שות חיים וחסד· רבי חיים יצחק מוסאפיא
וחסד סימן י
בענין קריאת ספר שני במועדות:
הנה התוס' והרא"ש בפרק בני העיר כתבו דמה שאנו מעמידין ספר שני במועדות וקורין בקרבנות היום אין שום סמך בתלמוד אלא בסדר רב עמרם והרא"ש דחה איזה ראיה דיש להביא למנהג זה מהש"ס עש"ב. וראתה עיני להרב הגדול מורינו תרב שושנים לדוד בפר' ג' דמגילה מש' ה' העלה ארוכ"ה בזה ומייתי בידיה. חבילות ראיות ונתקש' ע"ד רבנן קמאי דלא אשכחו. דאית למנהגנו. וגם דברי רבינו המאיר לאר"ש רש"י ז"ל הוקשו בעיניו ומסיק בצ"ע ואנא זעירא מידי עברי זה חזיתי דלענ"ד איכא למדחי כל הני מילי דאייתי בידיה מני"ר ואין מקום תימה על הראשונים וכן ע"ד רש"י איכא לתרוצי מלתא בס"ד. ראשון לאר"ש מה שהוכיח הרמ"ז ז"ל ממאי דאמרו' בש"ס דף כ"ט דר"ח אדר שחל להיות בשבת מוציאין שלשה תורות.
וכו'. אחד הרואה בעיניו יראה כי אין בזה כדי שביעה למסמך עלה לראיה גמורה דהא התם שאני דלא הזכיר כלל ענין ר"ח ברם בימי המועדים דקורין בספ' ראשון בעיקר עצומו של יום מנ"ל לאצרוכי ספר שני כיון דלא נזכר במתניתין וברייתא ותלמודא. ומאי דאייתו:
מוה"ר מדאמרינן בגמרא חל שקלים בכי תשא קרו שיתא עד ויקהל וחד חוזר וקורא בספר שני מכי תשא עד ועשית והטעם כמ"ש רש"י דאל"כ אין הדבר ניכר לשם פ' שקלים הרי דלא סגי במה שקראו מענינא אלא צריך לקרותה דוקא לשמה. וכ"ש פ' הקרבנות דלא סגי במה שקראו מענינו של י"ט עכ"ד לע"ד יד הדוחה נטויה לדחות ביד חזקה שתים דמה ענין זה לזה והרי טעמא דהתם היינו משום דפרשת שקלים עיקרה להשמיע לעם שהגיע זמן לתת איש כפר נפשו לה' כסף גלגלתא וכדתנן בא' באדר משמיעין על השקלים ואם כן אם יקראו סדר היום בכי תשא לא ידעי אינשי שהגיע תור וזמן לשקול שקליהם והיינו דקא' אביי לעיל בהדיא כי פריך לר"י נפחא והא מימר אמרי אוקומי הוא דקא מוקמי התם ועל זה פירש"י כלו' אין' הדבר ניכר לשם פ' שקלים אלא סברי שלא נסתיימה פרשת ואתה תצוה עד כאן וכונתו דאף ע"ג דמידי חובת קריאת היום יצאו ו"ח שפיר מיהו חיישי' לטעותא דאינשי דסברי וכו' ואינו ניכר להם דהיא שבת שקלים וזה מוכרח בלישנא דאביי דקא' מימר אמרי וכו' ולא קא' דלא יצאו י"ח קריאה בזה דהו"ל כקורין פ' תצוה עם כי תשא ולא הויא קריאה לשמה לשם פ' שקלים וה"נ היכא דחל בכי תשא עצמה דקא' אביי דקרו שיתא עד ויקהל וחד תני וקרי כי תשא לאו משום דלא יצאו י"ח קריאת פ' שקלים במה שקראו בראשונה דודאי יצאו דהא. לגבי קריאת מגילה נמי תנן אם היה דורש'ומגיהה אם כיון לבו יצא אלא משום היכרא דאינשי דלידעו שעתה הוא עת וזמן השקלים כי ע"כ מצוה בחזרת ותנו וקרו בכי תשא ואין מכאן ראיה לפ' המועדות כמבואר:
גם את השני שכתב מוה"ר וז"ל ועוד יש להביא ראיה גמורה מדתנן במתני' בי"ט הא' של חג קורין בפר' מועדות שבת"כ ושאר כל ימות החג בקרבנות החג ודבר ברור שבכלל שאר כל ימות החג הוא ג"כ י"ט האחרון דאע"ג דהוי רגל בפ"ע לענין פז"ר קש"ב מ"מ הרי קרוי י"ט האחרון של חג וכו' ובגמרא אמרי' דבי"ט אחרון קורין כל הבכור ואם איתא דלא קרו בב' ספרים אמאי לא פריך עלה ממתני' דמשמע מינה דבשאר כל ימות החג בקרבנות החג וכל לטפויי אתא גם בשמיני ועוד דכמו זר נחשב שתיקנו לקרות בקרבנו' החג דוקא בקש"מ א"כ יתחילו מביום הג' ולמה יגרע קרבן יום א' ויום ב'. היתכן שנזכיר מוסף של חה"מ ולא נזכיר מוסף של י"ט הרי לנו ראיה ברורה ממשנתנו לקרות פ' המוספין ולא הוצרך ללמד על שאר י"ט דמהא איכא למשמע בכלהו דמאי שנא עכ"ל. ולדידי עפר המסכ"ן איני מוצא בזה ראיה ברורה להכריע דבזמן המשנה הוו מפקי תרי ס"ת דשפיר י"ל דס"ל להאי תנא דאין חיוב לקרות קרבן מוסף בשום מועד דכיון דקורין בפ' המועדות בענין עצומו של יום בהא סגי זולת בחש"מ של סוכות שאין פרשה אחרת לקרות קרינן בקרבנות החג ומתחילים ביום הב' וכוללים בו גם קרבן מוסף יומא קמא וכן ביום הז' כוללים גם כן קרבן יום ח' כי היכי דלא ליגרעו קריאת יום א' ויום ח' כיון דקוראין קרבנות שאר הימים ואין לחוש במה שמקדימין לקרות קרבן יום הח' ומאחרין לקרות קרבן יום ראשון כיון דכבר קרינן בי"ט ראשון ואחרון פ' המועד וכן האידנא נמי מקדימין ומאחרין בענין הקרבנות וכדפי' רש"י במתניתין דביומא קמא דחה"מ קורין ביום השני אף שהוא ג' וכן קורין בו ביום הרביעי ואין קפידא בזה. דהעיקר הוא לקרות בקרבנות אותו החג ואין מוקדם ומאוחר ואין שום ראיה לומר דהוו מפקי ספר שני:
גם את השלישי אוריין תליתאי מוכיח מוה"ר וז"ל ועוד דאיה ממתני' דתנן בר"ה ובחדש השביעי ובגמרא אמרי' וי"א וה' פקד את שרה והאידנא דעבדי' תרי יומי יומא קמא כי"א למחר והאלהים נסה וכו' וק' היכי עבדינן דלא כמתני' לא ביום א' ולא בב' א"ו דמתני' בס' ב' מוקמי' לה. בהך דר"ה שזהו קרבן מוסף שבפנחס והשתא א"ש טפי דשפיר אשמועי' קריאת המוספין ונקטי' בר"ה וה"ה לאידך דמ"ש. מיהו ראיתי בפירש"י שכתב בחדש הז' דשור או כשב. וכפי"ז אין מכאן ראיה וכו'. אמנם הרבה נצטערתי על פי' זה להבין מי לחצו לפרש כן ולמה לא פירש בחדש הז' שבפר' פנחס שהוא קרבן ר"ה והכי שפיר טפי דלפי' קשיא דהא ודאי א"א לו' שלא היו קורין אלא הך פסקא דבחדש הז' דהרי אין שם אלא שלשה פסוקים ואיך יקראו לה' ב"א א"ו דגם פ' שאר הקרבנות קורין וכמו ביו"ט א' של פסח ושל חג וא"כ ק' אמאי שינה התנא בלשונו דבפסח אמר קורין בפ' מועדות שבת"כ וכן בסוכות. והכא בר"ה תני בחדש השביעי והוא פלא. ועוד דלפי' היכי עבדינן דלא כמתני' לא ביום א' ולא בב' וצ"ע עכ"ל ולי הפעוט נלע"ד דרש"י ז"ל טעמו ונימוקו עמו לפרש דבחדש הז' דקתני היי' דשור או כשב מתרי טעמי חדא דאי נימא דהוא פרשת המוספין והיינו מאי דקרי המפטיר בס' שני ק"ט דמ"ט האי תנא דמתני' בכלהו מועדות אשמועינן קריאה קמא דס' ראשון ובר"ה אשמועינן קריאה דספר שני ולפחות הו"ל לאשמועינן הא מלתא דקרינן בס' שני או בריש המועדות או בסופן ומינה הוה שמעי' לכלהו ולא באמצע סדר המועדות. ומה גם דקתני בר"ה קריאת ספר שני שאינה כ"כ עיקר ולא קתני קריאה קמא מאי היא ותו נראה דרבינו רש"י גמ"ר חסיד האי פירושא מכח ברייתא דקתני בה כלישנא דמתניתין בר"ה בחדש הז' ובתר הכי קתני וי"א וה' פקד את שרה. ואם איתא דבחדש הז' היא פ' קרבן מוסף דקרינן בס' שני א"כ במאי פליגי עליה הי"א ת"ק נמי נימא דמודה דבעי' לקרות בס' ראשון וה' פקד והיכי קאמר וי"א כיון דכל א' קא משתעי בחד ספרא ת"ק קאי אקריאה בתרא וי"א אקריאה קמא ואין להתעקש ולומר דלעולם פלוגתייהו דת"ק וי"א הוי על ספר שני דלי"א קרו בס' ב' וה' פקד את שרה דהא מדברי הש"ס נר' בהדיא דאין זה פירושא דמתניתא דקא' והאידנא דאיכא תרי יומי עבדינן יומא קמא כי"א ואם איתא די"א קיימי אס' ב' הרי השתא קרינן בס' ב' קרבן מוסף והיא פ' בחדש השביעי דפנחס כי ע"כ מוכרח די"א דברייתא אקריאה קמא קיימא וממילא דת"ק נמי אהא קאי ובחדש השביעי דקתני היא דשור או כשב ולכן גם במתני פירש רש"י כן דמבריי' נשמע למתניתין וממילא אזדא לה דמייתי מוה"ר להוכיח ממתני' דהוו קרו בס' שני. ומאי דהקשה מו"ר על פירש"י דלפי פירושו היכי עבדינן דלא כמתני' לא ביום א' ולא ביום ב' לע"ד תימה על תמיהתו וכי זו בלבד מצינו בתלמוד הרי כהנה רבות אשכחן דהש"ס נקיט הלכתא כחד תנא דברייתא נגד סתם משנה והיינו משום דהכי קים להו לבעלי הש"ס דהוי הלכתא ואמוראי יש להם כח לפסוק נגד הכללים כנודע. ומה שהקשה עוד דאמאי גבי פסח קתני בפר' המועדות שבת"כ וכן גבי החג ומאי שנא דלא קאמר הכי בר"ה כיון דבאותה פרשה גופה הוא דקרי דהא א"א לו' דבחדש הז' לחוד קרי דהא ליכא אלא תלת פסוקי. גם זו לע"ד לא תברא דשפור י"ל דרש"י מפרש דבר"ה לא קרו מריש פ' המועדות דהיינו מפ' שור או כשב כדקרי' בפסח וסוכות אלא היו מתחילין מענינא דיומא ובחדש השביעי וכו'. דבשלמא בפסח מתחילין מריש ענינא כיון דצריך לקרות ענין חג הפסח דהוא בראש המועדות. וכן בסוכות דאתקש לחג המצות לכמה מילי ועוד דלא סגי לן בקריאת ענין חג הסוכות בלבד דאין בה כרי לקרות שלשה פסוקים לה' עולים ולהכי מתחילינן מריש ענינא. מה שאין כן בר"ה דאין לו שייכות עם חג הפסח כלל ולכן מתחילין מענינא דיומא מדכתיב ובחרש השביעי ומסיימינן עד סוף פ' המועדות כדי לקרות שלשה פסוקים לכל עולה ואם כן דייק תנא דמתני' דקתני בר"ה ובחדש הז' ודו"ק. אך את זאת ק"ל לע"ד דאמאי רבינו רש"י לא פירש דבחדש השביעשדקתני במתני' היינו בחדש השביעי דפרשת פנחס וכולל א פרשיות קרבנות יום העשור וחג הסוכות דהא כבר אמרן דגם בקריאת בחרש השביעי דבת"כ קרו נמי פרשת יום העשור. וחג הסוכות כדי לקרות שלשה פסוקים לכל עולה אם כן ה"נ נימא. דקאי תנא אבחדש השביעי דפרשת פנחס והיינו לעולם. " הקריאה קמא בספר ראשון ולא קריאת ספר שניר כדכתב מו"ר זלה"ה. ולזה י"ל דשתי תשובות בדבר חדא דס' ליה לרש"י דכי היני דבחג הפסח וסוכות לא קרינן בספר ראשון בפרשת הקרבנות דפנחס וטעמא ודאי דלית לן לדחויי ענין הראשון דכתיב בחורה בעניני מועדות ולקרות ענין האחרון וה"נ חזינן בש"ס בסדר קריאת יומי דפסחא דקרינן על סדר הפרשיות ראשון ראשון קידם קדש בכספא וכו' אלא דביום השביעי קרינן שלח משום דהיא יום הנס דקי"ס וביום שני קורין שור או כשב משום דכתיב בה פרשת הנף מיהו בשאר יומי קרינ כסדרן ואם כן ה"נ מסתברא דבר"ה נמי נקרא ענין ראשון הכתוב בתורה כדקתני רישא דמתני' גבי פסח ולכן דייק רבינו רש"י לפרש דהוא כחדש השביעי דשור או כשב. ואבע"א דרש"י ז"ל ברירא ליה מלחא דבימות המשנה נמי קרו בספר שני בפרשת המוספין דפנחס כדעבדינן השתא וע"כ הוכרח לומר דבחדש השביעי דקתני היינו דת"כ יען ס"ל דתנא ודאי על קריאת ס' ראשון משתעי כשאר המועדות דאקריאה קמא קאי תנא. ונמצא כי בדעת רש"י ז"ל אין בירור מאי סבר בהא דקריאת ס' שני אי הוה בימי התנאים או לא כי יש סבר פנים בדבריו לכאן ולכאן וגם י"ל דרש"י גופיה לא ברירא ליה האי מלתא ולהכי מלתא פסיקתא נקט דקאי תנא בקריאה קמא דבחדש הו' דת"כ וק"ל. הצעיר חיי"ם ס"ט: