שות חיים וחסד· רבי חיים יצחק מוסאפיא
וחסד סימן ג
מותר לשנות מעות צדקה לצורך ס"ת:
שאלה ישאלוני משפטי צדק פרנסי חברת עץ חיים דאית להו ס"ת ולפי רוב השנים נפסל בכמה דוכתי וצריך להוציא ממון לתקנו ולהחזירו לכשרותו ולעת עתה אין בקופת החברה מעות אלא מעט מזער שנוהגים לחלק לעני העיד ולשאו"ל הגיעו אם מותרים לשנות המעות להוציאם לתיקון ס"ת כדי שלא יגנז עם כמה אזכרו' שבו כי לגבות מחדש אין לאל ידם כי עניים הם יורנו המורה ושכמ"ה:
תשובה הנה יד שלוחה אלי אתו חבר"י וקא צווחי ומה הלשון אומרת וידל ישראל כי"ס כי"ס קריא סוגרת ומסוגרת. ד"ל מהכא זה עני קרא עומד על המצפ"ה עיניו צופיו' להשביע נפש שוקקה הומיה היא וצור"רת. ולאידך גיסא תורה מונחת בקרן זוית ותהי האמת נעדרת.ואין הקומץ משביע לאחוז בזה וגם מזה לשמור משמרת. ובעו למהדר משום כבוד תורה כולה כהדר"ת. ולקע"ד הדין ברור והרי זו הלכה מחוורת. ומפור' יוצא מפום רבנן דנה"ר דע"ה פוסקי' צדקה עטרת תפארת. כאשר נבאר בס"ד הנה בפ"ק דבתרא מייתי הש"ס ברייתא דקתני רשאין בני העיר לעשו' תמחוי קופה וקופה תמחוי ולשנותן לכל מה שירצו וכפירושא דהאי שמעתא אפליגו רבוותא וכמתבאר מדברי הרא"ש בפסקיו שהביא דעת ר"ת דסבר דמותר לשנות אפי' לדבר הרשות ורבינו יוסף הלוי ז"ל כתב דדוקא לדבר שהוא לצורך עניים הוא דיכולין לשנותו אבל לא לדברים אחרים דהו"ל כגוזל:
את העניים והביא ראיה מדתנן מותר ענים לעניים והרא"ש הסכים לדעת ר"ת ודחה ראית הר"י הלוי דהתם לא איירי במעות של קופה אלא ע"י מקרה שגבו לעניים אבל בני העיר שעשו קופה בסתם לדעתם עשאוה ולשנותן לכל מה שירצו ואסיתא דמלתי' הביא מאי דגרסי' בירושלמי דשקלי' מותר עניים לעניים ואין ממחין ביד הפרנסים ופירש כלו' אם ראו שיש. צורך בדבר ובאו לשנות אין ממחין בידם ע"ש. וראיתי למרן בב"י י"ד סימן. רנ"ו שכתב על סיום מלתיה דהרא"ש דנר' שדעתו לומר דההיא דירוש' דשקלים בבאים לשנות לדבר שהוא צורך עניים דוקא הוא אבל לדבר הרשות אין ראים לשנות לא הפרנסים ולא הצבור ומור"ם בד"מ כתב ע"ז וצ"ע דהא הטור כתב דאפילו לצורך עניי' אסור ע"כ. והנה דברי מרן הב"י נראין מוכרחים בדברי הרא"ש דהרי בתר דמסיק דההיא דשקלים מותר עניים לעניים מיירי היכא דאירע מקרה וגבו וכו' מייתי דברי הירוש' ופירש כלומ' אם ראו שיש צורך וכו' ומזה נראה בהדיא דהרא"ש מפרש דאף בההיא דאירע מקרה וגבו וכו' מ"מ אם הפרנסים רואים דיש צורך בדבר אין ממחים בידן וע"כ דהאי צורך היינו צורך מצוה דאלת"ה. נמצא דאין חילוק בין אירע מקרה וגבו לממון שבקופת צדקה דהא בסתם צדקה נמי הפרנסים הם שיכולי' לשנות לכל מה שירצו אלא בהכרח לומר דהרא"ש ס"ל דההיא דירוש' אין ממחין ביד הפרנסים היינו דוקא לדבר מצוה ברם אי קשיא על הטור הוא דקשיא דסתמי' למלתי' ולא פירש דאע"ג דבאירע מקרה וגבו אין משנין המותר אפי' לצורך עניים אחרים מ"מ הפרנסים אם ראו שיש צורך בדבר ובאים לשנות אין ממחין בידם ומדלא כתב כן הטור נראה דס"ל כדעת הרא"ש דבשום ענין לא ישנו ונלע"ד דהיינו נמי מאי דק"ל למור"ם ולא על' מרן תלונותיו כי עינו ראה דדבריו מוכרחים אלא על הטור הוא דקשיא ניהליה. אחרי כתבי האיתי להרב ש"ך סי' ר"ט ס"ק ז' שהביא קו' הד"מ ותריץ יתיב כמש"ל דמוכרח לו' כן בדברי הרא"ש ע"ש. ולעד"ן כדכתיבנא דמאי דאסיק בצ"ע מור"ם ז"ל הוא על דברי הטור כי גם הוא ראה וידע דמדברי הרא"ש מוכח הכי כמ"ש מרן ברם צ"ע דהטור לא שמיע ליה הכי בדעת הרא"ש. ואפשר ליישב קצת לדעת הטור דנראה דקא מספקא ליה בדעת הרא"ש דאפ' דס"ל דהא דאין ממחין ביד הפרנסים היינו אפי' לדבר הרשות והיינו דמפרש הרא"ש דאף ע"ג דמדינא אין יכולין לשנות בכה"ג אפילו לצורך עניים אחרים מ"מ אם הפרנסים בשביל צורך דבר מה כבר שינו אותו בדיעבד מיהא אין ממחין בידם ומה שעשו עשוי אבל אין מורין להם הלכה כן והיינו מאי דאיכא בין כשגבו דרך מקרה דמיירי ביה מתני' דשקלים לההיא דב"ב דמיירי בקופת צדקה דהתם משנין לכל מה שירצו לכתחילה ואפשר נמי דהא דאין ממחין בדיעבד מיהא היינו דוקא לדבר מצוה בלבד כי ע"כ הטור כיון דמספקא ליה בדעת הרא"ש סתים למלתיה ולא מייתי הא דאין ממחין ביד הפרנסים כלל וכמ"ש הרב יד מלאכי בכללי מהרבה דכל היכא דמספ"ל במשמעו' הלשון משמע לדינא ע"ש כן אפשר לומר לכאורה ועדיין צ"י. והנה מרן בב"י שם הביא כמה גאוני עולם דפליגי על דעת מהר"י הלוי בן מיגאס ז"ל והם.
הרמב"ם והרמב"ן ומהר"ם וסמ"ג וסמ"ק ומהר"י קולון עש"ב והכלל העולה מדבריו דאפילו מאן דפליג היינו שלא לשנות לדבר הרשות. וגם דהפרנסים והגבאים אינם רשאים לשנות בלי דעת כל הקהל או רובו ברם היכא דכל בני הקהל או רובם מסכימים לשנות והוי לדבר מצוה שרי וכמעט כל הפוסקים מודים בזה זולת הרשב"א נר' דמגמגם בזה וס"ל דבזמן הזה דאין מספיקי' לעניי' כדי צרכן אין לשנות ומ"מ אפי' לדעת הרשב"א לגבי מצוה רבה וקדושה עליונה כס"ת גם הוא אזיל ומודה וראיתי להרב ש"ך י"ד סימן רנ"ט ס"ק י"א שהביא דברי מהריק"ו דשקיל וטרי על תשו' הרשב"א וכתב דנשאל הרשב"א אם מעות של צדקה מותר לשנותן לבה"כ והשיב דמותר לשנות לעילוי כגון לבנין בהכ"נ או לקנות ס"ת והש"ך פירש דהרשב"א קאי היכא דלא יספיקו לב' דברים אלו ע"ש וה"ז דומה בדומה לנ"ד ופוק חזו למרן בשלחנו הטהור סימן רנ"ו דספק דיכולים לשנות לכל מה שירצו מצרכי צבור והוא כדעת ר"ת ורבים דעימיה ובסי' רנ"ג פסק להדיא ההיא דירושלמי דאע"ג דקי"ל מותר עניים לעניים מ"מ אם ראו הפרנסים דיש צורך שעה ורוצים לשנות הרשות בידם ומסתמיות דברי מרן מוכח דבכל ענין יכולים לשנות אפי' שלא לצורך עניים:
כללא דמלתא דלפי המתבאר נלקע"ד דפרנסי החברה יגלו דעת כל בני החברה ואם יסכימו רובם או כלם לשנות מעות הקופה לתקן בהם הס"ת לקרות בו בצבור כן יעשו והמה רשאים בשלהם והנה נודע דבני חברה א' חשיבי כבני. העיד דאמרי' דמצו לשנות מהקופה לכל מה שירצו וכדאשכחן לגבי מאי דתניא התם בב"ב דבני העיר יכולים להציע על קצתן וספרין פתיחו מרבנן קמאי ובתראי ומעשים בכל יום עמא דבר בבני חבורה אשר המה מסכימים ומעריכים זה על זה כנודע וזה ברור וא"כ קם דינא דמצו בני החברה. כבני העיר שחוברה. לשנות מקופתן משום תיקון ספר תורה. כן נראה לדעתי הקצרה. אנא עני"א אפר כירה: הצעיר חיי"ם ס"ט :