ושוב יבואו ב' עדים או קודם לכן העידו שזה מת בהא לא אמרי' תרי כמאה אלא נראה כמכחישי' הידוע וכמעידי' על יום שהוא לילה וכי נאמר תרי כמאה אבל דבר שנזקקי' לעדות המעידי' לפנינו אז אפילו אלף אלפי' מוכחשי' מתרי ואינו ענין לכאן וא"כ אם יבואו ב' עדי' כשרים אז נחכים עליהם מה יאמרו ואם יכולו להכחיש אלו העדים:
אבל לחוש עכשיו שמא יבואו עדים ויכחישו את אלו הנה המעיין בסוגי' גטין פ"ט ע"א דאע"ג דחוששים לקלא דמקמי נשואין להוציא מחזקת פנוי' להחזיקה בספק מקודשת או לפסלה לכהונה מקלא דגירושי' הני מילי להחזיקה מכאן ואילך לנשואה או גרושה אבל להחזיקה למפרע ולומר שטעות הי' מה שהיתה אתמול בחזקת פנוי' טעות כי כבר נתקדשה אתמול לא אמרי' וכן מבואר בלשון שם נשואה אין חוששי' לה פירש"י שכבר נשואה זה ימים אפי' יהי' רגלי' לדבר אין חוששי' ואפי' להחזיקה מכאן ואילך היינו בשיש רגלי' לדבר כגון מטה מוצעת ונרות דולקו' או פלוני שמע מפלוני ומפלוני שיש עדים במדינת הים ולרמב"ם דוקא שמזכיר מי הם העדים ועדיין חיים כדי שיהי' מרתת שמא יבואו ויכחישוהו וזה הקול צריך להתחזק בב"ד ואז חוששי':
וההוא דקידושי' כ' הר"ן דאיתחזק קלא שהיו עדי' במדה"י ומ"מ לא חייש לה ר"ח דאוקמא אחזקת פנוי' ואביי ורבא ס"ל הכא איתרע חזקתה שכבר קיבלה קידושי' והספק בשיעורא ובב"ב נמי איתחזק' בא"א ומאיסור לאיסור יבמה לשוק דלא איתחזק שאין לו אחי' אלא דלא אתחזק באחי' אבל היכי דליכא כי האי מודי' דלא חיישי' לקלא להמתין על עדו' נגד חזקה דלמפרע וכל זה היכי דליכא עדי' לפנינו רק חזק' והכא עדי' לפנינו המעידי' ההיפוך איך ס"ד שנמתין אולי יבואו עדים להכחיש אלו נאמר בודאי לא יבואו דהרי מהאי טעמא לא חיישי' בשבוי' לקלא אע"ג דאיכא קלא שיש עדי טומאה במד"ה ואיכא חשש איסור סקילה שבנה שימש בשבת ע"ג מזבח כמ"ש ר"ת מ"מ לא חיישי' לקלא דאתחזק משום דאמרי' אין לחוש שיבואו עדי טומאה כי סתם שבוי' מנולה נפשה ולא נטמאת א"כ מכ"ש הכא דנימא בודאי לא יבואו עדי' ויוציאו עדי' אלו מחזקת כשרותן וכ"ז אנו צריכי' אי איכא קול שהוחזק בב"ד ואיכא רגלי' לדבר אבל הכא ליכא חד מיניהו ע"כ אין לחוש לזה כלל וכלל ואין להמתין ולעגן אפילו רגע וכתב בש"ע א"ע סימן מ"ו בהגהה סוף סק"ד בשם הרשב"א ובכ"מ שאין צריכי' להחמיר אין להחמיר בקול כלל כדי שלא יתן יד לרשעים שיוציאו קולות על בנות ישראל לעגנן או להוציא מהן ממון ע"ש וכ' שם ב"ש סק"י דהיכי שאין הקול מוחזק אפילו אמרו שיש עדים במקום קרוב אין מונעי' אותה להנשא ע"ש ע"כ נלע"ד דאין לחוש כלל ואיתתא דא שרי' לעלמא בלי פקפוק בעזה"י הכ"ד א"נ [עיין לקמן סי' ז':] פה ק"ק יערגן סמוך לק"ק פ"ב יום ג' יו"ד תמוז שנת תקצ"ח לפ"ק
משה"ק סופר מפפד"מ:
תשובה ו
אלף שלומים מגביהי מרומים לי"נ הרב המאה"ג החרוץ המופלא כבוד מה"ו געץ נ"י אב"ד דק"ק גערמענד יע"א:
נועם מכתבו הגיעני היום והי' לי למשיב נפשי כאשר אכתוב בדף הדבוק אי"ה ועתה ראיתי על פלפלת כל שהוא במה שהשיג על דברת הגאון בנב"י מהדורא קמא חלק א"ע סי' ב' שכ' לשיטת הרא"ש פ"ק דב"מ יו"ד ע"א דהתופס לבע"ח במקום שחב לאחרי' הוא מטעם דלאו כל כמיני' לשוי' שליח לחוב לאחריני א"כ ממילא לא לשוי' שליח לגרש אשה בע"כ לחובתה ועל זה כ' מעלתו שתי תשו' בדבר א' מגמ' וא' מסברא:
מגמרא ממתני' פ"ק דגטין תן גט זה לאשתי יכול לחזור בו דחוב הוא לאשה וע"כ מיירי באינה רוצית ומתגרשת בע"כ ואפ"ה עושה שליח אלו דברי מעלתו ובמח"כ נעלם ממנו כלל גדול בדין זה מ"ש הרמב"ן והביאו ה"ה פ"ד מזכיה ומתנה דזכין לאדם שלא בפניו היינו אם ירצה אח"כ אבל אם אינו מרוצה אין כאן זכי' וממילא נשמע דאין חבין אלא בפניו אפי' אם רוצה המתחייב אח"כ ואמר לדידי זכותא הוא מ"מ כיון שהענין בעצמו הוא חוב לא מהני השליחות מעיקרא כיון שהענין חוב והשתא הוא דמתרצה ע"ש דבריו בביאור ואין חולק על זה והשתא ממילא נימא דמתני' דאמר תן גט זה מיירי שיתן לה גט ע"י רצוי ופיוס ונתרצית ונתפייסה לקבל ומ"מ כיון שחוב הוא לה יכול לחזור בו שלא זכה השליח עבורה בשעת מינוי השליחות אמנם נהי דלא נדחה דברי נב"י הנ"ל מגמרא דמעלתו מ"מ כבר אידחא לי' ממה שהעיד הגאון ז"ל בעצמו במהדורא תנינא בחלק א"ע סי' ק"י שהקשו לו כמה גדולי' מש"ס דגטין יו"ד ע"א שליחות בע"כ בגטין איתא ובקידושין ליתא ונכנס שם בדוחקי' גדולי' לעשות סניגורי' לדבריו ואין להאריך בהם:
ומסברא כ' מעלתו כשם שיכול לעשות שליח לתפוס מהלוה שלו בעל כרחו כיון שמשועבד לו ה"נ יכול לעשות שליח לגרש אשתו בע"כ שמשועבדת לו סברא זו הזכיר הגאון הנ"ל במהדורא תנינא סימן הנ"ל ויפה דחה שאין הדמיון עולה יפה בשלמא לוה מצוה עליו לפרוע חובו וכשמשתמיט שלא לפרוע איסורא עביד משו"ה דין הוא שגם השליח יכול לכופו משא"כ האשה אין עליה מצוה להתגרש בע"כ ואם תשמיט עצמה שלא תתגרש לא עבדי איסורא א"כ אין זה נעשה שליח לחובתה אלו דבריו ז"ל ואני אומר אעפ"י שאמת הוא שאין הדמיון מלוה לאשה עולה יפה מ"מ מסברא פשוטה אינו נראה שנתכוין הרא"ש אלא לחוב לאחריני שאין לו עמהם עסק ואין לו להמשלח כח לכתוב הרשאה עליהם כמ"ש הרא"ש להדי' בפ"ק דב"מ דבר זה אבל לחוב אותו שיש לו עסק עמו יכול הוא להרשות ולהעמידו כמו עצמו והבעל אינו משתעבד לכל חיובי שיש להאשה עליו אלא עד זמן שירצה הוא לגרשה או הוא או ע"י שלוחו כמו שנתנה לו התורה רשות ומיד שדעתו לגרשה בין ע"י עצמו בין ע"י שלוחו בטל ממנו כל חיובו וממילא אין לה חוב וגם היא אדעתא דהכי נתקדשה לו ופרשת גירושין מיירו ממגרש בעל כרחה שהקדיחה תבשילו או מצא אחרת נאה הימנה והרי חוב הוא לה שהרי מותרת היתה לו אלא שמגרשה משום תבשילו שהקדיחה ואפ"ה כתי' ושלחה שעושה שליח ואטו סכינא חריפא מפסקא קרא דדיני גירושי' בע"כ מיירו בעצמו ודיני שליחות מיירו ברצונה אתמהה:
וקצת ראי' מגטין ע"ה ע"א ולכאורה מאי מוכיח דלמא לעולם נתינה בע"כ שמי' נתינה אלא שלפעמי' הי' צריך להוציא מאתים על מנה וליסע בעצמו לשם לתת המעות בע"כ ולא מצי לשוי' שליח לנתינה בע"כ משו"ה תיקן הלל לישכה ומשום הפקר ב"ד ועוד יד ב"ד וה"ל כאפטרופס לדעת הפוסקי' דנעשה שליח לחוב וא"כ מאי מוכיח רבא ועיי' כעין ק' זו בט"ז יו"ד סי' רל"ב סקי"ט ויש לדחות קצת דהתם נמי מצוה על הלוקח לקבל מעות פדיון ביתו וכן משמע קצת בחי' רשב"א בגטין שם וה"ל כמו לוה מ"מ בלי שום ראי' נ"ל סברתי אמתיות ואסיים בברכה או"נ הבעה"ח. פ"ב נגהי ליום עש"ק י"ט אדר תקע"ד לפ"ק.
משה"ק סופר מפפד"מ:
תשובה ז
יראה בנחמה בעיר ה' שמה ה"ה הרב המופלג כבוד מהו' מרדכי נ"י אב"ד דק"ק פעלאנקא יע"א:
גי"ה הגיעני פה בקרית חוצות ואינני במזג השוה ל"ע ומ"מ יען הכפיל בקשתו להשיב מהרה ע"כ אשיב ואומר הנה כבר הגיעני מכתב מהרב החרוץ מה"ו יוסף מינץ נ"י האריך בפלפולו ע"ד מי שמערער על גט שניתן ע"י מסדרי' בקיאי' ועכשיו טוען שיבי' עדים שגירש ע"ת [ע"ל סי' ה'] והסכמתי שאין לחוש כלל לעגן האשה אפי' רגע א' להמתין על ביאת העדים אמנם אם אפשר שיביא עדים אשר אני מאמין מ"מ הכל בחק האפשרי אז נחכים עליהם אבל עתה אין לחוש כלל וזאת התשובה יכול להעתיק לו מאת הרב החרוץ הנ"ל ואם לא ידעתי להיכן הדברים מגיעים:
שוב הגיעני מכתב מתלמידי הרב המופלג בתורה ויראת שמי' כמה"ו ליפמאן אב"ד דק"ק סאבאטקא והוא אמר לי שזוג א' מהשוכנים תחת דגלו נסעו לפעלאנקא וסידר להם מעלתו גט והאמת שהענין עצת נפתולי' נמהרים לסדר גט ולא לשאלו הרב שבעירם מה הי' להם שנסעו מזה מ"מ להיותו צדיק אינו מהרהר ומערער אך שאלני כי האשה רוצית להנשא לאחר והבעל רוצה להחזירה אם מותרת כלל כיון שאמר בהדי' משום שם רע אני מוציאך והרב ההוא ירד לעומק הלכה ההיא כדרכו וגם הי' לעיניו דברי נב"י סס"י י"א ומ"מ כתבתי שלא יחוש [עיין ח"ס אה"ע ח"ר סי' כ"ה] וגם אותה תשובה יכול מעלתו להעתיק מהרב מהו' ליפמאן וב' התשובות הנ"ל השבתי פה בקרית חוצות:
ועתה הנה הגיעני מכתב מעלתו ולעוטה בו אגרת בת מחלת ממערער א' המערער ב' דברים מחודשים א' שלא הי' מעלתו יודע שזו אשתו של זה אלא ע"י עדות שני אחי האשה ונ"ל כוונתו אמ"ש הרב ב"ש סי' קמ"ב ס"ק י"ט דשליח פקח צריך ב' עדים שאינם קרובים המעידי' על הכרת האשה והקשה ט"ז מ"ש מהכרת העדים את האשה וסיים דלא מלאי לבו לחלוק על התה"ד ע"כ לא תנשא לכתחילה ע"ש ומדהשוה הט"ז הכרת העדים להכרת השליח ש"מ גם בשניהם לא תנשא לכתחילה אם הי' ההכרה ע"י קרובי' זהו דעת המערערים לפע"ד ומ"מ יש לחלק בשלומא הכרת השליח את האשה הוא חשש דאורי' שמא יטעה ויגיע גט לאשה אחרת אבל בעל המגרש לפנינו חזקה אין אדם מגרש אשה שאינו שלו כמבואר ריש נדרים רק מחשש קנוני' בעלמא די אם לכתחלה לא תנשא וסברא זו כ' ט"ז סי' ק"כ ס"ק י"ב יע"ש:
מיהו כשאני לעצמי נלע"ד המעיין בפנים בס' התרומה יראה ויבין כוונתו שדברי תה"ד נבנו עליו וכבר מבואר אצלינו בחידושינו ובתשובה והוא עפ"י מ"ש הרי"ף פ' החולץ וז"ל ואפי' קרוב ואפי' אשה מהימני דלאו אמילתא דאיסורא קמסהדי ולא אממונא אלא מילתא בעלמא הוא דמגלי לן דהדין הוא גברא פלן והא ניהו איתתא פלני' וכיון דמודעי לי' הכי הרי איתחזק גבי דהאי סהדי מפומא דהאי קרוב או מפומא דהאי איתתא דהאי ניהו פלוני והיא ניהו פלניתא הילכך שרי לי' לסהדי למסמך אפומי' ולמסהד עלוי' דהאי גברא או עילוי' דהך איתתא בין לענין איסור בין לענין ממון ע"ש ולהבין דברי הרי"ף הללו הנה אמת נכון חלילה לקבל עדות קרובי' ופסולי' בב"ד להתיר יבמה לשוק או להוציא ולהכניס ממון אך שלא במקום ב"ד ועדי' שמעו אפילו מפי פסולי' שזה היא פלוני ופלניתא ואז אינם עוסקי' אלא בפטומא מילי בעלמא לא לאיסור ולא לממון רק גילוי מילתא שזה הוא פלוני ופלונית ונתחזק זה בלב העדים שוב למחר כשישבו כסאות למשפט יבואו שני עדים כשרים ויעידו שהם יודעי' שזה פלוני ופלוני' ואין אנו אחראי' לשאול מנא ידעתם ולא הוה כעד מפי עד ומפי פסולים כיון שההגדה הראשונה לא הי' בתורת עדות ולא לדבר הצריך עדות ועיי' היטב בלשון הרי"ף ויבין וכן אנו נוהגים בחליצה דיום לפני החליצה צריכי' ב' עדים כשרים לחקור אפי' אצל נשים ופסולי' מי הם היבם והיבום ולמחר יעידו סתם שהם יודעים ומכירים:
וזה הדין בעצמו ס"ל לס' התרומה בשליח המביא גט אם בא מיד לפני ב"ד ולגרש האשה חלילה להאמין פסולים וצריך ב' עדים כשרים ולפע"ד אם הי' קרובי' אפילו נשאת תצא אך אם השליח בבואו לעיר האשה חקר אפי' אצל פסולי' שלא בשעת מעשה והודיעוהו שזו היא אשתו של פלוני אז אפי' לכתחילה מותר וכנ"ל:
וכן בבעל המגרש אשתו בפנינו לא יכון לקבל עדות פסולי' בשעת סידור הגט אם לא נודע לעדי' מקדם אך בהא אפשר בדיעבד כשר כיון שאינו אלא משום חשש קנוני' כנ"ל:
עוד כ' המערער שהבעל ואביו טועני' שיביאו עדי' שנשתנה שם המגרש בחליו ויקרא אברהם וא"כ הי' לו לכתוב אברהם שרגא המכונה פייבש ומעלתו כ' ע"ז ג' תשוב' א' כל אנשי סאבאטקא יודעי' שלא נקרא לתורה אלא שרגא ב' כיון דבמקום כתיבה ונתינה לא ידעו אלא שם שרגא חי לית לן בה ג' כיון דפלוגתת רמב"ם ורא"ש רק בחלופי גרסאו' במשנה וכן הי' נקיי הדעת וכו' א"כ אפשר לכתחילה כשר הנה מה שכ' דבסאבאטקא יודעי' שלא נקרא אלא שרגא אמת נכון שהרב דבסאבאטקא יכול לסמוך על זה ולא מעלתו דהנה תוס' ר"פ האשה רבה ד"ה אתא גברא וכו' יע"ש פי' מהרי"ק ומייתי לי' ביתר ביאור בש"ך ח"מ סי' מ"ו דודאי אם בתורת עדות יעידו אלפי אלפים ובאו ב' ומכחישי' ה"ל תרי ותרי אבל אם שלא בתורת עדות הכירו כל עולם שזה קטנים ונשים כשרים ופסולים שלא בתורת עדות ואתו תרי ואמרו מתו וקברנוהו וזה איננו אותו פלוני בזה לא מהימני סהדי וא"כ הרב בסאבאטקא דיודע מכל יושבי עירו שלא בתורת עדות שקורי' אותו שרגא תו לא מהמני סהדי אבל מעלתו צריך לגבות עדות על ככה ה"ל תרי ותרי ומ"ש במקום כתיבה ונתינה לא ידעו אלא שם זה הגאון בתשו' פני יהושע קורא תגר על זה דדוקא אם נשארים הזוג בעיר הלז אבל אם חוזרי' למקומם אחר הגט לא מהני והגאון בטיב גיטין מפקפק קצת ומ"מ לא מלאו לבו להקל ומ"ש כיון דלא פליגי רק בגירסא תמוהי' דבריו כל היודע ספר יודע ההיפוך כל פלוגתא שאינו מסברא אלא בנוסחת הספרים אין להקל מ"מ הכא יש להקל בדיעבד אם יסכימו עוד רבנים חוץ אם אנשי סאבאטקא כולם יודעי' שנקרא שרגא וע"ד הנ"ל:
הנה העמדתיו על האמת אבל על השלום אם יפגעו בו רודפים לא אצא לסייעו ויען כי הרב מה"ו מרדכי זילברר הוא התעורר לשאול ממני ע"כ מחויב מעלתו לשלוח לו מכתב הלז או העתקה ממנו הכ"ד א"נ. מרחץ יערגן סמוך לק"ק פ"ב כאור בקר ליום ג' כ"ד תמוז תקצ"ח לפ"ק. משה"ק סופר מפפד"מ:
תשובה ח
שלום וכ"ט לי"נ הרב המאה"ג הגאון החרוץ המופלג צדיק ונשגב כש"ת מו"ה יחזקאל נ"י אב"ד דק"ק קארלסבורג ומדינות זיבען בערגן יע"א:
ג' מכתבים בענין אחד הגיעני א' מפר"מ וא' מהרב הדיין מו"ה משה דאמאן נ"י וא' מהרב המופלג כבוד מו"ה צבי אבדק"ק ט"וו יע"א נידון גט הניתן לאשה בלומא בת יעקב כי אישה ברח ובבריחתו הגיעוהו בספר המדינה והשתדלו ממנו גט פטורים לאשתו הנ"ל כי לא ישוב עוד וראה ארץ מולדתו והגט ההוא נשלח ע"י שליח והגיע ליד הרב מה"ו משה דאמאן הנ"ל וראה בו כמה ריעותות אך המסדרי' מיד הבעל ליד השליח כתבו התנצלות שלא הי' להם סופר כראוי והי' הזמן בהול ע"כ הניחו הדברי' כמו שהי' ושלחו הגט וההרשאה כמות שהיא והרב מה"ו משה הנ"ל תיקן בגט מה שהי' אפשר לו לתקן כי גם לא הי' סופר מובהק שיתקן ולא יקלקל ומה שלא הי' אפשר לתקן הניח כמות שהוא ומוסרו ליד האשה כדמו"י וקרעו קרע ב"ד כנהוג כי האמין להתנצלות המסדר הראשון שלא נעשה מחמת שאינו בקי בטיב גטין רק מחמת שהי' השעה בהיל וסופר אינו בקי אבל המסדר הי' בקי שהרי הוא מוסמך מהרב הזקן זצ"ל וגם כבר סידר כמה גטין שוב שלח הרב מו"ה משה הגט וההרשאה לידו דפר"מ ופר"מ הוסיף לפקפק עוד פקפוקים על הגט הנ"ל ומצא עוד ריעותות וחוכך בהתירא דההוא עלובתא ומ"מ מפני חשש עיגון עולמות ענותנותו הרבני ושלחו לפני את הגט ופלפולא דאורייתא משני הצדדי' והגיעוני דבריהם בהיותי בקרית חוצות במרחץ פישאן ואין שם לא ספר ולא זמן לעיין וגם לא הייתי במזגי השוה ל"ע עד שבוע העברה יום ז' אב באתי לביתי ואחר התענית עיינתי בדבריהם והנני כמשיב כיד ה' הטובה ויה"ר שלא אכשל בדבר הלכה: