שות חיים וחסד· רבי חיים יצחק מוסאפיא
וחסד סימן ה
על פסק הרמב"ם פרק י"א דתפילה בדין מכירת בהכ"נ:
כתב הרמב"ם פי"א דתפילה דין י"ז בני הכפר שרצו למכור בית הכנסת שלהן לבנות בדמיה בהכ"נ אחר או לקנות בדמיה תיבה או ס"ת צריכין להתנות על הלוקח שלא לעשות אותו לא מרחץ ולא בורסקי וכו' ולא בית הטבילה ולא בית המים ואם התנו שבעה טובי העיר במעמד אנשי העיר בשעת מכירה שיהא הלוקח מותר לעשות בו כל אלו מותר עכ"ל. והנה מדברי רבינו אלה שכת' שרצו למכור בהכ"נ לבנות בדמיה בהכ"נ אחר הוכיח הר' תוספת י"ט פ' בני העיר דלדעת רבינו מותר למכור קדושה אחת לקנות בדמי' קדוש' כיוצא בה ודלא כמ"ש מרן בכ"מ בדין י"ד דבשוין שרי ע"ש. ואיברא דהיא ראיה חותכת ומורינו הרב שושנים לדוד הוכיח דמרן גופיה הדר ביה בש"ע וכן עיקר לע"ד וכמ"ש לעיל בסימן הקודם בס"ד. ומאי דתריץ יתיב הר' מהרח"א דמיירי הכא רבינו בדחזו ביה תיוהא כבר הקש' עליו הר' מעשה רוקח וגם מוה"ר החזיק במעוזו דמאי דאמרינן בחזא ביה תיוהא דשרי היינו לסותרו ולחזו' ולבנותו באותן אבנים עצמן והנה ראיתי להרב נהר שלום סימן קנ"ג דכתב ע"ז דאין הדין כן וא"צ לבנותו באותן אבנים עצמן ומייתי ראיה ממ"ש המג"א דאם בנו בהכ"נ חדשה יכולים לסתור הישנה עפ"י זט"ה ולשנותה לכל מה שירצו יעו"ש. ויש להשיב דשאני התם דהוי ע"י זט"ה ובכה"ג ודאי דאלים כחייהו להפקיע הקדוש' ברם בלא זט"ה אה"נ דלא ורבינו לא קאי השתא בזט"ה וכמ"ש מורינו הרב שם בהשגתו ע"ד הרמ"ז ע"ש. ומ"ש עוד ראיה מההיא דרמי בר אבא דהוה בני כנישתא וכו' לע"ד משם ראיה לדברי מוה"ר והמעש"ר לכי תדוק יפה בדברי רש"י ז"ל שכתב והיו צריכים לתתם בחדש ואין להאריך ודו"ק. ועוד ק' לע"ד על דרך מהרח"א ז"ל מלשון רבינו שכתב שרצו למכור בהכ"נ כדי לבנות בהכ"נ אחר או לקנות תיבה וכו' ונרא' ברור דמ"ש או לקנות תיבה וכו' קאי על אופן הנזכר בריש מלתיה והרי לקנות תיבה דהיא קדושה:
חמורה א"צ דליהוי ביה תיוהא וא"כ אין דברי דבינו : סובלים פי' מהרח"א ז"ל:
עוד יש לעמוד בדברי רבינו דהרי מרן בב"י סי' קנ"ג הוכיח מדבריו בפ"ח ממתנות עניים דאין מוכרים בהכ"נ לכתחיל' אפילו ליקח בדמיו קדוש' חמור' וכתב דלדידי' מאי דתנן מכרו בהכ"נ וכו' בדיעבד היא ע"ש והר' מג"א סי' קנ"ג ס"ק ד' עמד בזה. וראיתי להרב נהר שלום שם שהשיב על דבריו וכתב לחלק בין היכא דאפשר לגבות מהצבור לקדוש' אחרת להיכא דלא אפשר ע"ש ואיברא דהחילוק נכון הוא ברם מאי דנכנס בפירושא דחוקה דמ"ש מרן בב"י דלדעת רבינו מכרו דתנן דיעבד היא ר"ל שלא רצו לגבו' לקדוש' אחרת לע"ד לא נהירא דלא הול"ל דמתני' בדיעבד דוקא דהא אפי' לכתחי' נמי יכולים למכור אי לא מצו לגבות לקדושה החמור' וכי היכי דנקט רבינו בני העיר שרצו למכור בהכ"נ כדי לקנות תיבה והיינו אפי' לכתחילה. ותו ק"ל על הנה"ש דהוא דחה פירוש המג"א דיצא לחלק בעד רבינו בין יש להם בהכ"נ אחר להיכא דאין להם וכתב עליו דודאי הב"י לא כיון לזה דאם מרן אית ליה חלוק זה אמאי בריש סי' קנ"ג משוי פלוגתא בין הרמב"ם והרא"ש דילמא מא"ח ומא"ח והא ביש להם אחר הא באין להם ע"ש ואנא דאמרי מטונך רבי ולטעמיך מי ניחא והרי גם לפי חילוקו תיקשי הכי דהו"ל למרן למימר דהרא"ש קאי בכגון דלא אפשר לגבות והרמב"ם קאי בדאפשר לגבות:
וכשאני לעצמי לע"ד הדבר ברור דהרא"ש מיירי היכא דלית ליה מה למכור כדי לקנות דברים הצריכים ללמוד תורה או לישא אשה מיהו אי אית ליה אה"נ דאין מוכרין בהכ"נ דהרי הרא"ש מייתי ראיה לדינו מדחזינן דמוכרין ס"ת לת"ת ולישא אשה והנה התם כתבו הטור ושאר פוסקים דהיינו בכיון דלית ליה מה למכור. וא"כ דיו לבא מן הדין להיות כנדון וכי היכי דלגבי ס"ת שריותא הוי בדלית ליה מה למכור עוד ה"נ בבהכ"נ דיליף לה הרא"ש מס"ת וא"כ לפי"ז שפיר איכא למימר דהרא"ש והרמב"ם לא פליגי אהדדי כלל ודלא כמרן הב"י דמשוי בהו פלוגתא. והנה עכ"פ צריכים אנו לו' דמרן הדר ביה ממ"ש בב"י. דהא חזינן בש"ע בסי' קנ"ג דבס"ו פסק ההיא דהרא"ש ובסי"ג ההיא דהרמב"ם ויראה דהיינו כדאסברן דדינו של הרא"ש היינו בדלית ליה מה למכור והיינו דהאריך בלשונו מרן בשלחן הטהור וכתב דהרי אפילו ס"ת מוכרין להורות דבענין עצמו דמוכרין ס"ת דהיינו היכא דלית ליה מה למכור וכמ"ש מרן בי"ד סי' ע"ר ע"ש בההוא גוונא גופיה הוא דמוכרין בהכ"נ:
ואולם לע"ד קושטא קאי דליתובי דברי רבינו הרמב"ם דקמן צריכים אנו לדברי הר' מג"א ז"ל דהכא מיירי רבי' כדאית להו בהכ"נ אחר והוא כי יש להקשות עוד על רבינו היכי שרי למכור בה"כ כדי לקנות בדמיו אחר והרי איכא למיחש לפשיעותא דשוב לא יקחנו כי היכי דחיישי' לסתור ולבנותו וכבר הק' כן הר' נה"ש שם וכתב ליישב דשמא היכא דהמעות בעין ליבא למיחש לפשיעותא ולענ"ד א"א לחלק כן דהא חזינן בש"ס פרק בני העיר דמפרש טעמא דרשב"ג דאסר למכור ס"ת ישן ליקח בדמיו חדש דהוי משו' פשיעו' ומוכח התם דאע"ג כי דמים לו והרי הם מוכנים בידו מ"מ איכא למיחש לפשיעותא אלא אי כתיב ומנח קמיה דהס"ת שרוצה לקנות הוא מוכן ומזומן בבית הסופר ואינו חסר אלא מתן דמי"ם בלבד בכה"ג דוקא הוא דליכא למיחש ואם כן ה"נ לגבי בהכ"נ אם המצא תמצא בית בנוי ומשוכלל מוכן בפרק המוכר בכה"ג הוא דהו"ל למשרי למכור דתכף ומיד נוטל מזה ונותן לזה אמנם למכור כדי לבנות ודאי דאיכא למיחש לפשיעותא. ולכן נלע"ד דאפשר לו' דרבינו הרמב"ם דייק לישנא דתלמודא בפ"ק דב"ב בענין סתירת בהכ"נ דקא' מאי בינייהו דאית להו דוכתא לצלויי ומדדייק הש"ס למימר הכי ולא קאמר דאית להו בי כנישתא אחריתי משמע דאה"נ הינא דאית להו בהכ"נ אחר קבוע שרי לסתור א' ולבנות אחר דבכה"ג ליכא חששא דפשיעו' דאף אם יארע להם אונס ולא יבנו אחרת מה בכך הא איכא בהכ"נ אחר קבוע בעיר כי פליגי היכא דאית להו בהכ"נ עראי דהיינו מקום אסיפ' להתפלל בבית מיוחד לפי שעה בכה"ג למ"ד משו' פשיעות' אסיר דדילמא לא יבנו עוד בהכ"נ ולית להו אלא מקום עראי שלקחו בשאל' לזמן מה ולמ"ד דלא חיישי' לפשיעותא שרי כיון דלפי שעה אית להו דוכתא לצלויי וה"נ מאי דאמרי' התם בש"ס דאם בנו בהכ"נ לא ימכרו אפילו לפדיון שבויים משום דדירתא דאינשי לא מזדבנא מסתברא דמיירי בדלית להו בהכ"נ אחר דהכי חזינן דאינשי כי לית להו אלא בית א' או חצר א' לדור בו שיעור כדי צרכם לא מזבני ליה אפילו לעת הצורך אבל אי אית להו ביתא אחרינא לדור בה מוכרים את היתר אע"ג דהיא להם לבית דירה לפעמים ואם כן כולה הך סוגיא אזלא בכגון דלית להו בהכ"נ אחרינא קבוע והשתא א"ש דרבי' הרמב"ם ס"ל דבדאיכא בהכ"נ אחר קבוע מעולם לא נאמרה הך חששא דפשיעות' משום דאף אם יפשעו לא איכפת לן ובכה"ג שרי למכור או לסתור כדי לבנות בדמיו כיוצא בו או להעלותו והיינו דינא דמתני'. ושוב ראיתי בב"י סי' קנ"ג בד"ה ומשמע מדברי רבינו וכו' שהביא משם הרמב"ן דכשיש להם בהכ"נ אחר מותר למכרו ולא שייך מאי דאמרינן לא ליסתור איניש ביכנישת' עד דבני בי כנישתא אחריתי ע"ש:
והנה במ"ש רבינו דאם התנו זט"ה במא"ה שיהא הלוקח מותר לעשות בו כל אלו הראב"ד השיגו וכתב דאין זה מחוור שיוכלו להתנות על ד' דברים אלו וכו' ולדעתו כשמכרו שלא בזט"ה החפץ קאי בקדושתו גמור' ואפי' כשמכרו זט"ה לא שרי אלא לשאר תשמישין חוץ מד' דברים וניחזי אנן דעת רש"י בזה. והנה מדבריו מתבאר דהיכא דלא מכרו זט"ה הכל קאי בקדושתו בין החפץ ובין הדמים ואם מכרו זט"ה במא"ה הכל יוצא לחולין לגמרי. ולכאור' נרא' דרבינו רש"י קאי בשיטת הרמב"ם והרא"ש מצד א' דהיינו דע"י מכירת זט"ה במא"ה יוצא החפץ לגמרי לחולין אפי' לד' דברים דהוא תשמיש מגונה כגון מרחץ ובורסקי:
וכיוצא בהן אמנם אם לא מכרו זט"ה במא"ה הרי הוא בקדושתו גמורה דלא מצי לאשתמושי ביה לוקח אלא לתפיל' כדהוה קאי מעיקר' דהכי קתני במתני' בהכ"נ דומיא דספרים דהלוקח נוהג בהן כמות שהן בקדושתן וכדפיר' רש"י ז"ל וזה דלא כהרמב"ם דפסק בהדיא דהלוקח אף דקנה שלא מזט"ה משתמש בו לכל צרכו חוץ מד' דברים ולפי הנראה מדברי מרן בב"י סי' קנ"ג נראה דמשוה לשיטת הרא"ש בהרי שיטת הרמב"ם וכן נראה מדפסק בש"ע כסברת הרמב"ם ממש ואי הוה ס"ל דהיכא דלא מכרו זט"ה במא"ה מודה הרא"ש לשי' רש"י דהרי הוא בקדושתו לגמרי הו"ל לחוש לסבר' רש"י והראב"ד והרא"ש. ואם כן נמצינו למדים דשיטת רש"י היא סברא שלישית דלא כהרמב"ם והרא"ש ודלא כהראב"ד ובמכרו זט"ה כמא"ה ס' ליה כהרמב"ם והרא"ש דיוצא לגמרי לחולין לכל מין תשמיש שבעולם ובהיכא דלא מכרו זט"ה כמא"ה בקדושתו הראשונ' קאי לבלתי עשות בו שום תשמיש שבעולם: האמנם זוהי שקש' לענ"ד דא"כ לפי שיטה זו דרש"י ז"ל מאי דתנן דאסרי רבנן תשמיש ד' דברים דנרא' מזה דחוץ מד' דברים אלו שר"ו חכימיא לכל מין תשמיש במאי קיימי רבנן אי במכרו זט"ה במא"ה הרי יוצא לחולין לגמרי ואפי' בהנך מילי יכול לעשות בו ואי קאי מתני' בהיכא דלא מכרו זט"ה במא"ה אסור בכל מין תשמיש אע"ג דאינם מד' דברים דשנו חכמים ואי לזאת הוה אמינא דלעולם רש"י ז"ל קאי בשיטת הראב"ד ומ"ש רש"י דאם מכרו זט"ה במא"ה פקע' קדושה מן החפץ ומן הדמים ומותר לעשות מהן כל צרכן אפי' דהיינו דדייק רש"י לעשות מהן כל צרכן ולא כתב בהן נראה דאדמים לחוד קאי אבל החפץ אף דמפקע קדושתי' ע"י זט"ה במא"ה לא לגמרי לעשות כו כל צרכיו דהא לד' דברים אסרו חכמים והיא גופ' שיטת הראב"ד ז"ל אמנם הא ק"ל דחזיתי' לרבינו רש"י שם במתני' דאמרו לו חכמים לר"מ א"כ אף לא מעיר גדולה לעיר קטנה וכו' דפירש וז"ל ורבנן אמרי אי איכא למיחש בין רב למעט ה"נ איכא למיחש משום ברב עם הדרת מלך ולא משכחת מכירה בבהכ"נ אלא לא חיישי' דכיון דמעלו להו לדמי בקדוש' מעולה כל דבעי לוקח עביד חוץ מד' דברים כדקתני סיפא עכ"ל. ודברים אלה מרפסן איגרי ולא ידענא לכאור' כונת רבי' רש"י היכי מפרש להך מתני' דאי מפרש לה דקיימי רבנן בהיכא דמכרו זט"ה במא"ה והלא בכה"ג לפום מאי דפירש"י אמימרא דרבא נרא' דע"י ע"י זט"ה במא"ה יוצא החפץ לחולין לגמרי והיכי קאמרי רבנן הכא דאין הלוקח רשאי לעשות בו הני ד' דברים ואי מפרש לה רש"י דמתני' הכא קיימא בהיכא דלא מכרו זט"ה במא"ה א"כ אין הלוקח רשאי לעשות בו כל מאי דבעי חוץ מד' דברים דאינו מותר אלא להתפלל בו כמ"ש רש"י לעיל וע"כ סברית מימר דלעולם רש"י לא קאי בשיטת הרמב"ם ולא בשיטת הראב"ד אלא ס' ליה מלתא מציעתא דע"י מכירת זט"ה במא"ה פקעא קדוש' לגמרי ושרי לעשות בו אפי' ד' דברים ואם לא מכרו זט"ה קאי בקדושתיה לגמרי ועפ"י שיטה זו הוכרח רש"י לפרש מתני' דקאמרי רבנן דשרי ליה ללוקח לעשות בו מה שירצ' חוץ מד' דברים דקאי בהיכא דמכרו זט"ה במא"ה בסתם ולא התנו שיהיו המעות חולין וישתמש בו הלוקח לכל מה שירצה ובהא הוא דאין הלוקח יכול לעשות בו הכל אלא אסור בד' דברים ואהני מכירת זט"ה במא"ה אפי' בסתם לענין דיכול להשתמש בו לוקח חוץ מד' דברים אבל לענין הממון כל שלא התנו בהדיא זט"ה הרי הממון קדש ובעו עילויא וכדקתני בברייתא שם בש"ס דבעי תנאי שיתנו כן זט"ה במא"ה מיהו אה"נ דאם התנו בהדיא שרי ליה ללוקח אף ד' דברים ובכה"ג ר' מאיר יודה לרבנן ולא פליג היכא דלא התנו ובהא ניחא דלא לפלגו רבנן עם ר"מ מן הקצה אל הקצה ולא מפשינן פלוגתא. :
א"נ אפשר לומר דרש"י קאי בשיטת הרמב"ם והרא"ש וה"נ נרא' דס"ל להרא"ש בדעת רש"י מדמייתי לדבריו ומפרש עליו משמע דס"ל דרש"י בשיטתיה קאי וצ"ל עכ"פ לדעת הרא"ש ודעמיה דזריעה נמי הוי תשמיש מגונה כמו מרחץ ובורסקי וכיוצא ולהכי אצטריך רב אשי למימר לרבינא זיל זבנה מזט"ה במא"ה וזרעה וכמ"ש כן הרא"ש בהדיא והכריע פי' זה דזריעה הוא תשמיש של גנאי מתוך הסוגיא ע"ש וצ"ל לדידיה דבמתני' דשנו חכמים חוץ מד' דברים תני ושייר זריעה וכדומה לה והכי מסתברא דאיכא נמי מילי אחריני טובא דהם תשמיש בזיון כגון לעשותו רפת בקר ולול של תרנגולים ואבוס וכיוצא וא"כ ה"נ נימא דס"ל לרש"י דלכל מידי דהוי תשמיש מגונה צריך שיהיה המכר מזט"ה במא"ה בכדי שיוכל הלוקח להשתמש בו אפי' ת"מ ברם אע"ג דלא קנה מזט"ה במא"ה יכול הלוקח להשתמש בו תשמיש שאינו מגונה ובכן נבא לדייק בדברי רש"י שכת' אדברי רבא לא שנו וכו' ובהכ"נ בחשיבותי' עומד אף ביד לוקח דומיא דספרים וכו' דייק רבינו ולא כתב ובהכ"נ בקדושתו עומד אלא בחשיבותו נר' דכיון בזה לו' דלעולם אחרי נמכר אין בו עוד קדושת בהכ"נ כמו שהיה קודם לכן אלא דחשיבות מיהא אית ליה והיינו דלא לנהוג בו מנהג בזיון לעשות בו תשמיש מגונה דומיא דספרים כלו' מעין דוגמא של ספרים דאין עושה בהן כל רצונו מיהו אה"נ דאינו דומה ממש לספרים ומאי דסיים שם רש"י והיינו דבעא מיניה רבינא מרב אשי על חילא דבי כנישתא מהו למזרעא אלמא במכר כל דהו הבית והמעות בקדושתייהו קיימי הכא סיים בל' קדוש' משום המעות דלעולם הם קדושים ובעו עילויא במכר כל דהו ועוד יש לפ' דלגבי זריעה דהוי תשמיש מגונה הבהכ"נ קאי בקדושתו הראשונה ולכי נדוק פורתא נר' דמוכרחים אנו לפרש כן בעד ר' רש"י דאלת"ה ונימא דלרש"י כמכר כל דהו אינו יכול להשתמש כלל בבהכ"נ א"כ מאי ראיה מייתי רש"י מהא דרבינא לימא דשאני התם דהוי תשמיש מגונה וע"כ הוכרח לזבוני מזט"ה במא"ה ומוכרחים אנו לו' כן דמשום תשמיש מגונה הוא דלא זרעה עד דזבנה מזט"ה במא"ה דהא אמרי' לקמן בכ"נ שבבבל על תנאי הם עשויין ושרי להשתמש בהן:
בחרבנן תשמיש שאינו של גנאי וכמו שהכריע הרא"ש ז"ל ברם על פי האמור ניחא דרש"י נמי בהאי שיטתא קאי ונמצא דאין אנו מהוים סברא שלישית לרש"י אלא שלשת הרועים ראשי אלפי ישר' רש"י והרמב"ם והרא"ש כחדא שריין ובכן עלו ובאו על נכון דברי רש"י שכתב במשנתנו דכיון דמעלי להו לדמי בקדושה מעולה יכול הלוקח לעשות בו כל מאי דבעי חוץ מארבעה דברים והיינו דמפרש למתני' דקאי היכא דלא מכרו זט"ה במא"ה וחוץ מד' דתנן לאו דוקא דהסבר' נותנת דכל דהוי תשמיש מגונה הו"ל כהני ד' דתנן וכמש"ל ודו"ק:
וראיתי למורינו הר' בס' שושנים לדוד שהעלה ארוכה והביא דברי רבי' הרמב"ם בפי' המשנ' שכת' והוא שלא מכרוהו כולם בהסכמה אבל אם מכרוהו זקני המקום במעמד אנשי המקו' יכולים למכור ואפי' לעשות ממנו דירה לשתות בו יין תמיד ומוה"ר הרבה להשיב הן על דבריו אלה שבפירושו והן על דבריו בחיבורו וליישב הכל הכי אמר מו"ר דהרמב"ם בפירושו קאי אר"מ דמתני' דלדידיה אם מכרו זט"ה במא"ה שרי למשתי ביה שכרא שאינו גנאי כ"כ כמו בורסקי ומרחץ והיינו דברי רבא דקא' ל"ש וכו' ואתא לפרושי דברי ר"מ מיהו אה"נ דלרבנן ע"י מכירת זט"ה במא"ה שרי אפי' לעשות בו מרחץ ובחיבורו פסק רבי' כרבנן ואע"ג דרבינא הוכרח לזבוניה מזט"ה במא"ה כדי לזורעה אע"ג דזריעה אינה מד' דברים השנויים במשנתנו שאני ההיא דכי כנישתא דידיה הוה והקדי' לרבים וע"כ להשתמש בה היה צריך לקנות' מאת אנשי העיר את"ד עש"ב. ואנא מסאנא דמו"ר לא שמיע לי כלו' לא ס"ל ומילי דמו"ד ניהו רבה לא יכולתי להולמן מכמה טעמי חדא את הלחץ זה הדחק דרבא אמלתיה דר"מ קאי והרי דברי רבא הוקבעו בש"ס אמתניתין דריש פרקא בני העיר שמכרו בהכ"נ וכו' והיא סתם משנה ולפי דברי מוה"ר הו"ל להש"ס לאתויי דברי רבא עלה דמתני' דבתר הכי דתנן התם דברי ר"מ ועוד זוהי שקשה לאפושי פלוגתא בין ר"מ ורבנן דפליגי בתרתי בין היכא דמכרו זט"ה במא"ה ובין בשלא מכרו והיותר קשה מ"ש עו"ד במילתא דרבינא דבהכ"נ דידיה הוה והיה צריך לקנותה מן ההקדש לזורעה דכיון דהקדישה אין לו עוד רשות בה ולע"ד לא זכיתי להבין ד"ק דאם כן אמאי א"ל רב אשי זיל זבנה מזט"ה במא"ה הרי לפום שיטתיה דמו"ר לזריעה א"צ זט"ה במא"ה והכי הול"ל זיל קנה אותה מן ההקדש. כי ע"כ לע"ד אמינא דלעולם ר' הרמב"ם קאי בשיטת הרא"ש דכתב בהדיא דזריעה הויא תשמיש מגונה דומיא דבורסקי ומרחץ והכרעתו הכרע' גמור' מתוך הסוגיא וצ"ל כמש"ל דתנא דמתניתין תנא ושייר טובא כמה תשמישי גנאי דאיכא בעלמא כגון רפת בקר ולול תרנגולי' ובודאי דהני לא עדיפי מבורסקי ובית הטבילה ואע"ג דתני תנינא ד' דברים אפי"ה אשכחן בכה"ג נמי דאמרי' תנא ושייר א"נ הויא כי ההיא דכתב הרב יד מלאכי אות תרמ"ח דבמידי דדמי לה שנויים במשנה אתו ממילא ולא שייך בהו תנא ושייר ע"ש וה"נ דכוותה ואם כנים אנחנו בזה ידוייק מאי דשינה רבינו הכא ולא כתב ארבעה דברים אף כי זה דרכו לתפוס לשון המשנה והוא דדייק דלא למכתב מנינא להורות דלא תיסק אדעתין דקפיד תנא למתני מנינא למימר דהני ארבע ותו לא דהא ליתא דהכא הו"ל כאילו תני מנינא דזיל בתר טעמא דאסירי הני משום תשמיש מגונה וא"כ כל דדמו להו לגנאי הו"ל כיוצא בהן. ולפי זה א"ש ההיא דרבינא דתשמיש מגונה הוי והדמי"ן יתעבד להנך ארבעה דתנן במתני' ולכן הוכרח למזבניה מזט"ה במא"ה ומשם באר"ה דאלים כחייהו דזט"ה במא"ה להתנות הלוקח לעביד ביה אפי' תשמיש מגונה כי הני ארבע דמתני' וכדפסק רבינו. ועל מאי דרבא קבע מלתיה אמתני' דריש פרקא אע"ג דהתם לא קאי תנא על החפץ אלא על קדוש' הדמי' ולפי דברי הרמב"ם רבא לא קאי על הדמים כלל וא"כ הו"ל למקבע האי מלתא דרבא על מתניתין דבתר הכי וכמו שהקשה מו"ר הא לא תברא לע"ד דבמתני' דריש פרקא נמי הרי קא אסר תנא תשמיש החפץ דהא דומיא דספרים קתני ולפחות לגבי תשמיש מגונה בעי' דומיא דספרים דהקונה לא ישתמש בהן וכמש"ל משם רש"י ז"ל וא"כ להכי קבע מלתיה רבא אמתני' דהתם והא קמ"ל דע"י זט"ה במא"ה שרי אפי' למשתי ביה שיכרא והיינו לעשותו בית משתה היין לפי' הרמב"ם ונ"ל דזהו דבר מגונה וא"כ כיון דשרי למשתי ביה שכרא וה"נ מדר"א שרי למזרעיה ה"ה דשרו כל הנך דמתני' כמ"ש הרא"ש ונמ"ל דג' אבות העולם רש"י והרמב"ם והרא"ש קיימי בשיטה חדא. הצעיר חיי"ם ס"ט: