שות זרע חיים· רבי חיים ברודא
אות ב
ונ"ל דזהו ג"כ דברי הרמב"ם והראב"ד בפ' ט"ו מה"א הל"ח שכ' שם הר"מ שהתה י"ש ולא ילדה והרי הוא יוכ"ח חזקת החולה ממנה ותצא שלא בכתובה כו' ואם אינו יוכ"ח חזקת החולי ממנו בלבד כו'. ולכאורה מאין יצאו לו הדברים הנ"ל אלא כמש"ל מסוגי' הגמרא הוא אומר מינה כו' דאין התשובה מעין הטענה [ועיין במלחמות מ"ש ולשון הגמרא מוכרח כן בטוען ברי דאל"כ הול"ל היא אמרה מיני' והוא אומר לאו מינאי כו' וא"כ ה"נ י"ל להיפוך] ע"כ מפרש הר"מ ג"כ הוא אומר מינה ר"ל מסתמא מינה כי הוא יוכ"ח וחזקת החולי ממנה ותצא שלא בכתו' והיא אומרת מיני' שאינו יוכ"ח וחזקת החולי ממנו בלבד וזש"ש אח"ז הוא אומר מינה כו' ור"ל ע"ד שכ' לעיל מיני' וע"ש וא"ש:
וזש"ש עליו הראב"ד אין לי חלק בדבריו שאין אומרים כן אלא בבעל ג' אבל בבעל ראשון ושני יש לה כתובה שמא ל"ז להבנות ממנו והוא עצמו קו' התוס' בגמ' ותפס כתי' הג' דתוס':
כמשי"ת לקמן] וכן המלחמות כ' הקשה אדם קשה כברזל ומנו הראב"ד ז"ל שמא לא זכה להבנות כו' יעו"ש בהה"מ ולא נמצא בדבריו ישוב לקו' הראב"ד הנ"ל:
ונראה מד' הה"מ שמפרש ד' הרי"ף והרמב"ם ע"ד שפי' רש"י בטוען ברי מינה ושוב ממילא ל"ק קו' הראב"ד כנ"ל. ונ"ל עוד דשניהם בקנה אחד עולים יפה ד' הר"מ עם פרש"י דכבר כתבתי לעיל דלפרש"י לא א"ש הוא אומר מינה והיא אומרת מיני' כו' כמש"ל: