אור ברסלב
שות זרע חיים זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות לג

שות זרע חיים· רבי חיים ברודא

זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות לג

זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות לב

ומעתה נשוב ונראה לעמוד על דברי הרא"ש בתשו' גם שם נרא' להיפוך מד' הש"ך וכמ"ש בע"ה אחת אל אחת. ראשון לציון ממש"ש בדין א' בדין מאוס עלי ותובע שב"ד יכופו לגרש כד' הרי"ף והרמב"ם שהשיב דעו כי ר"ת הקשה עליהם קושיות שאין מי יוכל לתרצם כו' ולכן יזהר כל דיין שלא לכוף לגרש במאוס עלי. ועל הטענה הב' כו' ואפילו אם כבר נשאה ואירע לו אונס שא"י להשאר עמה בעיר לקיים לה עונתה היו כופין אותו לגרשה כ"ש עתה כו' ותשב עגונה כל ימי' ע"כ. הרי להדיא בכה"ג כופין לגרשה. וכן נראה ממש"ש בדין ו' ודין ח' ודין ט' וי"ג וי"ד הכל לענין מאוס עלי דווקא שלא לכוף לגרש לאפוקי מהרי"ף והרמב"ם ע"ש וכ"מ שם בדין י"ג כל שיש חשש עיגון ראוי לכופו לגרש ע"ש ועיין בכלל ל"ה דין א' דבטעם כ"ד כתב לסמוך על דעת קצת רבותינו שפסקו בדינא דמורדת דכופין אותו לגרשה ע"ש והביאו ג"כ בתשו' ר"ב אשכנזי בסי' ז' וכן נר' שם בדין ב' בטוענת אין לו ג"א דאם היתה תובעת גט ולא כתובה מעיקר דעתו היו כופין להוציא אף באינה באה מ"ט כמש"ל וסתם כפיי' הא פי' הש"ך לפ"ד דהיינו בשוטים כמ"ש באות י"ג וש"מ ובודאי כ"ה כדבריו בתשו' הרא"ש כנראה למעיין שם. וכ"מ ממש"ש בדין ד' בשהה י"ש ובאה מ"ט דכופין אותו מסוגיא דס"פ הבע"י וביאר שם דכל כפי' בשוטים והא דאמר רב איני זן וא"מ יוציא ויתן כתובה היינו ג"כ ע"י כפיי' בשוטים ע"ש באריכות. וצדקו ד' מהר"י שהביא הש"ך באות ל"ה ודלא כהש"ך שכ' עוד הביא מהר"י ז"ל שם ראי' מתשובה כלל מ"ג דין ד' ואין משם ראי' דלא כ' שם אלא בשהתה י"ש ובאה מ"ט דהוזכר כפיי' בגמ' וזה פשוט וא"צ לפנים. ועוד אפי' תימא שדעת:

הרא"ש שם כן להלכה מ"מ לא עדיף ממ"ש בפסקיו דלמעשה כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא אין לעשות מעשה ולכוף בשוטים עכ"ד:

והנה מה שדחוהו הש"ך דהתם דשהה י"ש ובאה מ"ט נרא' דראי' מהר"י הוא כמ"ש דביאר שם דכל כפי' בשוטים הוא והביא שם הראי' מגמ' דפריך מרב באומר איני זן וא"מ יוציא דהיינו ע"י כפי' בשוטים וכן הביא הירושלמי שהבאתי לעיל אות כ"ו דבאומר איני זן כופין אותו ע"י גוים כו'. וא"כ ג"כ ה"ה בתשמיש כמש"ל. ומ"ש הש"ך דאפי' תימא דדעת הרא"ש שם כן להלכה למעשה לא ס"ל כן הדוחק מבואר דהא שם השיב בתשו' להלכה למעשה [וע"ש שכ' לענין התוס' כיון דאיכא פלוגתא דרבוותא לא מפקינן ממונא ולא כ"כ לענין כפיי' כלל]. וא"ת דב' הדחוית חד הוא ור"ל דמש"ש באיני זן וא"מ דכופין בשוטים להלכה כן כ' ולא למעשה. מ"מ לא ידעתי מה יענה הש"ך ז"ל במש"ש בדין ה' וז"ל ומה שטוענת שאינו איש ואינו נזקק לה ועדיין היא בתולה בטענה זו היא נאמנת וכופין אותו להוציא כו' ע"ש דביאר כל דיני' שם להלכה למעשה על השאלה שנשאל לשם ולא בא שם שום זכר לא בהשאלה ולא בהתשובה מבאה מ"ט וזו ראי' שאין עלי' תשו' לפע"ד. ומעתה דנין מיני' ובי' גם בתשו' הרא"ש דין י"ב דמסתבר כמ"ש מהר"י רבו של מהרש"ך ז"ל דעל ג"א השיב דהדין עם השואל שכופין בשוטים ועל ש"ד כגון המדיר וכה"ג השיב שאין כופין וחסר לשון השאלה וכה"ג בסוף אותו תשו' מ"ש ודינא דמאוס עלי ידעתי כו' וכמ"ש מהר"י הביאו הש"ך באות ל"ד: ומש"ש הש"ך דמשום הא לא אירי' הואיל דהוזכר השאלה דמאוס עלי בדין ו' אעפ"י שכבר השיב עליהן הדוחק מבואר. ועוד דכ"ש די"ל ע"ד דחי' כזו דתפול התשובה מ"ש לענין כפיי' על שאלות דמורדת וכה"ג שלפני זה אשר כ' שלא לכוף ע"ש. ויהי' איך שיהי' הדבר ברור דמש"ש הרא"ש בזה והארכתי הרבה בפסקי והסכמתי שא"כ אלא באה מ"ט כו' היינו בטענת אינו יוכ"ח שהביא שם בפ' הבע"י בדינא דר"ח עובדא דר"נ דאמר להו להוציא ומשמע להו שכופין ע"ש וכן בש"מ הכל לענין יוכ"ח ובאה מ"ט אבל לא נזכר בשום מקום באין לו ג"א ובאה מ"ט דווקא כופין בשוטים ודברי הש"ך באות כ"ג ג"כ אין מוכרחים כלל וכמ"ש ע"ש. וא"כ אין בכ"ז סתירה למ"ש לעיל דבאין לו ג"א כופין אף באינו באה מ"ט ועיין עוד לקמן:

תוכן העניינים

שות זרע חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה