אור ברסלב
שות זרע חיים זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות לה

שות זרע חיים· רבי חיים ברודא

זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות לה

זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות לד

סימן קנ"ד סעיף ז אות לה:

גם מ"ש הש"ך באות כ"ג בד' תשו' הרא"ש הנ"ל מ"ש ומסתבר שכופין לרב כו' משמע דוקא לרב ס"ל דכופין והוא לא ס"ל כן [והוא דקדוק קלוש ונר' דצ"ל כרב] והיינו דמסיים נמי אבל משום תשמיש לחודי' לא כייפינן כו'. לענ"ד ג"כ א"א לומר כן דאדרבא לפי דברי הש"ך הול"ל אבל משום תשמיש או מזונות לחוד לא כייפינן כיון דלא ס"ל כרב וכלשונם שכת' בתוס' ורא"ש בפסקיו ועוד דנחזי אנן דמ"ש הרא"ש בתשו' ומסתבר שכופין שא"א שתמות ברעב לאו טעמא דיהיב בגמ' לרב הוא דהא בגמ' שם אמרי' בטעמא דרב משום דאין אדם דר עם נחש כו' ועפרש"י שם. אלא דהרא"ש:

דמכריע כבה"ג דפסק כרב כ' שם דכן מסתבר דאשה בושה לבוא כ"פ לב"ד ותמות ברעב. והוא ע"פ שאמרו בירושלמי אם מפני ריח הפה כופין מפני חיי נפש לא כ"ש. וי"ל נ"מ בין הטעמים דלהטעם אין אדם דר עם הנחש כו' אפי' הי' אפשר לכופו לתת לה מזונות לזמן מרובה מ"מ כיון דע"י כפי' ובע"כ הוא עושה כן שייך לומר אין אדם דר עם נחש כו' [וכמ"ש הרא"ש בפ' אעפ"י כיון דבע"כ הוא עושה כן הוי מורד וכותבין עליו אגרת מרד ע"ש] משא"כ להטעם שלא תמות ברעב וודאי בכה"ג ל"ש זה (ודוחק לומר דהרא"ש מפרש דהיינו הך דאין אדם דר עם נחש כו'] אלא דהרא"ש הכריע דעכ"פ בכה"ג מסתבר טעמי' דרב דכופין להוציא. ואולי משמע לי' ג"כ כיון דבכה"ג מסתבר טעמא. א"כ ה"ה בכ"ע אין הלכה כשמואל אלא כרב וכ"נ מד' הטור דלא מחלק מידי:

תוכן העניינים

שות זרע חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה