שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות כא
ועתה נחזור לדינא הנה נת' מחלוקת רש"י והתוס' דלפרש"י אין חליצה שוה לגט וכופין לחלוץ אף במקום שאין כופין להוציא ולשיטת התוס' וסייעתם חליצה שווה לגט אף למ"א והנה הרב בהגה סימן קס"ט סעיף י"ג כתב וכן אם כפו אותו לחלוץ דינו כמו בגט ואע"ג די"א מח"ק וא"כ כל כפיי' הוא בדין מ"מ אין כופין אלא במקום שנת' סי' קס"ה ע"כ. ומוצאו מדברי המרדכי פ' מ"ח שהביא בד"מ שכ' ולפי' הגאונים שפסקו בזה"ז מח"ק לא משכחת לה בחליצה שלא כדין ועיין מש"ל בביאור שיטת רש"י ומ"מ לשון הרמ"א צריך ביאור דע"כ המרדכי לא כ"כ אליבא דכו"ע דהא להתוס' וסייעתם אף למ"א דמח"ק מ"מ אין כופין אלא כמו בגט וכמ"ש ג"כ בב"י בד' התוס' ור"ת ע"ש ובב"י סי' קס"ה בשם הריטב"א ועוד אף לפרש"י עכ"פ משכחת לה שלא כדין כששניהם מסכימים לייבום דאמר רב אין כופין ונראה דהמרדכי הנ"ל ס"ל כמ"ש בשם ר"ת דהא דרב אמ"ר קאי אבל למ"א דמח"ק כופין בשוטים בכל ענין ודלא כהתוס' בפ' אעפ"י ע"ש ובב"י וא"כ לא הו"ל להרמ"א לסתום דלי"א דמח"ק ל"ש חליצה מעושה דז"א וכמשנ"ת. וצ"ל בדוחק דכ"ז היא מדברי י"א:
ומעתה אחר שנת' כ"ז זכינו לדין דדברי רבינו הש"ך הנ"ל מ"ש להקל בחליצה מעושה אף באינה באה מ"ט טפי מבגט מעושה יש לו פנים בהלכה שאף דמד' התוס' פרק הבע"י ור"פ המדיר במ"ש מהא דחוזרין אצל גדול למכפי' מוכח דאין לחלק כמש"ל הם לשיטתם למ"ש בפ' החולץ ופ' אעפ"י הנ"ל דס"ל דגט וחליצה שווים. אולם אנן מצינין כחא דהתירא בחליצה טפי מבגט [ובאמת בר"ן בפ' המדיר בקושייתו מהנודרת ביבמה כו' כופין אותו, כ' תי' א"נ בחליצה הקילו ע"ש] דלדעת הגאונים שכ' המרדכי כיון דמח"ק ל"ש חליצה מעושית שלא כדין. ולפמש"ל אף בשניהם רוצים לייבום וכן לפירש"י חליצה אינו שוה לגט כמ"ש ועכ"פ באיזו אמתלא שלא נוכל לכופה להתייבם כופין אותו לחלוץ וכ"ש כשאינו רוצה לייבם ולא לחלוץ דכופין אותו אפי' אינה באה מ"ט שלא תתעגן [ואף לשיטת ר"ת אינו בוודאי לחלק בהא בין כפיית מילי לכפיית שוטים ועיין שם בתוס' פ' החולץ ופ' אעפ"י הנ"ל]: