אור ברסלב

שות זרע חיים· רבי חיים ברודא

אות ו

אות ה

ועתה נבוא לתוך העמק הסוגי' וה"י לבאר בע"ה מקור הדינים כשהיא באה להוציאה, והנה תנן התם בסוף נדרים בראשונה היו אומרים ג' נשים יוצאת ונוטלת כתובתן חזרו לומר שלא תהא האשה נותנת ענ"ב ומקלקלת על בעלה כו':

וראש המדברים הרי"ף ז"ל בפ' הבע"י תי' לקו' הגאון בסוגי' שם דהיא אומרת מיני' כו' דאמר רב אמי היא נאמנת ואמאי ל"ח לשמא ענ"ב כמ"א דנדרים דהא דרב אמי על מתני' דהכא אמורא דשהה י"ש ולא ילדה יוציא ויתן כתובה כו' וליכא למיחוש בכי הא שמא ענ"ב דהא אנן מפקינן לה על כרחה אבל משנה ראשונה דנדרים לאו על הדין עיקר אמירא אלא במי שלא שהתה עם בעלה י"ש היא וקא אתיא איהי למתבעי לאפוקה וליתן לה כתובה ואיהו לא בעי לאפוקה כלל כו' למ"א חיישינן שמא ענ"ב כו':

והנה דבריו צריך ביאור דמאי הוא עיקר ההפרש לדידי' בין הסוגי' דיבמות למ"א דנדרים אם ההפרש הוא בין כשב"ד באים להוציא ובין כשהיא באה להוציאה כמו שנ' מריש דבריו. או עיקר ההפרש הוא בין תוך י"ש או אחר י"ש כמו שנראה קצת מסוף דבריו והב"ש בס"ק י"ב כתב נראה לשיטת הרי"ף אחר י"ש אך כשהיא באה לגרשו ל"ח לשמא ענ"ב. אע"ג דעל סוגי' זו דאיירי אחר י"ש כהרי"ף הא דלא חיישינן לשמא ענ"ב משום דאנן מפקינן בע"כ משמע אף אחר י"ש אם היא מבקשת לגרשו חיישינן שמא ענ"ב. א"א לומר כן דהא הסוגי' ההיא דאתא לקמי' דר"א כו' דאיירי דהיא היתה תובעת הגירושין ומ"מ לא חיישינן לשמא ענ"ב וגם בהרי"ף מ"ש על סוגי' דנדרים מבואר דאחר י"ש ל"ח לשמא ענ"ב וע"כ הרי"ף לדיוקא קאמר אף שהוא רוצה לגרשה מ"מ דווקא אתר י"ש ובתוך י"ש אינו יכול לגרשה להפסידה כתובתה כמ"ש בסמוך עכ"ד:

ולפי ענ"ד זה אינו דכוונת הרי"ף אינו כן ובלא"ה ע"כ א"א לומר כמ"ש הב"ש דלדיוקא קאמר הרי"ף אלא לדעת הרמב"ן דתוך י"ש אינו יכול להוציאה להפסידה כתובתה משום דא"כ מה הועילו חכמים בתקנתן כמש"ל [לפ"ד הנ"ל מצ"ל כמ"ש הב"ש.

וכן נראה ג"כ בהמלחמות שר"ל כן בד' הרי"ף לחלק בין תוך י"ש לאחר י"ש והיינו לשיטתו הנ"ל] אבל לדעת הרא"ש והטור שכתבתי לעיל דס"ל בשיטת הרי"ף דאף תוך י"ש יכול להוציאה בטענת ברי מינה א"כ א"א לומר לדיוקא קאמר וע"כ דווקא קאמר הואיל שב"ד באין להוציאה כו' ועוד הסברא עצמה דלאחר י"ש ל"ח לשמא ענ"ב צריך טעם דמאי שיעורא דעשר שנים לענין עיני' נ"ב ולמה עשר ולא תשע או אחד עשר וכה"ג הגם שמצינו התוס' שם בפ' הבע"י כתבו בחד תירוצם שם בסוגי' דיבמות ויש להאמינה הואיל ושהתה י"ש כו' ע"ש דנראה דר"ל הואיל ושהתה עמו י"ש בטוב וצפית לישועה אולי תבנה ממנו תוך הזמן שגבלו חכמינו ז"ל ומקץ עשר שנים באתה לתבוע וע"כ יש להאמינה ולא לתלות בענ"ב מ"מ בד' הרי"ף אין אנו צריכין לזה. ועוד דא"כ אם באתה היא לתבוע תוך י"ש אלא דאנן לה צייתי לה תוך י"ש ונמשך ונתגלגל הדבר עד אחר י"ש ג"כ לא נאמין לה דהא היא באה לאפוקי נפשה ממנו תוך י"ש והא להדי' כ' הרמב"ם בפ' ט"ו האשה שבאה לב"ד לתבוע מבעלה לגרשה תוך י"ש כו' אומרי' לה ראוי לך שתתגלגל עם בעלך עד שתשהי י"ש ולא תלידי ואח"כ תתבעי. הרי דאחר י"ש בכ"ע שומעין לה:

תוכן העניינים

שות זרע חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה