שות חיים וחסד· רבי חיים יצחק מוסאפיא
וחסד סימן ו
שו"ט על דברי רבנן קמאי בענין זמן ק"ש של ערבית:
רחש לבי להתבונן לפי קיצורי במאמר קדישין רבוואתא קמאי בענין ק"ש של ערבית במה שנהגו להקדימה קודם צאת הכוכבים אשר קדמו שרים ברוח מבינתם לעמוד בזה כמתבאר מדברי רש"י והתוס' והרא"ש והרשב"א בריש ברכות ואען ואומר ב' גרגירים בס"ד. הנה הרואה יראה דשני המאורות ר"ת ור"י השוו לדחות דברי רש"י ושניהם המלכים פנו לדרך אחרת לאסבורי טעמא למאי דעבדינן הפך משנתו. אמנם כל א' לדרכו פנה ויש לעמוד בדבריהם לדעתי הקצרה והן קדם חל עלינו חובת ביאו"ר מה שהקשו על רש"י דאם כן פסקינן כריב"ל דאמר תפילות באמצע תקנום ואנן קי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה לתפילה של ערבית. ויש לדעת מה זו קושיא אימא דלעולם כריו"ח עבדינן ולכן באמת אנו סומכים גאולה לתפי' ש"ע אלא דמשום דבק"ש לא יצאנו י"ח יען הוא מבעי' לכן אנו חוזרים לו' ק"ש על המטה ולעולם אם יארע לאיזה אדם שלא התפלל עם הצבור מבע"י ובא:
לקרות ק"ש ולהתפלל משתחשך ודאי דיקרא ק"ש לשם חובה בתחי' ואח"כ תפילת ערבית סמוך לה למסמך גאולה לתפילה ודלא כריב"ל דס"ל שיתפלל קודם ואח"כ יקרא ק"ש. וזאת אשיב אל לבי דכונתם דבש"ס ד"ד ע"ב אמרי' דשניהם מקרא א' דרשו דכתיב בשכבך ובקומך ר' יוחנן סבר מקיש שכיבה לקימ' מה קימה ק"ש ואח"כ תפילה אף שכיבה כן וריב"ל סבר מה קימה ק"ש סמוך למטתו וכו' וכיון דקי"ל אין הקש למחצה א"כ לריו"ח צ"ל דמה קימה ק"ש של חובה קדים לתפילה אף שכיבה בעי' ק"ש דחובה דלקדים לתפילה ואם כן לדעת רש"י דלפי מנהגנו ק"ש של חובה היא אותה שעל המטה א"כ נמצא דעבדי' כריב"ל דק"ש של חיוב אנו סומכים אותה למטה ודלא כריו"ח דהא לדידיה צ"ל ק"ש של חיוב קודם התפי' כמו בקימה:
והנה לפי הצעה זו נבין שיטת ר"ת דפירש דמה שאנו קורין ק"ש מבעי' הוא משו' דתפסינן הלכתא כר' יהודה דעד פלג המנחה הוי זמן תפילת מנחה ומאותה שעה ואילך מתחיל זמן ערבית ואיכא למידק לס' ר"ת ר' יהודה מאי ס"ל בקרא דבשכבך אי ס"ל בקרא דבשכבך אי ס' ליה בב"ה דדרשי' בשעת שבני אדם שוכבים הרי שעה ורביע קודם הלילה לאו זמן שכיבה הוא ואי ס"ל כב"ש דדרשי דבערב יטו ויקראו הרי אנן קי"ל כב"ה וא"כ היכי עבדינן כר"י לקרות בשע' שאינו זמן שכיבה וע"כ צריך למדחק נפשין ולמימר דס"ל לר"ת דלר' יהודה הוי זמן שכיבה מפלג המנחה ולמעלה והאמת דסברא רחוקה היא זו לומר דיותר משעה קודם הלילה קרוי זמן שכיבה אמנם נראה דר"ת סבר דמוכרחים אנו לו' כן דאל"כ לא מצאנו ידינו ורגלינו דאי נימא דר"י בעי זמן שכיב' דלילה ממש דהיינו מצאת הכוכבים ואילך ולא קאמר ר' יהודה מפלג המנחה אלא לענין ת"ע מיהו ק"ש אין לקרות אלא בלילה בזמן שכיבה וכדפי' הרא"ש בפסקיו בס' ר"י ק' היכי אמרי' בש"ס דעבד כר"י עבד לענין ת"ע הרי אי נעביד כר' יהודה ונתפלל ערבית מבע"י ונקרא ק"ש אח"ך נמצא דעבדינן דלא כריו"ח דבעי למסמך גאולה לת"ע ואנן קי"ל כריו"ח וכ"ת דנקרי ק"ש בערבית שלא לשם חובה ונסמוך בההיא שעתא גאולה לתפילה הא אמרינן דלריו"ח ק"ש דחובה בעי למסמך דהכי מקיש שכיב' לקימה וכדאמרן דזוהי עיקר הקו' דהקשו לפירש"י מההיא דקי"ל כריו"ח ואי נימא דר"י לא דריש בשכבך כב"ה דבעי' בזמן שב"א שוכבים וכדמפרשי התוס' לקמן ד"ה א"ל ר"י והלא כהנים וכו' ע"ש הא נמי קשיא דא"כ היכי אמרי' דעבד כר"י עבד והרי לר"י קורא ק"ש מבע"י סמוך לתפילה ואילו לדידן דקי"ל כב"ה דבעינן קריאה בזמן שכיבה וקי"ל נמי כריו"ח דצריך לסמוך גאולה לתפילה ש"ע לשם חובה לא מצי' תו למקרי בזמנו של ר"י וזה ברור. כי על כל אילין הוכרח ר"ת למדחק נפשיה ולמימר דצ"ל דר"י ס"ל דהוי זמן שכיבה אפי' מפלג המנחה וא"כ עבדינן הכל כהלכתא אי כר' יהודה דהא אמרי' דעבד כר"י עבד ואתי נמי כב"ה דהוא זמן שכיבה וסמכינן גאולה בק"ש של חובה לת"ע כריו"ח והכל נכון וקיים. וההיא דלקמן דא"ל ר"י לר"מ והלא כהנים מבע"י הם טובלים דעלה כתבו התוס' שם דר"י לית ליה בזמן שב"א שוכבים כבר הרא"ש בפסקיו פירשה דה"ק ליה לדידך דסברת כרבנן דתפילת המנח' עד הערב א"כ אותה שעה היא יום לענין ק"ש ע"ש. והן אמת דלע"ד יש להרגיש דלא חזינן בשום דוכתא דגלי דעתיה ר"מ כמאן ס"ל בענין תפילת מנחה ומנ"ל לר' יהודה דר"מ קאי בשיטתייהו דרבנן דפליגי עליה דילמא לעולם ס"ל לר"מ לענין תפי' מנחה כוותיה דר' יהודה ברם לגבי ק"ש לא חשיב זמן שכיבה כ"כ זמן קודם הלילה כר' יהודה דמתיר לקרות מפלג המנחה אלא מזמן טבילת הכהנים שהוא סמוך ללילה והרי הך סברא כתבה הרא"ש לקושטא דמלתא אליבא דר"י דאף ע"ג דעד פלג המנחה דוקא הוא זמן תפילת מנחה היינו משום דתמיד שבין הערבים לא היה קרב עד אותה שעה ומאז מתחיל זמן ערבית ברם לגבי זמן ק"ש בעינן זמן שכיבה ומפלג המנחה אינו זמן שכיבה אם כן שפיר י"ל דזוהי שיטת ר"מ ובמה כחו של ר"י להקשות עליו ויש ליישב ודוק: ומעתה נבא להבין אמרי בינה הן לפי דברי התוס' והן לפי דברי הרא"ש שהזכרנו לעיל היכי מפרש סוגיין דפסיק תלמודא השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. ולכאורה יש. להקשות לדבריהם לענ"ד הדל באלפי דלפי דברי הרא"ש שכתבנו דר"י לא פליג על רבנן אלא לענין תפילה דמפלג המנחה תו לא הוי זמן הקרבת התמיד ואם כן לא מצי תו להתפלל מנחה וכבר הגיע אז זמן ערבית מיהו ק"ש של ערבית גם ר"י מודה דבעי' זמן שכיבה וזמן שכיבה לא הוי עד הלילה א"כ היכי קאמר הש"ס דעבד כר"י להתפלל ערבית מפלג המנחה עבד והלא אם אנו מתפללין ערבית מבע"י לא מצי' למסמך גאולה לתפילה בק"ש של חובה וכדרך שהקשה הוא לרש"י וכמש"ל וה"נ לפי מאי דפירשו התוס' דר"י לא דריש בשכבך ולא בעי זמן שכיבה לק"ש היכי קאמר הש"ס דעבד כר"י עבד והלא לר' יהודה לא בעי' זמן שכיבה ואנן קי"ל כב"ה דבעי' בשעה שבני אדם שוכבים ואפי' את"ל דמאי דקאמר הש"ס דעבד כר"י עבד היינו לענין ת"ע ולא לגבי ק"ש דהא ק"ש לא הוזכר בדברי ר"י מ"מ קשה כדלעיל דהרי קי"ל כריו"ח דבעי לסמוך גאולה לתפילה בק"ש דחובה דהיא הקו' שהקשו לרש"י כדפירשנו ועוד בה דאיך דחקו התוספות עצמם לומר דר"י שביק ב"ה וסבר כב"ש והרי ר"ט דהטה לקרות כב"ש נסתכן בעצמו ואמרו לו כדי היית וכו' ולמה לא תירצו כדכתב הרא"ש דלדברי ר"מ קא' דהגם דיש להשיב קצת כמש"ל מ"מ נר' דמירוח טפי:
ואשר אנכי אחזה לי לע"ד ליישב דעת קדושי' רבותינו התוספות והרא"ש הוא דמ"ש בש"ס דעבד כמר עבד היינו דאם אחד רוצה לתפוס כר"י ולהתפלל ערבית מבע"י בע"ש מיהא וכדצלי רב מצי עביד משום מצות תוספת שבת אף ע"ג דלא סמיך גאולה לתפילה בק"ש של חובה לית לן בה כיון דמכין לשם מצוה וכן פירש הרא"ש בהדיא:
שם בההיא דרב צלי של שבת בע"ש דלעולם רב קרי ק"ש בתר הכי בעונתה ואף ע"ג דלא סמיך גאולה לתפיל' משום מצוה דתוספת שבת לא חש לה ר למסמך גאולה לתפילה ע"ש וכונת הש"ס לו' דאי תפס כרב לעשות כן בע"ש תו לא מצי ביומא אחרינא להתפלל מנחה מפלג המנחה ולמעלה וכן אי תפס ברבנן וצלי מנחה עד הערב אפי' בע"ש לא מצי ביומא אחרינא להתפלל מנחה מפלג המנח' ולמעלה וכן אי תפס כרבנן וצלי מנחה עד הערב אפי' בע"ש לא מצי לצלויי ערבית עד אורתא וכדהוו עבדי ר"ה ורבנן כדמייתי הש"ס התם ועלה דרב ור"ה קאי הש"ס במאי דאמר דעבד כמר עבד וכו' והיינו דעבד כר"י עבד כדעביד רב דלעולם לא היה מתפלל מנחה מפלג המנחה ולמעלה וע"כ הוה מצי בע"ש מיהא לצלויי מבע"י משום צורך מצוה ולא הוה חייש למסמך גאולה לתפילה בק"ש דחובה ומאן דעביד כרבנן ומתפלל באיזה פעם תפילת מנחה עד הערב שפיר עבד. אכן לדידיה בעי לצלויי גם בשבת תפילת ערבית באורתא ממש ודרך זו אלך גם לפי פי' התוס' דכתבו דר"י לא דריש בשכבך א"כ מאי דאמרי' דעבד כר"י. עבד היינו לגבי תפילה דוקא דהא ק"ש לא הוזכר בדברי ר"י ותפי' ערבית דמצי לצלויי מבע"י כר' יהודה היינו דוקא בליל שבת דהא הוא דאשכחן דעביד רב אבל בשאר ימות החול אע"ג דמדינא מצינן למעבד כר"י דהוי זמן ערבית מפלג המנחה. ברם כדי לסמוך גאולה לתפי' צריך להמתין עד עת חיוב ק"ש דהוי לסברת ר"י בעל התוס' בזמן דקבעו תנאי דברייתא. וטעמא דהתוס' בחרו בתירוצם דר' יהודה לא ס"ל דבעי' זמן שכיבה ולא כתבו כדברי הרא"ש אפשר משום דלשיטת הרא"ש דסבר כדעת ר' יהודה דגם לדידיה זמן שכיבה לא הוי עד הלילה א"כ מוכרח לו' דר' יהודה כריב"ל ס"ל דלא ר' יהודה אמר דזמן תפילת המנחה עד פלג המנחה ומינה דזמן ת"ע מאז ואילך ואילו תימא דכריו"ח ס"ל הרי מעולם לא מצי איניש לצלויי ת"ע מפלג המנחה כיון דלא הגיע זמן ק"ש ובעינן סמיכות גאולה לתפילה וא"כ תקשי אמאי הש"ס לא מוכח לסברת ריב"ל מתוך סברת רבי יהודה דמיניה יש הוכחה גמורה דהכי ס"ל ואע"ג דרבנן פליגי עליה הרי רבנן נמי מצו שפיר כריב"ל וליכא מינייהו הוכחה הפך מדריב"ל ברם מרבי יהודה יש הוכחה גמורה ומדלא מייתי הש"ס ראיה זו מש' להו להתוס' דודאי ס"ל להש"ס דר"י לא דריש בשכבך בזמן שכיבה ויש לדחות ודוק:
אתאן לשיטת ר"י בעל התוס' דכתב דקי"ל כתנאי דברייתא דאית להו שיעורי אחריני מקמי צ"ה וכ"כ רבינו בעל המאור וחזיתי' להרשב"א בחידושיו שכתב על דבריהם וז"ל ואינו מחוור בעיני דהא משמע דלמסקנא דכהן לחוד ועני לחוד דבני אדם היינו עני וכדכתבינן לקמן וא"כ אין לך בברייתא מוקדם ליציאת הכוכבי' אלא או ר"א או ר"מ ושיעוריה דר"מ א"א לעמוד עליו וכדאי'. בגמ' דבין השמשות דר' יוסי קא' וכיון שכן ליכא אלא ר' אליעזר ור"א לגבי רבי יהושע ליתיה דשמותי הוא ועוד דהו"ל יחיד לגבי רבים וכשת"ל נמי דבין ר"מ לר' יהושע איכא כל בה"ש דר' יתודה וכמ"ש לפנינו משם הראב"ד מ"מ לית הלכתא כר"מ במקום ר'. יהודה וכ"ש במקום רבי יהושע ור' יהודה ור' אחא ור' חנינא דרבי' נינהו עכ"ל. ולע"ד יש מקום ליישב דעת קדושים ר"י וב ובעל המאור והוא דאעיקרא דמלתא יסוד זה אשר בנה ואשר נטע הרשב"א ז"ל דלפי המסקנא הדרן לדמעיקרא דעני וכ"א בע"ש חד שיעורא אינו מוכרע לדעת ר"י והרז"ה כי הנה הא דקאמר הרשב"א דמסתברא למימר הכי אף דלא פי' טעמו נרא' כוונתו ברורה דודאי מעיקרא כי הוה ס"ד דעני וב"א חד שיעורא ומכח זה רמי מתני' עם ברייתא פשיטא דמשום איזה טעם וסברא נכונה הוה סבר הכי וסברא זו נראית ברורה דהיינו דהוה ס"ל דטעם דהעני מקדים אכילתו מבע"י טפי משאר אינשי היינו משום דאינו צריך להכנה דרבה כי אין לו אלא פת במלח והיינו דדייק תנא למתני משהעני נכנס לאכול פתו המלח וא"כ בע"ש דלכל אדם אפי' עשירי עם דבסים תבשילייהו כבר הכל מוכן מבע"י מסתברא דבו ביום יחד עשיר ואביון שוו בשיעורין אלא דזו הסברא נסתרה משו' דהוה בעי לאוקומי מאי דמשני מעיקרא כי היכי דלא תירמי מתני' וברייתא דעני וכהן חד שיעורא ואי קיימא הא לא קיימא הא דא"כ ר"מ היינו חכמים ברם כי הדר מוכח ליה מברייתא אחריתי דצ"ל ודאי דעני וכהן לאו חד שיעורא הוא א"כ השתא מסתברא למהדר לסברא קמייתא דהוה ס"ל דעני וב"א בע"ש חד שיעורא כיון דתרווייהו סעודתם מוכנת כדאמרן זוהי כונת הרשב"א לע"ד ברם התוס' והרז"ה לא שמיע להו כלו' לא סבירא להו הא דהרשב"א יען הדעת נותנת דכל כמה דמצינן למימר דכל תנא בתרא לטפויי ולארחוקי זמן ק"ש הוא דאתא אמרינן וכדאשכחן נמי במתניתין דתנן מעיקרא סברת ר"א ע"ס האשמורת הראשונ' ובתר הכי דברי חכמים דאמרי' עד חצות ובסוף דברי ר"ג דמרחיק טפי עד ע"ה וה"נ מוכח מדברי הרשב"א גופיה לקמיה בד"ה והא דאקשינן מדר"מ אדר"מ וכו' דס"ל דכל תנא דקדים בבריי' לחברי' זמניה קדים לדחבריה ע"ש. וא"כ הכא בברייתא קמא דתני לן סברת ר"מ וחכמים ודאי דזמן ר"מ קדים לזמן דחכמים וא"כ מעיקרא שפיר אסיק אדעתיה דעני וב"א חד שיעורא הוא משום דהוה ס"ל דאפשר דכהן מאוחר לעני וא"כ שפיר קתני בברייתא שיעורא דב"א בע"ש דהוא עצמו שיעורא דעני לפום מאי דס"ד והוא קודם לשיעורא. דכהן ובכן שפיר קא מקשה לפי"ז דא"א לומר עני וכהן חד שיעורא ברם לפום מאי דמסיק בתר' הכי דשיעורא דעני. לחוד וכו' ומסיק עוד בסמוך דעני עכ"פ מאוחר לכהן א"כ לפי מסקנ' זו מוכרח לומר דעני וב"א לאו חד שיעורא הוא דאי תימא דחד שיעורא להו א"כ נמצא דתני בברייתא סברת ר"מ דהיא מאוחרת מקמי סברת חכמים דהוא זמן טבילת כהן דקדים לעני וזו א"א. ועפ"י זה ניחא הא דלא בעי הש"ס כי אסיק דעני שיעורא לחוד וב"א שיעורא לחוד הי מינייהו מאוחר וכי היכי דבעי בתר הכי לגבי עני וכהן בדם עפ"י האמור:
ניחא דהא לעיל ברירא ליה מלתא דשיעורא דבני אדם קדים לעני כיון דעני וכהן חד שיעורא א"כ ודאי דב"א קדים דהא תני ליה בברייתא סברת ר"מ מקמי רבנן דיהבו שיעורא דכהן ואם כן ודאי דב"א קדים לעני וכהן וה"נ בתר הכי דמסיק דעני שיעורא לחוד וכהן שיעורא לחוד ידע בודאי דב"א קדמי לשיעורא דכהן מכח ההיא ברייתא דלעיל וכדאמרן ברם כי קא מבעיא ליה הוא עני וכהן הי מינייהו קרים ואף ע"ג דבהך ברייתא תניינא איתיה לעני בתר שיעורא דכהן מ"מ בהך ברייתא מוכרח לומר בלאו הכי דלא נקט תנא סדרי הזמנים דהא קתני סברת ר"י מקמי ר"מ אע"ג דשיעורא דר"מ קדים לדר"י דהכהן טובל ודאי קודם צאת הכוכבים דהוא זמן אכילת תרומה ומשו"ה קא מבעיא. ליה אי עני קודם לכהן או מאוחר דהא מסדרא דתנאי ליכא למשמע מידי דלא קפיד הך תנא אסדרא וכונת הש"ס למימר דאת"ל דעני קדים אז מצי' להשוות עני עם ב"א בע"ש והיינו דוקא כי נימא דר' אחא דקתני בברייתא משעה שב"א נכנסים היינו בחול דאילו תומא בשבת אז א"א לו' דעני וב"א חד שיעורא ואת"ל דעני מאוחר מדכהן אוי אפי' תימא דר' אחא בחול קאי אי אתה יכול לומר דעני וב"א בע"ש חד שיעורא מכחברייתא דלעיל דמוכחא דזמניה דר"מ קדים לכהן דהוא סברת חכמים ואם כן כיון דעני מאוחר מכהן ממילא ידעינן דב"א בע"ש קדים לעני וכדאמרן מעיקרא ובהכי ניחא דלא הזכיר כלל הכא שיעור דב"א:
והשתא עפ"י האמור נחזי אנן לס' התוס' שיעור ב"א בע"ש אימתי הוא דהא אמרן דודאי קודם זמנו של כהן הוא דהיינו קודם צאת הככבים וא"כ צ"ל דמקמי צה"כ איכא תלת זמני דהיינו תחילת בה"ש דהיא סברת ר"א דאמר משקידש היום וזמן טבילת הכהנים לר"מ דהיינו בכה"ש דר' יהודה כמ"ש הרשב"א שם משם הראב"ד ושיעור ב"א בע"ש דהיינו סמוך לצה"כ וא"כ אי נימא דר' אחא קאי אב"א בע"ש אם כן איכא תלתא תנאי דס"ל דזמן ק"ש קודם צה"כ והם ר"א דאמר משקידש היום ור"מ בין לפי ברייתא קמא ובין לפי ברייתא בתרא ור' אחא דהיינו כס' ר"מ דברייתא קמא דהוא משעה שב"א אוכלים בע"ש והיינו קודם צה"כ כמו שהוכחנו ואיכא נמי סברת ר' יהודה דהא מאי דאקשי ליה ר"י לר"מ והלא כהנים מבע"י הם טובלים היינו משום דסבר דקודם בה"ש דידיה קא' ברם כי משני ליה ר"מ דקודם בה"ש דר"י קאמר אז ודאי קבלה מיניה ר' יהודה וא"כ נמצא דגם רבי יהודה מודה לר"מ ובפרט לפי מ"ש התוס' שם דר"י לא דרוש בשכבך ולדידיה אפי' מפ"ה דהיינו שעה ורביע קודם הלילה הוי זמן ק"ש ונמצא דאית לן ארבעה סמכי קשוט דס' ליה דזמן א"ש הוי קודם צה"כ רבי אליעזר ורבי יהודה ור"מ אליבא דתרי תנאי ור' אחא וליכא לאידך גיסא אלא תרי דהם ר' יהושע ור' חנינא ובודאי דקי"ל כי הנך תנאי דרבים נינהו ומאי דקי"ל בעלמא כר' יהושע לגבי ר"א היינו כי ליכא תנאי אחריני בהדי ר"א. וכן הרשב"א גופיה נר' דעיקר הוכחתו היא משום דלפי שיטתו מצא דרבים ס"ל דזמן ק"ש אחר צה"כ ברם כבר כתבנו דלשיטת התוס' המה מצאו להפך דרבים הם הסוברים דקודם צה"כ הוא זמנה. ואף אם נפשך לומר דלדעת התוס' לא ברירא להו אי ר' אחא קאי אב"א בע"ש וכאשר כן מוכח מדבריהם בד"ה קשיא דר"מ וכו' דמשנו התם תרי שינויי חד אי נימא דר"א בע"ש קאי וחד אפי' אי לא נימא הכי ע"ש דנר' שהם כמסופקים בדברי ר"א מ"מ האיכא תלתא תנאי דודאי ס"ל דקודם צה"כ הוי זמן ק"ש רבי אליעזר ור"מ ור' יהודה ולאידך גיסא איכא תרי דס' ליה ודאי מצה"כ ואילך וחד ספק ואם כן שפיר מצי' למנקט כהנך תלתא ודאי ואפי' הוו תלת כנגד תלת שקולים ובלי ספק הוה מצי' למנקט כאינך תלתא כיון דהדבר שקול וכ"ש השתא דבחד גיסא איכא תלתא ודאי וא"כ יצא לישע שיטת ר"י והרז"ה למפסק כתנאי דסבירא להו דקודם צה"כ הוי זמן קריאת שמע. ואין לדקדק ע"ד התוס' דאי נימא דב"א בע"ש ועני אין שיעורן שוה אלא שיעור' דב"א קדים לדכהן נמצאת לפי"ז מרבה בשיעורין כ"כ לפני צה"כ והם אמרו בד"ה דאי ס"ד וכו' דלא מסתברא לחלק כ"כ בשיעורי זמן שכיבה וברור דכונתם על קודם צה"כ וכמ' שכת' הרב חידושי הלכות ע"ש דהא לא איריא דהם לא אמרו אלא דוקא כשיש לפנינו אופן למעט בזמנים קודם צה"כ מסתבר' דהכי עדיף טפי ברם היכא דמלישנא דברייתא מוכרח להרבות בשיעורין כגון הא דב"א בע"ש דא"א לומר דהוי בתר צה"כ משום דודאי מסתמא זמני' דר"מ קדים לדרבנן לא נאמרו דבריהם וזה ברור ברם מה שיש לדקדק על דבריהם הוא דלסברתם דאמרינן דעכ"פ ב"א בע"ש מקמינן צה"כ הוא והיינו ודאי פורתא בתר בה"ש דהוא שיעור משקידש היום דקתני הבא א"כ אמאי לא אמרי' שפיר כדס"ד מעיקרא דעני וב"א בע"ש חד שיעורא וא"כ לפי"ז אין אנו מרבים בזמנים דהא שיעורא דב"א בע"ש מוכרח לו' דהוי קודם צה"כ כדאמרן ולכן י"ל דודאי התוס' הכא ס"ל דר' אחא דתני משעה שב"א נכנסים להסב היינו בע"ש והן הן דברי התוס' בדיבור קמא שכתבנו משם ר"י דקי"ל כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקידש דש היום וגם משעה שב"א נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש הרי בהדיא דר"י סבר בפשיטות דר' אחא בע"ש קאי וא"כ לא מצי' תו למימר דעני וב"א בע"ש שוין דאם כן מאי איכא בין ר"ח לר' אחא ומעתה אי אמרת דזמן דעני קדים לצה"כ אתה צריך להרבות בשיעורין והא לא מסתברא כמ"ש התוס' וא"כ בתר דמסיק הש"ס דצ"ל דעני מאוחר מכהן ממילא נמי ידעת דשיעורא דב"א בע"ש לאו בשיעורא דעני דהא ב"א קדים לכהן מדיוקא דברייתא דר"מ כדלעיל ונמצא דעכ"פ לדעת ר"י בעל התוס' פשיטא ליה דר' אחא בע"ש קאי וא"כ הו"ל ד' תנאי דס"ל דקודם צה"כ הוי זמן ק"ש והא דלא הזכירו התוס' בדברי ר"י אלא ב' סברות משקידש היום ומשעה שב"א וכו' משו' דבמלתייהו דר"מ ור"י איכא שקלא וטריא בש"ס: ולפי המסקנא דאתפרש מלתיה דר"מ הוא דנקטינן כוותיה משום דר"י נמי ליה בתר דתריץ מלתי' ברם לפי פשטא דברייתא מעיקרא דברי ר"מ מוקשים הם ולא רצו התוס' לארוך מילין ולאתויי מסקנא דגמרא בדברי ר"מ ומלתא פסיקתא נקטו והיינו סברת ר' אליעזר ור' אחא המפורשים בברייתא. עלה בידינו דבהא פליגי ר"י והרז"ה עם הרשב"א דהרשב"א ס"ל דטפי מסתבר למימר דעני וב"א חד שיעורא כדאמרן מעיקרא אע"ג דהשתא לפי המסקנא נמצא דאין סדר לברייתא קמא דר"מ וחכמי' דנקט תנא זמן המאוחר מקמי זמן המוקדם ור"י והרז"ה ס"ל דטפי אית לן למימר דברייתא קמא כסדר נשנית וזמנו של ר"מ קדים לזמן חכמי' ולא לו' דהדרן לדמעיקרא למימר דעני וב"א חד שיעורא וגם פליגי בפי' דברי ר' אחא דהרשב"א ס"ל דבחול קאי ואינהו ס"ל דבשבת קאי:
וניחזי אנן מאי ס"ל לרבינו רש"י ז"ל בסדרא דהני תנאי דברייתא בתרא וכפי' דברי ר' אחא והרואה יראה כי דבריו כמות שהן קשים לשמוע דהוא כתב בד"ה נכנסין להסב אית דאמרי בחול ואית דאמרי בשבתות מ"מ מאוחר הוא לכולם ובתר הכי כתב בד"ה הי מינייהו מאוחר לכולם דעני או דכהן והנה מילת לכולם מעלה ומטה אין לה מובן דאי קאי הא לא קאי הא וכבר הגאו'. מהרש"ל ומהרש"א כל א' בחר דרכו למחוק חד מינייהו ומהרש"א מחק הראשון ומהרש"ל מחק האחרון והנה לקע"ד לכאורה דברי מהרש"א בזה תמוהים בעיני לא זכיתי להבינם דמר ניהו דמחק לכולם בדיבור קמא נראה דכוונתו לו' אליבא דרשי דב"א בע"ש הוא מאוחר מזמנם של ר"א ור"מ אבל הוא מוקדם לזמנו של ר' יהושע דהיינו זמן אכילת הכהנים בתרומה וכאשר סיים כן בהדיא בדבריו וזוהי שקשה בעיני לו' כן בעד רש"י דהרי רש"י קרי בחיל לקמיה בד"ה קשיא דר"מ אדר"מ לעיל אמר משעה שב"א נכנסין לאכול פתן בע"ש והוא שיעור מאוחר משל כהן והכא אמר משעת טביל' שהיא קודם בה"ש עכ"ל הרי בהדיא דרש"י ס"ל דב"א בע"ש הוא מאוחר משל כהן ואין לו' דמ"ש רש"י מאוחר משל כהן היינו מכהן הטובל ולא מכהן האוכל בתרומה דא"כ לא הו"ל להאריך ולו' והכא קא' משעת טבילה דהוא קודם בה"ש דמה צורך לדברים אלו לימא בסתמא לעיל אמר וכו' יהוא מאוחר משל כהן אלא נר' ברור דכונתו דשיעור ב"א. בע"ש הוא מאוחר מכהן האוכל בתרומה. ולהכי מסייס מלתיה רש"י לפרש כח הקושיא ביד חזקה להורות דהני שיעורין הם מרוחקים הרבה זה מזה דב"א בע"ש הוי בתר אכילת כהן דהיינו שיעור מה אחר צה"כ וטבילת הכהן היא קודם בה"ש א"כ רב המרחק ביניהם. והן אמת דהרב מהרש"א נסתייע מדברי התוס' שכתבנו דאם כן ר"מ היינו ר' אחאי לפירש"י וכו' דהיינו בע"ש וכונתו מבוארת דמדכתבו התוס' דאם כן היינו דברי ר' אחאי ולא כתבו דהא ב"א מאוחר לכולם ש"מ דס"ל דאף אם נפרש דר' אחאי בע"ש קאי אין זמנו מאוחר מהקודמים לו אלא מאי דקשיא הוא דאי נימא דטבילה וסעודת ע"ש חד שיעור' ר"מ היינו ר' אחאי. ואני בעניי אומר דהגם דקושטא קאי דמדברי התוס' מוכח כדבריו מ"מ אין מדבריהם ראיה לדעת רש"י דאינהו לא אזלי בשיטתיה בכח פירכת הש"ס דהתוס' הכריעו הפירכא דאי נימא דטבילה וב"א בע"ש חד שיעורא א"כ ר"מ היינו ר' אחאי ואילו רש"י ז"ל דרך בדרך אחרת דא"א בשום אופן לו' דכחדא נינהו דהרי מרוחקים הם דב"א בע"ש מאוחר אפי' מכהן האוכל ונמצא דאפי' ליתנהו לדברי ר' אחאי מ"מ קשיא דר"מ אדר"מ ולכן נלע"ד דהתוס' לא ס"ל כפירש"י רב"א בע"ש מאוחר משל כהן אלא אדרבא ס"ל דהוא קודם לאכילת כהן והיינו קודם צה"כ והיא עצמ' סבר' ר"י בעל התוס' דכתבו משמו בד"ה מאימתי דמ"ד משעה שב"א נכנסים להסב היינו בע"ש והוי מבעי קודם צה"כ וכבר כתבנו דטעמיה דר"י הוא מדחוי' בההיא ברייתא דתני שיעורא דר"מ ברישא דסבר משעה שנכנסים ב"א בע"ש והדר תני שיעורא דרבנן משעה שהכהנים אוכלים ומסתמא אית לן למימר דכסדר הזמנים נשנו והקרוב קרוב קודם וא"כ כיין דשיעור ב"א הוי קודם צה"כ הו"מ להשוות הדעות ולו' דהיינו בזמן שהכהנים טובלים דהוי נמי קודם צה"כ אלא דאם כן קשה דהיינו ר' אחאי והיינו לפירש"י דקאי ר' אחאי בשבת. אמנם להיות דזה אינו מוכרח לו' דר' אחאי קאי בשבת וא"כ הו"מ הש"ס למימר דקאי בחול ובהכי הוה מתרץ דלא תיקשי דר"מ אדר"מ וכמה יפה כחו של המקשן כיון דדברי ר' אחאי סתומים הם ויש סב"ר פנים לומר דבחול קאי לכן כתבו א"נ וכו' דהמקשן מקשה מכח הסברא ולא מכח דברי ר' אחאי. ואמת אגיד דאי לאו דמסתפינא הו"א דה"ג בדברי התוס' היינו ר' אחאי לפי' ר"י וכו' דהכי מסתבר טפי דהרי רש"י לא הכריע לו' דר' אחאי קאי בשבת אלא כתב דאית דאמרי בחול ואית דאמרי בשבת ואם כן הו"ל להתוס' לו' היינו ר' אחאי לפום חד פי' דרש"י ולכל הדברות דברי התוס' ברורים כדכתיבנא:
ואף גם זאת לפי הגהת מהרש"ל דמחק לכולם בדיבור בתרא איכא למידק לע"ד מ"ט כתב רש"י דאף אי נימא דר' אחאי בשבת קאי מאוחר לכולם הוא ומנ"ל הא אי נימא דכיון דמלתי' דר' אחאי שנויה באחרונ' מסתברא דזמנו מאוחר לכולם הא ליתא דהרי חזינן דאין סדר בברייתא דקתני דברי ר"מ מקמי דר' יהושע אע"ג דזמניה קדים לדר' יהושע ודאי דהוא תני משעת טבילה ור' יהושע משעת אכילת תרומה ואדרבא טפי הוה מסתבר לו' דזמן ב"א בע"ש קדים לאכילת תרומ' ומכ"ש לעני דבזה א"ש סדרא דאידך ברייתא דקתני סברת ר"מ וחכמים דהכא בהך ברייתא בלא"ה הא קא חזינן דאין סדר למש"נה כמדובר ותו אם הכרחו של רש"י הוי משום דמלתיה דרבי אחאי שנוי באחרונה מאי קא בעי הש"ס גבי עני וכהן הי מינייהו מאוחר תפשוט דעני מאוחר מדתני ליה בבריתא בתר כהן. ואפ' ליישב נסחת מהרש"ל דמ"ש רש"י דלעולם הוא מאוחר לכולם אף קאי בשבת היינו מכח הסברא דמסתברא דבני אדם לא מקדמי לאכול קודם צת"כ ואפי' בשבת דהרי:
בימות החול הם מתאחרים הרבה בסיפור דברים עם השכנים כמ"ש הרשב"א בחידושיו וא"כ תיסגי לן לו' דבשבת הם אוכלים מעט אחר צה"כ כדרך העני בחול ומעט אחריו דהרי אי נימא בעת העני ממש א"א דהיינו ר' חנינא וע"כ יותר נכון לו' דהוא מאוחר לכולם והויא זו מעין מאי דכתבו התוס' בד"ה קשיא דר"מ א"נ לא מסתברא וכו' ובהכי ניחא לשון רש"י לקמן דכתב דב"א מאוחר משל כהן דהיינו אחר צה"כ מיהו אה"נ דהוא מאוחר גם משל עני ודו"ק:
והשתא דאתאן להכי יש מקום ליישב הענין גם לפי הגהת מהרש"א ז"ל דמחק לכולם קמא והיינו דלעולם ס"ל לרש"י דמסתברא דומן ב"א בע"ש מאוחר מטבילת כהנים וכדכתבו התוס' בשינוייא בתרא בד"ה קשיא דר"מ וכו'. ואם כן כיון דמאחרינן לה בתר הטבילה דהויא פורתא מקמי צה"כ לפי מאי דפיר' בש"ס דר"מ בה"ש דר' יוסי קא' מעתה אי נימא דב"א בע"ש נמי הוא קודם צה"כ דהוא זמן אכילת תרו' נמצא דבזמן מועט קודם צה"כ אנו מרבים בשיעורים וכמ"ש התוספות ד"ה א"ל ר"י והלא וכו' ואם כן מסתברא ליתן זמן ב"א בע"ש בין אכילת כהן לדעני לפי המסקנא דעני הוא מאוחר ועפי"ז א"ש מאי דכתב רש"י לקמיה דשיעורא דב"א הוא מאוחר משל כהן והיינו כהן האוכל בתרומה כדמשמע פשט לישני' וכדכתיבנא לעיל אמנם עדיין קשה דא"כ מאי האי דכתב רש"י בתר הכי הי מנייהו מאוחר לכולם דעני או דכהן והלא כהן א"א להיות מאוחר לכולם דהא כבר כתבנו דמכח הסברא כת' רש"י דלעולם זמן כ"א בע"ש מאוחר משל כהן האוכל וצריך לפ"ז למחוק גם בדיבור שני תיבת לכולם וזה דוחק ולכן לקע"ד העיקר כהגה' מהרש"ל ז"ל ועוד יש להאריך בזה והעת קצרה. הצעיר חיי"ם: