שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
זרע חיים על שו"ע סימן קנ"ד סעיף ז אות יג
והנה הש"ך ז"ל שם באות כ"ת חידש לן טעם אחר לחלוק אף למעשה על הגה"א ותר"ה ורמ"א הנ"ל מש"כ שלא לכופו לחלוץ אא"כ במ"ט והוא כתב דבהך דהחולץ ודאי כייפינן לי' לחלוץ אפי' אינה באה מ"ט כי כן דעת רוב הפוסקים. וכן נראה עיקר וכמש"ל [ר"ל הואיל ומונע כל עניני אישות] והכא לא שייך גט מעושה אבל בקדושין שלא נמסרו לביאה וכן המקדש בענין שצריך להוציא צ"ע למעשה אם לכופו בשוטים עכ"ל:
והנה דבריו אלו המעוטין מרפסין איגרא לכאורה. דהא ש"ע ערוכה בסי' קס"ט סעיף י"ב וסעיף י"ג דחליצה מעושה דינו שוה לגט מעושה וע"ש בב"י דכ"כ הרמב"ם מגמ' ערוכה בפ' מ"ח (דף ק"ו) ת"ר חלוצה מעושה פסולה וגט מעושה כשר היכי דמי כו' ומסיק חליצה מעושה וגט מעושה זימנין כשר וזימנין פסול הא דאמר רוצה אני כו' הרי דמדמי חליצה לגט ועיין ב"י מ"ש שם בשם הריטב"א ג"כ דאין כופין בחליצה אלא במקום שכופין בגט. ועוד מדברי התוס' עצמן אשר שמעתתייהו שגור בפומי' דהש"ך ז"ל כל היום שכ' בהא דמשום תשמיש או מזונות לחוד לא כופין להוציא והקשו מהך דהחולץ דחוזרין אצל גדול למכפיי' לחלוץ והוצרכו לומר משום שמונע כל עניני אישות וא"א כמ"ש הש"ך לחלק בין חליצה לגט מעיקרא לק"מ ומאי מדמי להו אהדדי דהא התם בחליצה קאי ונפלאתי מאוד לכאורה על גבורת אדונינו הש"ך ז"ל אי' גבורותיו בזה:
אמנם כד מעיינין בו אשכחנא בי' טעמא והן הן גבורותיו דדבריו אלו המעוטין מחזיקים הרבה ויש לו פנים בהלכה וצריכין אנו לבארו ולהאריך בו קצת גם כי כמה הלכתא רברבתא איכא למשמע מיני' בדיני יבום וחליצה כאשר אבאר בעז"ה. והוא דגרסי' בפ' החולץ (דף ל"ט) תנן התם מצות יבום קודם למצות חליצה בראשונה שהיו מתכוונים לשם מצוה עכשיו שאין מכוונים לשם מצוה אמרי מצות חליצה קודם אמר רב אין כופין ופרש"י שם ואי ניחא לתרווייהו ליבומי אין כופין לחלוץ ומיהו היכא דאמרה לא בעינא לי' ואמרה דברים הניכרים אי מצי לאטעוי' מטעינן לי' ואי לא כייפינן לי' וחליץ דאר"ש מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה כו' ועוד פסקינן בפ' אעפ"י כותבין אגרת מרד על ארוסה ואין כותבין על שומרת יבם ומכל הלין טעמי כייפינן לי' דחליץ ושקלה כתובה וכו' והתוס' שם ובכתו' בפ' אעפ"י (דף ס"ד) בד"ה ודיני חליצה ויבום כו' [בביאור יותר כי לשונים ביבמות צריך תיקון קצת] דחו ראיותיו דממוכה שחין ובורסי אין ראי' שהן מאותן שכופין להוציא מן הבעל כו' ומהא דאין כותבין מרד אדרבא איפכא משמע דלפרש"י השתא לחלוץ כופין אין כותבין אגרת מרד מבעי' כו' וכן הוא ברא"ש שם ביבמות ע"ש [זולת מש"ש וגם זה קשה לפרש"י וכו' אינו מובן ואולי נתחלפו השורות דמ"ש דלמ"ד מח"ק דכופין אותו לחלוץ צ"ל אחר מ"ש וגם זה קשה לפרש"י כו' ומ"ש אעפ"י שמח"ק אין כופין לחלוץ צ"ל אחר מ"ש דסוגי' דהתם מוכחא ע"ש והבן. אך עיין מהרש"א מש"ש ומ"מ צל"ע:
ועיין ס' ב"מ ז"ל בסי' קס"ה וכ"ה במרדכי ובנ"י פ' החולץ כד' התוס' והרא"ש ע"ש באריכות:
ועכ"פ מבואר היא דלהתוס' והרא"ש וסייעתם אין כופין לחלוץ אלא במקום שכופין בגט ואזלו לשיטתם שם בפ' אעפ"י בטענות מאוס עלי אף שאין כופין אותה מ"מ אין כופין אותו להוציא אף בלא כתו' [ודלא כדעת הרשב"ם והרמב"ם דבמאוס עלי כופין להוציא בלא כתובה] וה"ה בחליצה דאין כופין וכ"ש ליתן כתובה ג"כ וכ"ש לשיטתם בשיטת רבינו חננאל דאף במקום שאמרו יוציא ויתן כתובה אין כופין [אלא דבזה הא רש"י לא ס"ל כן כמ"ש לקמן]:
אולם לפרש"י אע"ג דבגט ס"ל דאין כופין [וכמש"ש על שמו במאוס עלי ע"ש] בחליצה ס"ל כופין לחלוץ ולשיטתו הנ"ל צ"ל בהא דאמרי' בפ' מ"ח הנ"ל דחליצה מעושית וגט מעושה זימנין פסול וכו' דבעיקר דינו חולקים המה והא כדאיתא כו' אלא דבעינן גם בחליצה שיאמר רוצה אני. והנה בחידושי הרשב"א ביבמות שם כ' על דברי רש"י הנ"ל ולא ירדתי לסוף דעת רבינו בראיותיו דמהני שמעינן דאין כופין אותה אבל לכוף אותו לא שמענו והדברי' צריך תלמוד ולולי שיצא מפה קדוש הי' נראה לי בהיפוך מדתנן בפ' מ"ח חליצה מעושית פסולה גט מעושה כשר ובוודאי חליצה מעושית מן הדין ע"י חכמי ישראל קאמר דומי' דגט מעושה דאי לא גט נמי אינו גט כדאיתא בגיטין וצ"ע עכ"ל: