שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות מח
ומ"ש הש"ך באות י"ג להשיג על הרמב"ן והרשב"א שחששו לדעת הירושלמי דהירושלמי נמי ר"ל בטענת שאינו יוכ"ח דווקא וזש"ש כך תהא ההיא אתתא רחוקה מבעלה ע"י שאין להבנים ע"ש מלבד דזה דחוק בד' הירושלמי וכמו שפי' ג"כ הר"ן בנדרים שם והביא האגדה ישפוט ה' כו' שהרחיק א"ע ממנה כו' וכפי' הראב"ד ע"ש כנ"ל גם סוף ד' הירושלמי שפי' יעשה דרך בקשה יעשה סעודה ויפייס היינו לפי פי' שהוא מורד ממנה משא"כ לפי' שאינו יוכ"ח פי' בדרך אחר ע"ש בתוס' ורא"ש וברש"י וביבמות (דף קי"ב) וא"כ שפיר חששו הרמב"ן והרשב"א וש"פ לדעת הירושלמי הנ"ל והרמב"ם כמש"ל וכ"ש לדעת הראב"ד כמש"ל ואם כן שפיר כתבו בעלי הש"ע בטענת אין לו גבורת אנשים בלשון י"א דנאמנת לפי שהדבר תלוי בפלוגתא דרבוותא הרבה וכבר כ' הרשב"א ז"ל שבענותינו אין בידינו להכריע בהא. אנן יתמי דיתמי מה נענה אבתרי' ז"ל והכרעת הש"ך אין לו הכרח כלל כמ"ש ובחנם השיג על בעלי הש"ע לכדכתיבנא בע"ה.
ומה שדייק הש"ך שהעתיקו הטור וש"ע סוף סע"ז בטענת מורד כד' הרמב"ם דיעשו דרך פשרה וכאן באין לו ג"א כ' י"א דנאמנת הגם כי אין זה דיוק כ"כ בש"ע המובן. כאן א"ש דהא ד' הרמב"ם במורד העיקר לענין ממון איירי כמש"ל דהא כתבו נמי בטוען עלי' טענת מורדת ואצלו ע"כ אין נ"מ אחרת דהא יכול לגרשה בע"כ ולענין ממון הא ס"ל להטור וש"ע דלא מהימנא וכמ"ש ולא יתן כתו'. אף שהש"ך השיג ע"ז ג"כ מ"מ בתובעת כתו' גם הש"ך מודה דלא מהימנא וא"כ אין כאן קו' על ש"ע ועיין ג"כ בב"ש סס"י ע"ז. וכיון שנתבאר דדין זה אם היא נאמנת בטוענת אין לו ג"א הוי ספיקא דדינא מש"ה אין תפיסה ג"כ על בעלי הש"ע שכתבו שלא יתן כתובה הגם שתמה הש"ך באות ס' על הש"ע דלעיל בסי' י"ו לא כתבו כן ע"ש וכבר העיר ג"כ הב"ש דעכ"פ לעיל בסי' י"ז הביאו בש"ע מחלוקת לענין כתו' ולא הו"ל לסתום כאן ע"ש מ"מ י"ל דלעיל הרי ס"ל להר"מ להדי' כן דבאומרת גרשתני נאמנת:
דגובה כתובתה ג"כ. משא"כ כאן הא נתבאר לעיל בשיטת הרמב"ם וש"פ דאף דלענין גרשתני נאמנת בהא אינה נאמנת כלל ואף לד' הפוסקים דנאמנת אף בהא לא ברירא אי נאמנת לענין כתובה ג"כ כמ"ש הפוסקים ע"כ אין להוציא ממון מספיקא וכ"ש לדעת הראב"ד וסייעתו דאף באומרת גרשתני אינה נאמנת לענין כתובה כמו שכתבתי לעיל וכן משמע בד' התוס' בפ' האשה שלום דלענין כתובה אינה נאמנת בכל ענין וכדעת הרא"ש בתשו' וזהו ג"כ ד' הרשב"א בתשו' סי' תרכ"ח בשם י"מ וכ"כ ג"כ הש"ך עצמו באות ס"ה ע"ש ועיין בסי' י"ז ססע"י ב' בת"מ ובב"ש שם. והש"ך סוף אות ס"ב הביא ד' מהרלב"ח שכ' דהיינו שלא כהרמב"ם פ' ט"ו והראב"ד כו' וכ' וכבר כתבתי לעיל סי' נ"א דגם דעת הרמב"ם והראב"ד כן ע"ש עכ"ל. והיא תמוה שהיא דבר שבלתי אפשר להכחיש דעת הראב"ד שבאו דבריו בנפילה שלענין כתו' אינה נאמנת אלא שאם נשאת ל"ח וגם לא נמצא בדבריו שם לפרש דעת הראב"ד כן ואולי ט"ס בהש"ך. ועמשכ"ל בישוב ד' הראב"ד ובוודאי לכתחלה יש לנו לחוש לדבריו ז"ל וכמ"ש הרב בהג"ה סי' י"ז ובחנם השיג עליו הש"ך באות ס"ג ע"ש: