אור ברסלב
שות חיים וחסד וחסד סימן ד

שות חיים וחסד· רבי חיים יצחק מוסאפיא

וחסד סימן ד

וחסד סימן ג

אם מותר למכור מידי דקדושה לקנות כיוצא בו:

הנה נסב"ר לבי בקרבי לאסבורי ולעיוני לענין דינא אי שרי למכור קדושה חדא לקנות קדושה אחרת כיוצא בה או לא. וטרם ראו' דעות פוס"קי צדקה בזה אנכי הרואה לפי קע"ד דממתני' ר"פ בני העיר דקתני בני העיר שמכרו בהכ"נ יקחו תיבה וכו' איכא למידק הכי והכי דמרישא:

איכא למידק דחייב להעלות מקדוש' קלה לחמורה הימנה הא בשוה לה דליכא עלויא אסיר ומסיפא איכא למידק איפכא טעמא דאסיר משום דמוריד מקדושה חמורה לקלה הא בשוה לה שרי והן אמת דק"ק אמאי הש"ס לא דייק כי ארחיה בכה"ג לדמויי דוקיא דרישא אדוקיא דסיפא והיה אפ' לו' דהש"ס פשיטא ליה הכא דאית לן למימר נעשה וכדרך דקאמר הש"ס בריש קידושין ודוכתי אחריתי וא"כ אי נימא הכא במתני' נעשה תצא דינ"א דאסו"ר לשנות מקדושה אחת לאחרת כיוצא בה. האמנם הא ק"ל דחזינן בש"ס דמבעיא להו להא מלתא לגבי ס"ת אי שרי למכור ישן כדי לקנות חדש ומעיקרא פשיט לה מדיוקא דסיפא דמתני' דקתני מכרו תורה לא יקחו ספרים הא תורה ש"ד ודחי לה מתני' דיעבד כי קא מבעיא לן לכתחי' ופי' הש"י דיעבד שמכרוהו כבר כדקתני מכרו תורה ומשו"ה מותר ליקח בדמיו ס"ת שאם לאו מה יקחו בהם כי קא מבעיא לן למכור לכתחי' לכך עכ"ל והנה נר' מדברי רבינו רש"י ז"ל דשאר קדושות חוץ מס"ת אף אם בדיעבד כבר מכרו אותה קדושה לא יקחו קדושה אחרת כמוה כיון דאפשר בעילויא זולת ס"ת דלא אפש' בלאו הכי ויש לדעת מנ"ל לרבינו רש"י הא מלתא דילמא כונת הש"ס דבכל מילי דתנן במתני' בדיעבד אם מכרן דינא הוי דלקנות כיוצא בה שרי ולא אסיר אלא להוריד והנר' דרבינו רש"י ז"ל נרגש דאי נימא דסיפא דמתני' בדיעבד קאי מדקתני אם מכרו וכו' א"כ ה"נ רישא קאי בדיעבד דהתם נמי תנינן בני העיר שמכרו וכו' ואם כן אדנידוק מסיפא דשרי נידוק מרישא דאסיר וה"נ ק"ל אמאי הש"ס לא דחי הכי וכדדחי לקמן כי פשיט ליה מברייתא דגוללין ס"ת וכו' אלא מאי אית לן למימר דהש"ס עינו ראה דקשיא דיוקא דרישא אדיוקא דסיפא ומפרש לה למתניתין בדרך נעשה ותצא דינ"א דאסיר עכ"פ לקנות קדושה דומה לה ואפי' בדיעבד זולת לגבי ס"ת יש לחלק בין דיעבד לכתחי' דכיון דלא אפשר בעילויא אחרינא ודאי דדיעבד שרי ברם לכתחי' קא מבעיא ליה ואין לומר דאכתי תיקשי דלגבי ס"ת נמי נידוק דוקיא דרישא הפך מדסיפא דמרישא איכא למידק מדקתני ספרים לוקחין תורה דוקא כשמכרו ספרים לוקחים תורה הא אם מכרו תורה לא יקחו תורה ומסיפא שמעי' איפכא מכרו תורה לא יקחו ספרים הא תורה ש"ד הא ליתא דמרישא לא תידוק הכי דעיקר דיוקא דרישא הכי הוי ספרים לוקחין תורה הוא דלוקחין אבל ספרים לא וה"נ דייקינן בכלהו בבי דתנן במתני' ונמצא דדיוק תורה בתורה לא אתיא מרישא דהא לא הוזכר התם מכירת ס"ת כלל ולא ידעי' תורה מה תהא עליה ברם מסיפא דייקינן שפיר לגבי ס"ת נמי דהא קתני מכרו תורה לא יקחו ספרים וכיון דקתני מכירת ס"ת הדיוק נכון וקיים לומר תורה לא יקחו ספרים הא תו' שפיר דמי והשתא הוי דומיא דכלהו הנך בבי דתני בסיפא דדייקי' בהו על דרך זה וק"ל:

אמנם ק"ל דהש"ס בעי למפשט לההיא בעיא מדתניא גוללין ס"ת במטפחת חומשין ודייק ס"ת בשל חומשין במט' ס"ת הא תור' בתורה ש"ד אלא מהא ליכא למשמע מינה וק' אמאי לא נימא נעשה כדרך דכתיבנא לעיל דמפרש הש"ס במתני' ולפי"ז אסור לשנות לקדושה כיוצא בה. ואפ' ליישב כי הנה עוד יש להרגיש תרתי על הפשטן חדא דל"ל לאתויי כולה ברייתא הרי פשי' בעייתו בעי למפשט מרישא. ותו וכי הפשטן לא ראתה עינו דמדיוקא דרישא איכא למשמע איפכא ומה כחו לפשוט מרישא לאיסורא ולא מסיפא להתר' והן לזאת אפשר לומר דהנך תרי חדא מתרצא לחברת' דהפשטן בכונה מכוונת מייתי בידיה כולה מתניתא לומר דעין רואה דוקי אהדדי וכדי לתרוצינהו צ"ל דמתניא בדרך נעשה וא"כ דוקיא דרישא דוקא ותצא דינ"א לאיסורא זוהי כונת הפשטן והדוחה דחי ליה דכיון דקשו דיוקי אהדדי אית לן למימר דהתנא נמי ספוקי מספקא ליה בהא והיינו מעין מאי דתריץ הש"ס בקידושין שם ואב"א דספקא הוי יע"ש. והשתא דאתאן להכי נראה לו' דלעיל נמי כי פשיט ליה הש"ס ממתני' ודחי התם בדיעבד וכו' מעולם לא עלה על דעת הש"ס לאוקומי דוקיי דמתני' בדרך נעשה וכדכתי' לעיל אלא ס"ל דבשאר מילי לבד מס"ת ספוקי מספקא ליה לתנא אי שרי ליקח קדושה אחת כיוצא בה וס"ל לתלמודא דהך ספקא בשאר מילי הוי בין לכתחילה בין בדיעבד דהא כיון דאפשר לעלויי מה לי לכתחילה מ"ל בדיעבד הא אפי' אם עבר ומכרו הרי סמא בידי' השתא לקנות בדמים קדושה חמורה לא כן בס"ת דאם עבד בדיעבד ומכרו מסתברא דשרי לקנות כמותו דאל"כ מה יעשה בדמיו כיון דליכא עלויא אחרינא משא"כ לכתחי' בהא הוא דמספקא ליה כיון דעל מעלי ליה אסור למכור ישן כדי לקנות חדש דכיון דלא ברירא לן הוי ספקא דאיסו' ולחומר' או"ד הא דבעי' עילוי היינו היכא דאפשר אבל היכ' דליכא עלוייא אחרינא ש"ד. ובכן עפ"י הדברים האלה אתו נמי דברי רש"י ז"ל על נכון דכ' דלגבי ס"ת הוא דא דאמרי' דדיעבד ודאי שרי דאם לא יקחו ס"ת מה יקחו ור"ל הא לשאר מילי יש לנו שני דרכים במתני' או דנימא דהוי בדרך נעשה וא"כ אסור בודאי או דנימא דתנא ספוקי מספקא ליה ולכן דייק רבינו רש"י ולא פירש שיחותיו לגבי שאר מילי אלא הא קמ"ל בטעם שיח דהא דקאמר הש"ס מתניתין דיעבד דמשמע כלומר התם פשיט' לי דשרי היינו דוקא לגבי ס' תורה מהאי טעמא דמה יעשה בדמיו ברם שאר מילי יש בהם פנים וצדדים כדכתיבנא:

ואשא עיני לראות מה בפיהם של רבותינו בעלי הפרשי"ם בדוקיי דמשנ' ערוכה הלזו וחזיתיה להרב תי"ט דמייתי דברי מרנא בכ"מ בפי"א מה' תפילה שכתב בעד ר' הרמב"ם דס"ל דדוקיא דרישא דוקא ובשוין אסור ובסיפא כיון דקתני לגבי מכרו תורה לא יקחו ספרי' דלגבי ס"ת כיון דליכא עלויא אחרינא שרי ליקח בד בדמיו ס"ת אחר איידי דנקט בגרוע לגבי ס"ת נקט הכי בכלהו והק' עליו התי"ט דמדברי הרמב"ם שם דין י"ז נראה בהדיא דשרי למכור לכתחי' בהכ"נ כדי לקנות אחר ולכן בירד לו דרך לעצמו לומ' דלעולם בשוין שרי וכדמשמע מדיוקא דסיפא והא דלא: תנן ברישא בשוין דשרי ומכ"ש בעילויא משום דעל כ"פ עדיף טפי לקנות קדוש' עליונ' אבל משורת הדין אף בשוין שרי ודייק הכי גם מדברי הטור ע"ש. ואנא עניא ק"ל לפי דרך הרב תי"ט לישנא דש"ס דקבעי לענין ס"ת מי נימא כיון דלא מעלי ליה אסור או"ד כיון דליכא לעלויי עילוייא אחרינא ש"ד והרי דוק מינה דכל היכא דאיכ' עלויא פשיטא ליה דאסור דאם איתא דבשאר ר מילי פשיטא ליה דשרי א"כ במכ"ש אתיא לגבי ס"ת דשרי ואין לו' דלפי דברי התי"ט מתפרש הבעיא הכי דכיון דעכ"פ בשאר מילי עדיף למעבד מיניה עלויא א"כ הכא גבי ס"ת דליכא עלויא לא שרי ליה לכתחיל' למכור או"ד דאדרבא הכא דליכא עלויא ליכא למיחש כלל ושפיר דמי למכור בשופי דאכתי ק' דכיון דמדינא בכל הני מילי דתנן במתניתין שרי לקנות לכתחי' קדוש' כיוצא בה מהיכא תיתי לאסוקי אדעתין לאסור גבי ס"ת והלא אף בשאר מילי לא הוי אלא מצד עדיפותא. ואחרי כתבי ראיתי למורינו הרב שושנים לדור שהביא משם הרב מעשה רוקח שהקש' כן על התי"ט ומוה"ר כ' וז"ל הא נמי לא תברא דבש"ס הכי אתמר לשנויי מאי דאיבעיא מ"ש אבל מכרו וכו' ודחי מתני' דיעבד כי קא מבעיא לן לכתחי' וכו' מעתה אף אנו נאמר דאה"נ דשפיר ידע המקשן דסיפא דמתניתין דוקא ורישא ל"ד דה"ה שוה בשוה דשרי מיהו היינו דוקא בדיעבד כדקתני אם מכרו ומ"ה קבעי לכתחילה מאי וה"ה דמבעיא ליה בה"כ בבה"כ אחר וכן כלהו דלאו דוקא ס"ת אלא חד מינייהו נקט ולא אפשיטא ונקטה הרמב"ם לקולא כיון דספק' דרבנן הוא וכו' עכ"ל ואני עבדו ותלמידו לא זכיתי להבין ד"ק חדא דהא התי"ט נראה דברירא ליה דאפילו לכתחיל' שרי מן הדין למכור בהכ"נ וכיוצא לקנות בשוה לו ואינו אלא על צד עדיפותא דניחא טפי לקנות קדוש' מעול' וה"נ אם כבר מכר נמי עדיף טפי דיקנ' בדמיו קדוש' מעול' והכי מסתברא נמי דלגבי שאר מילי אין חילוק בין אם כבר מכר מוכר לכתחי' על דעת כן דהא אפי' אם עבר ומכר הרי בידים לכתחי' אזיל וקני קדוש' דומה לה ותו לפי דברי מוה"ר איך כת' התי"ט דסיפא דוקא ורישא כי קתני היינו לעדיפותא והרי רישא נמי הוי בדיעבד ובדיעבד ליכא צד לומר דבעי עילויא לפי דברי מו"ר ותו האי דקא' מו"ר דגם בכל מילי מבעיא ליה וחדא מינייהו נקט ק' לע"ד דהא לישנא דתלמודא דקא' או"ד כיון דליכא עילויא אחרינא ש"ד זה מורה באצבע דבשאר מילי דאפשר לקנות מידי דמעלי פשיטא ליה דבעינן עילוייא ובהא לא קא מבעיא ליה וא"כ לע"ד דברי התי"ט אכתי מוקשים הם:

ואשר אני אחזה לענ"ד ליישב דברי התי"ט הוא דהכי קא מבעיא ליה להש"ס דהנה עינינו הרואות דבמתני' קשו דיוקי אהדדי ואית לן לומר דסיפא דוקא ורישא היינו לעדיפותא דעדיף טפי להעלותו וא"כ גבי ס"ת מאי מי נימא דכיון דחמיר מכלהו שאין קדוש' למעלה הימנו א"כ מתוך חומרו נחמיר בו שלא ימכרנו לעולם כיון דלא מצי להעלותו ויהיה אסור מדינא למכרו כיון דחמיר טפי מכלהו ולגבי ס"ת דיוקא דסיפא לאו דוקא ונקטי' אגב אינך או"ד אדרבא נימא דשרי בשופי למכור ס"ת לכתחי' וליכא אפי' עדיפותא שלא למכרו כדי לקנות אחר דנין דאין אפש' משאי אפשר דכיון דליכא עלויא אחרינא ש"ד זו היתה כונת הבעיין ופשיט ליה מדיוקא דסיפא ודחי הבעיין בטוב טעם דהתם בדיעבד ובהא פשיטא ליה דש"י דכה"ג הוי אי אפשר גמור דמה יעשה.

בדמיו משא"כ לכתחי' דיש צד לומר דאסו' למוכרו לעולם ולא אפשיטא ומשום חומר קדושת ס"ת תפס הרמב"ם בבעיא זו לחומרא וכמ"ש מרן בכ"מ וכ"כ מוה"ר שם לפי דרכו מיהו לשאר מילי מעולם לא בעי הש"ס עלייהו דהוה פשיטא ליה דמדינא שרי אלא דעדיף טפי להעלותן והא מלתא שמעי' לה מדיוק' דרישא וסיפא כמ"ש התי"ט ז"ל:

ואשימה עיני בדברי מהר"י אבוהב שהביא מרן בב"י דמיני' הוכיח הר' תי"ט לסברתו וחזה הוית למרן סימן ק"ע שהביא דברי הר"ן שכת' דמדאבעיא לן בס"ת דליכא לעלויי בה מכלל דפשיטא לן דבהנך אחריתי דאיכא לעלויי בהו אסור למכרן וליקח כיוצא בהם ואחר כך כתב ורבינו הגדול מהרי"א כת' שמדברי רבינו שכתב אבל איפכא להורידן מקדושתן לא משמע דלא קפדי' אלא שלא יורידם מקדושתן אבל לקנות כיוצא בהם שרי ושכן מצא כתוב בשם ה"ר יונה עכ"ל. והנה לפי הדברים המובאים ביתה יוסף דהר"ן אסר למכור כדי לקנות כיוצא בו ורבי' יונה והטור לדעת מהרי"א שרו לפי"ז עולה יפה פסק מרן בשלחנו הטהור שכתב אם מותר לקנות בדמי קדוש' אחת קדושה אחרת כיוצא בה יש אוסרין ויש מתירין ולפום כללא דכיילי לן רבנן בתראי דכל כה"ג כונת מרן לתפוס עיקר כסבר' בתרא א"ש דטעמו ונימוקו עמו דמהרי"א ורבינו יונה רבים הם לגבי הר"ן בדם לפום מאי דחזינן למרן בכ"מ דסבר בדעת הרמב"ם דאסור בשוין ק'ד היכי שביק דעת הרמב"ם גדול המורים ואיכא הר"ן בהדיה ועוד היותר ק' דראותי להר' כנה"ג שכתב בהגהב"י דהר"ן כתב שכן דעת בעל המאור ודעת הרי"ף והרשב"א וכ"כ הריב"ש בתשו' והביאה רבי' בסי' זה עכ"ד. וכ"כ הר' קול הרמ"ז והביאו מורינו הר' של"ד שם ומוה"ר כתב שם דמוכרח לו' דמרן הדר ביה ממ"ש בכ"מ בדעת הרמב"ם מכח ההיא דבה"כ דמייתי התי"ט ולכן לא פסק לאיסור בש"ע אלא הביא שתי הדעות ותימה לי איך נחה דעתו דעת עליון בזה ואכתי קשיא לע"ד חדא ממש"ל דכלל בידנו דבכה"ג מרן בעי למפסק הלכתא כסברא בתרא ותו בר מן דין קשיא אמאי לא הכריע מרן לפסוק בהדיא לאיסור' כיון דאיכא הרי"ף והמאור והרמב"ן והרשב"א והר"ז והריב"ש דקיימי בחדא שיטה ומאינ"מ אי הרמב"ם ומהרי"א ור"י סברי להתיר ומה ומהגם דמעיקר' בדברי הרמב"ם יש לצדד בהם ואיכא דוכתא דמורה התר ואיכא דוכתא דמורה איסור אם כן מספקא נימא דהרמב"ם אסר כיון דהרי"ף רביה קאי בשיטת האוסרים וקושטא קאי כי ת"ם אני לא אדע למה מרן בב"י העלים עין מלהזכיר כל הני רבוואתא דאסרי וכעת דברי הר"ן ליתנהו קמאי לראות: מקורן של דברים:

וחזיתיה להר' ט"ז שהביא דברי מהרי"א הנז' ושקיל וטרי בהו ולבסוף מסיק בצ"ע ותוכן קושיתו דכיון דלגבי ס"ת נקטינן לחומ' אע"ג דליכא עלויא אחרינא מכ"ש שאר קדושות דאית בהו עילויא אחרינא דאסיר ועוד הק' דלפי"ז מאי פשיט בגמר' מס"ת הא בחדש מותר דילמא אסור ותנא מורידין איירי דשאר קדושות דע"ב דוקא מורידין אסור וצ"ע ע עכ"ד ומריש הוה אמינא ליישב דברי מהרי"א והיה בהני"ח הנח"ה סובר"ת דהא דקא' מהרי"א דשרי בשאר מילי היינו דוקא בדיעבד אם כבר מכר אבל לכתחיל' ודאי דאסור ולפי זה דיוקא דרישא לאו דוקא ודיוקא דסיפא דוקא דמתני' בדיעבד מיירי וכן הבין מרן ולכן בש"ע לא נקט אם מותר למכור קדושה אחת כדי לקנות בדמי' כיוצא בה אלא נקט אם מותר לקנות וכו' כלו' בדיעבד שכבר מכר אי שרי לקנו' באותן דמים קדושה כיוצא בה הוא דאפליגו רבוואתא דיש אוסרין והוא הר"ן דמדלא פירש דבדיעבד מיהא מותר בשוין משמע דס"ל דאפי' בדיעבד אסור ויש מתירין בדיעבד והוא דעת מהרי"א כמדובר ובהכי ל"ק קו' הט"ז דשאר קדושות יש לאסור במכ"ש דס"ת דהא גבי ס"ת מאי דאסיר הוא למכור לכתחי' ואה"נ דזה אסור בשאר קדושות במכ"ש ומאי דשרי בהו היינו בכבר מכר ומה שהקש' עוד הט"ז מאי קא פשיט הש"ס לענין ס"ת מדיוקא דמתני' להתרא דילמא נקט הורדה אגב אינך דדוקא בכה"ג הוא דאסיר י"ל דלפי דעת מהרי"א הכי פירוש' דסוגיא דהפשטן הבין מעיקרא דהבעיא הויא בין לכתחי' בין בדיעבד והוה ס"ל דלגבי שאר מילי לא קא מבעיא ליה דודאי כיון דאפ' בעילויא אף אם כבר מכר צריך להעלות בדמים וא"כ דיוקא דריש' דוקא ודסיפא לאו דוקא ותני בסיפא כלהו הנך אגב ריש' דסיפא דהיינו ס"ת ולהכי פשיט ליה מדיוק' דסיפא גבי ס"ת ודחי ליה דמתני' דיעבד היא פי' פשיטא לי דבדיעבד שרי בכל מילי ואם כן דיוקא דסיפא דוקא ודרישא ל"ד אלא דלגבי ס"ת בלכתחילה קא מבעיא לי דיש צדדים לכאן ולכאן כן עלה בדעתי הקצרה ליישב ושוב ראיתי להרב נהר שלום שתירץ לקו' קמא דהט"ז כדכתיבנא דמהרי"א בדיעבד. הוא דשרי מיהו לא נחית ליישב קושיא בתרא דהט"ז ע"ש :

ואולם לע"ד אכתי לא יגהה מזור לאסבורי טעמא בעד מרן דמייתי בש"ע לסברת מהרי"א באחרונה ונרא' דתפיס כוותי' לפום מאי דכיילי רבנן בתראי ואמאי שביק כל הני עמודי עולם הרי"ף וכל קדושים. ועל הכל נרתעתי לאחורי מדחזיתיה למרן בב"י סי' קנ"ד דעל מאי דמייתי משם הרשב"א בתשו' דמחלק במטפחות ס"ת בין הקדישם בבית וכו' כתב בבדק הבית. ולפי מ"ש בסי' קנ"ג בשם. ה"ר יונה דבעין נקטינן לקולא ולא בעינן עילויא אפי' המניחים בבתיהם ואח"כ מקדישים מותר להכניסו בס"ת אחר עכ"ל. הנה מלשון זה דמ"ש בסי' קנ"ג בשם רבינו יונה היינו דאפי' לכתחי' שרי דהא קא שרי הכא לדעת רבינו יונה להניח לכתחי' המטפחת על ס"ת אחר ועוד גילה מרן בהדיא דרבינו יונה נקיט הבעיא לקולא ותצא דינ"א דס"ת שרי למוכרו לכתחי' כדי לקנות אחר וא"כ ה"ן נסת"ר הבנין שכתבנו בעניותנו ואשכחן תנא דמסייע לן הר' נה"ש ולא ניתן ליאמר דהא מהרי"א כתב שכן מצא להר"י כדבריו ומאחר דכת' מרן בבדק הבית דלרבי' יונה משרא שרי אפי לכתחיל' א"כ צ"ל דגם מהרי"א הכי קאמר להתיר לכתחי' ובודאי דמרן הכי ברירא ליה מדברי מהרי"א כי הוא ראה דברים במקומן ואת מקורן האר"ה ומתוך הלשון הבין בפשיטות דכן דעתו ודעת ר' יונה. ותו ק"ל דלפי מ"ש מרן בב"ה דרבינו יונה נקיט בעין לקולא א"כ היכי כת' בב"י סימן קנ"ג משם מהרי"א דכן מ"כ בשם ה"ר יונה דמשמע דהר"י קאי בשיטתיה דמהרי"א לגמרי והרי עכ"פ חלוקים הם בעיסתם דלר"י דנקיט בעיין לקולא גם בס"ת שרי ואילו מהרי"א דקאי ע"ד הטור ודאי לא שרי אלא בשאר מילי אבל על עיקר דינא דס"ת דקא מבעיא לן בגמרא בהא נקטינן לחומרא דכן פסק הטור בי"ד ריש ה' ס"ת ע"ש. ומפשט הלשון. שכתב מרן משמע דרבי' יונה קאי בשיטת הטור ועוד תיקשי לרבינו יונה לישנא דתלמודא דקא' או"ד כיון דליכא עלויא אחרינא שפיר דמי ודוק מינה דבהנך מילי דאיכא עלוייא אחרינא פשיטא ליה דאסיר לכתחילה מיהא ועוד היותר ק"ל דאנכי הרואה דמרן בשלחנו הטהור סי' קנ"ד ס"ט כת' בסתם בדעת הרשב"א לחלק במטפחו' דאם הניחום בביתם ואח"כ הקדישום אסור והדר כת' ויש מתירין ולפום כללין בשיטת מרן דעתו כסברא דנקיט בסתם ונמצא דפוסק שם דלא כרבי' יונה דשרי ונמצאו דבריו סותרים למ"ש בסי' קנ"ג דנקט דעת יש מתירין באחרונ' ומשמע דפסק כוותייהו ואין לו' דכי שרי מרן בסי' קנ"ג היינו בדיעבד כדמוכח לשונו ומאי דאסר בסי' קנ"ד הוא לכתחי' דהא מהרי"א דהוא המתיר סיים דכ"כ הר' יונה ומרן בבדק הבית סי' קנ"ד כתב דאפילו לכתחי' קא שרי:

והנלע"ד ליישב דלעולם מרן עינו ראתה בדברי מהרי"א במקורן דשרי אפי' לכתחי' למכור כדי לקנות כיוצא בו ועלה כ' מהרי"א דכן מצא לרבינו יונה מיהו אה"נ דרבי' יונה מקל טפי דאף בס"ת נקיט בעיין לקולא אמנם הטור לא אזיל בשיטת רבינו יונה בהא אלא נקיט בעיין לחומרא כמ"ש כמ"ש בי"ד ומרן לגבי שאר מילי תפס כהטור וכמו שנרא' מדברי הרמב"ם בפ' י"א דתפול' דין י"ז וצ"ל דהדר ביה ממ"ש בכ"מ וכמ"ש מוה"ר בס' של"ד והא דנקטי' לדיני' מרן בלשון דיעבד היינו להורות דעכ"פ עדיף טפי לקנות עילויא וכמ"ש הר' תי"ט בדברי הטור וה"נ מרן תפס לשון הטור בתחי' ובסוף ושם בסי' קנ"ד פסק שפיר להחמיר יען ההיא מלתא סלקא בבעי' בש"ס דהא מההיא ברייתא דקתני גוללין ס"ת במטפחות חומשין די דייקי' מינה הא תור' בתור' לא ומסיפא דייקינן אפכא ומסיק אלא מהא ליכא למשמע מינ' נרא' ודאי דהש"ס בהא מלתא מספקא ליה והיינו כעין דס"ת גופי' דלא אפשיטא ולכן כי היכי דאזלי' לחומרא לגבי ס"ת גופי' ה"נ לגבי מטפחותיו ונקט:

כחילוק הרשב"א דיצא לחלק בין הניחם מקודם בבית ללא הניחם וא"כ נמצינו למדין דמהרי"א ומרן דתפיס כוותי' קיימי בשיטת התי"ט דמדינא שרי אפי' לכתחי' לשנות בשוין אלא דעכ"פ עדיף טפי להעלות וסוגיא מתפרשא כדרך שכתבנו לעיל לדברי התי"ט ולכן נקט מרן בלשון דיעבד כמדובר ואבע"א דמרן ראה בדברי מהרי"א דרבינו יונה סבר להקל בבעיא דס"ת משום דהוי ספקא דרבנן ולקולא ברם ה"מ לגבי ס"ת דליכא עילויא אחרינא וכן במטפחות ברם לגבי שאר מילי סבר דפשיט' ליה להש"ס דלכתחילה אסור כיון דאיכא עלויא אחרינא אלא דבדיעבד בשאר מילי שרי לרבי' יונה ומהרי"א לפי מה שדייק מדברי הטור ולדידהו מ"ש בש"ס מתני' בדיעבד ור"ל בהא ודאי שרי היי' לכל מילי השנויים במתני' ושפיר דייק מרן בלשונו דבדיעבד הוא דיש מתירין ולכתחי' ליכא מאן דשרי במידי דאיכא עלויא. ומאי דאקשינן לעיל דעכ"פ היכי שביק מרן כל הנך רבוותא לזה י"ל דמרן מאחר שראה דברי הטור נוטים כדפירש מהרי"א א"כ מסתמא הרא"ש אביו קאי נמי בשיטה זו כיון דלא פירש בהדיא דהרא"ש פליג עלה וכמ"ש הרב יד מלאכי בכללי מהריב"ה סי' כ"ג ע"ש. ומעתה הו"ל הרמב"ם והרא"ש בחדא שיטה וזה דרכו לתפוס כשני עמודי ההוראה ולכן פסק כוותיהו אף ע"ג דהרי"ף ושאר רבוואתא לא ס"ל הכי . ועמ"ש לקמן סי' ה' בדעת הרמב"ם בס"ד. ואכתי פש גבן למען דעת מ"ש מרן בסי' קנ"ד ויש מתירין בלשון רבים מאן נינהו דהא בבדק הבית לא הזכיר אלא רבינו יונה והכי הוי קושטא דמלתא דמהרי"א לא משתעי אלא אליבא דהטור נקט בעין דס"ת לחומרא וה"ה הא דמטפחות כיון דהש"ס משוי להו כי הדדי וניחא לי במאי דחזיתיה למרן בב"י י"ד סי' ע"ר דמייתי לדברי רבינו מנוח שכתב דאם הס"ת אחר הוא מוכן ומזומן יכול למכור ס"ת שבידו כדי לקנות זה מיד דכה"ג ליכא למיחש לפשיעותא ונרא' מזה ודאי דרבינו מנוח נקיט בעיין דס"ת לקולא ואם כן לדידי' ודאי דה"ה במטפחו' ס"ת דשרי להוציא מזה וליתן לזה והו"ל רבי' יונה ור' מנוח תרי ואפשר דעליהם כיון מרן בסי' קנ"ד שכת' דיש מתירין:

בתר הני חזיתיה להר' המופלא פאר דורנו הרב מחזיק ברכה סימן קנ"ג שהרגיש בסתירת פסקי מרן מסי' קנ"ג לסי' קנ"ד לפום כללי דרבנן בתראי ותריץ יתיב דמרן ברירא ליה מדברי מהר"י אבוהב הנסתרים מפנינו דרבינו יונה שרי אף לכתחיל' והוא מדעתו הרחבה הכריע ועשה פשר דבר ונקט כוותייהו בדיעבד דוקא והיינו מ"ש בסי' קנ"ג דעת המתירין באחרונה ובסי' קנ"ד דהוי לכתחיל' נקט לאיסורא ע"ש ונר' מדבריו דמהרי"א נמי קאי בשיטת רבי' יונה להתיר אפי' לכתחיל' נמי בההיא דמטפחות ס"ת דסימן קנ"ד כאשר תראה מדבריו דנקיט דיש מתירין דסי' קנ"ד הם רבינו יונה ומהרי"א ולענ"ד לא כן אנכי עמדי דנרא' ברור דמהרי"א על דקדוק דברי הטור קאי ולדעתו הוא דכת' כן ולפי דברי הטור בי"ד בעיין דס"ת נקטינן בה לחומרא וא"כ ה"ה בההיא דמטפחות דכחדא שריין בש"ס ולכן שפיר עביד מרן דגבי מטפחות בסי' קנ"ד סתם לחומרא והיש מתירין דכת' שם הם רבי' יונה ורבי' מנוח כמש"ל ובסי' קנ"ג אע"ג דנקט מרן בלשון דיעבד אפשר דלאו דוקא דיען מרן שם בריש הסי' נקט כלישנא דמתני' מכרו בהכ"נ יקחו תיבה וכו' לכן סירכיה נקיט ואזיל א"נ דנקט הכי מרן להורות דעכ"פ אע"ג דמדינא שרי למכור לכתחי' קדושה א' כדי לקנות כיוצא בה מ"מ עדיף טפי ונאה ויאה להעלו' בקדוש' אלא דאם כבר מכר ליכא שום צד אפילו עדיפותא בעלמא ומצי לקנות כיוצא בה. ואבע"א כמו שצדדנו לעיל דאף לפי מ"ש מרן בב"ה לדעת רבינו יונה מ"מ במילי דאיכא עילויא לא שרי רבינו יונה לכתחילה וזה היותר ברור:

ולענין הלכ' נראה דמאחר דבדברי מרן יש פנים הנראי' לו' דלא שרי אלא בדיעבד אם מכר אבל לכתחי' לא שרי מדינא והכי נקיט הר' הנז' בדעת מרן דהכי נקטינן לחומרא מיהו בדיעבד יש להתיר כפסק מרן דנקיט ס' המתירים באחרונ' ומה גם דהא מלתא דמעלין בקדש נראה לכאור' דהויא מדרבנן וספקא דרבנן לקולא וכן נראה ממ"ש מרן בכ"מ פי' דס"ת דמשום חומר קדושת ס"ת נקטי' לחומרא משמע דאי לאו הכי הוה נקטינן לקולא משום דהוי ספקא דרבנן וכן מו"הר בס' שושנים לדוד הבין מהך לישנא דמרן דהוי דרבנן ע"ש:

ואולם זוהי שקשה לע"ד דהא רש"י ז"ל בר"פ בני העיר מייתי להא מלתא דמעלין בקדש מקראי והיא סוגיא ערוכ' במנחות דצ"ט והכי נקיט לה בפשיטות הר' ארעא דרבנן אות שפ"ה ע"ש ועוד תמהני דמוה"ר ז"ל בספר חסדי דוד פ"ג דמגילה בתוספתא דקתני מברכין תורה במטפחות וכו' נקיט בפשיטות דהא מלת' דמטפחו' ס"ת הויא ספקא דאורייתא כיון דהא דמעלין בקדש ילפי' לה בש"ס מקראי והוא הפך מ"ש מר ניהו גופיה בס' שושנים לדוד. גם אגב ארחאי נתקשיתי לע"ד בדברי מוה"ר שם טובא חדא במאי דהקש' מעיקרא אמאי לא פשיט הש"ס מרישא דההיא תוספתא דשרי להדיא לכרוך תור' במטפחו' תורה ותריץ יתיב דפריך טפי מסיפא משום דהחילוק והדחייה מבוארת דלא אפשר והשתא נמי לא שמעי' דרישא נמי בבה"ג מתוקמא בדא"א בענין אחר וכגון שאין בס"ת זה מטפחות וא"א לאוחזו ערו' עכ"ד לע"ד לא ידענא מאי קאמר מו"ר דהרי הפשטן דהוה פשיט מסיפא דקתני מניחין תו' ע"ג תור' הוא לא אסיק אדעתיה האי חילוקא כין היכא דאפשר לדלא אפשר תדע דהא פשיט מהנח' אע"ג דלא אפשר וא"כ להפשטן תיקשי אמאי לא פשיט מרישא דתוספתא דקתני בהדיא כורכין תורה במטפחות תורה ותו מעיקרא הפשטן דלא אסיק אדעתי' הא מלתא דשאני הנחה דלא אפשר מה הבין ברישא דתוספתא דקתני דכורכין תו' במטפ' תורה ותניא אידך כורכין תור' בשל חומשין דמשמ' בשל חומשין דוקא ולא בשל חור וכ"ת דסבר הפשטן דלעולם אף של תור' בתור' שרי והא דקתני כורכין תורה במטפחות חומשין היינו לאשמועינן רבותא:

דאף ע"ג דנותן של חומשין בתורה לאו משום זה קדשי כקדושת ס"ת אלא יכול ליתנם לפי שעה דרך עראי ולהחזירן אח"כ למקומן אי נימא דהכי אסיק אדעתיה הפשטן אם כן לא הו"ל למפשט מדיוקא דברייתא הא תור' בתור' לא ותו ק' לע"ד דהיכי הש"ס לא אסבר' ניהלן להך רישא דתוספתא היכי מתפרשא ועל מה סמך שנבין פירוש' והו"ל להביאה ולהקשות בסיפא דשרי בהנח' דמאי קמ"ל פשיטא דהא אתיא במכ"ש דרישא דקתני גבי כריב' דשרי ולשנויי דתני סיפא לגלויי רישא והיינו דכי היכי דסיפא הוא בדלא אפשר ה"נ רישא וכמ"ש מו"ר. ותו ק"ל במ"ש מו"ר שם בפי' התוספתא דהא דקתני סיפא דכורכין חומשין במטפחות נביאים אף ע"ג. דאתיא במכ"ש דרישא הא קמ"ל דלא תימא כיון שהונח פעם א' בס"ת הרי הוקדש ולא מצי עוד להורידו קמ"ל דצר ביה ולא אזמניה שרי עכ"ד. ואנכי הרואה דמרן בב"י י"ד סימן רע"ד מייתי תשובת מהרי"ק דמעיל שניתן בס"ת פעם אחד הוקדש ומייתי ראיה מסוגיא ע"ש והן אמת דמקום יש בראש כל הנך דוקיי דאמרן מכל מקום לענ"ד בהורמנותי' דמו"ר אמינא דהיותר נכון לו' דמדלא מייתי לה תלמודא להך תוספתא משבשתא היא א"כ צריך להגיה בה כורכין ס"ת במטפחות חומשין וכדקתני בברייתא דמייתי הש"ס וכן בכמ' תוספו' מגיה מוה"ר בספרו הבהיר מכח הגירסא דחזינן בש"ס ואף גם זאת תהיה כאחת מהנה אשר הגי"ה אליהן:

עוד ראיתי למוה"ר שם דמייתי דברי מהרי"א שהביא מרן הב"י וכת' ואין ספק אצלי שאין כונת מהרי"א להתיר לכתחיל' למכור אדעתא לקנות כיוצא בהן דהא ודאי כיון דבעיא דלא אפשי' בדאורייתא היא אית לן למנקט לחומרא ולא אשתמיטתי' מרבינו הגדול סוגיא ערוכה חלילה עכ"ל. וגם הנך מילי דכתב מו"ר קשים בעיני חדא דודאי לפום מאי דאתבריר לן מדברי מרן בסי' קנ"ד דלרבי' יונה אפי' לכתחיל' שרי גבי ס"ת דנקיט בעיין לקולא אם כן אף מהרי"א דכת' שכן מצא לרבינו יונה הכי סבר לה מר דמתיר אף לכתחי' ותו דמרן בכ"מ פ"י דס"ת כת' דמשו' חומר קדושת ס"ת הוא דנקיט הרמב"ם בעיין לחומרא ומשם באר"ה דמרן סבר דספקא דרבנן הויא הך בעיא ולכן בקש עצות מרחוק למיהב טעמא לרבי' הרמב"ם דמחמיר בה וה"ן נסת"ר מחמת"ו דברי מו"ר בזה וגם בלישניה דמו"ר יש לדקדק ואין להאריך ודוק: אכן חל עלינו חובת ביאו"ר דלפי דברי רבי' יונה ומרן דנרא' דהויא ספקא דרבנן אנן מה נענה בהא דחו דחזינן בסוגיא דמנחות דיליף קראי להא דמעלין בקדש ואפשר דדרשו' דמייתי התם היינו לגבי כלי שרת של מקדש ולגבי הכהני' בזמן שעובדים עבודתם במקדש לא כן האידנא בקדושת בהכ"נ ודכוותה דאינו אלא זכר למקדש ואפילו הס"ת שלנו השתא דלא בקיאינן בחסרות ויתרות בזה"ז אינו אלא כעין זכר לקדוש' ראשונ' והו"ל קרא לדידן השתא באסמכתא בעלמא וע' מעין חילוק זה להר' ארעא דרבנן אות שפ"ה ע"ש. ואגב ארחא"י אבא אעיר"ה על הרב א"ד הנז' שם דמייתי מסוגיא דמנחות דיליף מעלין בקדש מויקם משה ולא מורידין יליף מועשו אותם ריקועי פחים והרואה יראה בסוגיא דאיפכא איתמר והן אמת דרואה אנכי דגם רש"י ז"ל ר"פ בני העיר כתב בדברי הר' א"ד מיהו על רש"י נמי ק' וכן ראיתי אח"כ למוה"ר דשל"ד פ"ו דשקלים שהק' על התי"ט שם דמייתי פי' רש"י דפ' בני העיד וכתב עליו דאשתמיטיתיה סוגיא דמנחות ע"ש. ואין לומר דחילופי נסחאות יש דהא מדברי רש"י במנחו' נר' דגריס כנסחא דקמן. וצ"י: הצעיר חיי"ם ס"ט:

תוכן העניינים

שות חיים וחסד

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה