שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות לד
ומעתה הנה הש"ך באות נ' כתב וכיון דנת' לענין הדין שאין כופין בשוטים בטענת ג"א אלא בבאה מ"ט א"כ לא צדקו דברי מהר"י רבו של מהרש"ך שהבאתי לעיל מצד הדין. ואעפ"י שמהרש"ך בתשו' ספר ג' סי' י' קלסי' וכ' וז"ל והנה ראיתי למו"ר הרב הגדול ז"ל שכ' בפשיטות ותפס במושלים שכופין בשוטים להוציא כמו שיכול המעיין לראות [ואינו ת"י] ומי שיעיין בד' חכמתו יראה שבא מצודקים עם כל צדדי האמת והצדק. מ"מ אפי' לגברא רבא כוותי' לא חנפתי ע"כ. ובעניותי אני אומר כן נגד רבינו הש"ך ז"ל. דלמשנ"ת צדקו ד' מהר"י מד' הש"ך מצד הדין בדעת הרא"ש וסייעתו וכמ"ש. וגם מצד הלשון שהשיג עליו באות ל"ד מצד הלשון מתשו' הרא"ש דין י"ב הנ"ל שהרי כ' שם בתחלת דבריו היינו אם הדין כך שכופין אותו להוציא אלמא דמספקא לי'. הא הרא"ש שם כ' אח"ז ולענין כפיי' וודאי הוא כמ"ש שכופין להוציא ול"ד להוא אומר מינה כו' דאין כופין אלא בבאה מ"ט דהתם אין לה מניעת עונה וכו'. ואין לנו שפת ברור יותר מזה דא"צ בזה באה מ"ט כמו באינו יוכ"ח דהש"ך באות כ"ד לא פירש שמתחלה שכ' היינו אם הדין כך כו' שאין הדבר ברור להרא"ש ואח"ז שכ' שם לענין כפי' וודאי הוא כמ"ש שכופין אותו להוציא כו' ר"ל ששורת הדין וודאי כך הוא כו' ואח"ז שכ' לענין כפיי' מדעת מ"ש ר"י כו' ר"ל דיש לחוש לחומרא לפי' ר"ח כו' ע"ש:
וכל זה דחוק ורחוק מאוד וחסר מן הספר הרבה. ולפענ"ד נראה פשוט דמ"ש בתחלה היינו אם הדין כך שכופין אותו כו' ט"ס קטן יש בו שנתחלף תיבה א' וכצ"ל היינו שהדין כך אם כופין אותו להוציא. ובזה יבא דבריו על נכון. ור"ל דמ"ש דלא יתן לה כתובה היינו שהדין כך אם כופין אותו להוציא כו' אבל אם בלא כפיי' נאות לגרשה יתן לה כתובה. וכה"ג אי' בש"ס דקדושין (דף ס"ה) בהא דרב אמר כופין ושמואל אמר מבקשין ומסקי' דמבקשין ממנו ליתן גט ואם נתן ממ כופין אותו ליתן כתובה ע"ש וכ"ה ברמב"ם פ"ט מה"א ע"ש ובטור סי' מ"ח ובב"י ע"ש. ועד"ז הם ד' הרא"ש כאן כנ"ל ונכון הוא: