אור ברסלב
שות זרע חיים זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות מט

שות זרע חיים· רבי חיים ברודא

זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות מט

זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות מח

עוד כ' הש"ך באות ס"ה ונת' בדברי הטור סי' קנ"ב דבהיתה קטטה בינה לבינו דינו כתובעת כתו' והוא מד' הרא"ש בפ' האשה שלום. ובתשוב' ר"א שושן קהי בה קהייתה דתי' דקטטה שהזכיר ברא"ש אינו כתוס' וש"מ ואשתמיטתי' תוס' דפ"ק דב"מ שכתבו שם להדי' כד' הרא"ש כו' ומ"מ נ"ל דקטטה היינו דוקא שטענה גרשתני בפני פו"פ ואתברר דליתא כדמוכח בפ' האשה שלום בגמ' דליכא קטטה אחריני ומה שסתם הטור הדברים היינו משום דפשיטא דבקטטה אחרינא מהימני דפשיטא דאין אשה אומרת גרשתני אלא מחמת קטטה כו':

והנה אמת הוא כמ"ש הש"ך דתי' זה כתבו התוס' שם כד' הרא"ש הנ"ל וכ"כ ג"כ ברא"ש בסוף נדרים. אבל קשה אי בקטטה כה"ג דווקא דהוחזקה שקרנית צריכא למימר. וע"כ לא אמרי' בסוגי' שם כן אלא אהא דאומרת מח בעלה דא"נ בקטטה וע"ז מוקי לה באומרת גרשתני בפני פו"פ ושאלנו ואמרו להד"מ דה"א דמ"מ ניהמנא במה שאמרה מת. ויתכן יותר לפמש"ל התוס' למ"ד בטעמא דקטטה משום דאמרה בדדמי ולא משום דמשקרת ופריך מאי בינייהו א"ב דארגיל קטטה ע"ש. והקשו וא"ת ואמאי לא תשקר והלא היא משקרת שאמרה גרשתני בפני פו"פ כו' ותי' די"ל דזה לא היתה עושה שתשקר לומר מת בעלה ואם יבא תצא מזה ומזה וכל הדרכים האלו בה עכ"ד. ולפי"ז ניחא לי מה די"ל בסוגי' שם אמאי לא קאמר דאיכא בינייהו לענין אומרת גרשתני במקום קטטה דמ"ד משום משקרת ה"נ משקרת ולמ"ד משום בדדמי לא שייך בגרשתני משום דא"א לומר כן למאי דמוקי לה באומרת גרשתני בפני פו"פ אף למ"ד משום בדדמי מודה בהא דמשקרת כקו' התוס' הנ"ל וא"ש [ועם זה י"ל לחדודי ליישב קו' הרש"א שם על מ"ש וא"ת וי"ל הנ"ל על א"ב דארגיל הוא קטטה דאין זה ענין לזה והל"ל כן מקודם למ"ד בדדמי אמאי לא תשקר כמובן ודו"ק וא"כ הא וודאי קשה דא"א דכוונת התוס' והרא"ש פ"ק דב"מ הנ"ל בקטטה כה"ג אין זה ענין לקטטה הלא הוחזקה שקרנית לזה גופי' וע"כ ר"ל אף בקטטה אחרת דדוקא לענין אומרת מת בעינן הוחזקה שקרנית ובפרט לדברי התוס' הנ"ל י"ל דזה לא היתה עושה דתצא מזה וכו' משא"כ באומרת גרשתני [וכ"מ מהא דס"פ האשה שלום באיבעי להו דמזכה גט לאשתו במקום קטטה כו' ע"ש והיינו בסתם קטטה ועיין ש"ע סי' ק"מ. ובב"ח שם ראיתי שכ' ע"ז דאקמוה בגמ' באומרת גרשתני בפני פו"פ וכו' וכל דבריו שם תמוהים לפענ"ד ע"ש]:

והנה דין זה דקטטה באומרת גרשתני לא הו"ל לרבינו הש"ך לייחסו להטור סי' קנ"ב לבד [ע"ש שכ' דבשאר פוסקים לא הוזכר זה] הלא ערוכה היא בש"ע סי' י"ז סעי' ב' שכ' וי"א דאם היתה קטטה ביניהם או שתובעת כתו' א"נ לומר גרשתני ונר' מד' המחבר אע"ג דלק' בסעי' מ"ח לענין מת בעלה ביאר הדבר אבל אם יש קטטה בינו לבינה כגון שאמרה גרשתני בפני פו"פ והכחישה כאן סתם הדברים דבקטטה אינה נאמנת משמע אפי' סתם קטטה והדברים נכונים בטעמם מדברי התוס' הנ"ל כמש"ל ועוד דאף שם בסעיף מ"ח נר' מדברי הרמ"א להדיא דלאו דווקא הוחזקה שקרנית כמש"ש בהג"ה או שהמיר וע"ש בח"מ ובב"ש מד' הש"ג והארכתי בזה במ"א] ומ"ש הש"ך הנ"ל כדמוכח בגמ' שם דליכא קטטה אחרינא כו' דפשיטא דבקטטה אחרינא מהימנא דפשיטא דאין אשה אומרת גרשתני אלא מחמת קטטה כו'. לפענ"ד אפכא משמע התם דהא ס"ד באומרת גרשתני ופריך כולהי נמי אמרי הכי ומשני אלא באומרת גרשתני אלא דפריך ולהימני' מדרה"מ וע"כ הוצרך לאוקמי באומרת בפני פו"פ כו'. עכ"פ במאי דס"ד דקטטה היינו באומרת גרשתני. א"כ היכי תמצא להא דרה"מ דתהא נאמנת באומרת גרשתני. ושוב ראיתי ג"כ כן בס' ב"מ ז"ל. [ואולי י"ל דזה עצמו קו' הגמ' דמדרה"מ מוכח דמהימנא.

ומיושב לפי"ז מאי דמקשי' דלישני בתובעת כתו' או שלא בפניו דל"ש להא דרה"מ וק"ל מ"מ פשטא דמלתא לא משמע כן] א"ו ע"כ לא ס"ד דאומרת גרשתני הוי קטטה אלא למאי דס"ד דלא מהימנא כיון דחזינן דרצונה לאפוקי נפשה מבעלה. משא"כ לרה"מ דמהימנא ממילא אין זה קטטה ופריך שפיר ולהימנא מדרה"מ [ועפי"ז א"ש טפי תי' הלח"מ על הראב"ד שהבאתי לעיל באות מ"ז]:

וא"כ למה שנת' לאו דוקא הוחזקה שקרנית אלא בכ"מ בקטטה דחזינן דרצה לאפוקי נפשה מבעלה (וכמ"ש הרמ"א בהמיר וכה"ג] לא מהימנא. אלא דיש לדון בזה מטעם אחר דהרי בגמ' שם בפלוגתא נאמרה בטעמא דקטטא מ"ס דמשקרא ומ"ס משום:

בדדמי וזה שייך באומרת מת משא"כ באומרת גרשתני לטעם בדדמי ל"ש זה אלא דווקא בהוחזקה שקרנית דלכ"ע לא מהימנא כמש"ל אלא כיון דלא אפסיק הלכתא התם בא"ב דארגיל הוא קטטה עב"ש בסי' י"ז ס"ק קמ"א עכ"פ מידי ספיקא לא נפיק. אלא די"ל כאן בדארגיל הוא קטטה שפיר ודאי מהימנא לכ"ע בין למ"ד בדדמי ל"ש כאן ובין למ"ד דמשקרא הא ס"ל בארגיל הוא ל"א כן והיינו לשיטת התוס' שם וכמ"ש הב"ש שם ע"ש [וכן נ"ל לדון מפרש"י למאי דמפרש שם דמשקרא כדי לאסור עצמה עליו. ולא פי' להנשא לאחר דהא תצא מזה ומזה כו' משא"כ למ"ד בדדמי ובארגיל הוא קטטה והיא לא שונא לו ל"ש לאסור עצמה עליו וא"ש] ועוד דאפי' לדעת הרמב"ם דמחמיר באומרת מח בעלה בארגיל הוא קטטה כמ"ש הב"ש שם. מ"מ הא לדידי' באומרת גרשתני נר' דלא ס"ל לחלק בין קטטה או לא בכל ענין דהא ג"כ אינו מחלק בהא בתובעת כתו' כלל כמש"ל משא"כ במיתה עש"ע סעי' מ"ד. ודוק היטיב בכ"ז ולא רציתי להאריך עוד כאן:

נ:

ומה שכ' באות ס"ו לפ' ד' הרמ"א במש"כ אעפ"י שיכול לבעול אחרת דהיינו באופן שהוא ראוי להיות לאיש. ודאי כדבריו כן הוא. ועיין מש"ל סעד נכון לזה מד' התוס' פ"ק דב"ב (דף ה') ע"ש:

ומה שהשיג הש"ך מאות ס"ז ואילך על הרב בהג"ה במ"ש וי"א דבזה"ז דיש נשים חצופות אין נאמנות והביא ד' קצת מחברים דלא כתבו כן אין בדבריו כדי השגה כלל מאחר שהרמ"א הוציא זה מהמרדכי ותשו' מיימו' וגם הב"י בסי' י"ז כ"כ בשם הא"ח בשם הרמ"ה ע"ש כו' מה בכך דקצת האחרונים לא ס"ל לחלק וכ"ש בזמנינו שעיני ראו ולא זר כדברים האלה ודאי צדקו דבריהם שלא להאמינם אם לא במוחזקות בצנועות ודאי גם הם מודים כמו היכא דאיכא רגלים לדבר כמ"ש אח"ז וצדקו ג"כ ד' מהר"מ אלשקר דמהר"מ דכ' בזה"ז אינה נאמנת איירי בכ"ע ולא בתובעת כתו' דוקא דא"כ אין זה ענין לזה"ז משום חצופות דוקא. וא"כ ה"ה אפי' אמרה בפירוש אינה רוצה כתובה בזה"ז אינה נאמנת ואין ד' הש"ך בהשגתו על מהר"מ אלשקר מוכרחים כלל ע"ש כי לא רציתי להאריך בזה ועוד דהא להדי' כ' הרא"ש, בפ' אעפ"י בדין מאוס עלי. דאפי' אומרת לא הוא ולא כחו' בעינא שמא ענ"ב בבעל ממון אחר וה"ה כאן לענין בזמן הזה וזה ברור. וכ"כ הרב בהג"ה בסי' י"ז ע"ש ובח"מ מה שהשיג על הב"ח דאף אם נשאת תצא מה"ט ע"ש אם לא באומדנא ורגלים לדבר גם הרב מודה וכמ"ש בהג"ה:

וכן מה שהשיג על המהר"מ אלשקר על מ"ש הני ששה שנים מאי עבידתייהו ועשרה שמענו מנין אחר לא שמענו כו' וא"י מה זמן יגביל כו' וכ' הש"ך דלא דק דע"כ ל"א י"ש בדיוקא אלא באינה יודעת אם מינה או מיני' או שטוענת שאינו יוכ"ח והתם מדינא דגמ' לא סגי בפחות מי"ש משא"כ כאן ע"ש שהאריך בזה. ג"כ אין בזה כדי השגה דמהר"מ אלשקר ס"ל דבזה"ז אף בטוענת אין לו ג"א יש לחוש לשמא ענ"ב אומרת כן והוי כמו בטוענת אינו יוכ"ח דחיישינן למ"א שמא ענ"ב אם לא לאחר י"ש דוקא כמ"ש התוס' והרא"ש בפ' הבע"י לתרוצי הך דיבמות שם דל"ח לשמא ענ"ב כמ"א דנדרים דהתם בדלא שהה י"ש חיישינן לענ"ב ע"ש וכ"ה דעת הרמב"ם וש"פ כמש"ל בארוכה. ולזה הביא ג"כ ראי' מד' הה"מ ומד' תשו' הרא"ש מ"ש הרא"ש דבתוך י"ש ודאי לא מהימנא והיינו משום שמא ענ"ב כמ"א דנדרי' כמ"ש הרא"ש בארוכה דתיפח רוחן דהאומרים תוך י"ש כמו שהבאתי דבריו בארוכה לעיל ודלא כהש"ך שכ' סוף אות ס"ט ומ"ש ותנו לבבכם למ"ש הרא"ש בתשו' כו' לא ידענא מה ענין תשו' הרא"ש זו לכאן כו' ע"ש. דהדבר ברור דכוונת מהר"מ אלשקר כמ"ש וזה פשוט לפענ"ד. אלא דהמרי"ק מחלק מסברת עצמו דבזה"ז דאינה נאמנת בשהתה ה' או ו' שנים ל"ח לשמא ענ"ב. אם כן מצינו לחלק כן מסברא בין ענ"ב למ"א דנדרים בין טוענת אין לו ג"א בזה"ז מ"מ אין לזה הכרח ואין תפיסה על המהר"מ אלשקר דלא ניחא לי' כן. וכן הרב בהג"ה שהביא בד"מ דברי המהרי"ק ע"ש שלא תלה הדבר בש"ע בהג"ה בשהתה ה' או ו' שנים אלא באמתלא ורגלים לדבר וכל ד' הרב ז"ל בצדק ובדיוק נאמרו:

תוכן העניינים

שות זרע חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה