שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
אות ג
ולדברי הרמב"ם הנ"ל א"ש דלולי טענתה שאינו יוכ"ח כיון דהוא טוען ברי מינה אעפ"י שהיתה מכתישתו בזה ה"א דחזקת החולה ממנה כיון שממנו אין מניע דהרי יוכ"ח וכמ"ש ג"כ במלחמות דנאמן הוא בכך דהורע כוחה שלא ילדה וקרובים דבריו מלתלות מעונשו של בעל] ולכן צריכה היא לטענת מיני' שאינו יוכ"ח וחזקת החולה ממנו וא"ש. ועד"ז י"ל ג"כ ברי"ף וא"צ למ"ש הרמב"ן משום דראוי' היא לו כו' ואין להאריך בזה כי מצאתי ג"כ בס' ב"מ כן ז"ל:
אולם באמת דחוק הוא בד' הרמב"ם לומר דאיירי בטוען ברי מינה דהא לא הזכיר זה וכמ"ש ג"כ הב"ש בס"ק י"א. ועוד דהא בארנו לעיל דז"ש הרמב"ם דאם הוא יוכ"ח חזקת התולה ממנה היינו מבואר הגמ' הוא אומר מינה כו'.
וע"כ לא מפרש כפרש"י בברי מינה אלא דמסתמא מינה וא"כ קו' הראב"ד שמא לא זכה להבנות ממנה היא קשה כברזל [ואין לומר דהרמב"ם איירי דווקא כשהיא באה להוציאה משום דידה וס"ל דע"כ לא שהה י"ש יוציא ויתן כתובה שמא לא זכה כו' אלא כשב"ד באין להוציא משום פו"ר אבל היא א"י לכופו להוציאה ולתת לה כתובה אלא א"כ טענה שאינו יוכ"ח כמשי"ת לקמן באריכות דא"א לומר כן כדמוכח מתוכו ממש"ש ויתן עיקר ותוס' דכשהיא באה להוציאה הא כ' שם דאין לה תוס' בכ"ע עיין שם והבן:
והנה הב"ש פי' להרמב"ם שמא לא זכה להבנות ממנה היינו של"ז להיות יוכ"ח ויוכ"ח תליי' בזכות ואם אמר אשא אשה אחרת כו' ואם ילדה מבורר דהמניעה ממנה. והוא תמוה מאוד דהא מה"ט אמרינן בשהה י"ש יוציא ויתן כתובה שמא ל"ז כו'. ומאחרת יזכה לבנים וא"כ מה זה הבירור אבדוק בנפשאי ואשא אחרת כו'. (וכבר תמה עליו גם כן הגאון בעל בית מאיר ז"ל דלפירושו מה דמקשה הגמ' ודילמא איהי דלא זכה להבנות מיני' צ"ל ודילמא איהי בחטאה גורם שאינו יוכ"ח וזה תימא המבלי אין שלוחים למקום למנוע ממנה פרי בטן מכה אותו באינו יוכ"ח כו' ומש"ה לחוד לק"מ דאיהו לא זכתה מצ"ל כפשוטו דהעיכוב והמניעה ממנה היא דאיהי לא זכתה ולא שאינו יוכ"ח אלא דהא מ"ש וודאי קשה:
ואולי יש לומר בזה דשאני אבדוק נפשאי ר"ל לישא אחרת על אשתו זו כולי האי לא אמרינן בעודם שניהם תתתיו להיות לא זכה ליוכ"ח ונגוע לזו ורפוא לזו וטפי אמרינן דאיהי לא זכתה [וזכר לדבר מקרא ע"ד שסמכו רבותינו על מקץ עשר שנים לשבת אברהם כו'. וה"נ בא נא אל שפחתי אולי אבנה גם אנכי ממנה ור"ל ע"י דיזכה לזו תזכה גם היא וכתבתי במ"א באריכות]. מ"מ זה דחוק מאוד לומר דלא זכה להבנות הימנו להיות יוכ"ח. וגם קשה להב"ש מד' הרמב"ם פט"ו הל' י"ב שכ' הפילה וחזרה והפילה ג' פעמים הוחזקה לנפלים ושמא לא זכה להבנות ממנה ויוציא ויתן כתובה הרי דכתב שמא לא זכה להבנות אף ביוכ"ח ועב"ש בס"ק כ"ח שהעיר בזה וכ' להרמב"ם דס"ל דהיא צריכה לטעון ברי שהוא [אינו כצ"ל] יוכ"ח כו' ע"ש מ"מ אין דבריו מספיקים ומבוארים כמובן ואין להאריך:
אמנם לפמשנ"ת הי' נ"ל דוודאי גם הרמב"ם מפרש הא דלא זכה להבנות ממנה כפשוטו. אלא דס"ל דע"כ ל"א כן אלא כששניהם בגדר אחד ולא ידעינן בשל מי הרעה והמניעה וכ"ש אי הוי ידעינן דשניהם ראוים להוליד אמרי' דהוא ל"ז להבנות ממנה. משא"כ כאן דהוא אומר מינה דר"ל להרמב"ם דהוא ודאי יוכ"ח וחזקת החולה ממנה לכן צריכה לומר מיני' שאינו יוכ"ח ואם אמר אבדוק נפשאי ואשא אחרת עלי' ויתברר דהוא יוכ"ח ובדידה לא ידעינן תלינן בדידה. ולכן בהעתיק הר"מ שם הדין דשהה י"ש יוציא ויתן כתובה. לא התנה שאינו יוכ"ח דווקא והיינו משום שמא ל"ז להבנות ממנה כנ"ל לפ"ד הר"מ בסוגיא הגמרא וכן הבין בשיטת הרי"ף ודלא כהמלחמות בטוען ברי כו':
אולם שבתי וראיתי בפי' המשניות להרמב"ם ביבמות שם שכ' והסיבות המונעות ההריון הם רבות והם ידועים אצל הרופאים ואפשר שתהי' סיבת זה מן האיש לבדו או מן האשה לבדה או משניהם יחד ולפיכך כשגרשה ישאנה אחר כו' ויוציא ויתן כתובה אם היא אומרת שהסיבה ממנו שאין יוכ"ח ואין פוטרו מלפרוע הכתובה אלא הודאתה שהוא יוכ"ח כו' וכ"כ בפי' המשניות בנדרים שם אלא דשם כ' דה"ה אם אומרת איני יודע אם ממנו או ממני פטור דהעיקר אצלינו בכ"ז ספק העמד ממון בחזקת מארי' ע"ש] והנך רואה להדיא שאינו מחייב כתובה אלא בטוענת אינו יוכ"ח דווקא שאז הסיבה ממנו בלבד דייקא וכ"ה כוונתו בחיבורו עש"ה והק"ל. וראיתי בלח"מ בפט"ו שנתקשה ג"כ בד' הרמב"ם ותי' דלענין כתובה צ"ל שאינו יוכ"ח אלא שמא לא זכה מש"ה יוציא ע"ש. ונראים הדברים לפ"ד בפי' המשניות הנ"ל דמשום לא זכה להבנות ממנה מש"ה יוציא וישא אחרת כדתנינן ואולי הסבה משניהם:
יחד. אבל לענין כתובה אין לחייבו אלא באינו יוכ"ח דהעיכוב ממנו לבד. ונראה דהכריחו לזה לפ"ד מסוגי' הגמ' הוא אומר מינה והיא אומרת מיני' וכמש"ל בדעתו דהוא אומר מינה ר"ל מסתמא מינה כי הוא יוכ"ח והיא אומרת מיני' שאינו יוכ"ח ובהא דוקא היא נאמנת ול"א לחייבו בלא"ה משום שמא לא זכה כו' כקושייתם ז"ל ולפי דרכינו י"ל בטעמו דלענין כתובה כמ"ש דעיקר אצלינו בכ"מ ספק אוקי ממונא בחזקת מארי' וא"כ משום שמא לא זכה כו' אין לחייבו כתובה אלא בטוענת אינו יוכ"ח דווקא אע"ג דבגמ' משני אהא דפריך ודלמא איהי דלא זכתה מסתבר דהוא מצווה על פו"ר מיענש כו' לא משמע לי' מסברא זו לחייבו כתובה מספק ולא כפרש"י שם כנ"ל בדעתו ז"ל ברור:
אבל לא ידעתי מה יענה הלח"מ והרמב"ם ז"ל בדברי עצמו כמש"ל במפלת ג' פעמים דשמא לא זכה להבנות ממנה ויוציא ויתן כתובה הע"ג דנראה דלא טענה עליו כלום ואמרי' שמא לא זכה כו' ומה"ת לחלק בין לא ילדה כלל בין מפלת [יעו"ש בהגמ"י שכ' וכ"כ רבינו בתשובה ואינו ת"י] שלא יוציא בלא כתובה כו' וראבי' כתב דמספקא לי' אם תצא בלא כתובה ע"כ. ונראה דטעמו דראבי' ממה שנת'] גם קשה על הרמב"ם למה השמיט הא דאמרי' בסוגיא איזול ואבדוק כו' כיון דקיי"ל כרבא דאמר נושא אדם כמה נשים וכן פירש הרמב"ם שם. ואולי משום דאליבא דרבא לא אתמר בהדיא כדרכו בכ"מ. מ"מ דברי הרמב"ם בקושי ליישבו אליבא דסוגי' הגמ' ונר' עיקר כפרש"י דסוגי' הגמרא הוא אומר מינה כו' היינו בטוען ברי מינה וכמ"ש הרמב"ן במלחמות אבל בלא"ה אמרינן דיוציא ויתן כתובה דשמא לא זכה להבנות ממנה כפשטא דמלתא וכמו שיתבאר עוד לקמן: