אור ברסלב
שות זרע חיים זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות יט

שות זרע חיים· רבי חיים ברודא

זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות יט

זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות יח

ונחזור לגוף הדין ומקודם נבאר במ"ע דייבום דאף אם הוא אינו חפץ לייבמה וגם היא אינה מבקשת לא ייבום ולא חליצה כ"א לישב עגונה מ"מ מצות המלך היא ואינה תלוי' בדעתה ורצונה כלל וה"ה בחליצה כמשי"ת. והוא דהא בייבום תנן ויבמה בע"כ כדאמר בפ"ק דיבמות ובפ"ק דקדושין (די"ד) ויבמה דע"כ מייבם. ומשמע ודאי בכ"ע בע"כ דאף דאינה רוצה כלל להיות לאיש. הן אמת דכבר כתבתי לעיל פרש"י לא פירש כן. אלא דאם בא עלי' בע"כ קנאה. ונתבאר לעיל דרש"י הוכרח לפרש כן דהא אמרי' (בדף ד') מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה כו' ורש"י לשיטתו (בדף ל"ט) דלאו דוקא מו"ש ה"ה בכל אמתלא הניכרת כו' וגם התוס' אף שהשיגו עליו היינו במ"ש דכופין אותו אבל בהא מודו דאין כופין אותה כו' ע"ש וא"כ א"א לומר ויבמה דבע"כ מייבם אותה. וע"כ הוצרך לפרש לענין דאם בא עלי' בע"כ קנאה. אולם ראיתי להגמ"י על מיש הרמב"ם דמצות ייבום קודם כ' וכן מצא ראבי' בתשו' הגאונים ואי ממרדא לית לה כתובה כו' וגם ריב"א פסק כן מדקאמרי' פ"ק דמכילתין ופ' קמא דקדושין ויבמה בע"כ כו'. הרי דפי' כפשוטו וכן נראה ד' הרמב"ם במ"ש בפ"ב יבמה ראוי' לייבום שלא רצתה להתייבם דינה כדין מורדת כו'. והיינו דלהרמב"ם לק"מ מהך דיבמה שאין חוסמין אותה דהמעיין בצדק בדברי הרמב"ם יראה שאין דעתו שווה לפרש"י ותוס' הנ"ל דבאמתלא הניכרת אין כופין אותה ולאו דווקא מו"ש. אלא כמש"ש בפ"ב מהל' יבום הלכה י"ד וכן אם הי' מוכה שחין או שיש בו שאר מומי אנשים חולץ לה ונוטלת כתובה. וע"ש בבה"מ דנראה מדבריו דווקא מוכה שחין או שארי מומי אנשים שנת' בפכ"ה מהל' אישות שכופין אף אותו להוציא באלו אין כופין להתייבם. ומעתה לפי"ז נתקיים שפיר הקרא ויבמה דבעל כרחה מייבם כפשוטו וא"כ ש"מ בדידי' תלי' רחמנא המ"ע ולא בעינן דעתה כלל אף אי אמרה לא בעינא להיות לאיש כלל. ועוד דאף לפרש"י דפי' שאם בא עלי' בע"כ קנאה. ג"כ מוכח דעכ"פ המ"ע הוא אפי' בלא דעתה כלל דאל"כ דאי נימא דבזה לא צותה התורה. איך קנאה הרי פוגע באיסור אשת אח. ולהדי' אמרי' כן בפ"ב מיתיבי ואם בעלו קנו ופרש"י שם אלמא מדאו' רמי' קמי' למדחי ל"ת ע"ש:

הג"ה ומכאן תמוה לי על הב"ש בסי' קס"ו סק"ה שכ' ומיהו יש לומר דאף אם הי' מדאו' אסור לייבם לשם נוי או ד"א מ"מ קנה אותו כו'. דמגמ' הנ"ל דפריך ואם בעלו קנו הוי תיובתא). וצ"ע. ע"כ הג"ה. א"ו מדקנה בע"כ ש"מ מדאו' רמייא קמי' אפי' ע"כ וא"צ דעתה כלל. ונראה לפרש"י אע"ג דבמוכה שחין ושאר אמתלא אין כופין אותה להתייבם מ"מ הרי הוא במ"ע דחליצה וא"כ אם בא עלי' בע"כ מ"מ קיים מצות ייבום וקנאה (ולהרמב"ם במו"ש ושאר מומי אנשים צ"ע) כיון דהמ"ע הוא בלא דעתה כלל וכמ"ש. וכן מדתני' בר"פ הבע"י דאפי' בשניהם אנוסים קנה ע"ש ש"מ דלאו בדעתם ורצונם תלי' מלתא כנ"ל:כ:

כ:

עוד נראה לי לדון בזה לפמש"ל מסוגי' דכתובות (דף מ') דלהכי ל"א דיבא עשה דלו תהי':

לאשה וידחה ל"ת משום דאי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל. א"כ לפי"ז בסוגי' דעליה בפ"ק דטרחינן טובא בהא דיבא עשה וידחה ל"ת וכן (בדף כ') שם באלמנה לכהן גדול כו' דאמרינן דעשה דוחה ל"ת ועיין טור ש"ע סי' קע"ד ומאי כולי האי נימא בהא ג"כ אי אמרה לא בעינא מי איתא לעשה כלל וכיון דהעשה קיל אינו דוחה ל"ת. אולם כעת ראיתי בפ"י שם בכתובות דעמד על פרש"י שם מלמדין אותה לומר איני רוצה, והקשה ג"כ מזה על פרש"י ביבמות (דף ל"ט) הנ"ל דאי אמרה לא בעינא לי' ונותנת אמתלא לדברי' לא כייפינן לה ואפ"ה שקיל וטרי הש"ס ביבמות בפ"ק דידחה ל"ת ואמאי ל"א דמלמדין אותה לומר איני רוצה ע"ש מ"ש בזה דל"ק וגם בלא"ה לדידי אין זה קו' דהא אמרי' בפ"ב דיבמות שם (דף כ"א) לימא תיהוי נמי תיובתא דר"ל דאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת כו' ומשני אמר לך ר"ל כי אמינא היכי דמקיימא מצוה אבל הכא חליצה במקום ייבום לאו מצוה היא ע"כ. וא"כ כ"ש ללמוד אותה לומר איני רוצה ביבום כ"א בחליצה. משא"כ א"א דאי אמרה לא בעינא לא ייבום ולא חליצה שלא חפיצה להיות לאיש כנז' לעיל ליתא לעשה כלל. לפי' התוס' והר"ן דהעשה קיל שפיר קשה כמ"ש. א"ו ש"מ דבכ"ע איכא לעשה וכמ"ש (וליכא למידחי מדברי התוס' שם דשאני התם דגלי קרא דז"א כמש"ש התוס' דנילף מניין) וכיון דשמעינן דמ"ע דייבום דכתיב בקרא לא תהי' אשת המת חוצה יבמה יבא עלי' כו' דלא ברצונו ורצונה תלי' מלתא אע"ג דאינה חפץ להיות לאיש מצות מלך הוא ה"נ בחליצה דכתי' אח"ז ואם לא יחפוץ האיש כו' מה"ת לחלק בין מצות ייבום לחליצה ולהוציאה מפשטא דקרא:

ולפי ענ"ד אף בדברי הרמב"ם דרמז לי' הב"ש שתלה הטעם אפי' אמרה תשב עגונה כו' אין שומעין לה משום כ"ז דאגידא בי' כו' היינו בכדי' לכופה דבשביל המ"ע המוטל עליו א"י לכופה. ועוד דכבר כתבתי לעיל דהרמב"ם הוציא זה מסוגי' דפ' אעפ"י (דף ס"ד) דאמרי', כן ופי' כפי' התוס' דאינה חפץ לא לייבם ולא לחלוץ ע"ש. והא כבר נת' לעיל בשיטת התוס' והרמב"ם דבהא חליצה שוה לגט שלא להיות חליצה מעושה שלא עפ"י הדין מצד עצמם וכמ"ש ג"כ בתשו' ח"צ ז"ל כמש"ל. וה"נ י"ל בדידה דמ"ש ולהכי תלי הטעם משום דאגידא בי' (ורש"י הא באמת פי' שם דכ"א רוצה חד מיני' או ייבום או חליצה ע"ש ויש לדון בזה הרבה בד' התוס' שם ואין להאריך עוד). וכ"מ מהמצוות שכתב הרמב"ם קודם הל' ייבום שאינו תלוי מצות יבום וחליצה בשום דבר ע"ש במנין המצות שלו ובסמ"ג:

וגדולה מזו ראיתי להפ"י ז"ל בפ' אעפ"י שם שכ' שם בתוספות בד"ה תבע לחלוץ כו' דלא משמע לי' לרש"י לפרש שהיא אינה רוצית לא בייבום ולא בחליצה דא"כ לא שייך אין נזקקי' לו דהא וודאי נהי דאין כותבין עלי' אגרת מרד אכתי יש לכופה כמו שכופין על כל מ"ע. ונראה מדבריו וכן ממ"ש (בדף מ') שם ע"ש דגם היא מצוה כמצות ייבום וחליצה אף אם לא תהי' לאיש כלל וכמ"ש. ועיין בחינוך וצ"ע ולא באתי רק לעורר לב המעיין:כא:

תוכן העניינים

שות זרע חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה