אור ברסלב

שות זרע חיים· רבי חיים ברודא

אות ה

אות ד

והנה נתבאר מכל הנ"ל דמעיקר הדין להרמב"ן והרא"ש וסייעתם בטוען עלי' טענת ברי שאינה ראוי' לבנים והוא בא להפסידה כתובתה הוא נאמן בכך. אלא דהרמב"ן שדי בי' נרגא דדוקא לאחר י"ש דאל"כ מה הועילו חכמים בתקנתן. ולהפוסקים הרא"ש והטור דלא חלקו צריך טעם למה שלא חשו בהא למה הועילו חכמים כו' ועיין ג"כ בס' ב"מ דהכריע מש"ה כהרמב"ן מסוגי' דפ"פ דאמרי' בגמ' א"כ מה הועילו כו':

אולם לפענ"ד י"ל דכאן מעיקרא ל"ש כלל הא דמה הועילו חכמים בתקנתן ולא דמי כלל להא דפ"פ מצאתי דאמרי' כן דבשלמא התם כל א' וא' יכול לומר כן פ"פ מצאתי להפסיד כתו' וא"כ נתבטל תקנות החכמים לגמרי שפיר אמרי' א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן (אם לא כמש"ש אין אדם טורח בסעודה כו'] משא"כ כאן בטוען ברי מינה המניעות פרי בטן אטו כל הנשים או רוב נשים אין מולידות שיכול הבעל לטעון עלי' כך והרי כריסה בין שיניה וכדאמרי' ביבמות (דף קי"ט) רוב נשים מתעברות ויולדות ולא משכחת לה אלא במיעוט הנשים שיצאו מרוב נשים המולידות ול"ש בכה"ג כלל לומר מה הועילו חכמים בתקנתן. דשפיר הועילו לרובו ככולו וזה ברור:

ומעתה יש לומר ג"כ במה שדקדקנו לעיל בד' הרמב"ן דמה שייטא שיעורא די' שנים לענין מה הועילו חכמים בתקנתן ע"ש. ולהנ"ל י"ל בדעת הרמב"ן דדוקא אחר י"ש ולא ילדה דנתחזקה ברעותא ל"ש בהא מה הועילו חכמים בתקנתן כמ"ש. משא"כ א"א אף תוך י"ש יכול לטעון עלי' כך א"כ בטלה תקנת חכמים דכ"א יאמר כן. ולהרא"ש ואינך לא ס"ל בהא בכ"ע הא דמה הועילו חכמים כו' כיון דלא משכחת לה אלא במיעוט שאינן מולידות כשהגיע זמנם להוליד כנ"ל ודו"ק:

ולפי זה יש ליתן טעם לשבת לד' הרמב"ם פי"ד מה"א הנ"ל בטוען עלי' בטענת מורדת וכן בטענה היא עליו שהוא מורד דמבקשין מן הנטען ועושין פשרה וכ"כ בטור ש"ע סוס"י ע"ז. ולא אמרי' בטוען עלי' טענת מורדת שיהא נאמן להפסידה כתובתה כיון שטוען ברי [דע"כ אין נ"מ בד' הר"מ הנ"ל אלא לענין כתוב' מדינא דגמ'] ולפמ"ש א"ש דהתם שפיר י"ל א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן דכ"א לעולם יכול לומר כן להפסידה כתובה כמו דאמרי' בדידה לפי הירושלמי למ"א דהשמים ביני לביני דחיישינן לשמא ענ"ב ולא הנחת בת לאברהם אבינו יושבת תחת בעלה כמ"ש הראב"ד וית' לקמן וה"נ דכוותי' בדידי' כנ"ל ונכון הוא [ומכאן י"ל ג"כ קצת סעד להמפרשים במתני' השמים ביני לבינך בכל ענין אף דטוענת מורד וכהירושלמי שהביא הר"ן שם דאילו באינו יוכ"ח לחוד לא שייך כ"כ שלא תהא אשה נותנת עיני' באתר כו' ואינו אלא במיעוטא שאין מולידות כמש"ל מיהו יש לחלק ועיקר דין זה יתבאר לקמן] אולם כ"ז לפי שיטת הרמב"ן והרא"ש והראב"ד. אבל לענ"ד לדעת הרמב"ם יש לו שיטה אחרת וית' לקמן: והנה הש"ע השמיט כל דינין אלו דגמ' הוא אומר מינה כו' ואת כל הנאמר בו בהוא בא להוציאה וסובב כל דינים אלו בהוא באה להוציאה. וקיצר במקום שהי' לו להאריך. והיוצא לדינא ממשנ"ת ד' אופנים מדינא דגמ' ופוסקים. (א) שהה עמה י"ש ולא ילדה ולא ידעינן בשל מי המניע ולא טענו כלום זע"ז הרי זה יוציא ויתן כתו' כמ"ש בש"ע סעיף י' והב"ש שם כ' לפי שיטתו דלהרמב"ם כל שהיא אינה אומרת ברי דהמניעה ממנו אין לה כתובה וכבר כ' לעיל דא"א לומר כן הגם דלפמ"ש לעיל י"ל דעכ"פ בידעינן או שהיא מודה שממנו בוודאי אין מניעה תלינן המניעה בה אעפ"י שאינו טוען ברי מ"מ דעת רוב הפוסקים אינו כן אלא לעולם אמרי' שמא ל"ז להבנות ממנה ויתבאר עוד לקמן. (ב) טען הבעל ברי שהמניעה ממנה שפולטת ש"ז או שאין לה בית ולד וכה"ג אעפ"י שהיא מכחשתו בזה שאומר שממנה המניעה אם הוא אחר י"ש הוא נאמן להפסידה כתו' וישבע שכדבריו כ"ה וכ"ה בב"ש ע"ש (מיהו לדעת הה"מ דלעולם יש לה חזקה דאינה מעיזה נ"ל דגם בזה אינו יכול להפסידה כתובתה לגמרי ויעשו דרך פשרה כמו בטענת מורדת כמשי"ת לקמן בארוכה]. (ג) אם עדיין לא עבר עליהם י' שנים טוען כנ"ל הנה נתבאר לעיל דיש בזה מחלוקת הפוסקים וכיון [דדברי הפוטרים תוך י' לאו בפי' אתמר ראוי לעשות פשרה בזה לפי ראות עיני הדיינים וכן הדין בטוען טענת מורדת כמ"ש בש"ע סס"י ע"ז וכמש"ל דבזה וכיוצא בו י"ל א"כ מה הועילו חכמים בתקנתן. (ד) אם היא טוענת דהמניעה ממנו שאינו יוכ"ח היא נאמנת ויתן כתו' דהיא קים לה והוא לא קים לי' בזה ויש לו להחרים עלי' כמ"ש הרמב"ם ולדעת הרמב"ן והרא"ש אעפ"י דאינה מכחישתו בזה שאומרת שהמניעה ממנה אלא דברי לה שגם הוא אינו יוכ"ח לא הפסידה כתו' כמשנ"ת אלא דבכ"ז יכול לומר איזול ואינסיב אחריתא ואבדוק נפשאי וכמ"ש בש"ע. וכ"ז בדין הכתובה ולענין לכופה לגרשה בזה"ז נראה דבכ"ע יכול לגרשה אף בע"כ או להתיר לו לישא אחרת כמ"ש רוה"פ דבמקום ביטול פו"ר לא גזר ר"ג אע"ג דאומרת מיני' שאינו יוכ"ח ונאמנת בזה היינו שלא הפסידה כתובתה אבל מ"מ יוציא וכה"ג כתב הלח"מ בד' הרמב"ם בטענת אינו יוכ"ח כמש"ל דבריו וע"ש וכ"ש להב"ש ז"ל להרמב"ם בשהה י"ש יוציא שמא לא זכה להבנות ממנה היינו להיות יוכ"ח. ועוד הא יכול לומר איזול ואינסוב אחריתא ואבדוק נפשאי וכמ"ש ג"כ המחבר ואף הרמ"א לא הגיה עליו ולחלק דבזה"ז אין לומר כן וכ"מ להדי' בנמוק"י דגם בזמה"ז יכול לומר כן ע"ש מ"ש אה דאיזול ואינסוב אתתא ואבדוק נפשאי כו' כי כיוצא בזה שישא אשה אחרת מפני מצות פו"ר לא החרים ר"ג ז"ל כו' ולא אזלינן בהא נמי בתר מנהגא ע"כ ודבריו שם צריך ביאור קצת כמובן למעיין ומצאתי בס' תומת ישרים האריך בו ע"ש בסי' פ"ד] וע"ש בש"ג בשם הריא"ז מ"ש והבא לשנות המנהג יוציא ויתן כתובה. אפשר ג"כ דלא פליג ע"ז שיכול לגרשה בע"כ [הגם שבתשו' מהר"י מינץ סי' י' אוסר אפי' במקום פו"ר והביא הא דר' אמי דאמר כל הנושא אשה על אשתו יוציא ויתן כתובה ע"ש והיא תימא דמאי ענין ר' אמי לענין אסורא דר"ג כבר ראיתי שו"ת כת"י מהגאון מוהר"צ אב"ד מאה"ו ז"ל ביאור דנידן מהר"י מינץ שאשתו רצתה שיפטרנה בגט וכתובה ואכ"מ להאריך]. ואין לומר דבזה"ז שייך נמי בדידי' שמא ענ"ב כמו למ"א דנדרים בדידה כדאי' בש"ע בסי' קל"ח סעי' ט' דזה אינו דלאחר י"ש אף בדידה לא חיישינן להכי לדעת רוב הפוסקים כמו שיתבאר לקמן וגם קודם י"ש כל שיש רגלים לדבר ל"ח להכי כמ"ש בהג"ה לקמן סעיף ז' בנשים חציפות בזמה"ז כמו שיתבאר לקמן בעז"ה באריכות כנ"ל:

תוכן העניינים

שות זרע חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה