אור ברסלב
שו"ת חתם סופר אבן העזר

שו"ת חתם סופר· רבי משה סופר

אבן העזר

יורה דעה

חלק א

תשובה א

החיים והשלום יחדיו יהיו על ראש ה"ה הרב הגדול המופלג החרוץ בעל פיפיות עומד לתל תלפיות הגאון המופלא פלא חכמה כש"ת מוהרר שמחה נתן ני' אבדק"ק מאשינצק י"ע:

אמרותיו היקרים האירו עבר פני ע"ד בחור בן כ' שנים שנפלה לפניו יבמה ורכושה רב מנכסי אחיו והיבם רוצה שתרד עמו לדייני ישראל לבצע הריב אודת נכסי אחיו שהי' בעלה וכפי שיראו הדיינים. והיא מסרבת ואינה רוצית בחליצה אא"כ יחלוץ בחנם כי חשבה שאסור לו לישא אשה עד שיחלוץ תחלה. והבחור נשתדך עם ההגונה לו ושואל כענין אם מותר לו לישא משודכת שלו ועי"ז תהי' מוכרחת לירד עמו לדין ישראל כדי שיחלוץ לה ומשמע שאין ביד ב"ד ישראל להעמיד על דת תקנת הקהלות המבואר סי' קס"ה ברמ"א ס"ד וגם אין לדונה כמורדת המבואר שם ס"ג כיון שרוצית לחלוץ אך בחנם ומסרבת לעמוד לדין תקנת הקהלות ופר"מ האריך כדרך חכם שכמותו ועיקור יסודו בנוי על תשו' ח"ץ סי' קט"ז וביקש ממני לחוות דעתי המעוטה וקלושה בענין זה:

הנה הרמ"א סי' קנ"ט ס"ה כ' בזה"ז דאיכא חר"ג שלא לישא ב' נשים אם נפלה לו שומרת יבם אסור לישא עד שיחלוץ ליבמתו והוא ממהר"י מינטץ סי' יו"ד אבל אם נשתדך קודם ואח"כ נפלה לו יבמה מותר לישא קודם חליצה והוא מהגה"ה מרדכי כתו' סי' רצ"א וע"ז הקשה ח"צ לפמ"ש בש"ע סי' א' סעי' יו"ד ביבמה לא החרים וכן בארוסה והוסיף רמ"א אם אינו רוצה לכנוס אלא לפטור עכ"ל וס"ל לח"צ פי' כוונת רמ"א אם אינו רוצה לכנוס לארוסתו אלא לגרשה מותר לכנוס אשה אחרת תחלה ויגרשנה אח"כ דבנשואה תיקן ולא בארוסה כ"ש במהרי"ק שרש ק"א. והשתא קשה הא מבואר דארוסה מקרי אשתו טפי מזקוקה ליבם והשתא אם לא תיקן בארוסה שמותר לכנס ואח"כ לגרש הארוסה מכ"ש שמותר ליכנס ואח"כ לחלוץ לזקוקתו ומהר"ם מינץ ומרדכי הנ"ל מצי סברי בארוסה נמי גזר. אבל למאי דפ' רמ"א כמהרי"ק הנ"ל להקל בארוסה כ"ש בזקוקה ומפני כן דחה חומרא זו מהלכה וכ' להקל בזקוקה:

ואני תמה מאוד על הגאון ז"ל ה"ל למימר סמי קילתא מקמי חמירתא ולהחמיר גם בשניהם בארוסה וזקוקה. ועוד הרב בש"ע יש סדר למשנה ואי הדר בו רמ"א הלכה כמשנה אחרונה שבסי' קנ"ט ואי תימא אפי' בלא סתירה נמי קשי' לי' הא עכ"פ זקוקה לא מקרי אשתו בכל מקום ואינה בכלל גזירת רגמ"ה א"כ תקשי אמהר"י מינץ ואהגאונים שבגה"ה מרדכי ולא על הרמ"א תלונתו:

ובלא"ה דברי ח"ץ באותה תשובה נפלאו ממנו מ"ש לקהל בנידון שלו שהי' בן י"ג ולא הביא ב' שערות ואינו רשאי לחלוץ עד שיביא ב' שערות והו"ל אונס ובאונס כיון נשתטית אשתו מתירים לישא אחרת ה"נ דכוותי' דברים אלו צ"ע בשלמא אי רגמ"ה גזר עליו שיחלוץ והוא אונס וא"י לחלוץ אונס רחמנא פטרי'. אבל רגמ"ה גזר שלא ישא אחרת והוא אינו אנוס לישא אחרת עד שיגדל ויתחייב לישא אשה ומי אנסו לישא טרם הביאו ב' שערות ובאמת ח"ץ ז"ל הרגיש שוב קצת בזה באופן אחר אלא שכ' כיון שעכ"פ גדול שהוא אונס פטור א"כ גם קטן א"צ לחנכו בזה כדאי' בחגיגה וי"ו ע"א כל היכי דגדול מחייב מדאוריי' קטן נמי מחנכו לי' וכו' דבריו תמוהי' התם בחנוך מצוה אבל באפרושי איסורא חרגמ"ה וספינן לי בידים דהרי א"א לכנוס בלי ב' עדים גדולים ולברך ברכת חתנים בלי עשרה גדולים ולמה יזדקקו לו נגד החרם וצ"ע:

נחזור לסתירת דברי הרמ"א הנ"ל תי' בעצי ארזים דרמ"א הכריע להחמיר בזקוקה משום דליהוי חליצה מעלי' כיון שאם יכנוס משודכת שלו שוב אינו ראוי ליבם יבמתו ותהי' חליצה שאינו עולה ליבום אעפ"י שמעיקר הדין אין קפידא בזה מ"מ מחזי כעין חליצה פסולה ע"כ מהיות טוב שלא יכנס תחלה ותהי' חליצה מעלי'. וע"ז הקשה פר"מ ג' קשיות א' א"כ מה בין נשתדך קודם או נפלה יבמתו לפניו קודם דבהגהה מרדכי מבאר החילוק דחרם השידוכי' קודם דוחה לחרם רגמ"ה וההיפוך בנפלה יבמה קדם חרגמ"ה לחרם השידוכי' ואלו לעצי ארזים אין סברא לחילוק זה:

והנה להבין דברי הגה"ה מרדכי הנ"ל מה ענין חרם שידוכי' שלא לבטל השידוכי' לחדרגמ"ה אבל הכוונה כי זה נשתדך בחרם שלא לבטל השידוכי' וע"כ אם אח"כ נפלה יבמה לפניו אם ירצה לייבם על כרחו לבטל שידוכין כי אסור לישא על יבמתו מחדרגמ"ה וכבר קיבל חרם שלא לבטל וע"כ תחלתו של זיקה זו לחליצה ולא ליבום וזיקה כזו אינה בכלל חדרגמ"ה כיון שא"א לייבם וע"כ מותר לכנס ולחלוץ אח"כ אבל אם נפלה קודם ועומדת בין לייבום בין לחליצה הרי הזיקה הזאת הוה כעין אישות ואוסרת עליו לישא אשה אחרת קודם חליצה אם שוב נשתדך ומקבל חרם שלא לבטל השידוכי' לא נימא שעי"ז החרם מוכרח לחלוץ ופקע זיקה ויהי' מותר לכנס קודם חליצה זה לא נימא:

מעתה יפה כ' הגאון עצי ארזים נהי דפסק רמ"א ארוס מותר לכנס טרם שגירש ארוסתו אבל לכנס טרם שחלץ ליבמתו הזקוקה ליבם נהי דאשתו לא מקרי מק"ו דארוסה מ"מ חליצה לא הוה כיון שאינו עולה ליבום משא"כ אי קדמה שידוכי' לזיקה וכבר אינו עולה ליבום מכח חרם השידוכי' וא"א לתקן זה למה יעכבנו מלישא קודם חליצה מה לי הכא מה לי התם לעולם לא הוה חליצה מעלי' כמו שיש לו אשה ונפלה יבמה לפניו:

תו הקשה פר"מ תינח לדדהו דס"ל דגזר ר"ג ביבמה אבל לרמ"א דלא גזר בארוסה כ"ש ביבמה מה שייך אין כאן חליצה מעלי' הא לא גזר ביבמה תמוהי' דברי מעלתו ובחפזו כ"כ אנו עסקי' באם אי גזר בזקוקה ונימא ק"ו אם בארוסה לא גזר מכ"ש בזקוקה אבל לייבם יבמתו ולישא אחרת או הנשוי אשה לייבם יבמתו זה קיי"ל דאסור ומה שנוהגי' לומר בשעת סדר חליצה שמתירי' חרגמ"ה הוא שלא כדין צווחו קמאי ורק אזקוקה אנו דנין א"כ יפה כ' עצי ארזים נהי דנושא על זקוקתו לא הוה כנושא ב' נשים מ"מ אחר נישואי' כשיגיע לחלוץ לא יהי' חליצה מעליתא כיון שאינו רשאי לייבם ודבריו נכונים:

עוד כ' פר"מ לדעת רמב"ן פראד"מ דפליג אהרז"ה וס"ל ינוקא דאשתפיך חמימי בשבת קודם מילה מ"מ מוהלים אותו בשבת דאין למצוה אלא מקומה ושעתה ואם יצטרך אח"כ לחלל שבת משום פקוח נפש פ"נ הוא דדוחה אותו ולא מילה וא"כ ה"נ זה שהגיע לפרק מצות פ"ו ושמא יקדמנו אחר נשתדך להגונה לו בתוך ג"ח ימי הבחנה שלא היתה ראוי לחליצה ולא לייבום ואין למצוה אלא מקומה ושעתה מצות שדוכי' שלו ואם אח"כ כשיעברו ימי הבחנה ויגיע זמן לא יהי' חליצה מעליותא אין לנו בכך אלו דברי מעלתו. מטיבותי' קאמינא התם ספק אם יצטרך כלל חמימי אחר המילה ע"כ מלין ואם אולי אח"כ נצטרך יהי' פ"נ דוחה שבת אבל אי הוה ידעי' דבודאי נצטרך לחלל שבת אחר המילה פשיטא שלא התיר רמב"ן למול דנקיט בכובסי' דלשקלי לגלימא הוא וה"נ כיון דודאי זקוקה לפניו ולא תהי' חליצה אין לומר אין למצוה אלא שעתה אם לא יאמר מעלתו דכיון דהמתנת ג"ח הוא שמא מעוברת היא א"כ איכא ספיקא שמא לא תפיל לפניו לחליצה כלל א"כ בקיצור הול"ל דלמא בספק זיקה לא גזר רגמ"ה דה"ל כקדים שידוכי' קודם נפילה דכל זמן שלא כלו ג"ח הבחנה לא ידעי' דנפלה יבמה לפניו:

ולולי דמסתפינא לחדש דבר שלא הזכירו הגאונים הקדמונים הוה אמינא דר"ג הרי תיקן ב' תקנות א' שלא לגרש בע"כ והיא עיקרת וכוללת ונתקבלה בכל מקום כמ"ש בתשו' הר"ן ואידך שלא לישא ב' נשים ואותה לא נתפשטה כ"כ ואינה אלא משום קטטה ודלא מצי למיקם בספוקייהו וקילא טפי כמ"ש בד"מ ונ"ל דהשני' תלי' בראשונה אחר שגזר שלא לגרש בע"כ ולפעמי' ע"כ שלא לרצונו ידור עם נחש בכפיפה א' עי"ז ישא אשה על אשתו ויתרבו קטטות בבתי ישראל ועניות מחזירו' על הפתחים דלא מצי למיקם בספוקי' נמצא תקנתו שלא לגרש בע"כ קלקלה היא ע"כ חזר ותיקן שלא לישא ב' נשי' אבל אי הו"מ מגרש בע"כ לא הוה גזור ומעתה י"ל הא דהתירו לישא על ארוסה ולא על זקוקה לא משום דדרשו לשון התקנה אי נקראת אשה או לא אלא אזלי' בתר טעם התקנה עגון מותר לגרש ארוסתו בע"כ כמבואר במהרי"ק שרש ק"א וע"ז בודאי לא גזר שיהי' מוכרח לכנוס לחופה בע"כ וכיון שמותר לגרש בע"כ ממילא אינה בכלל גזירה שני' לישא על ארוסתו טרם גירושי' משא"כ זקוקתו דבלא"ה א"א לחליצה בע"כ דהיינו כמו גט להטיל לה גט בשוק בתוך ד' אמות דמה שכופי' ע"י ב"ד ע"י נידוי וחרמות היכן שהדין נותן לכוף מזה לא איירינן אלא ממה שהי' רגילין להטיל גט לנשותיהם ועל זה החרים ולזה תיקן שלא לישא אחרת וכל שא"א לפוטרה בע"כ אינו בכלל תקנה שלא ישא אחרת עלי' ויצאה ארוסה מכלל הזה ונכנסה זקוקתו ולק"מ אהרמ"א והא דאם קדמה שידוכי' לזיקה מותר מטעם הנ"ל שזו לא נכנסה מעולם בכלל אשות כיון דמעיקרא לא זיקה דייבום הי':

וכל זה הוצרכנו לפ"מ שהבין הח"צ פי' הרמ"א בסי' א' וכן הבינו המגי"ה בט"ז דפירושו של בית שמואל מאוד דחוק ועפ"י ההבנה הלז ק' לי' לח"צ כנ"ל והוצרכנו לכל מה שכתבנו אבל א"א לפרש כלל ברמ"א סי' א' דרישי' דסעיף קאי אתקנת לישא ב' נשים שמותר לישא על ארוסתו טרם שיגרשה א"כ מה זה שכ' בסוף הסעיף ההוא אחר שכ' שאם מן הדין לגרשה והיא אינה רוצה ליקח גט ממנו (ובע"כ אסור מפני חרגמ"ה) יכול לישא אחרת והיא מהרשב"א וסיים רמ"א וכ"ש אם היא ארוסה ואינה רוצה להינשא לו או לפטור ממנו עכ"ל וצ"ע מה צורך ללמוד מכח כ"ש הלא כבר כ' ראשית דבריו אפי' היא רוצית להנשא לו וגם לפטור ממנו רק הוא אינו רוצה לכנוס רשאי לישא אחרת קודם גירושי' מכ"ש כשהיא אינה רוצה וצע"ג עד שמצאתי שהגאון בית מאיר עד שמפני קו' זו החליט שהאמת בכוונת רמ"א כמ"ש בית הלל דמ"ש המחבר רגמ"ה לא גזר על יבמה ולא ארוסה לא מיירי כלל מלישא אשה אחרת על ארוסתו אלא ר"ל לא גזר על ארוסה גזירה דשייך בה לגרשה בע"כ והוסיף רמ"א פי' אם אינו רוצה לכנוס אלא לגרשה יכול לגרשה בע"כ אבל מלישא קודם גרושי' לא מיירי והוא אסור מק"ו דאסור לישא קודם חליצת זקוקתו דכ' סי' קנ"ט ובסוף הסעי' כ' אע"ג דאסור לשא קודם גירושי' אם היא אינה רוצה להינשא ולא להתגרש אז מותר אע"ג שבד"מ דמייתי ממהרי"ק לא משמע קצת כן מ"מ מ"ש בהגהה ש"ע זה כוונתו באמת וגם המעיין במהרי"ק יראה שאין הדברים רחוקי' וא"כ תו לק"מ ודברי רמ"א אמתיים ומשה אמת ותורתו אמת:

מ"מ בנידון שלפנינו נ"ל פשוט להתיר לו לישא משודכת שלו דהרי קיי"ל בש"ע י"ד סי' של"ד דיש רשות לב"ד להחמיר עליו שלא ימולו בניו ושלא להתפלל ולזמן ולגרש אשתו מבה"כ כן הוא שם ברמ"א סעי' וי"ו ובמחבר ס"י וכ' ש"כ סקי"ט דלמיגדר מילתא ב"ד מתנין לעקור דבר מן התורה והוא מתשו' רמב"ן והמסרב לעמוד בב"ד עם הטוען עליו הוא מכלל זה כמבואר שם סעי' מ"ג וא"כ אחר שהתרו ב"ד בהאשה שתעמוד עצמה לדין עם היבם והיא תסרב אעפ"י שאין בידינו לנדות אותה עכ"פ למה לא נעשה כל מה דאפשר והרי רבינו גרשון לא גזר אלא לטובת האשה והיא אינה ראוי להטיב כיון שאינה רוצית לכנס בתקנת הקהלות שתיקנו לפשר עם היבם אע"ג דבאשה דעלמא המסרבת לא נאמר כן שמפני כן נתיר לבעלה לישא אחרת אבל הכא שזהו באותו ענין עצמו שרוצה לעגן אותו עד שיניח את שלו בידה וגם אין זה דומה להיתר לאיש לישא על אשתו שמכניס קטטה בתוך ביתו ולא מצי מיקום בסיפוקי' אבל הכא אעפ"י שאמרנו שבכלל גזירתו הוא שלא להקדים נישואי' קודם חליצה מ"מ אם אנו מתירי' לו להקדים נישואי' כדי לקונסה אין כאן קטטה ולא שום חשש א"כ פשוט לפע"ד שיש רשות ביד ב"ד אחר התראה כראוי להתיר לו נישואי' אחר שיעמיד ערבות ובטחות ובשבועה וחרם שמיד שתתרצה היא אח"כ לעמוד לפני ב"ד שבעירם או המרוצה לשני הצדדי' מחויב הוא לעמוד וככל היוצא מבד"צ יעשה אפי' יראו לפטור האשה בלא כלום והוא יצא נקי מנכסי אחיו לגמרי מ"מ יקבל עליו הדין דין אמת ויחלוץ מיד אח"ז בלי שום עיכוב וזה נראה לי טוב וישר בעיני אלוקי' ואדם ואחתום בברכה כנפשו היקרה ונפש א"נ. פ"ב נגהי ליום ד' י"א כסליו תקב"ץ לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:

תשובה ב

שלום וכ"ט לה"ה הרב החרוץ המופלג בעל פיפיות עומד לתל תלפיות כש"ת מה' יוסף יואל נ"י בשבת תחכמוני בק"ק טארנאפאל יע"א:

הגיעני מכתב עוז ימינו וזרוע עוזו זה פעמים ויען לא ידעתי אכנהו אם הוא יושב על כסא הוראה ועליו לדון ולהורות כי זולת זה דברי' אלו מסורי' למרי דאתרי ולמה זה אשוב להורות במקום רבותיו בעלי הוראה דהאי מרא דאתרי דלא צריכא לי ולגמרא דידי ובשגם אחריות דאחרינא לא בעינא לקבולי עלי אם לא נצרך הדבר אך באשר עוררני בלוחות שניות ומתרעם על שלא השבתיו ע"כ זאת אשיב הפעם על שאלתו שני' עכ"פ:

נפשו היפה בשאלתו באיש א' נשתטה אשה זה כמה שנים והוליכה לעיר אחרת למקום רופאי' ועתה אומר הוא שנודע לו שמתה אשתו ושוב הביא ע"א ששמע שמתה אשתו של זה באותה העיר אם מותר לישא אחרת והרב ב"ש סי' ט"ו ס"ק כ' ורס"י קנ"ח כ' להדי' שלא לדאמין ע"א כאן דאתחזק איסורא דחרגמ"ה אך מעלתו מפקפק כיון דאיס' דרבנן הוא כמ"ש ב"ש עצמו סי' ס"ו סק"ד וע"א באתחזק איסורא הוה פלוגתא דלישנא ביבמות ר"פ האשה ובתוס' ריש גטין א"כ בדרבנן אזלי' לקולא ונסתייעא מתשו' נב"י שכ"כ להלכה ולא למעשה ועוד כ' מעלתו דע"א היכי דאתחזק איסורא דרבנן יש להתיר אפי' אי פשיטא לן בדאורייתא אין ע"א נאמן והוא ממ"ש הרמב"ם פ"כ מאי' ביאה ע"א אינו נאמן לומר כהן זה להאכילו תרומה דאורייתא והקשה הר"ן פ"ב דכתובות הא ע"א נאמן באיסור' ותי' פ"י דאין ע"א נאמן נגד החזקה כ"ש נגד הרוב ורובא דעלמא לאו כהנים נינהו משמע מזה דאפ"ה בתרומה דרבנן נאמן להאכילו נגד הרוב מכ"ש נגד חזקה אלו תוכן דברי מעלתו אלא שחזר ותמה שפ"י סתר עצמו למ"ש בקידושין ס"ג דע"א נאמן נגד הרוב לברר המיעוט מתוך הרוב וא"כ ה"נ מברר שזהו ממיעוט כהנים ודברי פ"י צ"ע אלו דבריו:

הנה תמיהתו על פ"י הרגשתי בחי' וישבתי ע"פ פשוט בשלומא התם באומר קדשתי את בתי ואיני יודע למי ובא ע"א להעיד מי הוא והרי בלאה"נ אנו יודעי' שא' קדשה ולא יותר מא' ובא זה לברר ולומר שזה הוא ודומה לבשר שאנו לוקחי' ממקולי' שיש בה רוב טרפה והקצב מהימן לומר שזה מכשרה אבל לאפוקי הכא נהי יודעי' אנו שעכ"פ איכא מיעוט כהנים וא"א זולתם מ"מ אפשר דליכא אלא אותן שנתבררו לנו ושידועי' במקומם הם המיעוט כהנים ולא יותר ואלו לא הי' ידוע שום כהן בעולם ואנחנו יודעי' שעכ"פ מיעוט עולם כהנים נינהו ובא ע"א המכיר ויודע מי הם הכהנים נאמן לברר מיעוט מתוך הרוב אך אחר שיש לנו כהנים מבוררי' בעולם ואפשר דליכא תו אלא הני וזה המסופק לנו הוא מרוב העולם אין העד הזה כמברר מיעוט מתוך הרוב כי מאן לימא לן שיש עוד מיעוט ברוב דלמא כל הרוב ישראלים נינהו וה"ז כמעיד על דבר חדש נגד הרוב ולא מהימן והוא ברור לפע"ד ואין כאן סתירה:

מ"מ איני רואה מקום להקל בנדון שלפנינו מכמה טעמי' חדא מה שאין אנו מוצאי' להדי' להקל בדרבנן יותר מבשל תורה אין לנו לבדות מלבנו קולא והרי הרמב"ם ס"ל בס' המצות ובהל' ממרים פ"א דכל מצות דרבנן דאורייתא ממש הם אלא שהם התנו כך שיהי' ספיקא להקל וע"ש לח"מ הל' ב' נמצא מה שאינו מפורש בש"ס שהקילו בשלהם הרי הוא כדברי תורה והנה להיות ע"א נאמן נגד חזקת איס' דרבנן אין לו ראי' בש"ס אלא לפי דברי פני יהושע הנ"ל אבל ה"המ תי' הרמב"ם כפשוטו דס"ל לרמב"ם מעלי' מתרומה דאורייתא ליוחסין ומשו"ה אין ע"א נאמן אבל מתרומה דרבנן אין מעלי' נמצא לדברי ה"ה י"ל הכא לא שייך אין ע"א נאמן נגד הרוב שהרי אין הרוב מנגדו שאפשר שזה כהן שהרי אתחזק מיעוטא ודלא כהחילוק שכתבתי לעיל אבל אי הוה נגד הרוב לא הוה נאמן אפי' באי' דרבנן וכיון שלא מצינו בש"ס להדי' שהתנו חז"ל בתקנתם שיהי' ע"א נאמן אין לנו להמציא חילוק זה:

ועוד אפי' לו יהא ע"א נאמן באי' דרבנן נגד הרוב ומכ"ש נגד חזקה א' אבל נגד תרי חזקות לא אמרי' שכ"כ ריב"ש סי' שע"ח דבאשת איש איכא תרי חזקות חזקת חי דבעל וחזקת איסור א"א דרכיב על האשה וה"נ בנידון שלפנינו איכא חזקת חי דאשה וחזקת אי' חרגמ"ה על הבעל ורובא לא עדיף מתרי חזקות וראיתי בס' נב"י קמא שכ' להוכיח דרובא עדיף אפי' מתרי חזקות דהרי מפרה אדומה יליף תוס' הא ובפרה אדומה איכא תרי חזקות חדא חזקת אדם טמא ושנית דלמא במקום נקב קא שחיט וה"ל חזקת שאינו זבוח ואפ"ה רוב בהמות כשרות דוחה ב' חזקות ודלא כהריב"ש:

וכבר כתבתי במקום אחר לדחות דבריו ז"ל חדא דאע"ג דניקב הושט הוה נבלה למאן דס"ל הכי מ"מ ספק בשחיטה וחזקת שא"ז לא הוה דבהמה בחזקת שלא נעשה בה מעשה זביחה אבל בחזקה שהיא ראוי לזבוח ושלא ניקב ושטה וכיון שנתברר ששחטה מומחה בסכין בדוק ושחט ב' סימנים כראוי שוב אין לספק שמא לא היתה ראוי לזבוח דאפי' לא ניזל בתר רובא אין כאן חזקה שניקב ושטה נמצא אין כאן בפרה אדומה אלא חזקה א' חזקת אדם טמא וסברא זו כ' ש"ך י"ד רס"י כ"ה לענין עיקור סי' אע"ג דבש"ך מיירי למסקנא דאזלי' בתר רובא מ"מ נ"ל סברת הנ"ל האמנם במשמרת הבית בתחלתו משמע קצת נגד סברתי וכן בתוס' ספ"ק דבב"מ ובמ"א ישבתי הכל בעז"ה:

מ"מ אמרתי לו יהי' כן מ"מ אין מוכח דרוב עדיף מב' חזקות דקשי' לי להתוס' מנ"ל להוכיח למסקנא מפרה אדומה דרובא עדיף מחזקה מנ"ל הא הרי לא אמרה תורה לטהר טמאי' בפרה כשרה אלא חטאת קרי' רחמנא וצריך שתהי' הפרה הלז ראוי לחטאת וכיון דאליבא דאמת חיישי' שמא במקום נקב קשחיט וא"א לבדוק שום חטאת רק לסמוך אהרוב א"כ הפרה ראוי' לחטאת אפי' קמי' רחמנא גלי שהיא טרפה מ"מ היא ראוי לחטאת וממילא מטהרת טמאים בשלומא להס"ד דלא ידעי' מסברת במקום נקב קשחיט והוה ס"ד דבדקינן כל הקרבנות רק ילפינן מפרה שא"א לבודקה דבעינן כשהיא שלימה ונמצא אי לאו דאזלי' בתר רובא לא היתה ראוי' לחטאת דחטאת בודקי' ופרה א"א למבדק ומוכח רובא עדיף מחזקת טומאה ושפיר כ' תוס' להס"ד אבל למסקנא דא"א למבדק חטאת משום דלמא במקום נקב קשחיט וסמכי' ארובא א"כ לא מוכח מפרה דרובא עדיף מחזקת טומאה כיון שהיא ראוי' לחטאת בלי בדיקה ממילא נטהר הטמא נמצא למסקנא לא מוכח מדי מקרא דרובא עדיף מחזקה וצ"ל דתוס' דחולין דבעי למילף מקרא רובא מחזקה ס"ל כפשטיות תוס' ספ"ק דב"מ דזה מקרי חזקת שא"ז נמצא מוכח מכל הבהמות דרובא עדיף מחזקה וא"ש דברי תוס' אבל אין כאן תרי חזקי דממ"נ בהס"ד איכא חזקת טומאה לא ידעי' מחזקת שא"ז ולמסקנא איכא חזקת שא"ז ליכא חזקת טומאה ואין כאן הכרח דרובא עדיף מב' חזקות וכהריב"ש ואין לנו לדחות דברי הראשונים מפני קושית אחרונים ואם חסון הוא כאלונים ועי' פ"י בק"א דכתובת סי' מ"ו מייתי דברי ריב"ש הנ"ל נמצא הכא דאיכא תרי חזקות מנ"ל דע"א נאמן:

ועדיין יטעון הטוען כיון דע"א במקום חזקה פליגי לישני ניזל לקולא בדרבנן וזהו על ההנחה דחרם דרבנן הנה המעיין ברמב"ן משפטי החרם שלו ס"ל דנידוי הוא מדברי קבלה בנחמי' ואקללם ואמרטם אבל חרם דאורייתא הוא מקרא מפורש בתורה וכל חרם אשר יחרם מן האדם לא יפדה כי מות יומת וגם האריך בזה בנימוקי חומש סוף פרש' בחוקותי ע"ש וא"כ אפי' אי ספק נידוי להקל מ"מ ס' חרם להחמיר וספק נידוי גופי' לא מצינו אלא דקי"ל באיבעי' דפ' ואלו מגלחי' להקל והיינו בנוהגי נידוי שאינם מפורשים בקרא אלא נמסר לחכמים בע"פ אבל נידוי וחרם גופי' האיסור הוה דברי קבלה וכדאורייתא דמי וספיקו להחמיר ובהלכה למשה מסיני מייתי ר"מ ור"ש תוספתא פ"ו דמקוואות משנה ז' דמשמע מינה דבס' הל"מ לא תיקנו חכמים ספיקו להחמיר אבל הוא נגד פשטיות הש"ס ספ"ק דקידושין אימא כך נאמרה הלכה וכו' וכן הקשה ב"י בי"ד שם סי' רצ"ד אהטור ע"ש ועיי' תשו' חו"י סס"י קצ"ב ומה שהשיגו עליו בבאר יעקב סי' רצ"ד ובמ"א הארכתי והעליתי בעז"ה דלמ"ד ס' חתיכה א' מייתי אשם תלוי וס' דאורייתא לחומרא י"ל דוקא במפורש בתורה אבל לא בדברי קבלה והל"מ וכיון דמן התורה לא נאסר ס' הל"מ שוב לא מצינו דנמנו חז"ל לאסור ס' הל"מ אך למאי דקיי"ל חתיכה א' משתי חתיכות בעי' והיכי דלא איקבע איסורא ס' דאורייתא לקולא רק חז"ל נמנו ואסרו ספיקא דאורייתא הם לא חלקו בין מפורש בתורה לדברי קבלה והל"מ כל ספיקו להחמיר חוץ בערלה שכך נאמרה הלכה ספיקא מותר וכבר כ' הראשונים דאיצטריך הלכה זו להתיר לספיק בידים ולהאכיל לאחרים כדאמרי' התם ספק לי ואנא איכול ומדנאמרה כך הלכה שוב אין כח ביד חכמים להחמיר בספק ערלה כמו שהשריש ט"ז כל שנאמר התירו מפורש אין כח ביד חכמי' להחמיר אבל מ"מ בהא מסקי' דספק חרגמ"ה להחמיר:

ואע"ג דכ' מהרי"ק שרש ק"א דלאחר אלף החמשי פסקה לי' חומרת חרגמ"ה ונמשך אחריו רמ"א בד"מ סי' א' וכ' שאין להחמיר בזה"ז האחרונים לא ראו דברי יש"ש פ"ו דיבמות סי' מ"א אע"ג דעבר הזמן לא בטל החרם וכ' דלא תיקשי מתוס' פ"ק דביצה ע"ש ואלו ראו דבריו הדרי בהו וא"כ דברי ב"ש בשני המקומות בסי' ט"ו סק"כ ורס"י קנ"ו להחמיר בחדר"ג נכונים ומכוונים להלכה ומ"ש בסי' ס"ו דמ"מ צריכי' למכתב כתובה שלא תהא קלה בעיניו להוציאה מפני שאינו דאורייתא ר"ל שהוא קיל בעיני אינשי אע"פ שהעובר על דברי חכמים חייב מיתה מ"מ קיל בעיני אינשי אבל לעולם לדינא אין להקל:

ואפי' אם נכניס עצמינו בפרצה דחוקה להקל משום עיגון דבעל היינו אי אשה בריאה נאבדה וכדרך שמקילין בעיגונא דאתתא אבל הכא נשתטית הרי אינו מעוגן ויכול להמציא לו היתר החרם ע"י ק' רבנים והשלשת גט וכתובה ואין כאן עיגון אלא טורח וכל זמן שאינו עושה כנ"ל חרגמ"ה כרוך בעקבי' שהגאון התנה כן בתקנתו להתיר באופן הנ"ל והרי סמי' בידו לרפאות עצמו ואין כאן עיגון ועוד האשה במקום ידוע והבעל עצמו הוליכה לשם אצל רופא מומחה א"כ איננו מעבר לים ולא במדברות והדבר יכול להתברר באותה העיר אם מתה או חיה ואין כאן עיגון ומה"ת להקל ע"כ אני איני רוצה להיות מהמתירין ומי שדעתו רחבה מדעתינו יורה יורה כאשר יורהו מן השמים ואחתום בברכה. פ"ב כאור בקר ליום ה' כ"ה טבת תקצ"ב לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:

תשובה ג

שלום וכ"ט לידידי תלמידי הרב המובהק הותיק דיין מצוין בהלכה כבוד מה"ו מרדכי ליב ני' דיין דק"ק גוו"ד יע"א:

גי"ה הגיע ענין נדון גרושה שנישאת לכהן בחזקת אלמנה וכשנודע הדבר ברחה לה ולא נודע מקומה איה והבעל מצטער בעיגון וביטול פ"ו אם יש להתיר לישא אחרת עלי' בלא היתר ק' רבנים:

יען ראיתי דין זה לא נתברר על בריו בשום מקום ושנאתי הדיוקי' וגיבובי דברים ואורך שלא לצורך ע"כ אומר בקיצור אחר עיוני בשורש הדברים ובדברי הב"ח בתשו' סי' כ"ה שבא להשות דברי תשו' מהרש"ל סי' ס"ה עם דינו של רמ"א סי' א' וגם דברי מהרמ"פ סי' נ"ג אשר רמז עליו חלקת מחוקק סי' קי"ט סק"ז:

וממוצא הדברים למדתי כי הנה רגמ"ה תיקן ב' תקנות א' שלא לגרש בע"כ והיא סיג לתורה כיון שרבו פרוצי' שזלזלו בבנות ישראל ההגונו' בערב היא באה ובבוקר היא שבה ע"כ החמיר בחרם זה לא קבע לו זמן ולא מקום ונתפשט בכל ישראל ולא התנה להתירו ע"י ק' רבנים אמנם הסכימו רוב ככל הגאונים שבמקו' מצוה דאורי' כגון ביטול פ"ו ויבום וכדומה לא גזר כלל תקנה שני' אינה סיג לתורה רק מפני הרגל קטטה החרי' שלא ישא אשה על אשתו והיא קלה ולא נתפשטה בכל מקום וקבע זמן עד סוף אלף החמשי ומ"מ כ' מהרש"ל ביש"ש דיבמו' פ"ו סי' מ"ב דמ"מ כיון שלא נמנע להתיר החרם בכלות הזמן ממילא החרם כמקדם ע"ש אבל מ"מ הגאון הקיל בו וגם התנה שאם יראו חכמי הדור צורך ענין להתיר יתירוהו ע"י ק' רבנים וכ' ב"ש סי' א' סקכ"א דמשו"ה ספיקו להקל. ולכאורה צ"ע דיהי' הטעם מה שיהי' מ"מ כיון שהחרים וחרם דאורי' כמ"ש רמב"ן במשפטי החרם שלו ובסוף פ' בחקתי וא"כ ה"ל ס' דאוריית' ועי' בס' עה"ג סוף סי' ס"ח בספק חרם וי"ל דברי בית שמואל ע"ד שכ' רמב"ם בהלכות ממרים דכל תיקונו דרבנן הם דאוריתא ממש מלא תסור והקשה רמב"ן א"כ אמאי ס' דרבנן לקולא ותי' תשב"ץ ומביאו לח"מ דחכמי' התנו כך שיהי' ספיקם להקל וכן י"ל בחרם דר"ג אותו שאיננו סיג לתורה התנה שיהי' ספיקו להקל. ועיין ב"ש רס"י קנ"ח דמשמע דלישא ב' נשים דאורייתא משוי' לי שכ' בסי' ט"ז סק"כ ואמנם סי' ס"ו סקי"א משמע אפי' לגרש בע"כ משמע לאינשי כאלו אינו דאורייתא ויהי' קלה בעיניו להוציאנה עיי' וק"ל:

נחזור לענינינו כי ב' תקנות הללו כל א' קולא היא חומרתו דלישא ב' נשים דקילא והתנה להתיר ע"י ק' רבנים לעומת זה חמירא דאפי' לדבר מצוה דאורי' לא הקיל דהרי יכול להציע דבריו לפני חכמי הדור ויצרפו ק' רבנים ויתירו החרם ולמה לנו להקל טפי בדבר מצוה ואמנם לגרש בע"כ דחמיר ולא ניתן רשות להתירו בשום אופן ע"כ במקום מצוה לא גזר כלל ולא צריך שיהוי וטורח והוצאה ובזה יובן דברי תשו' הב"ח ודברי מהרמ"פ:

וכשבא לידינו דבר מצוה אזי יפה כ' בשב יעקב חא"ע סי' א' לחלק אם היא אינה פושעת בכך כגון שהה עשר שני' ולא ילדה או רואה מחמת תשמיש וכדומה אעפ"י דבמקום מצוה לא גזר והי' יכול לגרשה בע"כ מ"מ נימא לא טרח והמציא לך ק' רבנים ונסיב תרתי אבל כשהיא פושעת כגון עוברת על דת מתירי' לו לגרשה ע"כ ולא יטריח להמציא היתר במאה רבנים ותיוסרנה כל הנשים:

והנה במומרת שא"א להשיגה לגרשה בע"כ ולהתיר לישא אחרת בלי ק' רבנים לא נהיגי אפי' בפושעת ע"כ נהגו לזכות לה גט דזכות גדול הוא לה כיון שהמירה ומופקרת לזנות ומחייבת מיתה על כל בעילה א"כ הגירושין זכות לה ועל זה כ' מהרי"ק שרש קמ"א דלדעתו במקום מצוה כי האי לא גזר ולא בעי ק' רבנים א"כ מהיכי תיתי לזכות לה גט דלהרי"ף ספ"ק דגיטין אין זכי' מועיל אלא שלא יחזור בו האדון והבעל אבל לא שתהי' מותרת לעלמא ונהי התוס' ורא"ש ורמב"ם פליגי וקיי"ל כוותי' מ"מ למה לנו להכניס עצמינו נגד הרי"ף באי' דאורי' בלי שום טעם מפני המרשעת הזאת והלא יכול לישא אחרת בלי שום טורח ועיגון דבמקום מצוה כזו לא גזר אך במקום שנתפשט המנהג דגם במקום מצוה גזר ובעי ק' רבנים ויתעגן הבעל עד שיטרח ויוציא הוצאו' ק' רבנים יפה עשו שסומכים על רוב פוסקים לזכות לה גט זו היא כוונת מהרי"ק למעיין שם ובחנם האריך ט"ז סי' ק"מ סק"ו ועל דברי מהרי"ק הללו הנאמרי' רק במומרת לא יחלוק אדם:

אך הרמ"א סי' ק"מ סעי' ה' הוסיף מן דילי' וה"ה האשה הנאסרת על בעלה מזכה לה גט ויש חולקי' עכ"ל ור"ל נאסרת ע"י עדי זנות ממש ולא רק פ"א אלא שהוא באופן שתזנה והולכת ומפקרת עצמה מכאן ולהלן שאז זכות הוא לה להצילה מחיוב חנק כל שעה אז מזכי' לה גט וכ' ויש חולקי' ורוצה לומר דהרי המהרי"ק לא התיר אלא היכי דנתפשט המנהג והרי המנהג לא נתפשט אלא במומרת אבל אשת ישראל שאפי' זינתה פעם ופעמיים לא שכיחא שיהי' באופן הנ"ל שתזכה והולכת ושיהי' זכות ברור לה בגירושין וכיון דלא שייך מנהג במידי דלא שכיחא לא התיר מהרי"ק זוהי כוונת רמ"א אבל מ"מ צ"ע מה בכך דלא שכיחא וליכא מנהגא מ"מ כיון שנתפשט המנהג שלא להתיר בלי ק' רבנים א"כ ע"כ יתעגן הבעל עד שיטריח וימצא ק' רבנים א"כ שוב טוב לזכות לה גט ולא לחוש לדעת יחידא' דהרי"ף:

היוצא מזה לענינינו דהכא לא שייך לזכות לה גט דאיזה זכות יש לה דאע"ג דנחשדה באי' גרושה לכהן מ"מ בזנות לא נחשדה ואין לה שום זכי' בגירושי' ואם תרצה להנשא תבוא ותקבל גיטה וא"כ א"א לזכות לה גט ע"י אחר ולגרשה בע"כ הרי אינה פה עמנו א"א אלא לישא אחרת ולזה צריך ק' רבנים והשלשת גט כמבואר מדברינו הנ"ל ותל"מ הנלע"ד כתבתי וחתמתי בכל חותמי ברכות א"נ. פ"ב נגהי ליום ה' ב' דחנוכה תקצ"ט לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:

תשובה ד

שלום וכ"ט לי"נ הרב הגאון המפואר המפורסם כערוגת הבושם גן הדסים גל אגוזים כש"ת מה' משה פערלס ני' אב"ד ור"מ דק"ק אייזענשטאדט יע"א:

יקרתו הגיעני נידון נשתטית שבגליל בנו הרב החרוץ ני' שנראה להרב ובית דינו להתיר להבעל לישא אשה על אשתו עפ"י היתר מאה רבנים וככל הכתוב ומפורש בנב"י קמא סי' ג' ונפשו היפה בשאלתו אם צריך דוקא מאה מג' מדינות שוה בשוה או סגי צ"ח במדינה א' וב' א' מכל מדינה ואם סגי גם בבחורי' מופלגי תורה ויראי ה' ומה הוא בכלל מדינה ומדינה ואגב זה כ' קצת איזה פקפוקי' על הקונטרס שנדפס בשמי בסידור הגט לכשנשתפה [הוא לקמן סי' י"א]:

הנה זה לשון תשו' מהר"מ מר"ב בסופו חרם תקנת הקהלות ששם רגמ"ה דאין לישא ב' נשי' אין להתירה רק במאה אנשים מג' ארצות ומג' קהלות וגם אותם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וצריך שתהי' כתובתה צרורה ומונחת ביד נאמן במעות או במשכוני' וחרם שמקבל החתן עליו צריך ג"כ מאה להתיר ואין צריך שיהי' מג' ארצות עכ"ל ובס' כל בו סי' קי"ו כ' וז"ל וחרם ששם ר"ג שלא לישא ב' נשים אין להתיר רק במאה אנשים משלשה קהלות ושלשה ארצות כגון ארגון לומברדיא צרפת גם הם לא יסכימו עד שיראו טעם מבורר להתיר וגם באותו ענין שתהא מבורר אבל חרם של תקנות הקהלות שידוכין אין צריך מג' ארצות עכ"ל. אמנם הב"ח כ' בטא"ע סי' א' שיציעו הדברי' לפני גדולי' ויסכימו מאה רבנים ונראה דע"כ לא רבנים ממש יושבי' על כסא רבנות בקהלות דהרי כ' בהנ"ל שיהי' מג' קהלות וא"א מאה רבנים בג' קהלות אמנם גם א"א דאנשי' בעלמא קאמר כדמשמע לשון מהר"מ וכל בו הנ"ל דכיון דבעי' שיהי' להם טעם מבורר ויסכימו עם הדין א"כ לאו קטלי קני' באגמא נינהו ומזה הוציא הב"ח שיהי' רבני' הראוי' להוראה ומביני מדע להסכים עם המורה הראשון בענין ההוא וכבר נהגו כמ"ש בנב"י קמא סי' ג' לצרף המוסמך במורנו שראוי' לסדר קידושין כמו שתיקן מהרי"ל שלא יסדר גיטין וקידושי' מי שאינו מוסמך ה"נ הכא ודי בקולא זו אבל לא בחורי' אפי' גדולי' וטובי' ובפרט בזה"ז וד"ל:

והנה מה שפרט כגון ארגון לומברדיא וצרפת שהם ג' מלכיות ממש לומברדי' באיטאלי' תחת ממשלת הקיר"ה ארגון בשפאני' וצרפת ידוע מ"מ נ"ל אם ע"י מלחמות נכנסו שלשתן תחת ממשלת מלך א' ועתידה אדום שתפשוט מלכותה ט' חדשי' על כל העולם כולו לא מפני זה יגרע כח הרבנים ההמה להסכים בהיתר הנ"ל כי אין המלך גורם אלא שיווי דעות אנשי מדינה ורוב אנשי מדינה נמשכי' אחר רבני מדינה ההיא ודיעותיהם וא"כ במדינתינו כגון מלכות פולין גאליציא ומלכות הגר ומלכות איסטרייך אעפ"י ששלתן תחת ממשלת הקיר"ה מ"מ לשלשה יחשבו וכן נוהגי' ומ"ש מג' קהלות לכאורה פשיטא כיון דבעי' ג' ארצו' בוודאי ג' קהלות הם נ"ל לאפוקי שלא ימצא בקהלה א' אנשי' מג' ארצות דזה לא מהני אלא במושבותיהם למקומותם דאל"כ בוויען ימצא כל חפצו בפ"א קמ"ל דלא:

והנה לכאורה כוונת התקנה היא שהרב אשר המאורע בגבולו הלא ידיו יהי' בראשונה ע"כ כי לפניו יעמדו ויחקור וידרוש הענין היטב ויסכים כי זה ראוי להתיר ואח"כ יציע דברי' ההמה לפני עוד צ"ט רבנים שיסכימו עמו והם יאמינו כי כדבריו כן הוא הענין ויסכימו עפ"י דבריו נמצא צריכי' שיסכימו צ"ט רבנים מג' ארצות וכיון שלא נתן גבול ומספר משמע שישתלשו מכל ארץ לג' כיון שראוי להשתלש הגע עצמך אילו הי' כתב בשטר ליתן צ"ט זהו לג' עיירות או מדינות או אנשים הלא הי' משלשי' ביניהם שוה בשוה ויעיי' תוס' גיטין נו"ן ע"ב ד"ה תנו וכו' אך לא נהגו לדקדק בכך וכן מוכח מתשו' נב"י קמא הנ"ל סי' ג' שדקדק מאוד להתנו' בכל התנאים השייכי' למאה רבנים בדברים פשוטי' ומ"מ הזהיר מאוד ולא הזכיר כלל שיהי' מג' ארצות אין זה כי כיון שראשי המדברים בענין ההוא היו הגאון דקארלסרוא פפד"מ ופיורדא שלשתן במלכות רייך והגאון דמיץ שהוא לוטרנגא שבצרפת והגאון נב"י במדינת קיר"ה הרי נפתח הדבר בגדולי' מג' מדינו' שוב לא הקפיד אם יהי' המסכימי' אפי' ממדינה א' ונ"ל הטעם משום ד' רמ"א עפ"י משמעו' תשו' רשב"א כיון שעבר זמן חרגמ"ה שוב אינו אלא מנהג האמנם מהרש"ל ביש"ש יבמות פ"ו סי' מ"א חילק בחזקת יד וס"ל שלא הותר החרם וכ"כ למעשה לארץ ישראל יע"ש מ"מ הרמ"א ס"ל שהוא מנהג אע"ג דקי"ל שאין נפקותא דעכ"פ שותא בפי כ"ע שהנושא ב' נשי' עובר חרם א"כ קבלנו עלינו חרם וא"כ נימא שגם זה ליתא מ"מ הא מנהג שנהגו בו איסור עובר על לא יחל דברו כדאי' בנדרי' פ"א ע"ב לרשב"ג וגם קים לי' בלטותא דרבנן כדפ"ק דמגלה לטיי' רב ולא צמח כתני' וב"ש עי"ד סי' רי"ד ופורץ גדר ישכנו נחש ואין נפקותא אלא חרם הוא ספיקו להחמיר כמ"ש בעה"ג סי' ס"ח משא"כ כשהוא רק מנהג ולא חרם ספיקו להקל אבל בין שהמנהג קבלת חרם או מנהג איסור בעלמא מ"מ כיון שפסק חרמו של רגמ"ה א"כ אין לנו אלא מה שנהגו וכיון דחזי' אפי' להב"ח שהעיד שהמנהג להצריך מאה רבנים מ"מ כל הקולו' שנהגו בזה דהיינו שלא לצמצם לשלש במשולשי' שליש במדינה זו ושליש בזו וכו' אין צריכי' לדקדק בו זה נ"ל דעת הנ"בי קמא:

וא"כ בנידון שלפנינו הרב וב"ד של הגליל ההוא יראו ויעיינו ואם כשר הדבר לפניהם יכתבו פסק שלפי הענין ראוי' להתיר לזה לישא אשה על אשתו בהיתר מאה רבנים היינו עוד כך וכך למלאות המספר וגם יציעו הדבר לפכי גדול א' במדינה הואיל ונפיק מפומי' דב"ח ז"ל ואם יסכים יצרפו סמוכי' במורינו מג' מדינות כנ"ל ואעפ"י שאיני מצריך משולשי' ממש מ"מ יראו לקבץ מספר מסויי' מכל מדינה ורגיל אני להחמיר בהנ"ל מפני שנ"ל דברי מהרש"ל פ"ו דיבמות הנ"ל אבל אם נראה שראוי' להתיר אני מקיל בהפרטים כי אעפ"י שתיקון גדול תיקן הגאון רגמ"ה לגדור בפני הפריצים מ"מ כבר רבי' חללי' הפילו המחמירי' בזה ושלשה אני יודע שיצאו מן הדת עי"ז ר"ל והרב וב"ד יהי' נזהרי' מאוד שיעשו הדבר ברצון קרובי' ואפוטרופסי השטי' שלא יבואו בערכאות:

והנה זה לי איזה שנים הותר א' ממדינתינו עפ"י ק' רבנים ואני עני כקופץ בראש והזוג הי' דרים בוויען והיא היתה אז במגדול השוטי' והבעל נשא אשה אחרת ושוב נשתפה האשה ולא נתרצה בפשר כמה אלפי' שהשליש עבורה והביאה אותו בפלילי' שם בוויען וממש הי' סכנה בדבר והשר אמר כיון שהדבר בארץ הגר לא ימהר לבטל ההתירי' עד יבוא במקום גבוה אבל עכ"פ ישאלוני ואשיב אם כל המאה חתומי' מקויימי' בקיום וברור שלא זייף הבעל או שלוחו והי' לי צער גדול ומשמים עזרוני שבאו הזוג לכאן והתפשרו שנית וכ' גט חדש ונתן לה מידו לידה מרצונה:

ואשתקד כשהי' הפקודה מה"ל שטאטהאלטירייא לפרוט להם כל דיני איסורי עריות ועל ידי היתה שומא סדרתי להם כל האיסורי' מדאורייתא והאסורי' מדרבנן וסיימתי כל אלו האסורי' אפילו מדרבנן א"א לשום רב או אפי' מאה רבנים לזוז זיז כ"ש לבד מדבר א' לישא ב' נשים שהותר לנו בין מן התורה בין מדרבנן רק גדר גדרו בה מעצמם והתנו בהתקנה להתיר ע"י ק' רבנים ע"י השלשת כתובה ומזונות ועשיתי זאת מפני ב' טעמי' חדא לסכור פי התועב האומר שיש ביד רבני הזמן להתיר מה שירצו ב' להרגילם בזה ההיתר לישא ב' נשים ע"י ק' רבנים שאם יבוא הדבר בפליליהם לא יהי' זר בעיניהם וא"כ כל חכם עיניו בראשו בענין זה בזה"ז:

ואבוא קצת במה שפקפק פר"מ נ"י על מה שכתוב בקונטריסי כיון שגילה דעתו הבעל שזכות הוא לו יכול השליח לזכותו ובשגם שהוא זכות להצילו מאי' חרגמ"ה וכן לענין הפרשת חלה וע"ז השיב ב' תשובות חדא הא איכא מ"ד דליכא חרגמ"ה בזה"ז רק מנהג לפע"ד די במה שכבר כתבתי לא יהא אלא מנהג והעוברו פורץ גדר וקם לי' בלטיותא ומעשי' בכל יום שרודפי' אותם בכל מיני רדיפו' ומרחיקי' אותם א"כ פשיטא שזכות הוא לו תמהתי על פר"מ שתפש הלשון שכתבתי שנפטר מחרגמ"ה וסבור דוקא קאמינא ולא יהא אלא ספק מהרש"ל ספק רמ"א וכי לא זכות הוא לו להצילו מהך ספיקא:

שנית פקפק ממ"ש ר"ן ר"פ האומר דאפי' מינתה שליח קבלה והבעל אומר א"א שתהי' שליח קבלה שלה אלא אני ממנה אותך שליח קבלה סבר הר"ן כיון שביטל שליחותה שוב אינו מועיל מינוי שליחותו דילמא במחשבתה חזרה ופי' פר"מ דלעולם חיישי' לחזרה במחשבה רק כל זמן ששלוחה קיים בעי' ביטול בפה ועכשיו שהבעל ביטל שלוחה שוב חיישי' שמא במחשבתה חזרה בו וא"כ ה"נ אע"פ שהבעל כבר גילה דעתו שרוצה לגרשה וכן בענין הפרשת חלה מ"מ כיון שמינוי שליחותו הראשון מפוקפק א"כ חיישי' שמא חזר בו במחשבתו ועיי' בפנים בירושלמי שהוציא ממנו הר"ן סברתו שהקשה א"כ האשה עצמה שהביאה גיטה ניחוש ותי' היא עצמה יכולה לחוב בעצמה יראה שאין הטעם כמ"ש פר"מ וכל רואיו יכירון דלא נאמרו דברי' הללו אלא באיתתא דטב למיתב טן דו כדאמרי' ביבמות ספט"ו לענין קטטה וב"ק קי"א לענין מוכת שחין אבל בעלמא אפי' בחלה מ"מ בשטיות דזכות גמור הוא לו פשיטא דלא סלקא אדעתה דהר"ן לפקפק כה"ג ובשגם הר"ן הוא דעת יחיד בזה ויעיי' בתי"ט ובחי' גיטין מיוחסי' לריטב"א כ' בשם מורו היינו הרא"ה פי' משנה ר"פ האומר היא אמרה זכה לי והבעל אומר א"א ושוב ליום מחר בא הבעל מאיליו ונותן לו הגט ואומר התקבל והולך למר או הולך למר חזר שליחות קבלה שלה במקומו כי מה שאמר תחלה א"א לא נעקר מינוי שליחות שלה ממקומו אלא שהבעל לא רצה ועכשיו שחוזר ורוצה הרי היא מתגרשת בקבלתו כי שליחותה לא נעקר יע"ש והוא סיעתא גדולה לדידן:

ובהדי שותא אעתיק פה מ"ש על גליון תוס' נזיר י"ב ע"א תוס' ד"ה מ"ט וכו' וא"ת והא מעשים בכל יום וכו' כיון דמחוסר מעשה לבוא עלי' וכו' וכתבתי שם על הגליון וז"ל פי' כיון דהיבמה אינה בת גירושי' אע"ג דיכול לבוא עלי' ולהבי' לידי כך מ"מ זה לא מיקרי בידו לעשות עכשיו כיון שמתחדש ענין חדש וכן נמי מה שיכול להבי' הקמח שאינו טבול לחלה ויכול ללוש ולהביאו לידי חיוב חלה זהו פנים חדשות לגמרי זהו לא מיקרי עכשיו בידו לולי שיכול להבי' עיסה מגולגלת שכבר חייב בחלה ולהפריש על הקמח לכשיעשה עיסה דלענין דבר שלא בא לעולם הוה כבא לעולם אבל לענין לעשות שליח למה שעכשיו בידו לא נקרא הקמח בידו כיון שחיוב טבל פנים חדשות הוא ואין דמיון וענין לשליח הולכה לגט אשה שממנין אותו קודם כתיבת הגט כיון שבידו לכתוב גט ולא יתחדש שום ענין דבר מיקרי שפיר עכשיו ומצי עביד ומשוי שליח וכבר שגו בזה בספר דורש לציון דרוש י"ג ובהג"ה שם:

ודע עוד דלא נתלבטו תוס' אעשיית שליח להקדיש החלה שיפריש מהקמח לכשיעשה עיסה דהא פשיטא להתוס' שהרי עיסות טובא איכא בעלמא שיכול להפריש הלה והוה עכשיו יכול לעשותו כמ"ש תוס' שיכול להבי' עיסה מגולגלת וזה פשוט ולא צריכא למימר אך התלבטות תוס' איך יכול לעשות שליח לפטור השיריים מהאי עיסה שיעשה מהקמח הלז הלא אין עכשיו בידו לפטור השיריי' האלו וע"ז תי' תוס' שפיר יכול לפוטרם עכשיו ע"י עיסה מגולגלת שיפרוש ממנה על זו לכשתתגלגל אבל מעולם לא הוה קשי' להו איך יכול לעשות שליח להקדיש החלה שיפריש מקמח הלז דודאי על זה לא תירצו מידי דאפי' יביא עיסה מגולגלת ויפריש על הקמח ויהי' פטור מהחלה אבל החלה מהעיסה לא יכול להקדיש אע"כ משליח להקדיש חלה לא הוה קשי' להו מעיקרא אלא מפיטור השיריים גם בזה שגה שם במ"כ ע"ש עכ"ל על גליון ש"ס שלי:

והנה יפה כח הבן בנו הרב ני' שהקשה על קונטריסי איך מהיות טוב שהבעל עצמו יתן גט שזמנו מוקדם ליום הנתינה הנה לפי דעתו יפה הקשה אך לדעתי אין לך קלא יותר מזה הרבה והרבה יותר מגט הנשלח ממ"ה ויען אין עיקור כוונתי שם שמהיות טוב למנות שליח מחדש ולא לסמוך על מינוי שליחו' הראשון אם אפשר וקשה קצת להתיר ע"י שליח אם הבעל עמה בעיר ע"כ יותר טוב שיתן הבעל בעצמו ומשום מוקדם ליום הנתינה לא איכפת לי בפרסום וקול כזה כנלע"ד פשוט ומ"מ הב"ד בזמן ההוא יעיינו ואין זה לשאלתינו ואחתום בברכה א"נ. פ"ב יום א' ה' אדר"ש תקצ"ז לפ"ק.

משה"ק סופר מפפ"דמ:

תשובה ה

שלום וכ"ט והרמת קרן צדיק לי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם כקש"ת מה"ו צבי הרש נ"י אב"ד דק"ק אונגוואהר וכסא כבודו מוכן לו בק"ק אובן ישן יע"א:

יקרת קדשו הגיעני והטעמני מנועם צוף אמרותיו נידון הנ"ל וענותנות הרבני לחוות דעתי גם אני:

הנה ביבמות פ' ע"ב עבד רבה תוספאה עובדא וכו' והרי"ף לא מייתי עובדא דרבה בר תוספאה אבל מדמייתי דר' אבוהו ומסיים דאשתהי אשתהי משמע דס"ל דיש במציאות דשוהה הולד וכדעת רוב או כל הראשונים דס"ל דר' אבוהו ודרבה תוספאה מישך שייכי אהדדי וס"ל לרי"ף אין לחלק בין שיהוי מועטת למרובה כי היכי דאמרינן האי בן ז' הוא ואשתהי קרוב לירח ימים ויצא בן ח' יב"ח וע"כ אין צורך להביא רבה תוספאה ולפ"ז אפי' יותר מיב"ח נמי ודרבה תוספאה מעשה שהי' כך הי' דאל"כ הו"ל לאתויי הך דרבה תוספאה לידע זמן השיהוי:

אמנם הרמב"ם בפ"א מיבום פסק כרבי ורשב"ג דשהה וכמ"ש ה"ה שם ובפט"ו מאי' ביאה כ' בדרך שלילות שאין תולין הולד יותר מיב"ח וכ' ה"ה דאין לנו אלא מה שמצינו בהדי' יב"ח ותו לא ולפע"ד נ"ל להביא ראי' לזה דביבמות מ"ב ע"א קאמר תמתין חודש א' ותנשא וכו' וכ' הריטב"א דהומ"ל אי לתמניא ילדה דילמא אשתהי אלא כיון דאיכא פלוגתא עדיפא מיני' משני ע"ש וצע"ג א"כ אכתי מה יועיל הבחנה ג' חדשים דילמא בן ט' לראשון הוא ואישתהי וק"ו הוא דבן ז' אשתהי הו"ל נגד ב' רובא רובא יולדת לט' ורוב לא משתהי ועוד דהוה תרתי דסתרו לומר שהולד מיהר בגמר צורתו לז' ואיחר יציאתו מרחם כמ"ש מהרי"ק שורש ק"ג ואפ"ה אי לאו דהוה פלוגתא דרבתא הוה משני הכי וכ"ש יולדת לט' ואשתהי דליכא כל הנ"ל פשיטא דהו"ל למיחש ודברי ריטב"א צ"ע גדול ובאמת זולת הריטב"א נמי קשה אבל להריטב"א טפי [מיהו י"ל דעובר ניכר לכל המאוחר בחצי חדש לידה והמשהה עד חדש העשירי ניכר לה' חדשי' ואם לא ניכר ליכא לספוקי בס' בן ז' או בן ט' ואישתהי חדש א' אבל ניחוש שתלד לט' לשני וניכר לג"ח ושמא הוא ששה לראשון שהוא חצי יב"ח] אע"כ צ"ל כיון דימי הבחנה הם צ' יום חוץ מיום שמת בו שהוא יום שנאמר שבא עלי' נמצא אם נתארסה אחר צ"א יום ותלד לט' חדשים הו"ל יום א' יותר מיב"ח וזהו א"א בשום אופן ומוכח כהרמב"ם:

ולפ"ז ה"ל להרי"ף לאתויי להאי דרבה תוספאה דנילף מיני' דלא שהה יותר מיב"ח ומ"ש יש"ש ביבמות דמדלא הביאו הרי"ף ש"מ לא ס"ל כרבה תוספאה לא נ"ל דהרי כ' הך דשהה ואי ס"ל כמ"ש תוס' ה"ל לפרש דפי' תוס' הוא קצת רחוק מפשיטת כוונת הש"ס ועוד דסתמא משמע הך דלא עבדינן בי' עובדא עד עשרים שנה משמע דקאי אסי' גדלות לא אחולתא וכמ"ש רמב"ם ורוב ראשונים לא כפירש"י ותוס' וא"כ ר' אבהו ודאי כרבה בר תוספאה ואי לא ס"ל להרי"ף הכי הוה לי' לפרושי ע"כ נלפענ"ד דהרי"ף בוודאי ס"ל כרבה בר תוספאה ועדיף מיני' דאין קצבה לשהוי והא דמינסבא אחר ג' חדשים ולא חיישינן לס' בן ז' לראשון ואשתהי היינו משום נהי אם אירע כן שנולד בן ח' ונגמרו שערו וציפרניו וחי למ"ד יום תלינן אפי' בתרתי דסתרי אהדדי היינו שמיהר בגמר צורה לז' ואיחר יציאתו כי נעצר רחמה מ"מ לכתחלה לא חיישינן שיארע כך דלחד מיעוטא חיישינן שמא יהי' ס' בן ז' ס' בן ט' אע"ג דבן ט' רובא אבל לתרתי דסתרי כנ"ל לא ניחוש לכתחלה שיארע כך ואם תלד ט' חדשים אחר נישואי' בודאי ניתלי בשני ולא בשיהוי:

ואמנם תוס' ממש דעת יחידאי בענין זה דס"ל ר' אבהו פליג אדרבה תוספאה ומיהו מ"ש תוס' בנדה כ"ז ע"א ד"ה אלא וכו' דרוב אמוראים לית להו דרבה תוספאה צע"ג היכן מצאו שרוב אמוראים פליגי אלא ר' אבוהו וסוגי' דהתם בנדה כ"ז אינה מכרעת דהתם מיירי בתאומים אם נגמרו צורת שניהם כא' ונפתח גם הרחם ביציאת האחד בוודאי אין שום סברא ששוב ישהה השני שגם הוא נגמרה צורתה והפתח פתוחה לפניו לא אמרינן שיהוי אי לא נימא א' נגמרה צורתו וא' לא נגמרה צורתו וסברה זו רמוזה ברמב"ן וריטב"א בנדה שם אבל בולד א' שלא נפתח רחמה מאן פליג דלא נימא עצר ה' בעד הרחם ומקרא מלא הוא באבימלך אע"ג דאין למידין ממעשה נסים והתוס' גופא מודי' דאיתי' במציאות אלא שצריך שיהא כ' שנים שהוא מציאות רחוק:

וכ' מהרי"ק שרש ק"ג דלא לגמרי נדחה רבה תוספאה מהלכה לתוס' אלא בבן ז' דהוה תרתי דסתרי וגם ליכא חזקת כשרות דמסייעא אבל בבן ט' ובאשה שהלך בעלה למדה"י דאיכא חזקת צדקת דאשה וחזקת היתר לבעלה וגם לא הוה תרתי דסתרי תלינן במיעוטא דשהוי ולדבריו מ"ש תוס' בנדה כ"ז ע"ב ד"ה אלא הנ"ל ובדף ל"ח ע"א ד"ה שיפורי' וכו' דלא קיי"ל כרבה היינו בגווני דאיירי שם דליכא חזקה דמסייעא אבל בלא"ה קיי"ל כרבה תוספאה גם להתוס':

וכ' מהרי"ק שורש שם דמשו"ה לא פריך בעלמא אדרבה כיחידאה עבד משום דמצינן למימר דילמא ע"כ לא אמרו רבנן אלא היכי דליכא חזקת כשרות ולא סתרו אהדדי אבל בעובדא דרבה מודו אבל השתא דאמר ר' אבוהו דלרבנן לא עבד עובדא עד כ' שנים ש"מ הוא מציאות רחוק אפי' במקום חזקת כשרות לא נסמך ע"כ פריך כיחידאה עביד:

והנה לרוב ראשונים דמפרשי עד עשרי' לגדלות שלא יהי' סימני שומא אבל בר קיימא הוא וודאי הרי יוצא בצבא לכל דבר ע"ש ליתא להנ"ל וצ"ל דס"ל דאה"נ הומ"ל דילמא ע"כ לא קאמרי רבנן וכו' אלא משום דלא מצינו סברת שיהוי אלא בדברי רבי דאמר סי' מוכיחי' עליו ע"כ חתר למצוא שאמר כן גם רשב"ג וממילא ניחא ע"כ לפ' רבנן וכ"כ יש"ש והא דלא פריך ר' אבוהו כיחידאה אמר לשמעתי' משום דלא עביד עובדא אלא אסבור דברי רבו אבל רבה עבד עובדא להקל שפיר פריך כ"כ הריטב"א ע"ש ע"כ נראה בבן ט' ואיכא נמי חזקת כשרות לכ"ע איכא למיתלי בשיהוי וכפסק רמ"א סי' ד' ודלא כיש"ש:

ונבוא אל השניות שיהוי הכרת העובר הנה תוס' יבמות ל"ז ע"א ד"ה רוב וכו' ואין לומר כיון שהמתין ג' חדשים וכו' יל"ד בדבריהם מה לנו לכל האורך להביא מק' ש"ס מ"ב ע"א ותמתין חודש א' וכו' ולא בקיצור א"כ כל ג' הבחנה שלא לצורך דלעולם ניזל בתר רובא לט' יולדו' ובתוס' הרא"ש איתא כן בקיצור עוד צל"ע בנדה ל"ה ע"א חסידי' לא הוו משמשים מטותיהם אלא מיום ד' ואילך ע"ש פירש"י מחשש חילול שבת ביום הלידה וחששו ג' ימים עד מד' ואילך שמא נקלט לג' ימים אבל הר"ן פי' דחששו עד מד' ואילך מפני שיולדת מחללי' עלי' שבת ג' ימים הראשונים ושוב הקשה א"כ אפי' מד' ואילך ניחוש לג' ימי הקליטה ותי' רוב זרע נקלט בשעתו ונ"ל רש"י נמי לא פליג אמציאות אלא ס"ל חסידי' חששו למיעוט דלמא אירע כך שלא נקלט אבל לא חששו אלא ללידת יום שבת עצמו דא"א בלא חילול בחתיכות טבור וכדומה וכדס"פ מפנין אבל ג' ימים אפשר שלא נצרך כלל לשוש חילול ולא חשו חסידי' אבל במציאות לא יחלקו דרוב זרע נקלט ביומו ולפי הנחה זו לא הוכיחו תוס' מידי דוודאי אה"נ אי אירע שתלד לששה חדשים וב' ימים חיישי' לכל החששו' דלמא הוא בן ט' לראשון וחיישי' למיעוט הנקלט ביום ג' אך לחוש לכתחלה שלא תינשא נאמר בוודאי לא יארע שלא קלטה עד ג' ימים ולא יארע שתלד לז' בשלמא אם אירע שילדה לז' לשני א"כ הוו תרי רובא דסתרי רוב נקלט ביומו והוה בן ז' ורוב לט' יולדת והוה בן ט' שנקלט ביום ג' ומדסתרי תרי רובא חיישי' אבל לכתחלה קאמר בוודאי לא יארע כך כי לא קלטה אחר יומו והיא לא תלד לז' משא"כ סתם הבחנה לג' חדשי' שפיר חיישי' שתלד לט' ונחוש לחד מיעוט שמא בן ז' הוא ויהי' הולד ס' ע"כ תיקנו ג"ח הבחנה ומאי הוכיחו תוס' עכנ"ל דק' מתורצת בחברתה דמשו"ה מייתי מק' ש"ס ותנשא בחדש א' ולמה ניחוש למיעוט שישהה מלבעול חדש א' וחזקה לא משהה נפשי' ורוב לט' מתעברים ויולדת וצריך לומר שהשהה עצמו או לא נתעברה וצ"ל נמי שיולדת לז' ואפ"ה חיישי' א"כ ניחוש נמי להא:

ותי' תוס' דכ"כ לא היו משתהי וכו' ר"ל דרובא דרובא אינה משתהה כ"כ ופי' בתוס' הרא"ש דאע"ג שחיישי' אפי' לתרי מיעוטא כנ"ל ומשו"ה לא התירו קודם ג"ח איזה ימים מ"מ די בזמן מסויים ג"ח אבל להוסיף עוד איזה ימים שהוא זמן שאינו מסויים לא תקנו חכמי' והן הנה דברי מהרש"ל בחכמת שלמה אבל במהרש"א במהדורא בתרא מגי' בתוס' ולשונו מגומגם וצריך הגה' ג"כ וכוונתו דהבחנה להכרת עובר די בג' פעמים כ"ח יום ותיקנו ג"פ שלשים יום מפני ימי הקליטה שהם כבר נכללים בימי הבחנה ויפה כ' הדר"ג דלא משמע כן בתוס' יבמות מ"ב ע"א ד"ה ותמתין וכו' היינו לפי הבנת מר נ"י אבל לפי מה שאני מפרש בכוונת המהרש"א א"ש:

ואש"נ קו' הגאון דמייתי נב"י קמא סי' ס"ט בשמו דמה יענה תוס' אייבום איך מתירי' אחר ג"ח דלמא יוכר עובר בזמנו ונמצא בעל ערוה למפרע והולד ממזר ונב"י נדחק ונלחץ במה שא"א לשמוע. ופר"מ הדר"ג כ' דלק"מ דוקא בענין הבחנה חששו למיעוט ולא לאיסור דיבמה ורוב נשים קולטת זרע בני יומן ולא נח דעתי בזה דאפי' נימא אזלינן בתר רוב אפי' איכא לברורי וכמ"ש נב"י בתרא סי' קל"ט בזה מ"מ כל היכי דאפשר שיתגלה בהתתי' שנדע למפרע שלא כדין עשינו לא סמכי' ארובא ומשו"ה לא סמכי' ארוב דריאה משום שהוא דבר שסופו להתפרסם כמ"ש רבינו יונה והאריך בזה בשלטי גבורים פ' לא יחפור סוגי' דניפול והכא אם יוכר עובר בזמנו נדע למפרע שהוא מן המיעוט ונתחייב כרת ובזה אין לסמוך על הרוב לאיסור לאו דריאה חששו' לאיסור כרת דעריות לא כ"ש וכן אמרי' לקמן מ"ב ע"ב לענין הבחנה לאיסור לאו חששו לענין כרת לא כ"ש:

ואיידי דאיירי אימא האי לישנא צלע"ג מאי לאו דקאמר איכא למיחש לבעילת הבעל קודם מותו ונתעברה ממנו א"כ אין כאן חליצה והיתר גמור הוא אי לביאת יבם קודם חליצה ה"ל חליצה אחר ביאה ואינו כלום והרי היא א"א גמורה אבל באמת אינו לא זה ולא זה אלא מטעם שלא יאמר ב' נשים בחצר א' זו אסורה וזו מותרת כמ"ש תוס' שם ד"ה מאי שנא וכו' וא"כ איננו אלא איס' דרבנן ולא לאו. שבתי וראיתי כיון דהבחנה בנוי על חששא אח נושא אחותו ובאמת אם יארע כן מותר לישא אשה ואינו צריך לחוש שמא יפגע באחותו אלא מצווי' שלא נבוא לידי כך והוא מפסוק אל תחלל בתך להזנותה כראב"י ביבמות ל"ז ע"ב ומזה יצא לרמב"ם ס' דאורייתא לקולא כמבואר בלשונו פט"ו מאי' ביאה הל' כ"ז והל' י"ט ור"ן ספ"ק דקידושין כ' בשם רמב"ן דמס' ממזר יליף אבל רמב"ם מהכא יליף ומזה יצא לחז"ל לאסור למכור טרפה לנכרי במקום שאין מכריזין ולמכור בגד שאבד בו כלאים כיון שמותר ישראל ליקח דמרובא פריש צריכי' אנו לחוש לכתחלה שלא להביא לידי כך והיינו לאו דהבחנה לא תחלל בתך:

ולפ"ז מאן דס"ל ס' דאורייתא לחומרא דמחייב אשם תלוי על חתיכה א' ואיהו ע"כ דריש לא תחלל כרבנן דראב"י בסנהדרין במשיא בתו לזקן איהו ס"ל טעמא דהבחנה מזרעך אחריך כשמואל ושמואל ס"ל לחד לישנא כר"א באשם תלוי כמבואר ביבמות קי"ג ע"א ע"ש:

נחזור להנ"ל דקשה לאיסור לאו חששו בריאה ולאיסור כרת ביבום לא חששו ולמהרש"א הנ"ל ניחא מיהו בתוס' הרא"ש איתא להדי' כתוס' שלפנינו וכפי' מהרש"ל וא"כ ק' ובפסקי תוס' כ' דצריכה להמתין ג' חדשים ושלשה ימי קליטה אפשר איבם קאי אם לא נגיה ולא ימי קליטה:

ויש לדחוק ולישב ק' הנ"ל לומר דלא מיקרי עתיד להתודע ולהגלות כי אחר ג' ימים לנשואי' הא אין בודקי' הנשואי' והאשה לא תבדוק עצמה וכמבואר לקמן מ"ב ע"א מאי תאמר שעתיד להיות ניכר בכריסה בין שיני' אותו זמן ההיכר אינו מתבאר אם הוא מבן ט' לראשון או מבן ז' לאחרון אע"ג אם יארע כזה יהי' הולד ס' אי ניזל בתר רוב לט' יולדות וקלטה אחר ביאה יום או ניזל בתר רוב דקולטת ביומו ולז' יולדה מ"מ אין עתיד להתברר ואזלינן בתר רוב ודוק:

והנה במרדכי פ' מצות חליצה סי' ק"כ תשו' מהר"מ בקצרה אך בתשו' מיי' השייכא לסדר נשים סי' כ"ה איתא מבואר באורך שבתחלה אמר דיש לתלות בדרבה תוספאה ואי משום שראו גפוף ושגענו' בליל שבועות ליכא אלא ע"א וגם אין זה כיעור אלא רוק למעלה מכילה וחוגרת בסינר שוב כ' אם יש כאן עדי כיעור נראה דכל אפין שווין דהיא אסורה לבעלה כיון שיש עדים שראו דבר מכוער וגם ילדה סוף יב"ח בהא ודאי לא אכשר רבה תוספאה דכיון דאיכא עידי כיעור לא אמרינן אשתהוי' אשתהי ע"ש ובסוף כ' שיש לשאול אותה מ"ט כחשה תחלה ואם אינה נותנת אמתלא הגונה תפסיד גם כתובתה:

והנה אי איירי ההג"מ בעדי כיעור ברוק למעלה מכילה א"כ מה צורך לצרף ששהתה בלידה ת"ל משום ב' עידי כיעור אע"כ עידי שגעונו' בעלמא ולא נ"ל משום דאבדה חזקת כשרות דלא משמע דס"ל למהר"מ דבעי' צירוף חזקת כשרות לרבה תוספאה אלא משום דמצרפי' שיהוי הלידה לכיעור השגעונו' וה"ל כמו רוק למעלה מן הכילה וכל מיני כיעור ופריצות סגי להאי דבפורתא נעשה כיעור גמור ובפרט שיש ב' עדים בדבר:

ונבוא לנידון שלפנינו בעז"ה הנה לענין ירושה לא קאמיבעי לי' להדר"ג דלית דין ולית דיין דאין להנחילו בנכסי מיתנא דהירושה מוחזקת באותו השבט ואע"ג דיש לתלות בשיהוי אבל אין להוציא ממון בשום אופן כבב"ב קנ"ח ע"ב ועסמ"ע סי' ר"פ סקכ"ב עיי' ב"מ ל"ז ע"ב וה"נ שמא ושמא הולד עם היורשים וברי של האם אינו מועיל לענין עדות ממון להולד והוא פשוט מאוד:

אמנם לענין איסורא לכהונה הנה אי הוה עובדא במקום שרוב גוים ואין כאן שכונת ישראל אי הי' ברור לנו שהרתה לזנו' הי' הולד פגום לכהונה לכתחלה כדין גוי ועבד הבא על בת ישראל שהולד פגום לכתחלה לכהונה עב"ש סי' ד' סק"ב ויש לדון דברי של האם אינו מועיל אפי' לר"ג לכ"ע דהתוסי' בחגיגה י"ד ע"ב ד"ה בתולה שעיברה וכו' דבריהם צ"ע לכאורה שהקשו ממעוברת ולא ממדברת וממדברת לא תי' כלום דהרי מעידה על עצמה ולא על בתה שאין כאן עובר וצ"ל כי ממדברת לק"מ כיון דפריצה ונסתרה אבדה חזקת צדקת שלה ולק"מ אבל ממעוברת אפשר שנאנסה ולא אבדה חזקת צדקת מהא קשי' לתוס' ותי' כיון שאינה מעידה על עצמה אינה חוששת כ"כ כצ"ל פי' תוס' מעתה י"ל ר"ג נמי לא פליג אלא בחדא לריעותא אבל בתרתי לריעותא כגון נידון שלפנינו דהיא בלא"ה פסולה לכהונה משום חליצה ואין עדותה אלא על הבת והוה כמעוברת ופריצה נמי הוה לפי הקלא דלא פסק כמדברת נסתרה וא"כ לא תאומן בברי שלה על הבת וא"כ לא תאומן לכתחלה כל זה אי ראינו בברור שנבעלה מאחר אבל הכא הו"ל לאוקים בחזקת כשירות ולסמוך אדרבה תוספאה אלא משום פריצות ודברי כיעור שראו המגידי' ואותו כשר לכהונה א"כ ממנ"פ אם נאמין להקול הרי מאיש פלוני וכהן הוא ואם לא נאמין נתלה בבעלה ונוקמה בחזקת צדקת ונאמר מבעלה נתעברה והולד כשר לכאורה:

אלא יען יש כאן עוד רובא לריעותא דלא הוכר העיבור והיא בקשה כמה תחבולות להסתיר הריונה וכ' מהר"מ הנ"ל אם אינה נותנת אמתלא מוספקת מ"ט הסתירה הריונה אפי' כתובה הפסידה ורופאי זמנינו אומרי' שא"א בשום אופן בעולם שלא תרגיש נענוע הילד לששה חדשים לכל הפחות והחדשים המה כ"ח יום לחדש וכן אומרי' א"א בשום אופן בעולם להשהות הולד יותר מארבעים שבועותלכל המאוחר ואע"ג דאנו אחז"ל סומכי' כרבה תוספאה מ"מ חזינן דלא נשתנו הטבעי' וזו לא הרגישה אחר ששה חדשים וחלצה אז ליבמה וגם ילדה אחר מ"ב שבועות והוה רובא מתנגדת לה ולא יועיל ברי שלה:

ומ"ש בנב"י סי' ס"ט לרמב"ם וסיעתו דאין ברי מועיל נגד רוב ק' איך אכלינן בשרא מטבחים היכי דאיכא רוב טרפות במקולין במ"כ נתחלף לו רובא דאיתא קמן בדליתא קמן דאע"ג דבהס"ד איתא קמן עדיף אבל בתר דידעי' דאזלינן בתר רובא רובא דליתי' קמן הוא עדיף דלא איתחזק המיעוט המתנגד לרוב כגון רוב בהמות כשרות הנה כל הטריפות הניכרי' לפנינו אינם בגדר הספק ושארי בהמות אמרינן רוב בהמות מימות עולם ועד סוף העולם כשרות ומיעוט טרפות ואפשר שהיום אין שום בהמה א' טרפה בעולם אלא אותן הנודעים לנו ולא אתחזק המיעוט וכן כולם דאלת"ה תקשי אתשו' רשב"א דמייתי ב"י ביו"ד סי' שע"ד על חלל שנמצא ולא נודע אם הוא ישראל וכו' ע"ש שדבריו תמוהים מש"ס סנהדרין ר"פ בן סורר ומורה דמסקינן הולכין בדיני נפשות אחר הרוב ומאי מספקא לרשב"א אלא התם ברובא אזלינן וכדומה דליתי' קמן ואין מיעוט מוחזק בפנינו משא"כ ט' ישראל וגוי א' ביניהם אתחזק מיעוטא בפנינו וצ"ע קצת ברש"י קידושין פ' ע"א ד"ה אם רוב שרצים וכו' ובמקומו הארכתי בעז"ה. וכן צ"ל בר"ן פ"ק דביצה דפשיטא לי' דמותר ליקח ביצים בליל י"ט דרובם אינם מולדים בלילה ובס"פ אין צדין מספקא לי' וחוכך להחמיר יעי"ש ולק"מ בפ"ק הוא רובא דליתי' קמן וליכא מיעוט בפנינו שנולדה הלילה ואפשר דליכא בכל העולם משא"כ ספ"ג איכא ודאי מיעוט שנצודו ונולדו היום אין יום בלא לידת ביצים ע"כ חוכך להחמיר היות כן התם בטבח איכא מיעוט כשרות עכ"פ נאמן לברר ההיתר מתוך רוב האיסור משא"כ בלא איתחזק מיעוט התירא כגון נידון שלפנינו לא יועיל ברי שלה להבת נגד תרי רובא רוב מרגישי' בולד ורוב אינו שוהין כל כך [ועיין לעיל סי' ב' ד"ה הנה] ע"כ יש לחוש להולד להשיאו לכהונה לכתחלה הנלענ"ד כתבתי וה' יורנו נפלאות מתורתו הכ"ד א"נ דש"ת. פ"ב יום א' ה' כסליו תקצ"ד לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:

תשובה ו

החיים והשלום לידידי הרב המא"הג הותיק חדתי מלא עתיק כש"ת מה"ו הרש ני' אב"ד דק"ק לאשברין יע"א.

נועם מכתבו הגיעני יום עש"ק סמוך להכנסת כלה והיות כפי הנראה הדבר נחוץ לשום שלום בין איש לאשתו נחצתי להשיב כיד ה' הטובה עלי:

נפשי היפה איותה לעשות אותי סניף להתירא באשה שנישא' בבתולי' בט"ו סיון ונבעלה שנית סוף החדש ההוא וילדה בת תחלת כסליו והעם מרנן שנבעלה קודם נישואי' ובהיות שניהם מודי' שלא נגעו זה בזה מקודם א"כ ע"כ נבעלה לאחר וטוען הבעל מקח טעות והיא טוענת שלא נגע בה אדם מעולם. יפה כ' מעלתו מי יבוא אחרי הגאון הר"י מינץ שכ' בנדון זה ממש דשיפורא גרם וה"ל יולדת לשבעה למקוטעי' וקבעה רמ"א בש"ע סי' ד' סעי' י"ד ופסקה בפשיטות בתשו' נודע ביהודה סי' כ"ב לחלק א"ע א"כ מאן ספון מאן חשוב לעורר מדנים והגאונים האלו המה לכסות עינים:

אך היות נמצאו אחרונים מזדנדין בדבר אמרתי לברר קצת מקור הדין נובע מש"ס נדה ל"ח ע"א דקאמר הש"ס ש"מ דס"ל לר' יהודה שיפורא גרים אך שמואל פליג התם אלא דמסקי' התם דלא פליגא אלא ביולדת לתשעה אבל ביולדת לז' לכ"ע יולדת למקוטעי'. ומשמע דהיינו שיפורא גרים וכאשר יבואר אי"ה ורוב הפוסקי' פסקו יולדת לט' אינה יולדת למקוטעי' לבר מהרמב"ן כמ"ש ריב"ש סי' תמ"ו בסופו ומבואר שם סי' תמ"ז דעכ"פ גם לאינך פוסקי' מודי' עכ"פ ביולדת לז' שיפורא נמי גרים שזה לשונו וכיון שיולדת למקוטעי' לא בעי' רק שתכנס בחדש הו' דשיפורא גרים ביולדת לז' עכ"ל הארכתי בזה לפי שראיתי בספר עצי ארזים שכ' שרוב הפוסקי' ס"ל דאפי' ביולדת לז' נהי דיולדת למקוטעים מ"מ שיפורא לא גרים וזה ליתא וכ' עוד שם דאפי' רמב"ן דס"ל לט' יולדת למקוטעים מ"מ שיפורא לא גרים שכן מוכח ממ"ש בד"ה בשמו בדיני וסתות אלו דברי הגאון ז"ל:

ודבריו תמוהים מאוד דז"ל רא"ה בבד"ה על מה שכ' תורת הבי' שם בשם ראב"ד דיני וסת החדש ושזה תלוי' בר"ח הן מלא הן חסר ע"ז כ' הרא"ה וז"ל אבל אמ"ו רבנו משה ז"ל יש לו בזה קושי' גדולה המבטלת כל זה שא"א שיהי' הוסתת נתלין בקדוש החדש שאין השופר שתוקעין בו ולא קדוש שלנו שמקדשי' אותו גורם וא"א לומר שלוסת כזה יתחדש דבר בגופה עכ"ל. והנה אם נניח דברי רמב"ן כפשוטן שהוא מכחיש ח"ו שיהי' הטבע משועבד לתורה ודלא כדרשה דלאל גומר עלי. מ"מ יודה עכ"פ שע"י גלגלי רקיע ישתנו הטבעי' וע"י מולד הלבנה ישתנו והשתא נהי דשיפורא לא יגרום מ"מ אם תכנס יום א' בחדש השביעי אחר המוליד ה"ל ז' חדשי' שלמי' וא"כ מה הרעיש העולם בעצי ארזי' בזה. אבל אמת יורה דרכו כי צע"ג איך יחלוק רמב"ן על שני התלמודי' דבירושלמי מפורש לאל גומר עלי שהכל תלוי בחדוש ב"ד. ומסתמא דתלמודא דילן מבואר כן בפשיטות מדאמרי' ש"מ לר' יהודה שיפורא גרים וק' מנ"ל הא לא מוכח אלא דחדושה של לבנה גרים ומדעבר עלי' ט' גלגלי לבנה ה"ל כמו תשעה ירחי לידה מלאי'. ומנ"ל דשופר של ב"ד גורם אע"כ דזה פשיטא להש"ס מסברת חוץ וממקרא מלא לאל גומר עלי שכל דבר הנתלה במולד הלבנה הכל נגמר ע"י שיפורא וכיון דלר' יהודה תלוי' בחדש הלבנה ולא בחדשי ההריון ממילא ס"ל שיפורא גרים דלא יחלוק אדם על זה כך צריכי' לומר בפי' הש"ס ואיך א"כ יחלוק רמב"ן על זה:

אבל נראה דמודה רמב"ן בכל אלו הדברים שהמה כלל מונח כגון בת ג' שנים ויום א' בתולי' חוזרי' ובן י"ג מבי' ב' שערות וכל כיוצא באלו הטבע משועבדת לתורה ומשתנת בנס ע"י עיבור ב"ד משא"כ וסתות בודאי אי הי' וסת כל הנשים שוות בתחלת החדש או בסופם או ביום ידוע הי' לנו לומר שתנהג ע"פי שיפורא אך הא אין שתי נשים שוות בווסת ואשה בעצמה אין כל ימי' שווי' וא"כ מה"ת להתלות בתקיעו' שופר של ב"ד ומה צורך לנס הזה וזה פשוט ומובן וגם בפליתי לנדה ראיתי בזה דברים שאינם נראים:

ועוד אני אומר אפי' אם יחלוק אדם על הנס הזה האמור בירושלמי היינו כמ"ש שם שבתולה נבעלה והי' בת ג' שנים ויום א' כבר ואח"כ נמלך ב"ד לעבר השנה יחזרו בתולי' אח"כ שהוא נס נפלא וקשה לומר שהתורה תסמוך דיני' על ניסי'. אבל בז"הז שכל שנותינו וחדשינו מקודשי' ועומדי' מימי הלל האחרון אע"ג שכמה פעמים מאוחר או מוקדם יום ר"ח למולד הלבנה ודחינן ר"ה מיומו ע"י ד' דחיות מ"מ מתחלה נוסדה הטבע על כך ואין צורך לנס והוא מובן לכל מאמין:

ואמנם כל זה שיפורא בתחלת חדש האחרון אך סוף החדש הראשון לא מצינו ראי' מפורשת בש"ס רק התוס' דנדה שם בסוף דבור ס' כן בפשיטות ולשונם מגומגם ודברי מהר"מ לובלין אינו מבורר בזה וכבר נתקשה בהם מהרי"ט ח"ב בחלק א"ע סי' ט"ו ואולי י"ל בזה ק"ו אם תחלת יום עולה בסופה אינו דין שסוף היום יעלה בתחלתה כדרבא ר"ה יו"ד ע"א ועמ"ש תוס' שם ואולי יש לחלק וק"ל:

והנראה בכוונת תוס' דנדה בהקדים דס"ל דשיפורא לאו היינו תקיעת השופר בעצמו. אלא כל הימים המתקדשים ע"י תקיעת השופר הכל נקרא שיפורא דהיינו כל השלשים יום מר"ח עד ר"ח. והשתא יפה כ' תוס' דע"ד משל אשה שנבעלה ב' ניסן אי נימא דשפורא לא גרם בתחלתו א"כ צריכי' שמנה חדשי' שלימי' מיום ב' ניסן עד ב' כסלו ואז תכנס לחדש התשיעי וכיון שלא נתחדש היום שיפורא חדתא צריכא ע"כ שתמתין עד ר"ח טבת ונהי דעכ"פ מרווחת דאי לאו דשפורא גרים הי' צריכה להמתין עד ב' טבת מיום ליום והשתא כלה לה ט' ירחי ביום א' בשפורא דטבת מ"מ ה"ל עשרי שפורא וק"ל:

ולכאורה הי' נ"ל ראי' לשיטה זו מש"ס ר"ה י"א ע"א דקאמר אי דקאי בעצרת וקאמר בחג אכתי בחמשה ירחי מי קא ילדה וקשה הא ד' הויי' אע"כ ס"ל תרי שיפורא גרים ואע"ג דבתר הכי מקשה אכתי בששה ירחי וכו' וה"ל למימר ז' הויי' ז"א דהתם המקשה הקשה כן ולא אסיק אדעתי' הך דמקוטעי' ודשיפורא. אך הא דאמרי' בחמשה מי קאי ילדה היינו סתמא דתלמודא אשר בא לברר דבניסן נולד יצחק עיי' וק"ל:

אך הב"ש מוכיח משם ההיפוך מדכ' תוס' דלמסקנא נמי צריכי' לדתני בבריתא שנה מעוברת הי' משום דילדה בט"ו ניסן ומש"ה מוכח דס"ל דלא אמרי' תרי שיפורא גרים וכבר קדמו בזה במוהרי"ט הנ"ל ונ"ל דההכרח שהבי' לתוס' לזה משום דהיה קשי' להו לפי הבריתא דאותה שנה הי' מעוברת א"כ אי ס"ד תרי שיפורא גרים הרי נולד יצחק לשמנה חדשים ולא חי. אע"כ ס"ל הך סוגי' דלא אמרינן תרי שיפורא גרים ודלא כק"ו דרבא הנ"ל וס"ל אעפ"י שתחלת החדש עולה בסופו מ"מ אין סוף החדש עולה בתחלתו או שיש לחלק דלא שייך ק"ו לענין גמר יצירת הולד נמצא לפ"ז פליגי תוס' דר"ה עם תוס' דנידה:

ולולי דבריהם הייתי אומר שאין זה הכרח דודאי הלכה מקובלת בידינו יולדת לז' יולדת למקוטעי' דשיפורא גרים וה"ה בתחלתה וכן הי' הלכה למשה מסיני ומעתה פליגי ר' יהודה ס"ל דילפי מיני' דה"ה לכל מילי ומכ"ש ביולדת לט' דנילף לידה מלידה דתרי שיפורא גרים ואמנם מאן דפליג ס"ל היום דגלי גלי דוקא בז' גרים תרי שיפורא אבל בט' אפי' חד לא נמצא לענין שיהי' בן ח' ולא יהי' בן קיימא לענין זה לא אמרי' תרי שפורא גרים אבל להיות בן ז' אמרי' שפיר תרי שיפורא גרים:

ולפ"ז יצא לנו דבר מחודש אשה הנבעלת כ"ט סיון תוכל לילד בן קיימא מר"ח כסליו עד סוף טבת ובן ז' נקרא ולא בן ח' ונימול בשבת והוא דבר חדש ובזה מיושבי' דברי החלקת מחוקק שהקשה מש"ס כתובו' ל"ט ע"א דקאמר בשיתא ירחא מי קילדה ומאי קושיי' דלמא ילדה לחמשה חדשי' שלמים ושני ימים ותי' ז"ל דגם לענין סי' נערות ובגרות אמרי' תרי שיפורא גרים. ולכאורה מבואר דליתא ממה שהקשו תוס' נדה ס"ה ע"א ד"ה אלא וכו' שהקשו דה"ל לאוקמא עונה א' לפני נערות והשני' בתחלת נערות ושלישי ג"ח אח"כ וד' בסוף נערות ולפי הנ"ל לא משכחת לי' אמנם נ"ל דודאי למ"ד יולדת לט' אינה יולדת למקוטעי' ולא גרים שיפורא ולא ילפי' אפי' לידה מלידה מכ"ש דגם לענין נערות ובוגרת לא גרים שיפורא וא"כ קשה הוי לי' לאוקמי רבי כהנך מ"ד ובתלתא תלתא ירחי כק' תוס'. אמנם סתמא דתלמודא דכתובו' ס"ל כמ"ד גם לט' יולדת למקטועין ולרמב"ן הלכתא הכי ע"כ בעי הש"ס לאוקמי לרבא הכי ומקשה שפיר מי קא מיעברא. ומיושב נמי מה שהקשה אבן פינה ע"ש:

אבל יותר נראה דבלא"ה לק"מ ואעתיק לשון ריב"ש סי' תמ"ז על נדון זה ממש וז"ל לדבריך הי' לנו לחוש לזנות קודם שנושאי' וכו' אלא שאנן אנו תולי' לעולם בזנות כל שאפשר לתלות בבעלה אפי' על צד הרחוק שאין חושדין בכשרות ועוד דאשה מזנה מתהפכת וכו' וכ"ש באשה שהי' בחזקת כשרה שנשאי' והיא ברשות בעלה וכו' וכן י"ל כאן נמצא וכאן הי' ולא נאמר שזינתה קודם לכן וכו' עכ"ל. וא"כ תינח ביושבת תחת בעלה משא"כ בכתובו' דמיירי מזונה שזינתה אמרי' כבר נבעלת בתוך י"ב שנה בעילה אחרת קודם שבא עלי' זה ויהי' הוא פטור לגמרי' שהרי לא הי' בתולה ואם תאמר שזה מיעוטא שתתעבר בת י"ב עיי' יבמות י"ב ע"ב. מ"מ הא נמי מיעוטא שתלד לה' חדשים וב' ימים וקרוב לזה כ' מורי בהפלאה ולא נחית למ"ש:

העולה מכל הנ"ל דלא מיבעי' אם נבעלה ביאה שני' סוף סיון וילדה תחלת כסליו דתלי' בכשרו' אלא אפי' לא נבעלה אלא ביאה ראשונה בסיון מ"מ יפה כ' בס' נודע ביהודה דבזה"ז ליכא לסמוך אהך סברא ועוד דמיעוטא עכ"פ איכא ואין לומר א"כ ה"ל תרי רובא להחמיר רוב נשים אין מתעברות בביאה ראשונה ורוב נשים היולדת לז' אינן יולדת לה' חדשים מ"מ איכא כאן חזקת כשרו' וצדקו' דאתי' מכח רובא רוב ישראל כשרי' הם וחזקה כאן נמצא כאן הי' וחזקת הגוף דהשתא הוא דנבעלה וכדאי הם הגאונים הנ"ל לסמוך עלי' ואיתתא ובתה שתיהן כשרות ומ"מ אי הי' מזדמן ענין כזה באי' דאורי' שהוא מיד מזומן לפנינו הייתי מצריך עוד שיהוי ומיתון קודם גמר דין:

ומ"ש מעלתו לפי תי' מהרש"א ביבמות ל"ד ע"א דלאה לא נתעברה מביאה ראשונה שיעקב כבש מעינו בזה נתישב קו' מג"א שלא הי' ראובן מבני תמורה שאפשר שביאה ב' הי' בלילה אחרת ובפרט שיעקב שמר התורה ופירש מחמת דם בתולי' ולא בא עלי' עד אחרי טהרתה אלו דבריו הנה מהרש"א בעצמו לא כ' כן לקושטא דמלתא שהרי תוס' כ' ביבמות ע"ו שמיעכה באצבע ולא כתבו כן רק שהש"ס לא הו"מ להקשו' מלאה ומ"ש מעלתו שפירש מחמת דם בתולי' ליתא לפמ"ש הראשונים שקטנות הי' האחיות ולבן קבל קידושי' וא"כ זמנה עד שתחי' המכה ולא צריך לפרוש גם מ"ש להרוויח ק' מג"א ליתא דא"כ תקשי דה"ל בני שנואה אע"כ בלילה א' נתעברה קודם שהכיר בה:

ובחי' תורה כתבתי ליישב מ"ט נקרא ראובן כי ראה ה' ושמעון נקרא כי שמע ה' מה נשתנה מראי' לשמיעה אבל הענין מתחלה שנאה יעקב ופירש ממנה שלא לשמש עם השנואה עד שהוכר עוברה חזר לאהבתה וכמ"ש רמב"ן אך בני אדם הי' מלעיזי' לומר שהיא שנואה ולא האמינו שיעקב משמש עמה עד שנתעברה משמעון אז הוברר שיעקב אינו שונאה שאילולי כן לא הי' משמש עמה והא"ש בתחלה אמרה ראה ה' בעניי זו פרישו' ד"א ע"כ נתן לה הריון בלילה הראשונה ומן אז לא שנאה בעלה עוד ולא ראה ה' דבר אך שמע בני אדם מדברי' מוזרת בלבנה לאמור שנואה היא זו ויען שמע ה' כי שנואה אנכי ע"כ נתן לי בן שני לברר לכל כי אהובה היא ואסיים באהבה רבה ואחתום בכל חותמי ברכות. פ"ב יום א' יו"ד טבת תקע"א לפ"ק. משהק"ס מפפד"מ:

תשובה ז

שלום וכ"ט לידידי הרב המופלג הישיש המופלא כבוד מה"ו דוד כ"ץ נ"י אב"ד דק"ק רעטא יע"א:

גי"ה הגיעני ע"ד כהן שידך נערה שהיתה רחוקה ממנו ט"ו פרסאות ולבסוף באתה אל מקומו ואחר זמן נשאה כדמו"י ולאחר ב' חדשי' ילדה בן קיימא וכבר חי' שלשי' יום והיא והוא מודים שהולד ממנו כי אמר בא עלי' בהיותה משודכת לו בכ"ח בניסן והיא ילדה בשלשים של כסלו שהוא א' דר"ח טבת ויש מערערי' ואומרי' שלא באו זה לזה אלא בד' אייר אלו דבריו:

הנה לדברי המערערי' הוא בן ח' מכל צד אפי' נימא שיפורא גרים ויולדת למקוטעין וא"א שיחי' שלשים אם לא ע"י דנאמר אשתהי' וכהרמב"ם דפסק כרבה תוספאה יבמות פ' מ"מ לא נאמרו דברי' אלו אלא להחזיק אשה בכשרות דלא נימא זינתה עי' ריב"ש סי' תמ"ו ומהרי"ק שרש ק"ג אבל הכא נימא דאפקרה נפשה מקמי' הכי כי היכי דאפקרה לגבי המשודך וכיון דאמרה מיני' הוא ולהנ"ל זה הוא שקר ה"ל כלא נבדקה וקשה להתיר לכהן דאע"ג דאם נישאי' לא תצא אפי' ברוב פסולי' מ"מ בעי' שתאמר לכשר נבעלתי והכא לא אמרה מידי דבדיבור' מיני' אתחזק שיקרא כל זה לפי דברי המערערי' אבל לפי מכתבו המה רק מערערי' ולא הכחשה גמורה שהרי הוא נאמן על עצמו לאמור שבא עלי' שלהי ניסן דה"ל ט' חדשים למ"ד שיפורא גרים אע"ג דקשה עלי מאוד להכניס עצמו בהיתר זה לכהן דמהרי"ט ח"ב סי' ט"ו והגאון עצי ארזים בסי' ד' והגאון בי' מאיר בתשובותיו סי' י"א כולם מפקפקי' על דינו של מהר"י מינץ מ"מ רבו גם החולקי' ומקילי' ושם בבית מאיר נחלקו עליו הגאון מה' טעבל אב"ד דק"ק ליסא אז והגאון מהר"מ ברבי ז"ל וכ' שעשה מעשה להל' ומי יכוף להוציא נגד הגאונים והכרעת רמ"א:

ואין לי לחדש דבר אך מ"ש חלקת מחוקק סימן ד' סעיף י"ד הנ"ל מכתובת ל"ט ע"א ותי' דגם לענין סי' בגרות אמרי' שיפורא גרים וב"ש כ' דאין משמע כן מרמב"ם בודאי כן הוא שהרי הרמב"ם הוא מהסוברי' כחסידי' הראשונים כמבואר בסי' ק"ג בב"ש ובהריב"ש סי' תמ"ו ואפי' למ"ש הב"ח שם לחלק בין יולדת לט' ליולדת לז' מ"מ כיון דאפי' לידה מלידה לא ילפי' למימר שפורא גרים מכ"ש דלא נילף סימני נערת ובגרות מיניהו אבל לרמב"ן דס"ל אפי' ביולדת לט' יולדת למקוטעין כמבואר בריב"ש שם וכהבנות האחרונים המקילי' הנ"ל דגם שיפורא גרים נ"ל ה"ה בסימני בגרות וכדאי' להדי' בירושלמי אסימני' לאל גומר עלי. וגם עצי ארזים מייתי זה אלא שכ' רא"ה בבד"ה בהלכ' וסתות מייתי בשם רמב"ן דלא אמרי' בוסתות שיפורא גרים ואין ראי' מוסתות דתלי' כל אשה בטבעה ומזגה וזמנה אשתנה לפי האדם והמקום והזמן אבל דברי' שהטבע קבוע בהם כגון סי' נערות ובגרות ובתולי' חוזרי' וירחי לידה כנ"ל וא"כ כיון דהש"ך סי' קפ"ט ס"ק י"ג החליט כהרשב"א דאפילו לענין וסתות שיפורא גרים כ"ש לענין ירחי לידה וסי' גדלו' ומה שהקשה ב"ש מש"ס ר"ה י"א ותי' דלמסקנא לא אמרי' אותה שנה מעוברת היתה הקשה בית מאיר הא בריתא תנא אותה שנה מעוברת הי' לק"מ דבריתא אתי' כחסידי' הראשונים ואנן מסתמא דתלמודא בעי' לאקשוי' ועל זה יפה כ' ב"ש דלמסקנא לא צריכי' לזה ודלא כהך בריתא:

ובס' אבן פינה הקשה אתירוצו של הח"מ מתוס' ר"פ התנוקו' ד"ה אלא דיהיב וכו' מבורר דששה חדשים שלימי' המה בין נערות לבגרות ולא סגי' בה' חדשים ויום א' ולפע"ד ולטעמך בלא"ה דברי ח"מ צ"ע אפי' נימא שפורא גרים היינו אי מייתי סי' בגרות בתחלת החדש הששי נימא שיפורא גרים ולא הוה תוך זמן אבל בלא סימנים בודאי לא נעשי' בוגרת עד אחרי ככלות ששה חדשים שלימים וגם אז יש פוסקי' שצריכי' סימנים אבל בכניסת החדש הששי בודאי אין ה"א דבלא היכר סי' תהי' בוגרת ע"י שיפורא וכן נמי לע"ד למ"ד שיפורא גרים לענין לידה אם נבעלה סוף סיון אם תלד בכסליו נאמר שיפורא גרים וגם אם לא תלד אז ותלד בטבת נמי ניחא ולא נימא שלפי שיפורא הוא חדש השמיני דדיו דאי ילדה ניתלי בשפורא ואי לא ילדה נמי א"ש והוא נכון ובתשוב' אחרת הבאתי ראיות לזה והכי נמי בסימני נערות ובגרות ואם כן דברי ח"מ תמוהי' בכתוב' ל"ט מתה ולא הביאה סי' בגרות ואיך נימא שיפורא גרים ועכצ"ל דס"ל דהלידה הוה כסי' בגרות ואי לא שיפורא גרים הוה כתוך זמן ואי שיפורא גרים ה"ל בוגרת משעת לידה קודם מותה ושפיר פריך ש"ס התם ויש לזה פנים בדברי חי' הרא"ה בכתוב' שם וא"כ ממילא לק"מ מתוס' דנדה פ' התנוקו' הנ"ל דהתם לא הביאה סי' לא שייך שיפורא גרים:

והריב"ש נדחק מאוד להרמב"ן דס"ל יולדת למקוטעין ושיפורא גרים א"כ מאי אמרי' בבריתא דיבמות פ' ע"ב איזהו בן ח' כל שלא כלו לו חדשיו ונדחק שלא כלו לו חדשי גידול היינו ח' דחדש הט' היינו חדש הלידה ולא חדש הגידול ודוחק ולפע"ד לפי' קמא שבתוס' נדה ל"א ע"א דמלשון חדשה מוכיח דשיפורא גרים וכן מביא הוכחה זו בירושלמי א"כ י"ל גם בהך בריתא תני' כל שלא כלו לו חדשיו משמע המבוררי' לו ושיפורא גרים וא"ש בפשיטו' וא"כ גם ח"ק ורבי ורשב"ג ס"ל שיפורא גרים כר' יהוד' והכלל אסיים כמו שסיים הריב"ש הנ"ל המיקל יש לו עמוד לסמוך והמחמיר תע"ב ואחתום בברכה א"נ. פ"ב כאור בקר ליום עש"ק ה' שבט תקפ"ו לפ"ק.

משה"ק סופר מפפד"מ:

תשובה ח

שלום וכ"ט לידידי הרב המאה"ג המופלא ומופלג כבוד מה' ישעי' נ"י אב"ד דק"ק טאפילשאהן יע"א:

ע"ד ישראל שדר בין האומות יחידי ובתו נתקשרה בקשר שידוכי' עם כהן א' ויצא עלי' קול שהרתה לזנות ושילדה והיא ואבותי' מכחישי' ואומרי' שמחמת חולי נתעכב וסתה איזה חדשים ועי"ז הוציאה גוי' א' שם רע הנ"ל ומעולם לא זנתה ולא נגע בה אדם ועתה הגיע תור נישואי' לכהן בקש מעלתו להודיע דעתי הקלושה:

במס' גטין פ"ט ע"א אמרי' יצא עלי' שם מזנה אין חוששי' לה פי' לפוסלה לכהן דפריצותא בעלמא חזו בה כפירש"י שם ואמנם בסוטה כ"ז ע"א אמרי' ישא אדם בת דומה ואל ישא דומה משמע דחיישי' לקלא וקו' זו הרגיש ב"ח סי' ד' סעי' י"א ומיהו לפירש"י סוטה דאל ישא דומה עצה טובה בעלמא הוא ולק"מ אך מהתוס' שם משמע דמפרשי' לי' כמו שפי' רמב"ם בזונה ולכהן לכן כ' שאם הי' קלא דלא פסיק אפילו בדיעבד אם כנס יוציא אלא דמיירי בקלא דפסיק ע"כ לכתחלה לא יכנוס ועיי' מהרי"ט ח"ב תשו' השייכי' לא"ע סי' ט"ו ועיין שבות יעקב ח"ב סי' קמ"ג וא"כ קשי' הא מזנה אין חוששין לה אפי' בקול המוחזק בב"ד וכמ"ש ב"ש סי' וי"ו סק"ל ואמאי נימא דבדומה אפי' כנס יוציא ולפע"ד לק"מ דוקא יצא שם מזנה היינו פלונית זינתה אע"ג דהקול הוחזק כך בב"ד ולא פסיק נמי מ"מ אמרי' הקול אמת דחזו בה פריצות ושגעונות ובלשון המוזרת בלבנה קרי להו מזנה וה"ל קול ושוברו עמו ועיי' ט"ז סי' ד' סק"ז אבל התוס' מפרשי דומה ובת דומה שיצא עלי' קול שראו דבר כיעור דספ"ב דיבמות רוכל יוצא וחוגרת בסינר דכיון שיצא קול מבורר שכך וכך נעשה מעשה אין לתלות בפריצות בעלמא דוקא לשון מזנה יש לפרשו פריצות חזו בה אבל לא במפורש דברי' ברורי' והא דאמרי' בברייתא דגטין פ"ט ע"א הנ"ל בעולה אין חוששי' לה התם לא משום דתלי' בפריצות בעלמא דלישנא דבעולה משמע שראו שנבעלה אלא התם מיירי שאין הקול הוחזק בדיני ומיהו ברש"י בגטין ד"ה בעולה לא משמע לחלק בכנ"ל ורש"י לטעמי' דפי' דומה עצה טובה בעלמא אבל להתוס' יש לפרש כנ"ל. א"נ י"ל גם בעולה איכא למיתלי' בפריצות בעלמא אומרי' שנבעלה אבל רוכל יוצא וחוגרת בסינר גרע טפי שאין שום אמתלא לפרש אלא בדבר כיעור שראוי' לאוסרה לכהן וא"ש:

תוכן העניינים

שו"ת חתם סופר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה