שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות מז
ולפ"ד הנ"ל מה נמלצו לחכי אמרי נועם ד' הראב"ד בפ"ד ופי"ו מה"א שכ' שם על מ"ש הרמב"ם האשה שאמרה לבעלה גרשתני נאמנת כו' א"א דברים הללו במות טלואות הם ואין להם טעם כו' ואני אומר שלא אמרו נאמנת להנשא לכתחלה ולא לגבות כתובה אלא שתופס בה קדושין או אם נשאת לא תצא וא"ת תנשא לכתחלה לא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה עכ"ל וע"ש במ"מ שכתב על מ"ש הר"א במות טלואות הן כבר הקריבו עליהן קרבן הרבה מהמפרשים ז"ל והוכיחו בראיות שהיא נאמנת אף להנשא ועיקר כו' [ובאמת מ"ש הראב"ד במות טלואות ר"ל על מה שכתב לחלק בין עיקר לתוספת דהכל מדרש כתובה הוא]:
וגם במגדל עוז כתב ע"ז אני אומר כבר השיב רבינו הגדול הרמב"ן ז"ל בעבורו בסוף נדרים שלו וכו' ועוד שהרי מספר כתובה נלמד כו' ומה שהקשה דא"כ לא הנחת בת לאברהם אבינו יש לי לומר אתמהה אם בת אברהם היא האיך תעיז פני' והלא סי' לזרע אברהם ביישנים כו' ועוד אתמהה אנן אמרי' חזקה דאינה מעיזה. ואת אמרת לא הנחת כו' וחלקת על רב המנונא כו' עכ"ד. ולכאו' שפיר קאמרי וד' הראב"ד תמוהים כו' [וא"ל דהראב"ד לא קאמר אלא לפ"ד אף בתובעת כתובה גם כן ומוקי להא לדרב המנונא כשאינה תובעת כתובה כמ"ש התוס' וש"פ דפשט דבריו לא משמע כן ודו"ק]:
וגם הש"ך באות ס"ג הביא דעת הרשב"א בחי' פ' התקבל וד' הר"נ סוף נדרים וש"מ שהשיגו על הראב"ד לכן השיג הש"ך על הרב בהג"ה בסימן י"ז דחש לה לדעת הראב"ד ע"ש. וכבר הביא גם כן הלח"מ בפ' ד' מה"א כל הטענות מה שהקשו על הראב"ד מכמה סוגי' הגמרא כמו שיתבאר לקמן ודוחק ליישבו ע"ש מ"ש ג"כ ליישב גם כן הסוגי' דסוף נדרים [ונראה דאשתמיטתי' להש"ך שלא זכרו] ולפי מה שנתבאר לעיל בשיטת הראב"ד בהשגתו על ד' הרמב"ם בטענת שהוא מורד ממני אף שתרווייהו קים להו והיא נאמנת משום חזקה דאינה מעיזה מ"מ למ"א חיישינן שמא עיניה נתנה באחר וכפי הירושלמי [ותשש ענ"ב דמ"א היינו דא"כ כל אשה שנתנה עיניה באחר תטעון כן כמו שיתבאר לקמן] ולהכי יעשו דרך בקשה וכמש"ל בדעתו ז"ל אם כן שפיר טען ג"כ הראב"ד דאף כאן באומרת גרשתני:
דס"ל כרב המנונא דאשה שאומרת לבעלה גרשתני נאמנת מ"מ אי אמרי' דתנשא לכתחלה ותטול כתובה לא הנחת בת לא"א יושבת תחת בעלה והיינו דניחוש שמא עיני' נתנה באחר למ"א כפי' הירושלמי [ול"ל דכיון דמותרת להנשא ממילא גובה כתובתה דמס"כ נלמוד דהא גופי' תקשה למ"א לא תנשא ולא תטול כתובה] וממילא מסולק כל הטענות המג"ע עליו דהא רב המנונא ס"ל דנאמנת משום חזקה דאינה מעיזה כו' דהא גם בטוענת מורד ממני שייך חזקה אינה מעיזה ואעפ"כ ס"ל דחיישינן שמא ענ"ב למ"א כפי' הירושלמי אע"ג דמהימנא מעיקר הדין [כמו באומרת שאינו יוכ"ח דהוא אינו יכול להוציאה כו'] ויעשו דרך בקשה ובאומרת גרשתני דל"ש חוזר הדין שלא תנשא לכתחלה ותטול כתובה אלא דמהימנא לענין שאם נשאת לא תצא כו': ולהנ"ל י"ל ג"כ מה שתפסו על הראב"ד מסוגי' דגמ' פ' האשה שלום קטטה בינו לבינה ובאתה ואמרה מת בעלי אינה נאמנת ואוקמוה באומרת לבעלה גרשתני כו' והקשו שם ולהימני' מדרב המנונא כו' ולהראב"ד מאי פריך וכן משאר סוגי' כמש"ש הלח"מ כו' [ומש"ש הלח"מ משום דתני במתניתין אינה נאמנת משמע דאפי' אין קדושין תופסין בה כמ"ש הר"ן בהתקבל לכאורה ז"א, דהא קושית הגמרא ולהימני' קאי אהא דמוקי באומרת גרשתני ונראה דמשו"ה לא תי' הר"ן שם כן אלא דר"ל דאכתי לא משכחת דינא דמתני' דיהא נאמנת משום גרשתני וק"ל ועיין לקמן באות מ"ט]: ולפי מה שנתבאר דדברי הראב"ד לא אמורים אלא למ"א משום חששא דשמא ענ"ב וכפי' הירושלמי א"כ עכ"פ במתני' שם דתנן אינה נאמנת פריך שפיר מדרב המנונא [ועוד[ דמאי א"ל למשנה ראשונה דלא חיישינן לשמא ענ"ב ולהימנה מדרב המנונא ודאי אף לכתחלה תנשא וא"ש. ולפ"ז ל"ק ג"כ מה שהקשו על הראב"ד מסוגיא דפרק התקבל (דף ס"ד) בהא דפריך ולהימנא לדידה מדרב המנונא כו' ע"ש בר"ן ובלח"מ בדוחק גדול ולפמ"ש מעיקרא לק"מ דהא טעם הראב"ד דאע"ג דמהימנא מ"מ למ"א משים חשש שמא עיני' נתנה באחר. והתם ליש זה דהא גם הבעל חפץ בגירושין דהא אמר לגירושין יהיב ונתגרשה מהשליח אלא דאנן אינן מאמינים לו כמ"ש ברמב"ם פי"ב מה"ג ובטוש"ע סי' קס"א ע"ש. ול"ש תשש שמא עיניה נתנה באחר. וע"כ דאינה נאמנת מעיקר הדין ופריך שפיר ולהימנה מדרב המנונא ודו"ק היטב כי כל זה נכון מאוד בעז"ה בדעת הראב"ד:
אולם כל זה לפי דעת הראב"ד דסמיך א"ע על הירושלמי דמ"א דנדרים. אבל לפי מש"ל בדעת הרמב"ם דס"ל כן במורד. וכה"ג בשניהם טוענים ברי דמעיקר הדין אינו יכול להוציאה מחזקת הבעל שפיר לפ"ד יש לחלק בין הא ובין אומרת גרשתני וכמש"ל. ולענ"ד זכיתי לירד לסוף ד' הרמב"ם והראב"ד והה"מ לאמיתתה ומקום הניחו לי כל המפרשים בזה:
ועתה תבנא לדינא דעכ"פ נת' דעת הרמב"ם והראב"ד יתד שלא תמוט דס"ל אף בטענת מורד וכה"ג דשניהם טוענים ברי א"י לכופו ולהוציאה ועמש"ל בדעת הרמב"ם כ"ה מעיקר הדין לגמרא דילן ומהירושלמי לפי מ"א [והואיל דהירושלמי ואגדה דישפוט ה' ביני כו' על שפירש ממנה נקט לה ג"כ במורד] ולהראב"ד והרשב"א וש"פ בהרמב"ם עכ"פ למ"א חיישינן לענ"ב וה"ה בטוענת א"י. ולהראב"ד אף באומרת גרשתני חיישינן לשמא עיני' נתנה באתר למ"א וכו' בטוענת אינו יכול. וכ"ז דלא כהש"ך ז"ל: