שות חיים וחסד· רבי חיים יצחק מוסאפיא
וחסד סימן יא
בענין דבר הבא מחוץ לתחום ביום טוב. ואמירה לגוי. שאלה הוה עובדא כי ביום טוב שחל בע"ש הביא גוי א' ספינה מלאה דגים מחוץ לחתום כדי. למכור בשוק ומתוכה הפריש נדבה והביא דורון ותשורה לאוהביו מבני ישראל והוא מסיח לפי תומו אמר כי מאתמול ניצודו והכי נמי מסתברא כי ממקום שבא ארחין רחיקא מעתה שואלין ודורשין אי מצו למכלינהו ביום השבת שלאחר י"ט ואי בעו להמתין בכדי שיעשו ואת"ל דלדידהו אסירי אי שרו לאחרים ואי אחרים נמי צריכים להמתין בכ"ש או לא יורנו המורה דברים על בוריין לדעת מה יעשה ישראל כי הוא דבר מצויי"ן . דשכיח כמה זמני דעבידי ציידין להביא מצדיין. ותהי משכורתו שלימה על הברכ"ה העליונה מן צלילן מיין דכיין. עוד זאת אגיד כי נשאל נשאלתי מאיש א' אשר עבר בשוק ביום השבת וא"ל לגוי א' הנוהג למכור דגים אין לי מה לאכול בלילה הזאת וגוי זה אין דרכו לצוד דגים וגם אינו מצוה לדייגים שיצודו לו אלא זה דרכו תמיד כל הימים לקנות מהציידים מהמוכן להם והוא מרויח בהם. והנה בליל מוצאי שבת הביא לישראל ההוא דגים. ונדמו לו בעין ראותו שמתוך התחום הם ונסתפק אי שרי ליה למכלינהו מיד בלי המתנת בכדי שיעשו גם אם איכא נדנוד עבירה על אותן הדברים אשר דיבר לגוי יודיענו ארח חיים:
תשובה הלא קו"ל האר"ש טובים השנים. שואלי"ם הלכו לקראת חכם רח"ם. רחמתי"ם. ואנן מה נענה כי טרידא דעתאי ומה מני יהלוך לדבר דבר אחת ושתים. אמנם א"א לומר ונקה כי מצותו עלי חובה וחיובא רמיא עלי חיי"ם שנים. ואבא היום אל העין להתבונן בדברי פוסק"י צדקה לנו לעינים. ויקדים קנ"ה פלפל"ת כל שהוא על דבריהם דרבנן ובתר כן עלה נעלה לענין דינא כאשר יורוני מן השמים בס"ד. הנה בר"פ אין צדין אמרי' אמר ר"פ הלכת' נכרי שהביא דורון לישראל בי"ט אם יש מאותו המין במחובר אסור ולערב נמי אסורין בכדי שיעשו ואם:
אין מאותו המין במחובר תוך התחום מותר חוץ לחתום אסור והבא בשביל ישראל זה מותר לישראל אחר ובפירוש דברי ר"פ הללו נחלקו רבוואתא רש"י וכמה גאוני עולם קיימי בחדא שיטה והתוספות ודעימייהו בשיטה אחריתי והנה חילוקי הדינים דנפקי מינייהו ביארם באורך הרא"ש בפסקיו. והיינו דלרש"י דפירש דטעמא דבעינן להמתין לערב בכדי שיעשו הוא משום שלא יהנה ממלאכת שבת א"כ אסור לו ולאחרים עד כדי שיעשו ברם בליל י"ט שני אחר שיעור כדי שיעשו שרו באותו לילה ולר"ת דהוי הטעם משום גזרה שמא יאמר לגוי להביא לו בי"ט כדי לאכול לערב מיד א"כ אסורים נמי בליל י"ט שני עד ליל מוצאי יום טוב בכדי שיעשו וכתב הרא"ש שם דלר"ת לא תיקשי דא"כ הו"ל לרב פפא לומר דליש' אחר שרי כמ"ש אחר כך בבא מחוץ לתחום די"ל דכיון דבו ביום אסור לכל בשביל שעה מועטת דכדי שיעשו לא חש להאריך עכ"ל. וחזיתיה למהרש"א בח"ה שנתקשה בדברי הרא"ש וז"ל ואין דבריו מובנים לי כיון דלשיטת התוס' אסור גם ביום ב' בכדי שיעשו אין זו שעה מועטת להתיר ליש' אחר כל י"ט שני ועוד מאי ק"ל דהול"ל ומותר לישראל אחר גבי יש במינו במחובר וכו' דהא איכא למימר דקאמר לה בסוף דבריו וקאי אתרווייהו דכה"ג כ' הרא"ש גופיה לקמן גבי בכדי שיעשו דאי הוה קאי נמי אחוץ לתחום לימא ר"פ בכדי שיעשו בסוף דבריו והוה קאי אתרוויהו וצ"ע עכ"ל ולע"ד נר' ליישב דעת הרא"ש והוא במה שנדקדק בדבריו דכי מייתי פי' ר"ת לא קא מפרש דלערב בכדי שיעשו דקאמר ר"פ היינו לערב דראוי לעשותו וכאשר כתוב ומפורש בדברי התוס' ד"ה ולערב וכו' ע"ש נראה מזה דהרא"ש לא מפרש הכי לדעת ר"ת אלא ס"ל דלעולם לערב דקאמר ר"פ היינו ודאי לערב של י"ט שני דהיינו ליל מוצאי י"ט שני דהכי הוי פשט דברי ר"פ ואם כן ר"פ קאי בי"ט שני אלא דאנן גמרינן מיניה דה"ה הכא ביום טוב ראשון צריך להמתין עד מוצאי י"ט שני והכי עדיף ליה לפרושי דברי ר"פ דקאי בי"ט שני אף ע"ג די"ט סתמא קאמר טפי מלפרושי דבערב בכדי שיעשו היינו בערב הראוי לעשות וה"נ דייק לישני' דהרא"ש דכתב ור"ת פי' הטעם דצריך להמתין לערב בכדי שיעשו משום גזרה שמא יאמר לנכרי להביא לו בי"ט כדי שיאכל לערב מיד נמצא דעיקר הגזרה קאמר ר"פ היינו כדי שלא יאמר לו להביא לאכול לערב מיר אם כן מנ"ל לגזור עוד שמא יאמר לו בי"ט ראשון כדי לאכול בי"ט שני והכי הו"ל להרא"ש למימר כמ"ש התוס' לפי' ר"י דהטעם הוא דגזרי' שמא יאמר לגוי לך ולקט וע"ז שייך שפיר למגזר בכל ענין גם שמא יאמר בי"ט ראשון לאכול בשני וא"כ יהיה אסור עד ליל מוצאי י"ט שני כי ע"כ נלע"ד דאפשר לומר דר"י ור"ת בשגם מודים לענין דינא מ"מ חלוקים הם בפי' הסוגיא דר"י סבר דהגזרה היא שנוא יאמר לגוי לך ולקט ור"פ קאי בי"ט ראשון וביאור דבריו דאסורים נמי עד הערב דראוי לעשות מיהו ר"ת מפרש דר"פ קאי בי"ט שני ואסר עד לערב בכדי שיעשו משו' גזרה שמא יאמר לגוי להביא לו לאכולל ערב מיד וממילא. שמעי' לפי"ז דאם הוא ביום טוב ראשון אסור עד מוצאי י"ט שני דהא איכא למגזר נמי שמא יאמר לו היום כדי. לאכול למחר וא"כ לפי' ר"ת שפיר משני הרא"ש דבשביל שעה מועטת דכדי שיעשו לא חש ר"פ להאריך דכיון דר"פ קאי בי"ט שני. א"כ שייך שפיר לומר דלא חש להאריך ועיקר מה שאנו גוזרים בי"ט ראשון עד מוצאי י"ט שני אינו מפורש בדברי ר"פ וכדאמרן. ומה שהקשה עוד מהרש"א דלימא דמ"ש ר"פ ומותר לישראל. אחר גבי הבא חוץ לתחום קאי אתרווייהו וכמ"ש הרא"ש לקמיה גבי בכדי שיעשו הא נמי לא תברא לע"ד ושניא היא מדלקמן דכתב הרא"ש דהכא כיון דאיכא למימר דטעמיה דר"פ הוי משום שלא יהנה ישר' ממלאכת שבת כדפירש"י וא"כ תצא דינא דלישר' אחר נמי אסיר א"כ אי ר"פ סמיך אמאי דקאמר בסוף גבי חוץ לתחום לאו בר סמכא הוא די"ל שפיר דהתם דהוי טעמא משום גזרה וכדפי' רש"י נמי לקמן משו"ה בישראל אחר לא שייך למגזר ברם ביש במינן במחובר אנו אומרים דלהכי לא אמרו ר"פ התם משום דאין התר לישראל אחר דלכל אסור כדי שלא יהנו ממלאכה י"ט ברם לגבי בכדי שיעשו כיון דבאיסור בא מן התחום דקיל טפי הוה קאמר ר"פ דאסור בכדי שיעשו מכ"ש לגבי נחלש בי"ט דאסיר והדעת נותנת דקאי אתרווייהו והוה אסרי' ודאי בשניהם:
והנה מדברי הרא"ש נראה דלא הכריע הלכתא כמאן אי כרש"י או כר"ת וכן הטור סי' תקט"ו מייתי לשתי הדעות ולא הכריע אמנם מרן בב"י כתב דנראה הסכמת הרא"ש כר"ת והוא ז"ל מסיק לדינא כרש"י ודעימיה וכן פס' בשלחנו הטהור אמנם מור"ם כתב דבני אשכנז נהגו להחמיר כר"ת ולהמתין עד מוצאי י"ט שני אם לא לצורך י"ע לאורחים וכיוצא ע"ש. וחזיתיה להרב ט"ז ארוכה לו עלתה ע"ד רש"י ור"ת והרא"ש ומידי עברי בדברי קדשו רחש לבי כמה הרגשות על דבריו ואולם זה חזיתי דכבר קדמוני רבנן הרב מטה יהודה והרב נהר שלום ולכן לא אעלה בכתב כי אם ב' ג' גרגירים מאשר נתחדשו אצלי אחרי רואי דבריהם דרבנן. הנה ראיתי להרב מטה יהודה שכתב ע"ד הט"ז בריש דבריו שהביא. דברי התוספות בעירובין שכתבו דלרש"י נמי אם עשה הגוי בשביל עצמו א"צ להמתין בכדי שיעשו וכתב דזה דלא כמשמעות הרא"ש ועוד דלרש"י אין חילוק ועלה פליג הרב מ"י. וכתב דגם הרא"ש והטור מודים דכן היא דעת רש"י לחלק בין עשה.
הגוי לצורך עצמו לעשה לצורך ישראל ולאו דוקא מ"ש כן לדעת ר"ת. וכן דעת מרן בב"י הגם לרש"י יש חילוק וגם רבינו יהודה דכתב דגם אם עשה הגוי לצורך עצמו בעי' בכדי שיעשו היינו לדעת ר"ת אבל לרש"י לא אמרה ארם מעולם וסיים דכן דעת הרב ט"ז לקמן סוף ס"ק ג' שכת' ואין זה לדברי הכל. ונראה דהוא ט"ס וצ"ל ודין זה סברי הכל עכ"ד ולע"ד תמהני מי הכריחו ליכנס בדוחק רב לומר דהרט"ז הדר ביה ממ"ש לעיל. ועוד זאת יתירה להגיה בדבריו והדבר ברור דסברת הט"ז בס"ק א' דהטור והרא"ש ס"ל בדעת רש"י דבעי' בכל גוונא בכדי שיעשו בזו סליק ונחית הרב לקמיה בס"ק ג' שכתב ואין זה לדברי הכל פיר' דלדעת מרן והתוס' הוי הכי לס' רש"י ברם להטור והרא"ש מאן דפוסק כרש"י יש לו להמתין בכדי שיעשו גם אם עשה הגוי לעצמו ולפי הנחת הר' הנז' ודין זה סברי הכל לא יכון דהרי ר"י ס"ל בדעת ר"ח דבהא נמי בעי' בכ"ש ובשגם יש ליישב זה אמנם האמת יורה דרכו דא"צ לדחוקי נפשי בתרתי ולמימר דהדר ביה הט"ז וגם להגי' בדבריו אלא תיקום אדוכתיה הענין והלשון כדכתיבנא. וע' בדברי מרן ב"י דנראה דגם הוא הבין מסתמות דברי הרא"ש דדוקא לדעת ר"ת הוא דלא בעינן בכ"ש כשעשה הגוי לעצמו אלא דלא ברירא ליה מלתא למימר בהדיא דהרא"ש ס"ל בעד רש"י דבעי' בכ"ש בכל ענין ובהכי יש לצרד בדברי מרן במ"ש בתר הכי שם ע"ד האגור דתלה ההיתר בדברי רש"י ע"ש ודוק כי לקצר אני צריך: עוד ראיתי להרב מטה יהודה נתלבט הרבה בדברי הט"ז תחילה וסוף במ"ש דמבשל בשבת היינו נכרי המבשל לישראל ולר"ת לא גזרי' שיאמר לו לבשל לו בשבת וע"כ בבישול שרי לאכול מיד במוצאי שבת ולא בעי' בכדי שיעשו והקשה דמנ"ל להרט"ז למימר בעד הרא"ש דהוא מחלק לסבר' ר"ת בין בישול לשאר מילי דאכילה דבכל מידי דאכילה בעי' בכדי שיעשו משום גזרה שמא יאמר לגוי לעשותו בשבת כדי לאכול מיד בלילה לא כן בבישול דהיא חששה רחוקה שיאמ' לו לבשל בשבת והלא דברי הרא"ש ברורים דעל ישראל המבשל בשבת בשוגג קאי דשרי מיד בלילה דע"ז הוא דהק' ר"ת לפירש"י ועלה הניח הרא"ש מונח קיים דלר"ת ניחא דלא שייך למגזר שיאמר ישראל לחבירו שיבשל לו בשבת ובריש דברי הט"ז רצה להגיה כדי ליישב דבריו אכן הוקשו לו סוף דברי הט"ז דנראה בהדיא דהבין דברי הרא"ש דעל גוי המבשל קאי ודחה דברי הט"ז ופי' דברי הרא"ש דבישראל קאי אבל נכרי שבישל לישראל בשבת ודאי דלכ"ע בעי' בכ"ש בכל מילי עש"ב. והאמת דלכאורה דברי הט"ז קשים לשמוע דמי הכריחו להבין כן בדברי הרא"ש ולחלוק עלינו. את השוין בין בישול לשאר מולי. ברם לפום ריהטא נלע"ד דהט"ז דייק לישניה דהרא"ש דלכאורה אין מוכן לדבריו דבריש מלתיה ראו הביא לנו קו' ר"ת על פירש"י מההיא דאמרי' בשבת דהמבשל בשוגג יאכל מיד לר"מ ואפי' לר"י יהיב טעמא משום דקנסי' שוגג אטו מזיד ולא משום שלא יהנה ממלאכת שבת ותריץ יתיב בעד רש"י דיש ליישב דיותר החמירו בנכרי שעשה לצורך ישראל ממה שעשה יש' בשוגג דמלתא דלא שכיחא לא גזרו נמצא מזה דהרא"ש ס"ל דגם רש"י אזיל ומודה דהמבשל בשבת בשוגג לא בעי להמתין בכ"ש וא"כ אפוא מאי האי דכ' הרא"ש בתר דמייתי פי' ר"ת ופירש חילוקי דינים שבין פי' רש"י לפי' ר"ת סיים בזה. ולפי' ר"ת המבשל בשבת א"צ להמתין לערב בכדי שיעשו דהכא ליכא למגזר מידי והלא לפי מ"ש הוא לעיל גם לרש"י דינא הכי הוא וכ"ע מודו דהמבשל בשבת א"צ להמתין בכ"ש וכן דאיתי להרב מטה יהודה שם שהרגיש בסתירת דברי הרא"ש ונדחק טובא ע"ש ונראה דהר' ט"ז מזה הכריע דס"ל להרא"ש דלענין ישראל המבשל בשבת כ"ע מודו ובין לרש"י בין לר"ת יאכל מיד בליל מוצאי שבת אמנם בנכרי המבשל לישראל בשבת חלוקים הם רש"י ור"ת דלרש"י אסור עד כ"ש כדי שלא יהנה ממלאכת שבת דדוקא גבי ישראל המבשל לא גזרו רבנן שלא יהנה ממלאכת שבת משום דלא שכיח אבל לא בגוי מיהו לר"ת דטעמא הוי שמא יאמר לגוי לעשות אותה מלאכה בשבת לדידיה יש חילוק בין בישול לשאר מלאכות והן אמת דלהרא"ש מנ"ל לחלק בהכי ולא שוויי פלוגתא בין רש"י לר"ת. אמנם הרב ט"ז מתוך דברי הרא"ש דלא ליהוו סתרא"י הבין כן בפשיטות וגם הוא נגרר אחרי הרא"ש בזה וגם עפ"י דרכו דמיישב דברי רש"י זו הלכה העלה דלרש"י יש חילוק בין ישראל המבשל בשוגג לגוי המבשל בשביל ישראל ע"ש במסקנא דמלתיה דהסביר טעם לרש"י בחילוק זה:
ואולם כשאני לעצמי נלע"ד דדברי הרא"ש מיוסדים על פי דברי התוס' בפרק בכל מערבין דשם הביאו קו' ר"ת על פי' רש"י מההיא דמבשל בשבת ומתרצים כתירוץ הרא"ש בעד רש"י ובתר הכי מייתו פיר"ת בשם כה"ג וכת' על זה ומבשל בשבת א"ש דיאכל דליכא למגזר אטו שמא יבשל בשבת ונראה מלשונם דכונתם לו' דלהך פי' סוגיא דשבת אתיא שפיר נמי מעין מה שאמרו לפירש"י והיינו דליכא למגזר גבי ישראל שיבשל בשבת. ואם כן נלע"ד דהיא גופה כונת הרא"ש כנודע דרוב דבריו מיוסדים על אדני התו' וכונתו ברורה דמ"ש ולפיר"ת המבשל בשבת וכו' לא אתא למימר דעוד יש חילוק דין בין רש"י לר"ת אלא אתא לאסבורי טעמא לפי' ר"ת גבי מבשל אמאי לא בעינן בכ"ש וניחוש התם נמי שמא יאמר לישראל חבירו שיבשל ולזה אמר דהא ודאי מלתא דפשיטא דלא שייך למגזר מיד בהא דח"ו דניחוש שיאמר לישראל ואפילו אם יאמר לו מי ציית ליה וכן מבואר במרדכי דיהיב טעמא לפיר"ת אמאי מבשל בשבת לא גזור רבנן שמא יאמ' לבשל וביאר הטעם כדאמרן דלא חשידי ישראל בהכי עש"ב. ובזה אין אנו צריכים לא לדברי הט"ז ולא למה שנדחק הרב מטה יהודה ז"ל.:
והנה ראיתי להרב מטה יהודה שכ' דלדעת רש"י היכי הוי קושטא דמלתא דמבשל בשבת בעי' בכדי שיעשו וכן הוא מבו' בפירש"י בגיטין ובפ"ק דחולין לדברי רבי. יהודה דבמזיד לאחרים ובשוגג בין לו בין לאחרים בעי' המתנה בכ"ש וכ"כ מרן בב"י א"ח סימן שי"ח דלרש"י והרמב"ן בעי' במבשל להמתין בכ"ש וה"נ כתב לעיל הרב מטה יהודה דקושיית. ר"ת על רש"י אינה קושיא דהא לשיטת רש"י כן הוא האמת דבעי' במבשל להמתין בכ"ש וא"צ למ"ש הרא"ש בפרק אין. צדין אליבא דרש"י עכ"ד. ובאמת כי אנכי עמדתי מרעיד בראותי דברי רש"י בחולין כי הרואה יראה שם דרש"י נרגש מההיא דפי' במסכת י"ט דבעינן בכדי שיעשו בדי שלא יהנה ממלאכת: י"ט ושם נותן טעם לשבח בין לסב' ר"מ בין לסב' ר' יהודה ע"ש. ומעתה יש לתמוה על התוספות והרא"ש דמקשו על פי' רש"י דעירובין ומתרצים אליביה ואיך לא ראו פירש"י בחולין וגטין. דפירש בהדיא דבעי' בכ"ש גם במבשל והיכי מסקי אליביה דרש"י דשאני גבי מבשל דלא בעי' בכדי שיעשו הפך דברי רש"י גופיה. גם באמת על רבינו רש"י ק"ל תרתי חדא דדבריו בחולין קשיין טובא דהוו הפך הש"ס בגיטין דהתם אמרינן דרבי יהודה קניס שוגג אטו מזיד ורש"י מסיק התם איפכא ע"ש. ועוד נבוך אני בזה כי אנכי הרואה דדברי רש"י ז"ל סתרא"י נינהו ממ"ש בחולין שם למ"ש בכתו' דל"ד דבחולין פירש דלסברת ר"מ במזיד לא יאכל הוא בו ביום אבל לערב יאכל בכ"ש ואילו בכתו' פירש לר"מ במזיד לא יאכל הוא עולמית ועלה בדעתי לבא לכלל יישו"ב בהעמיק בעמקה של הלכה אמנם הדברים ארוכים ולא עתה ע"ט האסף אשובה אראה בס"ד.:
שוב אשוב לדברי הרב ט"ז דחזיתיה לה' מטה יהודה מה שנתקשה בדבריו במאי דהק' על ר"ת מדאמרי' בעלמא גזרה לגזרה לא גזרינן גם במה שהרכיב הט"ז לדעת רש"י ענין המוקצה עם איסור הנאת מלאכת שבת ובקושטא כי דברי הט"ז תמוהים בזה וכן נתקשיתי בעניי מידי עברי בדבריו וכזאת וכזאת הק' עליו הרב נהר שלום ע"ש וכעת צ"ע. עוד ראיתי להרב ט"ז מה שהאריך בכונת דברי מור"ם במ"ש דנוהגים להחמיר אם אינו לצורך י"ט לצורך אורחים וכה"ג וכו'. וגם הרב מג"א עמד בזה ושם דרך לו דרך אחרת בהבנת מהרש"ל ודלא כמרן הב"י ע"ש. ולעד"ן דבהבנת מרן בב"י הכי משמע בהדק הטב דברי הגאון הרב תה"ד דמיניה הוי שרש דברי הגהה זו ואילו מור"ם היה מבין בכונת התה"ד בדרך אחרת ממה שהבין מרן הב"י הי"ל לגלות דעתו ויודע דרכיו בדרכי משה כי ארחיה. ולכן נראה דמ"ש מור"ם לצורך אורחי' וכה"ג היינו כגון אורחי' דאתו ליה באקראי ובכה"ג היינו שכניו אם אירע להם אונס שנאכל או שנאבד להם תבשילם וכיוצא ולעולם כל ההתר הוא למי שלא הובא בשבילו. והרב נהר שלום רצה לפרש עפ"י דרכו דמור"ם מפרש דברי התה"ד דלא כמרן ולע"ד אין נ"ל כן וראיתי להרב מטה יהודה דגם הוא נר' שדרך בדרך זו והנאני:
הא מיהא לדידן דנקטינן כפסק מרן גוי שהביא דגים בי"ט שני וניכר שניצודו מאתמול מותרין מיד אם הם בתוך התחום ואם הם מחוץ לתחום שרו למי שלא הובאו בשבילו וכמבו' בש"ע סי' תקט"ו ס"ג. ובכן אבא נא אבוא לנ"ד דגוי הלזה שהביא דגים בי"ט שני שחל להיות בע"ש הוא מסל"ת שניצודו מאתמול והנה זאת שמענוה מדברי מור"ם סי' הנז' דגוי מסל"ת שלא נלקטו וניצודו היום נאמן והיינו. משום דאיסור דרבנן הוא וכמתבאר מדברי מור"ם סי' תקי"ג ס"ו וע' בי"ד סי' ט"ו וי"ז ובאחרונים. וכן הוא מסקנת. רוב הראשונים והאחרונים דבמידי דרבנן במקום דליכא למיחש דלהשביח מקחו אומר כן נאמן. ונראה דאף למאן דמחמיר וס"ל דאפילו במידי דרבנן אין גוי מסל"ת נאמן דדוקא בעדות אשה הוא דמהימן אבל במידי אחרינא לא בנ"ד מודה דיש להאמינו כיון דיש ידים מוכיחות שלא ניצודו היום דארחא רחיקא ובכה"ג לכ"ע נראה דיש לסמוך על דברי גוי מסל"ת. אכן אם יודע הגוי דאסור לישראל מה שניצוד היום הרב ט"ז חוכך בזה להחמיר. וראיתי להרב נהר שלום שכת' ע"ז וז"ל וע"ס תקי"ג ס"ו שאם הגוי מסל"ת על דג שהביא לישראל שמאתמול ניצוד והוא יודע שנולד אסור תלוי בפלוגתא והסכמת האחרונים דשפיר מקרי מסל"ת ושרי עכ"ל. ואנכי לא ידעתי היכן מצא כן באחרונים שם דהא התם על מ"ש מור"ם דנכרי המביא ביצים בי"ט ואמר מסל"ת דמאתמול נולדו מותר לסמוך עליו כתב הרב מג"א. ואם ידע הנכרי שנולד היום אסור לישראל אם מסל"ת אינו נאמן דמתכוין להשביח מקחו ואם הבצים של ישראל והגוי מסל"ת שנולדו אתמול. ויודע שנולד אסור לישראל ע' בי"ד סי' ס"ט דהפרישה וב"ח אוסרים וש"ך וט"ז מתירים עכ"ל הרי דגם הש"ך והט"ז דמתירים אינו אלא בבצים של ישראל מיהו בדגים שהביא גוי לישראל די"ל דלהשביח מקחו או' כן לא ולא מתוקם דברי הנה"ש אלא אם הגוי שהביאם לא אמר כלום וגוי אחר מסל"ת אמר דאותן הדגים מאתמול היו ניצודים בהא אה"נ דלדעת הט"ז והש"ך מותרים אע"ג דיודע הגוי דניצוד היום אסור לישראל והנה"ש קיצר את הרחב ולא פירש שיחותיו. ואולם נלע"ד דאף למאן דאסר בכל גוונא ביודע הגוי דנולד אסור היינו דוקא היכא דידעי' בבירור דהגוי ידע הא מלתא אבל מסתמא לית לן למיחש דהגוי יודע דבר זה. ולהשביח מקחו אמר כן אלא אדרבא נימא דכיון דדגים ובצים וכיוצא כשהם בני יומן עדיפי והגוי אומר דמאתמול הם אית לן טפי להא להאמינו כיון דמרע מקחו וא"כ בנ"ד דלא ידעי' בבירור דהגוי יודע דניצוד היום אסור לישראל וגם דמרע מקחו ועל הכל דאיכא אמדן דעתא וידים מוכיחו' דקוש' קא' הגוי דהרי בא ממקום דחוק נראה דמהימנינן ליה לכ"ע ואין חולק בזה. ואחרי כתבי ראיתי להרב נהר שלום סימן תקי"ג ס"ו דמחדש חדשים שתי הסברות הניתנות למעלה דאמרן בעניותין חדא דהיכא דאית לן קצת הוכחה דהגוי קושטא קאמר דמהימן ודאי לכ"ע אף להפר"ח ודעימיה דלא מהימני גוי מסל"ת אלא בעדות אשה ומייתי ראיה נכונה לסברא זו. גם את השני דכתיב' בעניותין דאף למאן דמחמיר היכא דידע הגוי דנולד אסור היינו דוקא אי ידעי' בבירור דהגוי יודע דבר זה ע"ש ושמח לבי:
ולפי האמור דהכא שפיר מהימנינן לנוי דמאתמול ניצודו נראה דשרי למכלינהו בו ביום לפי פסק מרן דהא ליכא בהו אלא איסורא דבאו מחוץ לחתום וכה"ג שרי למי שלא הובא' בשבילו וא"כ בכגון דא דהגוי הביא ספינ' מלאה דגים למכור בשוק ושוקי העיר מלאים דגים לא חשיב הובאו בשבילו לגבי אלו ששלח להם הדורונות דמסתמא אמרינן בשביל רוב העיר הביאם ואין:
סברא דהרבה לצוד כדי לשלוח דורונות הללו והו"ל כגוי המביא דגים למכור דאם רוב העיר גויים קנינן מיניה דאמרי' ודאי משום רובא הוא דציידינהו וכמ"ש בש"ע שם ס"ז וה"נ דכוותה הוא הלך לצוד בשביל רוב העיר אלא כי בראותו שעלת' מצודתו דגים הרבה. וגם העיר מלאה דגים רצה לתת מתנת חנם לישראל מכיריו ומיודעיו ומעין דוגמא לזה כתב המג"א ס"ק כ"ב בגוי הבא מן הכפר והביא דגים לעיר שרובה ישראל דיש להסתפק אי אמרי מסתמא צדן לצורך ישראל או אמרינן ניזיל בתר רובא דעלמא וצדן לצורך נכרים ואחר כך נמלך והביאם לכאן ואין כאן משום מחוסר צידה ונר' לי להקל עכ"ד ומינה יש ללמוד במכל שכן בנ"ד ובא וראה דהרב ב"ח סבר דנכרי המביא דורון לישראל לא אמרי' דודאי לקטינהו בשבילו אלא הוי ספק עד שיודע שלקטן בשבילו. והגם דהרב. מג"א ס"ק י"א חלק עליו מ"מ בנ"ד דליכא אלא איסור תהומין דאיכא כמה רבוואתא דסברי מרנן דלא בעי' המתנה בכ"ש בכגון דא נר' דיש לסמוך על הב"ח דכל דלא ידעי' בבירור דנלקטו בעד לא בעינן בכ"ש בצירוף טעמא שהביא למכור דמסתמא על דעת הרוב ניצודו. אמנם אם יהיה האופן דלא מייתי למכור ג"כ אין דעתי נוטה להתיר דגים שהביא גוי לדורון לישראל דהו"ל הובאו בשבילו מיהו בשבת שלאחריו יש להתיר דכיון דמהמנינן ליה לגוי דמאתמול ניצודו מטעמים שכתבנו לעיל וליכא אלא איסור דבא מחוץ לחתום הרי כבר פסק מרן בהדיא שם ס"ח דדבר הבא מחוץ לחתום שרי בשבת שלאחר י"ט או בי"ט ב' של ר"ה וטעמא משום דאף ע"ג דלענין מחוסר צידה הניצוד בי"ט ב' אסור בשבת שלאחריו שאני התם דכיון שאינו יכול לטלטלו בו ביום הרי הוקצה לשבת נמי דמגו דאתקצאי ע"ש בה"ש אתקצאי לכוליה יומא לא כן גבי הבא מחוץ לתחום והוא דבר שאין במינו במחובר דשרי לטלטלו בו ביום בתוך ד"א או בעיר מוקפת חומה או מבצר שהוקף לדירה וכמ"ש מרן בש"ע ס"ה וה"נ לאחרים שרי בו ביום באכילה ואם כן בנ"ד נמי הוי דכוותה דמותר לטלטלו וכו' ושרי למי שלא הובאו בשבילו לאכלו היום והדבר מפורש יוצא בהדיא בדברי מרן בש"ע ס"ג דאם נודע וניכר בהם שלא ניצוד ולא נלקטו היום מותר למי שלא הובא בשבילו ואם לא בא מחוץ לתחום מותר אף למי שהובאו אצלו נמצא דדבר הנודע לנו דלא ניצוד היום וליכא אלא איסור תחומין הוי דינו ממש כדבר שאין במינו ניצוד שבא מחוץ לתחום. והכי הויין שרשן של דברים בעירובין דף מ' וא"כ הדבר ברור דגם לגבי שבת הסמוך ליום טוב הוי דומה בדומה למה שפסק מרן דדבר שאין במינו במחובר ובא מחוץ לתחום שרי מי"ט לשבת והטעם ברור דדוקא גבי מה שניצוד היום אסור בשבת שאחריו גם לדעת רש"י משום דעיקר טעמיה דמתיר הניצוד ביו"ט לאכלו בשני משום דאמרינן ממ"נ אם היום קדש נמצא אתמול שניצוד חיל ואם אתמול קדש הוי היום חול ושרי לא כן גבי שבת וי"ט דליכא למימר הכי וכל אלה דברים פשוטים אל עין הקורא בב"י ולא הוצרכתי לבארם בכתב אלא מפני ששמעתי מי שנשתבש בזה ואסר בכה"ג ולא מצא שרש וענף לשריותא דידן לכן ל"ו גלא"י כדגל"ו אינשי למען יראה בעיניו ולבבו יבין. ופוק חזי דאף לדעת ר"ת לפי מה שפיר' הסמ"ק בסברתו דאסור גם לאחרים אפי' בי"ט פ' ודן אותם כמוקצי' גמורי' האסורים אף בטלטול מ"מ מור"ם בהגה ס"ד מתיר בשבת שאחר י"ט ב' בפירות זולת בדגים וכיוצא אסר משום דצריכים בישול ולא מצי לטלטלן כדי לבשלן והרב ט"ז התיר אף בדגים מטעם דהא שרי אי מקלעי ליה אורחים והמג"א מתיר לבשלם על ידי גוי ע"ש. והיה לי מקום ליישב תמיהת הט"ז על מור"ם שם ברם אין הפנאי מסכים להאריך. הא מיהא נקוט בידך מדברי מור"ם והאחרונים דכל דשרי בטלטול באותו יום ש"ד לבשלן כדי לאוכלן לאחר בשבת ולדידן דקי"ל כרש"י שרי לטלטלן בשופי כיון דליכא אלא איסור תחומין לחוד וא"כ נמ"ל דהנך דגים למי שלא הובאו בשבילו ליכול וליחדי בו ביום ומכ"ש בשבת שאחריו ולמי שהובאו בשבילו יבשלם היום וליכלינהו באורתא בכדי שיעשו בלי פקפוק ואע"ג דיש מתירין בבא מחוץ לתחום לאכול מיד בלילה למי שבא בשבילו מ"מ מרן בש"ע שם פסק דבעי' בכדי שיעשו והכי נקטינן. אמנם אם יארע זה בי"ט של ר"ה אפי' אם הובאו ביום א' אסור בשבת שאחר יום טוב דאף על גב דיש הרבה מהראשונים דמתירים בבא ביום א' של ר"ה לאכול ביום שבת מ"מ מרן תפיס באחרונה ס' האוסרים והכי נקטינן:
אתאן לשאלה תניין כי היש' ברמ"ז הרומ"ז על האר"ש א"ל להגוי שיביא לו דגים הנה נראה בזה דאף על גב דהגוי אינו מהציידין אסיר למימר ליה הכי דהא כיון דאסיר למימר ליה בהדיא הכא לי דגים או קנה לי דגים לצורך הלילה ה"נ אסור לרמוז לו כדי שמתוך הדברים יבין הגוי מגמתו וכדפסק מור"ם בא"ח סי' ש"ו סכ"ב כל דבר שאסור לאמרו לגוי לעשותו אסור לרמוז לו לעשותו. וכי תעלה על דעתך למצוא צד התר לומר לגוי כיון שיש מציאות שהוא עצמו יוכל לקנות מן השוק דגים שניצודו מאתמול והיו תוך התחום מאתמול דכה"ג שרי למכלינהו ביום השבת כמ"ש סי' שכ"ה ויכול ללקחם מן הגוי מכלי שיזכיר לו סכום דמים וסכום מנין ומשקל וכמ"ש סי' שכ"ג ואם כן הרי זה דומה למ"ש סי' ש"ז ס"ח דיכול לומר לחבירו לך עמי לכרך פ' למחר כיון שהיום היה יכול לילך ע"י בורגנין וכן כל כיוצא בזה שיש צד התר לעשותו היום יכול לומר לחבירו שיעשנו למחר וה"נ דכוותה. הא ליתא חדא דהתם לא התירו אלא לומר לו לעשות למחר ואע"ג דהתם בחבירו ישראל קאי דא"א לומר לו שיעשו היום מ"מ אין לנו לדמות מדעתנו בעניני שבות ובפרט להקל ותו דשאני נ"ד מההיא דהתם קאי היכא דהוה צד התר באותו דבר עצמו לעשות בשבת לא כן בנ"ד דאי הג"ע יביא לו הגוי דגים שניצודו היום או באו מחוץ לתחום ודאי באותן הדגים לא הי"ל צד התר לקנות אותן היום ואף כי מקום יש בראש לדחות ולצדד בזה מ"מ אין:
דעתי הקצרה נוחה לסמוך ע"ז מבלי ראי' חותכת להתיר. ויש מי שרצה להתיר לומר לגוי לקנות דכיון דמקח וממכר אינו אלא אי' דרבנן אם כן הו"ל שבות דשבות במקום מצוה שהתיר מרן בסי' ש"ז וה"נ איכא מצוה לקיים סעודה רביעית בליל מ"ש ואין לסמוך ע"ז דדילמא מרן לא שרי אלא לצורך מצוה גמורה וכגון שופר ולולב שכתב שם ברם סעודה ד' אינה אלא ענף מצוה ויכול' שתתקיי' בפת וכיוצא ותו דאיסור מקח וממכר כתוב בדברי קבלם ממצוא חפצך וכו' ודברי קבלה כד"ת דמו ועמ"ש הרב ארעא דרבנן במ"ב אות קד"ם עיין שם ודו"ק.
הצעיר חיי"ם ס"ט: