שות חיים וחסד· רבי חיים יצחק מוסאפיא
וחסד סימן ב
סובב הולך על תשובת הרב נהר שלום סימן תרפ"ב:
ומורינו הרב מכתם לדוד בענין תפילת נדבה:
על ההיא דאתשיל בי מדרשא במי ששכח ולא הזכיר על הנסים בתפילתו ולא נזכר עד שגמר תפילתו וכשנזכר חזר להתפלל שהיה סבור שחייב מן הדין לחזור ובתוך שהיה מתפלל נזכר ההלכה שא"צ לחזור ונסתפק מה לעשות אם יפסיק ולא יגמור או יגמור הואיל וכבר התחיל הנה בא בתשובה הרב חר"ש חכם מהר"ר שבתי וינטורא ועל תשובתו עמד וימודד אר"ש מורינו הרב בס' הבהיר מכתם לדוד א"ח סי' ג' ואנא עניא אבא להתבסם מאור תורתם בס"ד. הלא מראש הרב מהרש"ו מייתי בידיה מ"ש הרב ט"ז סימן ק"ז לדעת הרי"ף דמצי איניש להתפלל כמה פעמים אפילו בתורת חובה ובלבד שיחדש בה דבר וכ"כ השה"ג והק' עליהם דלפי"ז מ"ט דההיא דשמואל דהיה עומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכה ואמאי יפסיק יסיים תפילתו ויחדש בה דבר וכתב דהיינו יכולים לומר דהרי"ף ס"ל כמ"ד דבעי חידוש בכל ברכה אבל דוחק הוא לו' כן הלכך נר' לו' דההיא דשמואל מיירי שהתחיל ורוצה לסיים בלא חידוש זהת"ד וכבר מוה"ר דחאה לזו דאם יודע לחדש מחינן ליה במרזפתא עד שישמע דברי חכמים ויחדש ויסיים תפילתו כדי שלא יהיו ברכותיו לבטלה ואם אינו יודע לחדש א"כ לימא בהדיא אם יכול לחדש יחדש ואם לאו יפסיק וכדקא' באידך מימרא ואמאי פסק לה דיפסיק וגם הרב הרש"ו גופיה בס' נהר שלום דף קצ"ה ע"ד אזיל ומודה בפה מלא אלא דכתב דבל"י רווח' שמעתתא עפ"י מ"ש די"ל דהרי"ף ס' ליה דבכל ברכה בעי חידוש ע"ש. ולענ"ד הא נמי תברא דהא חזינן דאף למ"ד דבעי חידוש בכל ברכ' היינו לכתחילה אבל בדיעבד אפילו אם לא חידש אלא באחת עלתה לו והיא סברת הרמב"ם וכמ"ש מרן בב"י וא"כ ה"נ חשיב דיעבד ואף על גב דלא חידש בברכות שכבר בירך יחדש מעתה ותעלה לו ולומר דהרי"ף אית ליה סברא שלישית דלא מהני אפילו בדיעבד זו לא ניתן לאמר ובפרט דכיילי לן רבנן קמאי דכשאין לגוי גילוי בדעת הרי"ף יש לנו להשוותו לדעת הרמב"ם תלמידו ושפיר קאמ' הרב. מהרש"ו גופיה בדברות ראשונות על הך שינוייא דדוחק לומר כן ונמצא דהני שינויי דהר' הנז' אינן מן הישוב והקו' במקומה עומדת:
ואשר אני אחזה לפק"ד ליישב הוא במ"ש מורינו הרב לקמיה בהקשותו על הרב ט"ז וז"ל ובר מן דין כל ימי נצטערתי אעיקר מלתי' דהט"ז שהוא דבר שאין הדעת סובלתו דהיכי מהני חידושי' היכא שדעתו להתפלל בתור' חובה הרי ס"ס חובה ליכא ונמצא שקרן בתפילתו דבין למ"ד תפילות כנגד תמידין תיקנום ובין למ"ד אבות תיקנום לית לן אלא מוטב תלתא ותו לא ואם כן איך יכול לכוין אדעתא דחוב' וחוב' ליכא באמת:
ומה יצילנו החידוש והיה עולה על דעתי ליישב דכיון שזה מחדש בה דבר פרטי לצרכו גלי דעתיה דמעיקרא כי קא מכוין לשם חובה לאו לחובת צבור קמכוין דהיינו על התמיד דהוא חובת כל ישראל אלא על חובה פרטית דידיה ולהורות שזו דעתו הוא דבעי חידושא וחובה פרטית דידיה היינו כגון דחייב חטאת או אשם וכו' ולכשת"ל כן גם הקו' ראשונה אזרא לה דדוקא כשהיה בדעתו מעיקרא. לחדש שאז מורה שדעתו מתחי' על חובתו הפרטי' שרי אבל כי לא נחית לה מעיקרא אדעתא לחדושי נמצא שהיתה דעתו נגד חובת כל ישראל והא ליכא הלכך לא מהני אבל מה נעשה דהא בסימן א' אדפסק מרן שכשיסיים פ' עולה. ושלמים יאמר יר"מ שיהא חשוב וכו' כתבו שם האחרונים והט"ז גופי' מכללם דלא יאמר כן אחר חטאת ואשם דשמא אינו חייב ונמצא כמביא חולין בעזרה ע"ש והשת' ומה התם שאינו אלא לשון ריצוי בעלמא אסרינן משום הך חששא כ"ש דאיכא למיסר לומר תפיל' שלימ' על הספק דדילמא איני חייב ואיך יכוין לחוב' דמלבד דהוי כמעייל חולין בעזר' איכא נמי איסור ברכ' שא"צ וכו' עכ"ל:
ואני תלמידו הקטן אמינא מלתא לענ"ד דמה שעלה על דעת עליון לומר דכי מחדש גלי אדעתיה דלאו לחובת צבור קא מכוין אלא חובה פרטית דידיה הנה אמת נכון ומאי דהדר דחי לה מו"ר מההיא דסי' א' לעד"ן דמשם אית לן אתר כשר ליתובי מלתא כדחזי והוא במ"ש שם הר' מג"א ס"ק ח' דטעמא טעים למ"ש הפוסקים דיאמר פ' עולה קודם פ' חטאת אף ע"ג דקי"ל דחטאת קודמת לעולה ולחלק יצא דחטאת שאנו קוראים הוא על הספק וע"כ אין אומרים יה"ר והעולה היא מכפרת בודאי דהא אמרי' בש"ס אין לך אדם שאינו חייב על עשה ועולה מכפר' אעש' אבל אי ידע איניש בנפשיה דודאי חייב חטאת אזי יקרא פ' חטאת קודם כדינו דחטאת מכפרת ועולה באה אחריו לדורון ע"ש והשתא אית לן למימר דהא דמצי להתפלל אדעתא דחובה היינו חובה דידיה ומיהו לאו היינו חטאת או אשם דידי' כדבעי מימר מורינו הרב ועלה קשיתיה דאינן אלא ספק אם נתחייב בהם אלא היינו קרבן עולה דודאי חייב כדמייתי הרב מג"א משמא דגמרא דאין לך אדם מישראל דאינו חייב עשה ועולה מכפרת אעשה אלא דבעי חידוש להורות דאין תפילתו אדעתא דעולת התמיד שהיא של כל ישראל אלא עולה פרטית דידיה על חיוב עשה. ומעתה אם התחיל אדעתא דחובת התמיד שהוא על דעת חובת קרבן כל ישראל בכללות שוב לא מצי מעקר נפשיה ולסיים תפילתו על דעת חובה פרטית דידיה ע"י החידוש:
ואין לדקדק על מר"ן שם בסי' א' שכת' הטעם שיאמרו יה"ר בתר עולה ומנחה ושלמים משום דבאים בנדב' דבעול' לא הוה צרי' לטעמא דבא בנדבה ותיפוק ליה דאין לך אדם שאינו חייב עשה די"ל דבעי למימר טעמא דשוי לכלהו אף ע"ג דלגבי עולה איכא טעמא רבא אחרינא ודייק לשון מרן והטור דלא כיילו לשלשתן כחדא אלא הקדימו לומר שיאמר יה"ר אחר עולה וכן במנחה ושלמים וק"ל:
וחזה הוית מ"ש מהר"ש הנז' בנהר שלום דף קצ"ה ע"ד ליישב קושית מוה"ר והיה בהניח דקו' זו נופלת גם ע"ד ר' יוחנן דפשט דבריו משמע דיכול אדם להתפלל כל אימת שירצה בלי שום תנאי נדבה והאריך להוכיח דהכי משמע פשט דברי ריו"ח ואם כן תיקשי לריו"ח מההיא דתפילות כנגד תמידין תקנום אלא דאיכא לתרוצי במאי דאמרי' בר"פ ת"ה דמבעיא לן תפי' במקום קרבן היא וכיון דעבד יומו בטל קרבנו או דילמא צלותא רחמי היא וכל אימת דבעי מצלי ואזיל ומייתי מדברי ר' יוחנן דלא אמרינן עבר יומו בטל קרבנו ואם כן ה"נ נימא לשיטת הט"ז דכיון דמעיקרא צלותא רחמי היא כל אימת דבעי מצלי אפי' בתורת חובה אלא שהצריכו שיהא ניכר או ע"י חידוש או ע"י מחשבת נדבה שאינה מכלל הג' תפילות הקבועות זהת"ד. ולע"ד אחרי הס"ר אין בדבריו כדי שביעה לתרץ קושיא מוה"ר דהא אפי' את"ל דפשטן של דברי ריו"ח מורים דיכול להתפלל אפי' ק' פעמים ביום בתורת חוב' משום דעכ"פ צלותא רחמי היא הא מיהא הטור וכל הפוסקים ז"ל דנקטי בפשיטות דאין צבור מתפללין בנדבה משום דליכא ק"צ בנדבה נרא' דקא מדמו צלותא לקרבן ממש ועוד דכ' הטור בשם הרי"ף דתפילת מוסף לא מצי להתפלל בנדבה משו' דלא אשכחן קרבן מוסף בנדב' וכן מביא הטור די"א דגם בשבת לא יתפלל בתורת נדבה כיון דאין קרבן נדבה קרב בשבת ע"ש ואמאי לא אמרינן בכל הני מילי כיון דצלותא רחמי היא דשניא מדין הקרבן אלא ודאי מוכח דהפוסקים קפדי דתהיה התפילה כמו קרבן כל כמה דמצינן ואע"ג דלענין תשלומין אשכחן דמסיק הש"ס דלא הוי דומיא דקרבן דעבר יומו בטל קרבנו מ"מ אין לך בו אלא חידושו ומאי דלא אשכחן בהדיא בש"ס דהוי דין התפיל' חלוק מדין הקרבן אנן לא אמרי' ביה וכאשר הוכיח במישור מוה"ר מההיא דאמירת יה"ר אחר חטאת דלא אמרי' ביה קריאה בעלמא היא ולאו כקרבן ממש וכ"ש לגבי תפילו' דמעיקר' כנגד תמידים תקנום דודאי אית לן לדמויינהו לקרבן ממש ואפי' את"ל דמפשט דברי ריו"ח נר' דבהא מלתא נמי לא מדמינן לה כקרבן ממש כיון דרחמי היא מ"מ הפוסקים ז"ל נר' דלא נקטי בהא כפשט דברי ריו"ח דהא חזינן דקפדי בתפילה לדמותה לקרבן לגמרי דמאי דאשכחן בקרבן דבא בנדבה ה"נ שרו בצלותא כאמור ולכן לע"ד מחוורת' דמלתא ליישב שיטת הט"ז כמש"ל:
וכי תאמר בלבבך דלפי מש"ל מאי טעמ' דמאן דסכרי דלא מצי יחיד להתפלל שנית על דעת חובה ואפי' ע"י חידוש וכמ"ש הט"ז והרי כיון דלעולם משכחת לה שיהא אדם חייב קרבן עולה לכפר על עשה וכדאיתא בזבחים דף ז' דאין לך אדם מישראל דלא מחייב אעשה א"כ למה לא יתפלל בכל עת שירצה ועל דעת חובת קרבן עולה הא ל"ק דס"ל למרן ודעימיה דהחידוש לא מהני לאשוויי התפיל' במקום קרבן עולת חובה פרטית:
דהא כיון דמעיקרא נתקנו התפילות כנגד התמידין המתפלל ב' פעמים בלי תנאי נדבה בתפיל' שניי' מחזי כמקריב התמיד תרי זמני וכל קבל דנא דעת הרי"ף לפי שיטת הט"ז דמהני החידו' להורות דלא הוי כנגד חובת התמיד. ועל מה שהק' עוד מורינו הרב על הט"ז כבר ראיתי להרב נהר שלום דף קצ"ו ע"א דפריק לה בטוב טעם ודעת והיה לי לכתוב גם בזה אכן ע"ט לקצור כתיב:
תו חזיתיה למורינו הרב שדחה דברי תלמידו הרב כנז' במה שרצה ליישב קו' מרן על הטור אמאי מייתי דברי ר"י ודברי הגאון בפירוש הסוגיא כיון דליכא בינייהו לענין דינא והוא דמדברי ר"י לא שמענו אלא דבספק התפלל חוזר ומתפלל ולא בעי' שיכוין אדעתא דרשות ולא שיחדש אבל בודאי התפלל לא אתבריר בדברי ר"י אי סבר כהרי"ף או כרבינו האיי וכן בדברי הרי"ף ורב האיי לא אתבריר הדין בספק וכו' כמבואר תירוצו באורך בס' נהר שלום סי' ק"ז ע"ש וע"ז כתב מרן מלכא שלא כיון יפה שהרי בפי' ר"י מבואר להדיא לפי גי' דידן שהכריח מרן דהיא גי' הטור גם דין הודאי וא"ב קו' מרן קיימי בדוכתייהו. והרב מהר"ש בנהר שלום דף קצ"ו ע"א תמ"ה תמ"ה יקרא אמאי דחה פירושו דנר' נכון וישר דלפי גירסתנו נמי דמסיימי עלה התוס' דמסתמא לא פליג אההיא דאם יכול לחדש בה דבר לא משו' זה יש גילוי מתוך דברי ר"י אי ס"ל לדינא כר"ה או כהרי"ף דאם ריו"ח לא הוה מיירי בספק אלא בודאי ממילא הוה פליג אההיא דפוסק אפילו באמצע ברכה ואההיא נמי דאם אינו יכול לחדש אל יתפלל דכיון דקאמר דהותר לו להתפלל כל היום משמע בלא חידוש מיהו השתא דמפרש ר"י לדרבי יוחנן דבספק מיירי אכתי לא ידעי מאי ס"ל לר"י בודאי דאפשר דכל מתפלל אדעתא דרשות סגי וכמ"ש הרי"ף ומ"ש רב יהודה אם יכול לחדש וכו' היינו לו' דבצבור בעי' חידוש דוקא או אפשר דס' ליה דיחיד נמי בעי חידוש ונקט רב יהודה צבור דסד"א יחיד לגבי צבור כמאן דלא מצלי דמי ולא לבעי חידוש קמ"ל וכשי' רב האיי עכ"ל: אנא עניא אמינא לע"ד דשפיר קאמר מו"ר דלפי גירסתנו מבורר בהדיא סברת ר"י גם בודאי התפלל דבעי חידוש דהרי התוס' אתו להוכוחי דדברי ריו"ח קיימי בספק התפלל משום דמסתמא לא פליג ריו"ח אהנך מימרי דרב יהודה ההיא דפוסק באמצע וההיא דמצא צבור מתפללין אם יכול לחדש בה דבר וכו' ואם איתא דס"ל לר"י דהא דקאמר רב יהודה אם יכול לחדש בה דבר וכו' היינו דוקא בצבור אבל יחיד לחודיה שרי ליה בתורת נדב' ואפי' בלא חידוש אם כן מה הכרח איכא למימר דריו"ח קאי בס' התפלל הא שפיר מקום יש בראש לומר דקאי בודאי התפלל ומצי להתפלל בנדבה אפי' בלא חידוש כל היום כלו וההיא דר' יהודה היינו דוקא בצבור דבעי חידוש וגם ההיא דפוסק באמצע היינו משום דכיון דהתחי' בתורת חובה לאו כל כמיניה לסיים עתה בתורת נדבה וא"כ אי נימא דר"י ס"ל כדעת הרי"ף אזדא ליה ראיתו דבעי להוכיח דדיו"ח בספק קאי דאין שום הכרח לזה כלל וכדאמרן אלא מוכרח לומר דר"י קאי בשיטת רב האי דלר' יהודה יחיד וצבור כחדא שריין דבעו חידוש וא"כ ריו"ח דפשט דבריו מוכיח דמתפלל אדם אפי' בלא חידוש כל היום כלו בודאי קאי בס' התפלל דאי קאי בודאי התפלל נמצא דפליג אההיא דרב יהודה דמחדש בה דבר ומסתמא אית לן למימר דלא פליג ומזה הוכיח ר"י שפיר דריו"ח בס' התפלל קאי ונמ"ל דמתוך דברי' ר"י לפי גירסתי' מבורר שפיר דס' ליה בודאי התפלל דבעי חידוש אפי' יחיד כסברת רב האיי ושפתי צדיק מוה"ר ברור מללו והוא מבואר מדברי קדשו יעו"ש:
והן אמת דיש לדקדק דאם כן לפי שיטה זו דהעלינו דס' ליה לר"י כס' רב האיי ז"ל דבעי' חידוש גם ביחיד וע"כ קא מוכח דריו"ח מיירי דוקא בספק דהא הלואי שיתפלל אדם כל היום בלא חידוש משמע אם כן ממימרא קמא דשמואל מאי קא מוכח ר"י דהא אפי' אי נימא דדברי רוו"ח קיימי בודאי התפלל ולא בעי חידוש מ"מ אין זה נגר מימרת ר' יהודה דקא' דאם נזכר שהתפלל פוסק אפי' באמצע יען התם שאני דהתחיל אדעתא דחובה וכה"ג מחזי כשקרן גמור בתפילתו וע"כ פוסק אפי' באמצע יען התם שאני דהתחיל אדעתא דחובה וכה"ג מחזי כשקרן גמור בתפילתו וע"כ פוסק אפי' באמצע תפילתו ברם יש להשיב דס"ל להתוס' דכיון דפשט דברי ריו"ח מודי' דרשאי אדם להתפלל אפי' כמה זמני בתורת חובה אם כן גם אם טעה והתחיל אדעתא דלא התפלל עדיין בנזכר באמצע לא יפסיק אלא יסיים אפי' בתורת חובה כי ע"כ הכריח ר"י גם מזה דצ"ל דריו"ח לא אמרה למלתיה אלא בס' התפלל ואף ע"ג דיש מקום לחלק בין זו דטעה בדמיונו בראש תפילתו לההיא דריו"ח מ"מ נקטה ר"י לסניף בעלמא והאמת כר' דראיית ר"י העיקרית לא הוייא אלא מאידך מימרא דשמואל דקאמר דצריך לחדש ואילו. ריו"ח קא' סתמא בלא חידוש כלל והכי מוכחא מלתא בפ' מקום שנהגו דנ"ד ע"ב. ד"ה והאמר ר"י שכתבו שם התוס' דריו"ח לא קאי אלא בס' התפלל מדאמרי' התם אם התפלל ומצא צבור מתפללין אסיכול לחדש וכו' ולא נקטי התם במלתייהו מימרא קמא דשמואל דנזכר פוסק אפי' באמצע נרא' דעיקר ראייתם אינו אלא ממימרא בתראי דשמואל ולזה כיון מוה"ר במ"ש דטפי מבואר בדבריהם בפסחים. האמנם מה דסיים מו"ר ניהו רב ע"ד הרש"ו וכת' דאף לפי שיטתו אכתי קשו שאר הקושיות דהק' מרן על הטור בזה לא ירדתי לעמקו דהאמת יורה דע"פ הצעת מהר"ש הנז' תו' ל"ק מידי והדבר ברור:
והסיבותי את פני לראות אידך גירסא דמייתו הרא"ש ורי"ו בדברי ר"י דה"ק דמסתמא לא פליג ריו"ח אההיא דאמ' שמואל בשכח והתפלל ונזכר אח"כ שכבר התפלל דפוסק אפי' באמצע ולא הזכיר כלל אידך מימרא דשמואל נלע"ד דלפום גירסא זו ס"ל לר"י כשיטת הרי"ף דבודאי התפלל לא בעי חידוש אלא בצבור אבל ביחיד שמואל נמי מודה דלא בעי' חידוש ואם כן:
אף אם נפרש דריו"ח קאי בודאי התפלל אין זה נגד סברת שמואל כההיא דמחדש בה דבר ואף אי נימא דריו"ח דרך חובה נמי קאמר דמצי להתפלל ביחיד מ"מ אין זה מנגד לדברי שמואל בההיא דמצא צבור מתפללין אך עכ"פ הוי עד מימרת שמואל קמייתא דנזכר פוסק אפילו באמצע ברכה וע"כ משם לחור הוכיח ר"י דרי"וח לא קאי בודאי התפלל והן אמת דזו אינה כ"כ הוכחה דיש לדחות במש"ל וע"כ הרא"ש לפי גירסא זו מייתי משם ר"י עוד הוכחה אימתני ותקיפא והיא מהא דאמרי' בפ' אין עומדין דמקרא דדניאל גמרי' דאין להתפלל אלא זמנין תלתא ביומא ע"ש ונמצא דלכל הגירס' הך ראיה דמייתי ר"י ממימרא קמא דשמואל אינו אלא לסניף בעלמא וחילוק דין יש בין גיר' לגירסא דלחד גירסא נקט ר"י כשיטת הרי"ף ולאידך גי' נקט כשי'. כשי' רב האי גאון ז"ל:
ובכן עפי"ז יתורץ שפיר מאי דהק' מרן בב"י דלפי גי' זו נר' דס"ל לר"י דריו"ח לא פליג אמימרא קמא דשמואל אבל באידך מימרא פליג וס"ל דודאי התפלל אינו יכול להתפלל לכתחי' ואפי' ע"י חידוש וק' מאי אולמיה דחד מימרא מאידך ולפי האמור כבר אמרן דהא דלא הזכיר ר"י בדבריו אידך מימרא דשמואל לאו משום דס' ליה דריו"ח פליג עליה אלא משום דס"ל דלשמואל יש חילוק בין צבור ליחיד דיחיד לא בעי חידוש כשי' הרי"ף וא"כ אין להביא ראיה משם להוכיח דריו"ח דלא הזכיר חידוש בדבריו קאי בס' התפלל דשפיר י"ל דקאי בודאי התפלל וגם שמואל יודה בזה וק"ל והרב נה"ש רצה ליישב קו' מרן הלזו עפ"י דרכו וכבר אמרנו דבזה אין דרכו נכונה אחר המחילה וכדדחי ליה מו"ר ניהו רבא ועוד יש לדחות בדבריו מלבד מאי דדחי מו"ר מעיקרא ודוק:
ואולם דברי הטור עדיין חייבים בביאור דאי נמי נימא דהטור תפיס לגי' הרא"ש בדברי ר"י ויפרש דר"י קאי בשיטת הרי"ף דיחיד לא בעי חידוש בתפילת נדבה היכא דודאי התפלל א"כ הו"ל להטור לכלול סברת הרי"ף ור"י כחדא כי ע"כ נלע"ד דלעולם הטור לא הוה גריס בדברי ר"י אלא דלא פליג ריו"ח אמאי דקא' שמואל דנזכר שכבר התפלל פוסק וכו' ולא העלה ר"י על שפתיו אידך מימרא דשמואל אמנם ס"ל להטור דסברת ר"י בודאי התפלל לא ברירא לן דהא יש בה פנים לכאן ולכאן די"ל דס"ל כהרי"ף דמפליג בין צבור ליחיד דבצבור דוקא בעי חידוש וא"כ משום הכי לא הוכיח ר"י דינו מההיא דאמר שמואל מצא צבור מתפללין וכו' וא"נ אפ' דס"ל כרב האיי דיחיד נמי בעי חידוש והא דלא הוכיח מלתיה ר"י גם מהך מימרא דשמואל איכא למימר דחדא מנייהו נקט ואין מזה הכרח גמור למימר דס"ל דוקא כהרי"ף אלא אי הוה נקיט במלתי' לראי' דרי"וח קאי בס' התפלל מההיא דשמואל דמצא צבור מתפללין וכו' אזי היא ראי' חותכת דודאי ס"ל לר"י בההיא דשמואל כס' רב האי דצבור ויחיד שוין דבעו חידוש וכמו דאנו מוכרחים לומר לפי גירסתנו ברם השתא דלא הזכיר ד"י ההיא דשמואל אלא מימרא קמא לחוד אנן מזה הכרח לומר דס"ל כהרי"ף ואפשר דר"י מספקא ליה במלתא דשמואל אי הוי כהרי"ף או כר' האיי וע"כ לא נקיט במלתי' כלל לההיא דשמואל וא"כ עפ"י הצעה זו אזלי שפיר דברי הטור מעין דרכו של הרב נה"ש ומאי דכת' מוה"ר דמרן הכריע הגי' הטור בדברי ר"י היא כנסחא דידן הנה אנכי הרואה דכל עיקר דברי מרן הם משום דמר ניהו הבין דלפי גי' הרא"ש ורי"ו בדברי ר"י לא מהני חידוש כלל וע"כ תמה מרן ז"ל דא"כ היכי כתב הטור דמדברי כולם יצא הדין דאם יודע לחדש יחזור תפילתו בתורת נדב' אך אמנם לפום מאי דאתחזי לן בעניותין הא הלא גריס הרא"ש בדברי ר"י ולא פליג גם אההיא דשמואל מצא צבור וכו' לאו למימר' דר"י ס' ליה דרי"וח פליג אהך דשמואל אלא דאפ' דלא ברירא ליה במלתי' דשמואל אי דוקא צבור נקט ויחיד לא בעי חידוש או"ד דא ודא כחדא שריין וכדכתי' לעיל. :
אתאן לדברי הטור ברמזים כי הרב מהר"ש הנז' רצה לכלול בדבריו פירוש הרב ט"ז ומורינו הרב תבריה לגזיזיה וכתב דדברי הטור יש להם הבנה אחרת במאי דסיים שם או יחיד המתפלל תחנונים וכו' דלאו בתפילת י"ח קאי אלא נסחי תחינות פרטיות שמבקש בעד צרכיו ע"ש. והרב נהר שלום דף קצ"ו ע"ב הוכיח במישור דמ"ש הטור ברמזים או יחיד דרך תחנונים וכו' דהיא תפילת נדבה וקרי לה דרך תחנונים ולעולם תפילת י"ח היא ומייתי תנא דמסייע ליה ה' מעדני מלך ז"ל. ולפי"ז העלה דכונת הטור ברמזיו להביא כל הסב' שהזכיר הרא"ש בפסקיו והיינו מ"ש בתחי' והלכתא כריו"ח וכו' והוא שיחדש וכו' והיינו אע"ג דלא הוי אדעתא דרשותא אלא דלפי' הב"י אדעתא דחוב' נמי לא כיון ולפי הט"ז אפי' כיון אדעתא דחובה והרא"ש בפסקיו לא גילה סברתו כמאן פסק ומ"ש בטור שאין להתפלל נדבה בלא חידוש היינו מדברי אביו ז"ל בתשו' יע"ש זהת"ד:
ואנא תלמידייהו דרבנן אמינא לקע"ד דמ"ש הרב נה"ש דמלתיה דהטור ברמזי' שכת' יחיד דרך תחנונים וכו' קאי בתפילת י"ח הוא אמת ויציב ונכון וקיים והכי מוכח לישנייה דהרא"ש בפסקיו והאיכא סהדא רבה הרב מעד"מ ז"ל וכמ"ש הנה"ש. אך אמנם אשר העלה הנה"ש דהרא"ש בפסקיו לא הכריע הלכתא כמאן וכן הטור ברמזיו עלה בקב"ץ ואסף איש טהור כל הסברות שהזכיר הרא"ש ולא פסק הלכה ברורה לע"ד לא כן אנכי עמדי דלפי דבריו היכי מפרש הני מילי דכתב ברמזים או יחיד ואדעתא דרשות מתפלל נדבה כגון תחנונים וכיוצא בהן אם כונתו לרמוז ס' הרי"ף דבנדבה סגי אפי' בלא חידוש אם כן נמצא דריש מלתיה דהטור שם דכ' והלכה כריו"ח והוא שיחדש וכו'. וסוף מלתיה נמי הכל הוא רומז לסברת הרי"ף דהיינו דבריש מלתיה אשמועי' דמהני חידוש אפילו בלא נדבה רק שלא יהא אדעתא דחוב' לפי' פי' הב"י ולפי' פי' הט"ז אפילו אדעתא דחובה וסיפא דמלתי' קמ"ל דע"י שיהיה דעתו ארשות דהיינו בנדב' סני אף בלא חידוש אם כן סברת רב האיי דבלי חידוש לא מהני שום תפילה אפילו בנדבה זו לא הזכיר הטור כלל ובשלמא מסברת:
ר"י זכר עשה במ"ש או ספק התפלל ברם סברת רב האי אין ממנה רמז כלל ולפי דברי הנה"ש הטור לא בא אלא להזכיר כל הסברות שכת' הרא"ש בפסקיו דמכח זה מורינו הרב השיגו באמרו דלפי שיטתו נמצא דהטור תפס במושלם כדעת הרי"ף דחידוש גם בלי נדבה פמהני ונדבה בלי חידוש נמי מהני וא"כ תיקשי דאיך בספ' הטורים פסקי כרב האיי ונמצאו דבריו בבית הסתרים ואי נימא דריש מלתיה דהטור ברמזיו הם סברת רב האיי דבעי' חידוש עכ"פ זה אינו לדעת הנה"ש דהא מר ניהו מפ' הנך מילי דאתו שפיר כמ"ש הט"ז ודעימי' בדעת הרי"ף דאף אדעתא דחובה מהני חידושא ככתוב בהדיא בדברותיו הראשונים ואת אחרונים באופן שלא ירדתי לסוף דעתו של הנה"ש בפי' דברי הטור ברמזיו היכי אתו דברים על מתכונתן:
אשר ע"כ לענ"ד נ"ל דהטור ברמזים מ"ש בריש מלתיה ושיחדש בכל ברכה וכו' הן הן דברי רב האיי וקאי אהיכא דמתפלל דרך נדבה ובדעת רשות ולא הוצרך לפרש דהוה פשיטא ליה דבודאי מובן דלאו בחוב' קא מיירי וכי היכי דלא אצטריך ריו"ח לפרושי מלתיה דבתורת נדב' קאי לפי שיטת רב האיי וכמו דפי' כן בהני מילי מרן מלכא בתשובתו הרמת"ה יע"ש ואח"כ כתב או ספק התפלל ובודאי התפלל לא עסיק ר"י לפום גי' הרא"ש בדבריו והדר כתב או יחיד ארעתא דרשות מתפלל. נדבה כגון תחנונים וכו' אלו הן דברי הרי"ף דמייתי הרא"ש ובהא מודינא להנה"ש דבתפי' י"ח קאי וקרי לה לתפילת נדבה תחנונים וא"כ לפום מאי. דאסיקנא בעניותין לעיל בפיר' דברי הטור בספרו דספוקי מספקא ליה בסברת ר"י לפי גירסתו והיא גירסת הרא"ש היכי הוי דינא בודאי התפלל אי כהרי"ף דסגי בנדב' גם בלי חידוש או כרב האי דבעי נמי חידוש א"כ נימא דגם הרא"ש בפסקיו ה"נ מספקא ליה וע"כ מביא כל הסברות ולא פסק בהדיא כחד מינייהו אלא דאח"כ בתשו' הכריע כרב האיי וכמו שהביא הטור בשמו ואפשר לומר דהרא"ש בפסקיו ג"כ הוא פוסק כר' האיי ולהכי מייתי ליה באחרונה ועוד דהוא מביא ראיה ומיישב סוגיא אליבי' עש"ב אלא דהטו' יען ראה כי דבריו בתשוב' מפורשי' בהדיא לפסוק כר' האיי לכן הזכיר דברי התשו':
אלא דאכתי צריכין אנו למודעי מה הבין הטור בדעת הרי"ף דמלשון הרמזים לפום מאי דכתיבנא בעניותין לא אשמועי' הטור בדעת הרי"ף אלא דמהני בנדב' ביחיד אפי' בלא חידוש ברם מאי דחדית לן הט"ז בדעת הרי"ף דאפי' על דעת חובה מצי לצלויי ע"י חידוש זו לא שמענו כלל בדברי הטור ברמזים גם פיר' מרן הב"י בהבנת הטור בדעת הרי"ף ג"ז אינו נראה כלל מדברי הטור ברמזיו והנרא' לומר לדעת מרן והט"ז הוא בהניח דדברי הטור ברמזים בריש מלתי' הן הן דברי הרי"ף ויש מקום לפרש הנהו מילי בין לפי פי' מרן בדעתי הרי"ף ובין לפי פי' הט"ז וכמ"ש הנה"ש אכן נוסיף מיא ונוסיף קמחא דלפי הצעה זו צ"ל דגם סוף מלתי' דהטור ברמזים הדר קאי לשיטת הרי"ף וס"ל להטור דכיון דלא פירש הרא"ש דעתו בפסקיו כמאן נקיט לדינא מכל הנהו שיטתי דמייתי מסתברא דכהרי"ף פוסק דכן כתבו ז"ל דהיכא דהרא"ש לא גילה דעתו מסתמא אמרינן דבשיטת הרי"ף קאי ועיין בס' יד מלאכי בכללי הרא"ש סימן כ"ח אלא דהדרי חזא רבינו הטור דהרא"ש בתשו' פסק בהדיא כר' האיי והיי' דפריש מלתי' בטור וכתב דהרא"ש בתשו' מסכים לשיטת רב האיי זה אפשר ליישב בדוחק בעד מרן והט"ז שלא לסתור פירושם מתוך דברי הטור ברמזי' אכן לדידן כבר אמרנו בעניותין דדברי הטור מבוארי' דהוא מפ' דברי הרי"ף דחידוש בלי נדבה מהני וכן נדבה בלי חידוש וסברת ר"י בתוס' ולא ברירא ליה בהא דודאי התפלל לפי גירסתו דלא הזכיר ר"י מימרא תניין דשמואל והנר' דר"י נמי מספקא ליה אם נפרש כהרי"ף או כר' האי וע"כ ר"י לא אתא אלא לאשמועי' דרי"ח קאי בס' התפלל וגם הרא"ש בפסקיו כתבנו לעיל דקאי בשיטת ר"י דלא ברירא ליה ואבע"א דגם בפסקיו פ' כרב האיי וכמש"ל:
תו אייתי בידיה הר' מהרש"ו דברי הגה"א משם א"ז ובעא לאוכוחי מינה דס"ל להא"ז דאפי' דרך חובה ובלי חידוש יכול אדם להתפלל כל אימת שירצה והרב מוה"ר דחה דאין זו כונת ההג"ה ודייק לה מלישני' והעלה דהג"א קיימי אדברי ר"י בעל התוס' ע"ש והדר מהר"ש הנז' והחזיק דבריו הראשונים בספרו דף קצ"ו ע"ג וכתב דכיון דעיק' דהך מלתא לפליגי בין רשות לחוב' היא מתורתו של הרי"ף א"כ ודאי דקאי אדברי הרי"ף ע"ש. ואני בעניי אומר דעיקרא דהך מלתא לאו מהרי"ף כי הגאון רבינו האי מר ניהו צדיק הראשון דיצא לחלק בין חובה לנדב' והוא מקמי הרי"ף ז"ל ובעיקר כונת הא"ז נלע"ד דאין כונתו כמ"ש הנה"ש כי הנה לפי הבנת הרב נה"ש בדעת הא"ז תצא דינ"א דריו"ח. פליג אההיא דרב יהודה דהיה עומד ומתפלל ונזכר שכבר התפלל פוסק אפי' באמצע ברכ'דלדידי' כיון דמצי להתפלל אדעתא דחוב' ודאי דאינו פוסק וכן העלה הרב נה"ש לדינא לדעת ההג"א וקש' דהרי הג"א מהדר ליישב דינו של ריו"ח לדעת הא"ז עם ההיא דאר"י א"ש מצא צבור מתפללין אם יכול לחדש בה דבר וכו' וא"כ תיקשי כדהק' מרן לגיר' הרא"ש דנר' דס"ל לר"י דריו"ח פליג אחד' דשמואל ומודה בחדא דמאי אולמה דחד מימרא מאידך ותו דתיקשי לס' הא"ז דמפרש דאם יודע לחדש חייב להתפלל עם הצבור הא אם אינו יודע רשאי אם ירצה ואפילו בחוב' א"כ קשו אהדדי תרי. מימרי דשמואל דכפי"ז לא משכחת לה טעמא אמאי בנזכר דהתפלל פוסק כיון דרשאי אדם להתפלל בחובה ובלי חידוש כל כמה דמצי והן אמת דלפי מאי דכתי' לעיל לחלק לדעת הט"ז בין ההיא דמצא. צבור וכו' לההיא דנזכר באמצע וכו' יש לחלק ה"נ לדעת הא"ז והיינו דיכול להתפלל דרך חוב' והיינו חובת עולה דאין לך אדם דאינן חייב עשה ואפי' חידוש א"צ דהא ידע דזו אינה עולת התמיד שהרי התפלל אבל אם התחיל אדעתא דעולת התמיד לא מצי לסיים אדעתא דעולת חובה משום עשה אמנם לענ"ד נר' דא"צ לזה וההג"א לא בא אלא להוסיף:
אמלתי' דהרי"ף דגם בצבור מצי היחיד להתפלל נדבה בלי חידוש זהו פשט דברי ההג"א. ומה שדקדק הגה"ש דאם כן הו"ל לכלול השתי הגהות בבת א' ע"ש אין זה כדאי לע"ד לדחות פשט דברי הא"ז ותו דאין זה יתרון דמעיקרא מייתי דברי הא"ז דקביעי וקיימי ע"ד הרי"ף ואשמועי' חידושא רבא דגם בצבור מהני תפי' נדבה בלא חידוש והדר אדשקיל וטרי הרא"ש בדברי שמואל דמצא צבור מתפללין וכו' אתא ההג"א לתרוצי מלתא אליביה דא"ז היכי קא מפרש ההיא מימרא ואינן דברי הא"ז אלא ההג"א מתרצי בעד הא"ז ע"ש שטח הלשון וכה"ג אשכחן טובא בתוס' דמייתו פי' ר"י או ר"ת וכיוצא בדיבור א' ולקמיה כשבאים לפ' איזו מימרא או קושיא או פירוקא דש"ס חוזרים לכתוב ולפי' הנ"ל יש לפ' כן ואין זה יתור לשון כן נר' בפשי' ואריכות דברים בזה אף למותר:
סוף דבר העלה הנה"ש לפום מאי דאשכח לפי שיטתו בא"ז דיכול אדם להתפלל בתורת חובה כל עת שירצה בלי שיחדש ולפי דעת הט"ז ושה"ג דסברי מרנן בדעת הרי"ף דמהני חידוש אפילו בתורת חובה ולפי סברת הרשב"א דמייתי מרן בב"י דכתב עלה דההיא מימרא דריה"ו דפוסק אפי' באמצע ברכה דאינו חייב לפסוק אלא אם ירצה יחדש בה דבר ויסיים תפילתו בתורת נדבה לפי"ז הו"ל תלתא וארבעה ספיקי דמחייבי לברך ולפי מסקנת הרב משאת משה כדאיכא תלת ספיקי דמחייבי לברך ליתיה לכללא דס"ב להקל ומחייב לברך וא"כ קם דינא בנ"ד דיסיים תפילתו ויחדש בה דבר ויכוין בה בתורת נדבה וכך עלה בהסכמ' יעוש"ב. ומרנא ורבנא דחי ליה לפסק דינו ביד חזקה ובזרוע נטויה ובכח גדול. ביד חזקה זו הדב"ר אשר דבר מו"ר והרבה להשיב אעיקרא ע"ד הרב מ"מ וזו הלכה העלה בכמה ראיות משובצות זהב טהור דאפי' איכא מאה ספקי דמחייבי לברוכי אכתי אמרי' ספק ברבית להקל יעיין שם באורך וברוחב כי הפליא עצה הגדיל תושיה וזאת שנית בזרוע נטויה מקשי ומותיב מוה"ר על הרב תלמידו דלפ"ד אזדא ליה פסק מרן דפסק בסי' ק"ז דמי שעומד בתפילה ונזכר שכבר התפלל פוסק אפילו באמצע ואפילו יודע לחדש ועד השלשה ל"ו בא לדחות דבריו בכח גדול דההיא דהרשב"א אינו שוה לנדונו דהא אם יסיים בתורת נדבה כס' הרשב"א אינו יכול להזכיר מעין המאורע דהכי סבר לה מו"ר דהמתפלל נדבה אין לו להזכיר מע"ה ואייתי מו"ר תלמודו בידו מפ' ב"מ יעו"ש וגדול כח הדוחה עוד דמעיקרא ס' הא"ז איננה כדפי' הנה"ש וכן פי' הט"ז אין לו קיום ועפי"ז אסיק מו"ר לדינא דיפסיק אפילו באמצע ברכה מעין פסק מרן בסי' ק"ז ע"ש. ועל זה השיב הר' נהר שלום וז"ל הנה דין מפורש הוא בש"ע סי' רצ"ד שבמקום שאמרו שאינו חוזר אם רצה להחמיר על עצמו לחזור אם סיים תפילתו רשאי והוא מדברי הרא"ש בפ' ת"ה הובא בשה"ג וכו' מעתה בעינא אבא הא דכתב הרא"ש דאם רוצה לחזור הרשות בידו דצ"ל אד אדעתא דנדבה דוקא אם נפרש דאדעתא דנדבה קאמ' הרי הרי פסיקא ליה דבתפי' נדבה מזכיר מע"ה דאל"ה למה הוא חוזר ואם לאו אדעתא דנדבה קאמר וכדמוכח באמת ממ"ש דלא גרע מתפי' נדבה וכו' וגם מסתמיות ל' הש"ע וכו' א"כ היינו בעיין ועדיפא מינה טובא דהא התם שרי' ליה לחזור לכתחי' אי בעי ולא קפדי' שיכוין אדעתא דרשות הכא שכבר התחיל לכ"ש שלא יפסיק מעתה רווחא שמעתתא דבהתחיל אינו פוסק וכ"ש דאיכא נמי ההיא דשמא הלכה כשה"ג והרט"ז וכו' עכ"ל:
ואני עני בדעת אען ואומר דלע"ד איני מוצא בדברי הנה"ש טעם מספיק לדחות פסק דינו של מוה"ר ואדרבא בפסקו של הנה"ש חזינא ביה תיוהי לדעת הקצרה והוא במה שנדקדק אעיק' דמילתא בס' השה"ג והט"ז דכ' בדעת הרי"ף דיכול לחזור אפי' אדעתא דחובה לס' ריו"ח דקי"ל כותיה הנה ודאי דטעמא בעי מאי איכא בין האי דינא דריו"ח לההיא דאר"י א"ש המתפלל ונזכר שהתפלל כבר פוסק וכו' ומייתי לה הרי"ף להך מימר' וק"ט דלמה פוסק כיון דיכול להתפלל בתורת חובה כמה דמצי וכאשר הק' הנה"ש גופיה בראשית אמריו ומאי דתריץ דמיירי בלא חידוש כבר דחי לה להאי מלתא מוה"ר בטוב טעם והנה"ש ענה אחריו אמן כנז"ל והחזיק בתי' הב' דלהרי"ף אפשר דבעינן חידוש בכל ברכה והא נמי דחינן לה לעיל בעניותין ואמינא מלתא אחריתי לע"ד הא מיהא סליק דינא בין לפום שינויין בין לשינוייא דהנה"ש דאף על גב דמצי להתפלל דרך חובה כמה זמני וע"י חידוש מ"מ בהתחיל אדעתא דחובת התמיד ונזכר דאינו חייב בתפילת התמיד צריך להפסיק ולא מהני שום תיקון וה"נ כתיבנא לעיל דצא"ל לדעת הא"ז אף לפי הבנת הנה"ש בדעת הא"ז דמצי איניש לצלויי בדעת חובה אפי' בלי חידוש מסתמא לא פליג ריו"ח עם ההיא מימרא דשמואל דפוסק באמצע וכו' וצ"ל אם נפרש בהבנת הנה"ש דס"ל לא"ז דכיון דהתחיל אדעתא דחובת התמיד של יום דהיא התפילה הקבוע' אינו יכול לסיים אדעתא דחובה אחריתי דהיינו קרבן עולה עשה דאין לך דאינו חייב עשה כאשר הארכנו לעיל א"כ תצא דינ"א לפי"ז בנ"ד דפסיק אף לס' הט"ז ושה"ג ואפי' לס' הא"ז דה"ז דומה ממש לדין הנזכר באמצע תפילה שכבר התפלל דפוסק וכאשר העלה מוה"ר דנ"ר הוי ממש מעין ההוא דינא ובפרט דס' הא"ו אינה ברורה וכמ"ש הר' נה"ש גופיה דמה"ט מרן לא סמך עליו ע"ש. גם מה שנסתייע הנה"ש מדעת הרשב"א לע"ד יש לדחות דהא מל' הרשב"א המובא בב"י נרא' דהרשב"א אינו מחייב שלא יפסיק אלא דאינו חייב לפסוק אבל אם יפסיק לא נקרא חוטא ופגע בברכות לבטלה במה שבירך עד עתה וא"כ הכי הו"ל להנה"ש לפסוק בנ"ד ולא לחייבו שיגמור ואיברא כי דברי הרשב"א מעיקרא צריכים יישוב וביאור וכעת איני מופנה להאריך הא מיהא אפי' אי נימא דהרשב"א ס"ל דאינו יכול להפסיק מ"מ ליכא אלא חד ספיקא אי הלכה כרשב"א ושאר ספיקי דעביד מר מש' הא"ז ושה"ג וט"ז נדדו הלכו כמש"ל ואף אם נניח ספקא אחרינא דדילמא הלכה כמ"ד דחוזר בכל דבר והיא סברת ראבי"ה:
מ"מ הרי העלה הרב משאת משה דבתרי ספקי לחוד לא מצי לברך ע"ש: מעתה אתאן לההיא דאייתי בידיה הנח"ש דין פשוט בסימן רצ"ד והוא מדברי הרא"ש דאף בדבר שאינו חוזר אם רצה להחמיר ולחזור חוזר והק' מזה ע"ד מוה"ר ואני אענה קע"ד דאיברא דהר' מג"א מפרש דהא דאם רוצ' לחזור יחזור היינו בתורת נדבה והיה מקום לו' דאפי"ה בחזרתו אינו מזכיר מעין המאורע וה"ז דומה למ"ש סי' ק"ח סי"א ע"ש מיהו קושטא קאי דפשט דברי הרא"ש הם מורים דמתפלל אדעתא דחובה וכאשר הורה גבר הרב נה"ש דהכי משמע מלישניה דהרא"ש ומל' הש"ע ומ"ש דמהך דינא אפשיטא בעיין ואתי במכ"ש דנ"ד עדיף טובא מההיא דהרא"ש אחר המחילה רבה ליתא וגריעא מינה טובא הוי דהו"ל ממש כשני הדינים דסי' ק"ז דפ' מרן דאע"ג דקי"ל דמתפלל אדם נדבה ע"י חידוש אפי' כל היום ולס' הט"ז ושה"ג אפי' דרך חובה מ"מ בהתחיל אדעתא דהוא חייב בחובת היום ונזכר דכבר פטר נפשיה חייב להפסיק באמצע ברכה וה"נ הוי בנדונו של הרא"ש דבאמצע תפי' אם רוצה להחמיר ולחזור הוי ברכה לבטלה ואינו רשאי לחזור אבל אם כבר גמר תפילתו אזי רשאי להחמיר ולחזור ואפי' בדעת חובה דהא לא גרע מנדבה והחילוק ברור כדכתיבנא לעיל בב' הדינים ואע"ג דהיה מקום לדחוק ולהתעקש בזה אין רצוני להאריך כי האמת יורה דרכו דכיון דפתח אדעתא דחובה ונזכר טעותו פוסק אפי' באמצע ברכ' כדכ' מרן בסי' ק"ז וכמו שהעלה מורינו הר' והלכתא ב כרב ואליו אנו שומעים:
ומה גם כי עד אחרן אנכי הרואה דהר' נה"ש גופי' הדר ביה משמועתי' מטעמא אחרינ' וז"ל ומיהו מטעם אחר איכא למשדי ביה נרגא דכלהו הני ספיקי לא חשיבי ספיקא והיינו לפי מ"ש הב"ח בכללי ס"ס דספיקא דדינא לא חשיב ספקא והכא כלהו ספיקי שבאנו לדון עליהם הנה הנם ספיקי דדינא ועפ"ז אפ' לקיים מ"ש רבנן בתראי דס"ס מהני לברך דלא אמרו כן אלא בס' דמציאו' וכיוצא אבל בספיקא דדנא ככל הנהו שהזכיר הרב בדבריו שם לא חשיב ס' דהו"ל כס' הבא מחמת חסרון ידיעה דלא חשיב ס' עכ"ל. ואני אומר דמר ניהו כתב כן משום דאזיל לשיטתיה שכתב בפסקו הראשון והכריע בסבר פנים יפות דכל ס' מחמת חסרון ידיעה בברכות דינו הוא להקל כי כי כן כיונו רז"ל במש"א סב"ל אמנם אין מזה כדאי כדי שנחלק ונאמר דס"ס במציאות יהיה דינו להחמיר ולחייב בברכ' אך ס"ס בפלוגת' דרבוותא יהיה דינו להקל ולפי"ז ה"ן נסתר מחמת"ו כל מאי דכייל לן מוה"ר דאפי' מאה ספקי בברכות דינם להקל ולא לברך ואמינא לה מתרי טעמי חדא דאם באנו לדקדק בלשון הזהב של חז"ל דפירטו ס"ב להקל מה שלא היו צריכים לזה א"כ כי היכי דדייקת הכי לענין ס' מחמת חסרון ידיע' דבעלמא לא חשיב ספקא והכא משום לתא דאי' ברכ' לבטל' חשיב א"כ גם ס"ס במציאות אתו רבנן להקל בברכו' זה"ז דומה לכללא אחרינא דאמור רבנן כל ס' בנט"י טהור וכאשר כתב הנה"ש בפסקו בהקשותו על הר"ם מורפורגו ז"ל יעו"ש. ועוד אני אומר כי לע"ד ספק הלכ' כמאן אין זה נקרא ס' מחמת חסרון ידיעה דהו"ל כתיקו במלתא דרבנן באיסורא די"א דאזלי' לקולא וי"א דאילי' לחומרא והדברי' עתיקי' וארוכים ובמ"א הארכתי בזה וברירו דמלת' דאי מספקא לן בפי' דבריו של איזה פוסק בכה"ג הוא דהו"ל ס' מחסרון ידיעה וכן נר' דעת גדול אדונינו מוה"ר יע"ש בכל ד"ק במאי דשקו"ט בהא עם הרב תלמידו ואין כאן מקום להאריך. גם מה. שהק' הנה"ש ע"ד מוה"ר דלחלק יצא דאף למ"ד דבס"ס אין להתיר לכתחי' היינו היכא דליכ' פסיד' הנה מורינו הר' יש לו ראיות ע"ז בחידושיו לי"ד והזכיר דבריו שם בס' המכתם דל"ב שע"ג יע"ש. ומה שהעלה הנה"ש בסוף מלתיה דהתה"ד ס"ל הכי דפלוגתא דרבוותא לא חשיב ס' ת"ם אני כי הנה"ש גופיה העלה בפסקו הראשון בדעת התה"ד הפך חזה יעו"ש ואני בעניי רואה אנכי כי דברי התה"ד בהך מלתא יתבי בבית הסתרי"ם ממ"ש בסי' קע"ח למ"ש בסי' רס"א יעו"ש וכעת צ"י: הצעיר ח"י אני ס"ט: