שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות מה
והנה הש"ע כ' בטוענת אין לו ג"א י"א דהיא נאמנת. והש"ך באות נ' ונ"א ואילך האריך להשיג על זה מש"כ כלשון י"א והוא משום דהרמב"ן והרשב"א וש"פ כתבו לחוש לדעת הרמב"ם והירושלמי דאף בכה"ג אינה נאמנת ויצא לחלק עליהם ז"ל דגם הרמב"ם ס"ל בהא דנאמנת וזה שדקדק וכ' בפ' ט"ו מה"א האשה שבאתה לב"ד ואמרה בעלי א"י לשמש כדרך כ"ה שמוש שמוליד או שאינו יוכ"ח:
יעשו הדיינין פשרה כו' דמ"ש שא"י לשמש שמוש שמוליד היינו דומיא דאינו יוכ"ח או דכ"ז מד' האשה היא כו' ע"ש בארוכה:
והנה אעפ"י דמה שמדקדק בלשון הרמב"ם במ"ש שא"י לשמש שימוש שמוליד שהבינו מזה דאף דאינו יכול כלל ס"ל כן בהא שפיר דייק דלשון שימוש שמוליד אינו מוכרח זה [ועיין בטור מה שהעתיק לשון הרמב"ם ז"ל ע"ש. ואולי ר"ל לישנא דמשתמש בתרי אפי ועד"ש קצת מפרשי' בסוגיא דסוף נדרים שיכולה לומר דר"ל שאינו יוכ"ח ועיין בראב"ד פי"ד מה"א] וכ"מ בתשו' הרא"ש דין י"ב בד"ה אדונינו כו' מענין אשה שאמרה לבעלה אינו משמש עמי שימוש שמוליד כו' ע"ש דנר' דע"כ איירי באינו יוכ"ח ע"ש מ"מ בעיקר הדין במחילה מכת"ה דבריו דחוקים ורחוקים מאוד לפענ"ד ממרכז האמת מלבד דידוע דרכו של הרמב"ם דאלו היה דעתו לפסוק בהא דנאמנת משום דרה"מ דאינה מעיזה הו"ל לפרש אלא אדרבא מצינו להדיא להיפוך מפורש בדבריו שם פי"ד הל' י"ז באיש ואשתו שבאו לדין הוא אומר זו מורדת וכו'. וכן אם טענה היא ואמרה שהוא מורד מתשמיש והוא אומר לא כי כו' מחרימין בתחילה על מי שהוא מורד ואינו מודה בב"ד ואח"כ כו' מבקשין מן הנטען ועושין פשרה כו' והוציא זה ממתני' דס"פ נדרים ומהירושלמי שמפרש לה שם שהוא מרוחק ממנה כשמיא מארעא כמו שרשם הראב"ד והה"מ ע"ש והרי להדיא דאף בכה"ג שטוענת בריא אינה נאמנת: