אור ברסלב

שות זרע אברהם· רבי אברהם לופטביר

סימן ד

סימן ג

ב"ה פה פראגא. כבוד ידי"נ צמיד לבבי הרה"ג המופלא בבקיאותו עיניו כיונים על אפיקי הש"ס מוכתר במדותיו וכו' כמוהר"ר אברהם לופטביר שיחי' מכתבו היקר היום קבלתי והנני בעזה"י למלאות רצונו הטוב: א) ע"ד אשר העיר כת"ר להביא ראי' לדברי הראב"ד ז"ל (בתו"כ פ' אחרי) דכתב דבר חדש דיוצא דופן אינו פוסל רק בחולין אבל ולדות קדשים למאן דאמר במעי אמן הן קדושים אף אם נולדו דרך דופן אינן נפסלין מקדושתן והארכתי בדבריו ז"ל במכתבי והביא כת"ר ראי' מהא דש"ס חולין (דף ע"ה) דפריך למ"ד דחלב שליל בן ט' חייבין עליו כרת מהא דתני' מה אשם מוציא מכלל שליל וכו' [דחלבו אינו קרב] ואם חלב הוא אמאי אינו קרב ומשני מידי דהוה אמחוסר זמן יעו"ש ותיפוק לי' דשליל הרי יוצא דופן הוא ופסול להקרבה וע"כ מוכח דקדמה קדושה ללידה אינו פוסל ביוצא דופן. עכ"ד כ"ת. והנה במכתבי הקדום הבאתי דשיטת רש"י ז"ל בנדה (מ"א ע"א) וכן רמב"ם ז"ל (בפ"ד מה' תמורה ה"ח) דגם קדשים נפסלים ביוצא דופן ולפי"ז יש קושיא מסוגיא זו לשיטתם דאם כן אמאי לא משני דמש"ה אין חלב השליל נקרב משום דהו"ל יוצא דופן ול"ל טעם דמחוסר זמן:

ונראה עפ"י מה דאמרינן במס' תמורה (דף יט ע"ב) המפריש נקיבה לאשם תרעה עד שתסתאב ובגמ' פריך עלה ולמא לי' תסתאב תמכר כיון דלא חזי למילתא היינו מומא [דהא נקיבה לאשם לא חזי' ועי' תו' תמורה ז'. דנקיבה כבע"מ] אמר ר"י אמר רב היינו טעמא דאמרינן מיגו דנחתא לי' קדושת דמים נחתא לי' קדושת הגוף יעו"ש ואינו מובן כיון דלא חזי להקרבה איך חל עלי' קדושת הגוף הא ענין קדוה"ג הוא במה שראוי להקרבה למזבח. וקדושת דמים הוא במה שהוא רק לבדק הבית וזה שאינו ראוי למזבח איך חל עליו קדוה"ג. והנראה מזה דכמו דמצינו במנחות דמתקדשת קדושת הגוף בכלי שרת וכמבואר במתני' דמנחות (דף ק' ע"ב) דעד שלא קידשו בכלי יש להם פדיון ולאחר שנתקדשו בכלי אין להם פדיון יעו"ש ומבואר דקדוה"ג של המנחה נעשה ע"י ההנחה בכלי שרת. והנה בש"ס זבחים (דף פ"ח ע"א) בהא דאין מביאין מנחות מן הערלה וכלאי הכרם אמרינן עלה ואם הביא לא קידש אר"י מאי לא קדש ליקרב אבל קדיש ליפסל ובפירש"י ז"ל דקידוש ליפסל היינו שיש עליו קדוה"ג ומוכשר להיות כפסול בטבול יום ואינו יוצא לחולין ע"י פדיון וטעון שריפה יעו"ש אבל אין קדוש ליקרב. ועי' כזה בש"ס מנחות (דף ז') גבי קידוש פסולין בכלי שרת דאמר אין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל וכן הוא במנחות (דף פ"ז ע"ב) גבי שלחן מהו שיקדש קמצים דמסיק דאין מקדשין ליקרב אבל מקדשין ליפסל יעו"ש ומבואר מכל זה דקידוש ליקרב וקידוש ליפסל שני ענינים הם ואפשר שיהי' קדוש קדוה"ג גמור ליפסל בכל דברים הפוסלים ומ"מ לא יהי' קדוש בתורת קרבן ליקרב ולכן יתכן דגם בבהמה כן דאף היכא שאינו יכול לחול קדוה"ג ליקרב מ"מ קדיש ליפסל עכ"פ ויש עליו דין קדוה"ג גמור כמו בכל קידוש ליפסל ואף דבמנחה הקידוש בא ע"י כלי שרת מ"מ הלא בבהמה קדוש ע"י פיו כמו במנחה ע"י כלי שרת [ועי' תוס' שבועות (י"א ע"א) בד"ה מ"מ ובראב"ד ז"ל ריש תמיד מה דמחלק שם בטעם הדבר בבהמה נעשה קדוה"ג ע"י דיבור גרידא ואלו במנחה בעי כלי ועי' פסחים (ל"ד ע"ב) ובמ"א אי"ה יבואר]. ויש להסביר בלשון אחר דכיון דכל קדושת הגוף הוא בשני ענינים הא' בחלות גוף הקדושה שלא יועיל פדיון לשוי' חולין הב' שנותן עליו הכשר הקרבה וכנ"ל דיש קידוש ליפסל אף דאינו קדוש ליקרב. והיכא דקדיש ליקרב הוה ב' עניני קדושה גוף הקדושה והכשר הקרבה. וע"כ אם פסול יש בזה ג"כ בתרי גוונא יש פסול שמסלק רק הכשר ההקרבה מלהיות עליו תורת קרבן אבל מ"מ גוף הקדושה נשארת וכהא דכתבו התוס' בזבחים (דף קיד ע"ב) בד"ה היתר במה בכל מחוסר זמן דאף דפסול היינו רק פסול הקרבה אבל אם הקדישם קדשי קדוה"ג והא דאסור להקדישו מחוסר זמן הוא רק איסור גברא שלא להקדיש אבל הקדש גוף חל יעו"ש ויש פסול שמסלק גם גוף הקדוה"ג מלבד שמסלק תורת קרבן והכשר הקרבה וכאשר כן הוא באמת שיטת רש"י ז"ל בבכורות (דף כ"א ע"ב) דפסול מחוסר זמן מעכב שלא יחול עליו שום קדושה כלל יעו"ש וכללא דמילתא דהיכא דיש עליו שם קרבן במינו כהא דתמורה (י"ז ע"א) אזי אינו מסלק דין הקדוה"ג רק הוא מונע הכשר הקרבה ובכה"ג צריך מום קבוע לפדות עליו אבל פסול כזה שאין במינו קרבן מסלק גם את הקדוה"ג וא"צ מום קבוע לפדות עליו וכן הוא בתמורה (דף יז) אמר שמואל המקדיש טריפה צריכה מום קבוע לפדות עליו ופרש"י ז"ל דסבר נחתא עליו קדוה"ג וכו' ומפרשינן שם טריפה איכא במינה יעוש"ה ואכ"מ וזה פשוט וברור:

והנה לפי המבואר בסוגי' דתמורה (דף י"ז ע"א) ר"א אומר הכלאים והטריפה והיוצא דופן וטומטום ואנדרוגינוס לא קדושין ולא מקדישין ובגמ' אמר רב פפא כבהמה טמאה מה בהמה טמאה לא קרבה ולא נחתה לה קדוה"ג אף הנך לא קרבי ולא נחתה לה קדוה"ג יעו"ש היטב בסוגי' וברמב"ם פ"ב מאיסורי מזבח ה"י יעו"ש ומבואר דיוצא דופן הוא פסול כזה שמסלק תרויהו הכשר ההקרבה וגם גוף הקדושה. ואולם ברור דהיכא דלא יהי' בכח הפסול דיוצא דופן להפקיע גוף הקדושה מ"מ ברור דעכ"פ מסלק את הכשר ההקרבה דהא לא גרע משאר הפסולין שלעולם אין בכחם להפקיע הקדוה"ג ומ"מ יש דין פסול למנוע הכשר הקרבה ה"ה בפסול דיוצא דופן אף שהוא פסול אלים כזה שמסלק גם את גוף הקדושה מ"מ במקום שאינו יכול לסלק גוף הקדושה מסלק הכשר ההקרבה עכ"פ דאטו משום דכחו מרובה לסלק הקדושה עצמה לא יוכל לסלק תורת הכשר הקרבה וזה ברור בסברא ב) [ויש להעיר בזה מהא דכתב רש"י ז"ל בשבת (קלו ע"א) בד"ה איתרחושי וכו' ומיהו מיום השמיני הוא דירצה דאורחא לאו בת הקרבה עיי"ש וכבר העירו הפמ"ג והמנ"ח דמדברי רש"י ז"ל מבואר דבבמה דכשר לילה כזבחים (ק"כ ע"א) דשפיר יכשר להקרבה בליל שמיני ואם נימא דפסול שמסלק גוף הקדושה וגם הכשר ההקרבה דמ"מ היכא דאינו יכול לסלק את גוף הקדושה מסלק עכ"פ הכשר הקרבה אם כן הלא שיטת רש"י ז"ל בבכורות (דף כא ע"ב) דאין הקדש חל על מחוסר זמן ומבואר דסובר דמחוסר זמן הוא פסול המונע גוף הקדושה. וא"כ אמאי לא נימא דבליל שמיני נהי דאמרי' בזבחים (י"ב ע"א) ובחולין (פ"א ע"א) לילה לקדושה יום להרצאה יעו"ש דגלי קרא שפסול מחוסר זמן בליל ח' אינו מסלק גוף הקדושה אבל מ"מ נימא דימנע הכשר הקרבה עכ"פ דאטו גרע פסול זה משאר פסולים המונעים הכשר הקרבה וה"נ בפסול דמחו"ז אף שבליל ח' היקלש מלסלק הקדושה אבל מ"מ ישאר מניעת הכשר הקרבה. וא"כ גם בבמה דליכא פסול לילה מ"מ יפסול בליל שמיני מהקרבה בתורת מחוסר זמן שפסול גם בבמה וע"כ מוכח מזה דפסולים כאלו שאינם מסלקים בשום פעם את הקדושה שפיר יכולים למנוע הכשר הקרבה אף דקדוש. אבל פסול כזה המונע ההקדש שפיר כל ענין פסולו אינו גדר מניעת הקרבה רק סילוק ההקדש ובמקום שאינו יכול לסלק ההקדש כשר גם להקרבה ולכן שפיר כיון דלרש"י ז"ל לטעמי' בבכורות (כ"א ע"א) מחוסר זמן פוסל ההקדש שוב בליל ח' דגלי קרא לילה לקדושה שאינו פוסל ההקדש שוב ילפינן מזה דלגמרי פקע הפסול וכשר להקרבה כי נסתלק תורת מחו"ז והא דאינו קרב בליל ח' הוא משום דלילה הוי פסול במקדש לכל הקרבנות דביום צותו כתיב כמגילה (כ) אבל בבמה דכשר לילה שפיר בליל ח' דפקע פסול דמחוסר זמן לגמרי מותר להקריבו. וזה סותר לסברא שכתבתי ואמנם דמפורש בתוס' זבחים (דף י"ב ע"א) בד"ה לילה ובחולין (דף פ"א ע"א) דלמאן דאמר אין פסול לילה בבמה מ"מ אם שחט קרבן בליל ח' פסול יעו"ש וא"כ לכאורה סברא זו אם פסול המונע גם גוף הקדושה מסלק תורת הכשר הקרבה ג"כ היכא דאינו מסלק הקדושה הוא מחלוקת רש"י ותוס' דלתוס' שפיר אף דאין בכח הפסול לסלק הקדושה דגלי קרא לילה לקדושה מ"מ מונע הכשר הקרבה ולרש"י ז"ל כיון דליכא סילוק קדושה ממילא כשר להקרבה. אבל באמת ז"א דהא כבר הבאתי שיטת תוס' בזבחים (קיד ע"ב) ובתמורה (דף יט ע"א) דהקדש חל על מחוסר זמן רק דיש איסור להקדיש יעו"ש ומבואר דשיטת תוס' דפסול מחוסר זמן אינו פסול המונע גם גוף הקדושה דהא שיטתם דחל ההקדש והוא רק ענין פסול להכשר הקרבה ומשום הכי שפיר בליל ח' אף דאמרה תורה לילה לקדושה ונסתלק האיסור גברא שלא להקדישו אבל מ"מ הפסול נשאר בתוקפו דהיינו מניעת הכשר ההקרבה ולכן שפיר דעת התוס' דגם בבמה פסול בליל ח'. אך מרש"י ז"ל מוכח לכאורה דמחו"ז כיון שענין הפסול סילוק הקדושה בליל ח' דגזה"כ שחלה הקדושה נסתלק הפסול לגמרי:

ואולם נראה די"ל דאין ראי' דהא מבואר בירושלמי (פי"ט דשבת) ליל שמיני כשמיני ובש"ס דילן חגיגה (דף ט ע"א) וכריתות (דף ז' ע"א) ס"ל לר"י דלילה לאו מחוסר זמן יעו"ש. וע"כ י"ל דזהו טעמו של רש"י ז"ל דמכשיר קרבן בליל ח' בבמה משום דנסתלק לגמרי שם הפסול שהי' מחוסר זמן הרי לילה אינו מחוסר זמן. אבל אלו הי' עליו שם מחו"ז שפיר הי' פוסל את ההקרבה אף במקום שאינו פוסל ההקדש דלא גרע משאר פסולים שבכחם למנוע הקידוש ליקרב אף שקדוש קדוה"ג וז"פ ולפי זה ניחא סברת הרמב"ם ז"ל דפוסל יוצא דופן אף בולדות קדשים והלא קדמה קדושה במעי אמן. ולפי מה שכתבתי ניחא עפ"י דברי הש"ס בחולין (דף ע"ה ע"א) אהא דאמר מה אשם מוצא מכלל שליל דשליל הנמצא במעי אמו מוקדשין פסול להקרבה] דפריך לר"י דחייבין על חלב שליל כרת] אלא לדידך ליקרב ומשני מידי דהוה אמחוסר זמן יעו"ש ומבואר דפסול שליל להקרבה מצד מחוסר זמן. והנה המנ"ח מ' רצ"ג דן לפי דברי התוס' בתמורה (דף י) דבעובר ליכא פסול דמחוסר זמן א"כ אמאי אמרינן דשליל יש בו פסולא דמחוסר זמן וכבר כתבתי בזה במכתבי הקדום.. והנה, בפשיטו יתכן עפ"י דברי הגמ' בזבחים (י"ב ע"א) ובחולין (פא ע"א) לילה לקדושה יום להרצאה יעו"ש דמותר להקדיש קרבן בליל שמיני אף דאינו כשר להקרבה. וכבר הבאתי דברי תוס' שם דגם בבמה דליכא פסול דלילה מ"מ אין מקריבין קרבן בליל ח' משום דהוה מחוסר זמן. ומבואר דשיטת תוס' דיש פסול דמחו"ז לענין לפסול מהקרבה גרידא שהרי אף בליל ח' דמותר להקדיש מ"מ פסול עדיין מליקרב מצד מחו"ז ואף בבמה דליכא פסול לילה יש פסול דמחו"ז וא"כ יש לומר גם בעובר דהא דכתבו תוס' דליכא איסור להקדיש מחו"ז ותופס קדושתו כשהוא במעי אמו דמ"מ זה לא עדיף מליל שמיני דג"כ מותר להקדיש אבל עדיין אינו חזי להקרבה וליכא בזה קידוש ליקרב ומש"ה שפיר פסול חלב השליל להקרבה דלענין הקרבה גם במעי אמו הוה מחוסר זמן וזה פשוט:

וא"כ מובן שפיר הטעם דפסול יוצא דופן בולדות קדשים דהא פסול יוצא דופן נהי דהוי פסול כזה שמפקיע גוף הקדושה אבל מ"מ היכא דאינו יכול להפקיע הקדושה מ"מ עכ"פ מפקיע הכשר הקרבה. וא"כ הא טעם ראב"ד ז"ל דכיון דקדמה קדושה לפסול אין בכח הפסול דיוצא דופן להפקיע מה שכבר חל והתינח אם הי' קדוש ליקרב גם במעי אמו א"כ קדמה קדושה בתרתי בגוף הקידוש ובקידוש ליקרב שפיר לא הי' בכח הפסול דיוצא דופן להפקיע את שכבר חל. אבל הלא במעי אמו יש בו פסול דמחוסר זמן המונע הכשר הקרבה ונמצא שלא הי' עליו קידוש ליקרב כלל במעי אמו א"כ לא קדים כלל הקדושה לקרב ליציאת דופן ושוב שפיר פוסל דנהי דגוף הקדושה הי' במעי אמו ואין בכחו לסלק הקדושה אבל מ"מ גם בכה"ג יכול למנוע הכשר הקרבה שלא קדם לו. דענין הפסול יכול להיות גם במניעת הכשר הקרבה בלתי הפקעת הקדושה וזה נכון בסברת רמב"ם ז"ל:

ויתישב בזה היטב דברי התוס' בזבחים (קי"ד ע"א) דלמ"ד במעי אמן הן קדושים ויצא דרך דופן בעי מום קבוע לפדות וכן הוא בקרית ספר (פ"ד מתמורה) בדעת רמב"ם ז"ל וכבר תמה באו"ש דהרי יוצא דופן גרע מבעל מום שהרי גם תמורה ומעשר דחלין על בע"מ אינן חלים על יוצא דופן א"כ אין לך מום גדול מזה וכן מצאתי להגאון ר"ד פרדו בס' חסדי דוד לתוספתא (דתמורה פ"ג) ולפמ"ש ניחא כי באמת מאחר דקדמה קדושה ללידה לא הי' ראוי לחול כלל פסול דיוצא דופן וכסברת ראב"ד ז"ל אך הטעם כנ"ל דקדושה ליקרב לא קדמה משום דהו"ל מחו"ז ומהני הפסול למנוע הכשר הקרבה וכ"ז לענין הקרבה בעצמה אבל הקדוה"ג שקדמה שפיר נשארה ולא מהני פסול דיוצא דופן להפקיע קדושה שכבר קדמה וע"כ שפיר בעי מום קבוע לפדות ואינו דומה לכל יוצא דופן שמועיל ענין הפסול לסלק שניהם הקדושה והכשר הקרבה משא"כ זה דלקדוה"ג שקדם אינו מועיל פסול יוצא דופן להפקיע רק להכשר הקרבה ולפי"ז מיושב קושית כת"ר דלמאי הוצרך הש"ס לומר טעם פסול דשליל מצד מחו"ז תיפוק לי' משום יוצא דופן ולפמ"ש ניחא כי הא בהא תליא ובס"ד דש"ס דבמעי אמו ליכא פסולא דמחו"ז כלל אף להקרבה א"כ חלה הקדושה במעי אמו ליקרב ושוב לכ"ע לא יפסול כלל מצד יוצא דופן שהרי הקדושה קדמה בכל ענינים בקדוה"ג ובהכשר הקרבה וליכא פסול כלל. ומש"ה משני דיש פסול דמחו"ז לענין הקרבה ולכן שפיר רמב"ם ז"ל למסקנא דאינו חל קידוש ליקרב במעי אמו רק קדוה"ג גרידא שפיר מהני פסול דיוצא דופן להפקיע הכשר הקרבה עכ"פ שבזה לא קדם לו שום קדושה וזה נכון:

ג) ודע דבהא דאמרינן בבכורות (דף ט"ו ע"ב) דתני רבנן זכר לרבות את הוולד ונקבה לרבות את התמורה ואין לי אלא ולד תמימין ותמורת תמימין ולדבעלי מומין ותמורת בעלי מומין מנין כשהוא אומר אם זכר לרבות ולד בעלי מומין וכו' מיפלג פליגי בהו איכא למ"ד קדשי ליקרב ואיכא למ"ד קדשי לרעי' יעו"ש וכן הוא בתמורה (דף יז ע"ב) ומבואר מזה דולדות בעלי מומין מוקדשין לחד מ"ד קרבין אף שאין אמן קרבה ואולם אינו מבואר בולדות בעלי מומין אם בעינן לידה דרך רחם ואם לאו יהי' פסולין משום יוצא' דופן או דדמי לכל ולדות קדשים דאף אם יצאו דרך דופן אינן נפסלין לשיטת ראב"ד ז"ל והנראה בזה דהא סברת הראב"ד ז"ל בתו"כ (פ' אחרי) דמכשיר יוצא דופן בולדות קדשים הוא משום דקדמה קדושה ללידה אין בכח הפסול לסלק מה שכבר חל והנה כבר ביארתי דבעינן קדמה קדושה בכל בין ליקדש בין ליקרב דאזי שפיר נגד מה שיש בכח הפסול לסלק הקדושה וגם למנוע הכשר הקרבה הרי קדמה קדושה בכל אופן דכבר הי' חלות קדושת הגוף וגם קידוש ליקרב ואין בכח זה שיצא דרך דופן לסלק מה שכבר קדם לו. אבל אם במעי אמו לא חלה הקדושה בתרתי רצוני לומר קדוה"ג וגם קידוש ליקרב אזי שפיר כשבא הפסול שענינו בשניהם יכול לסלק את מה שלא קדם לו ואם לא קדם הקידוש ליקרב מונע הכשר ההקרבה. והנה לפי זה קשה בשיטת הראב"ד ז"ל דסובר דולדות קדשים דבמעי אמן הן קדושים וע"כ דחלות קדושתן הוא ליקדש וגם ליקרב והא מפורש בסוגי' דחולין (ע"ה ע"א) דבמעי אמו דומה למחו"ז ואף דנימא דאין בו בעובר מחו"ז כלל רק דדומה למחו"ז וכמ"ש במנ"ח הא מ"מ אינו ראוי ליקרב במעי אמו מאיזו טעם שיהי' וכיון דלא קדם קדושה אף ליקרב יש בכח זה שנעשה יוצא דופן להפקיע מה שקדם לחול. וע"כ צריך לומר דבמעי אמן אף שבעצמותו אינו ראוי ליקרב מ"מ קדיש ליקרב אגב אמי' וכמ"ש התוס' בזבחים (קי"ט ע"א) יעו"ש, וכששוחט וזורק האם יש גם על העובר תורת קרבן וכהא דתמורה (י"א ע"א) דהשוחט את החטאת ומצא בה בן ד' דאינו נאכל אלא לזכרי כהונה ולפנים מן הקלעים וליום ולילה יעו"ש ולכן שפיר כיון דלראב"ד ז"ל ליכא פסול מחו"ז בעובר שוב שפיר מהני למיחשבי' תורת קדיש ליקרב עי"ז שחזי אגב אמי':

ולפי"ז זהו רק בולדות קדשים תמימים אבל ולדות קדשים בעלי מומין דבמעי אמן לא חזי ליקרב אגב אמי' דהא אמי' בע"מ היא א"כ חלות הקדושה ליקרב הוא בשעה שיצא לאויר העולם ונעשה בהמה בפ"ע וביותר ראיתי להדיא בשיטה מקובצת לבכורות (דף טו ע"ב) דכתב דולדות בעלי מומין אינו חל עליהן קדושה גמורה כשהוא במעי אמו משום דהוה כאברי האם דלא חזי להקרבה ועומדת לפדות יעוש"ה וא"כ שוב בזה הרי לא קדים הקידוש ליקרב ושפיר כשיעשה יוצא דופן יפסול עכ"פ מהקרבה שלא קדים לו הכשר זה וזה הערה חדשה דאף דבש"ס מדמי ולדות בעלי מומין לולדות תמימים מ"מ יש חילוק ביניהם אם יולדו דרך דופן דולדות תמימים יקרבו וולדות בע"מ יפסלו מצד יוצא דופן ועיין ירושלמי שקלים (פרק ד' ה"ד) ר"ח בשם רב רבי אבהו בשם ר"י קדשי בדק הבית שפדאן תמימים יצאו לחולין מתניתין אמרה כן ולדן וחלבן מותר לאחר פדיונן ר"ח בשם ר"ח תפתר שפדאן תמימים והוממו וכו' ובס' תקלין חדתין שם תמה מאוד בפי' יעו"ש שהאריך טובא. וראיתי בנועם ירושלמי שם דמפרש דהראי' דקדשי בד"ה נפדין תמימים מהא דולדות בעלי מומין מותרין ע"י פדיון יעו"ש מה שהאריך בהא דבכורות (י"ד ע"ב) דנפדין בלא מום משום שלא יהי' טפל חמור מן העיקר. ולפמ"ש יש לפלפל בסוגי' שם ואכמ"ל:

ובנדה (דף מ"א ע"א) אהא דאמר דאיצטריך תרי קראי חד לבהמת חולין דאוליד דרך דופן ואקדשה וחד לבהמת קדשים דאוליד דרך דופן וקסבר ולדות קדשים בהויתן הם קדושים וכתב רש"י ז"ל דלא גרסינן ולדות קדשים בהויתן הן קדושים ופירוש משובש הוא דכ"ש למאן דאמר משעת יצירה הן קדושים דהיינו במעי אמן דאצטריך למעוטי עכ"ל וראב"ד ז"ל בתו"כ באמת הוכיח מזה דלמ"ד במעי אמן הן קדושים אינו פוסל יוצא דופן. והנה לרמב"ם ז"ל דשיטתו (בפ"ד מתמורה ה"ח) דפוסל יוצא דופן בולדות קדשים אף דפסקינן שם (בפ"ד מתמורה ה"ג) דבמעי אמן הן קדושים א"כ יקשה מהא דאמר וקסבר ולדות קדשים בהויתן הן קדושים דאפי' אם במעי אמן ג"כ פוסל וכקושית רש"י ז"ל ונצטרך ג"כ למחוק הגירסא. ואמנם לפי דברינו בטעם סברת רמב"ם ז"ל יש ליישב הגירסא הכתובה וזהו. עפ"י דברי הש"ס תמורה (י"ט: ) דר"ש ס"ל דלא אמרי' מיגו דנחית ק"ד נחית קדוה"ג וביאר בשמ"ק כריתות (כ"ח ע"א) דר"ש ס"ל דאין קדוה"ג חל בדבר שאינו ראוי ליקרב דקדושה וקידוש ליקרב חדא הוא עייש"ה ועיין בזה בירושלמי פסחים (פ"ט הלכה ו') דר"ש אמר נקיבה לעולה לא קדשה אלא הקדש דמים יעו"ש וא"כ ניחא שפיר דשם בסוגי' דנדה אזיל לר"ש כמבואר שם ושפיר לר"ש כיון דבמעי אמן הן קדושים א"כ קדמה קדושה שוב אין יוצא דופן פוסל מה תאמר דלא קדמה קדושה ליקרב והפסול מונע הכשר הקרבה ז"א דלר"ש כיון דהי' קדוה"ג בע"כ הי' קידוש ליקרב ועכשיו שאין הפסול מונע הקדושה ממילא כשר להקרבה דקדושה והכשר הקרבה חדא הוא לר"ש אבל רמב"ם ז"ל דפסק כרבנן דנחתה קדוה"ג אף במה דלא חזי להקרבה שפיר י"ל כנ"ל דמהני פסול דיו"ד להפקיע ההכשר דהקרבה שזה לא קדים לו קדושה ליקרב וכנ"ל. [ועיין בירושלמי שקלים (פ"ד הלכה ד) ההן אמר הקדיש דמים הקדיש וההן אמר הקדיש גופו הקדיש יעו"ש באורך ושם בסמוך כל שאינה יכולה ליקרב לא קדשה אלא הקדש דמים]:

ד) ודע ודע דבגוף קושית המנ"ח דאמאי אמרי' דחלב שליל אינו קרב משום דהו"ל מחו"ז והרי בעובר ליכא פסול מחו"ז כתוס' בתמורה (י' ע"ב) יתכן ליישב עפ"י דברי השמ"ק בזבחים (י"ב ע"א) דכתב הטעם דבמעי אמו ליכא פסול דמחוסר זמן וז"ל א"נ במעי אמו אינו ראוי להקרבה ורחמנא לא פסול משום מחו"ז אלא כשנולד וראוי הוא להקריבו רחמנא פסלי' משום מחו"ז עייש"ה ומבואר מזה דפסול מחו"ז הוא רק במה דשייך להקרבה לולי הפסול אבל בעודו במעי אמו דאינו ראוי להקרבה כלל אינו נתפס בו שום פסול ואולם לכאורה יש לעיין הרי גם במעי אמו חזי הוא להקרבה אגב אמי' שהרי אם ישחוט האם יהי' הולד בר הקטרה ומוכן הוא אגב אמו וכעין דאמרי' בחולין (ע"ד ע"א) יש במינו שחיטה אגב אמו עיי"ש וה"נ בר הקטרה הוא אגב אמו אך ז"א דהא חלב שליל אימעוט מהקרבה ובאמת אינו נקרב אף אם היתה אמו ג"כ קדש ומכ"ש היכא דהאם חולין שאין הולד בר הקרבה ומש"ה לית בו פסול דמחו"ז. וא"כ ניחא דכ"ז למסקנא דהוה פסול חלב שליל שפיר לית בי' בעובר משום מחוסר זמן אבל אי אפשר להכשיר חלב שליל משום דאין פסול מחו"ז בעובר ז"א דאם חלב שליל קרב א"כ בר הקטרה הוא שפיר יש בו פסול מחו"ז וז"נ:

ה) והנה בסוגי' דחולין (דף עה ע"א) הנ"ל דאמר הטעם דחלב שליל אינו קרב מידי דהוה אמחוסר זמן יש להעיר עוד דהנה במס' מנחות (דף נ"ח ע"א) איתא ת"ר שאור בל תקטירו אין לי אלא כולו מקצתו מנין ת"ל כל ופליגי אביי ורבא בפירושא דמקצתו דלאביי מרבי חצי זית ולרבא מרבי חצי קומץ יעו"ש בסוגי' ובתוס' שם ד"ה אביי יעו"ש וראיתי בתורת כהנים (פרשת ויקרא פרשה י"ב) וז"ל שאור לא תקטירו אין לי אלא המרובה המיעוט מנין ת"ל כל שאור ובפירוש הראב"ד ז"ל עמד על שינוי הלשון מגמרא דילן דנקיט הריבוי על מקצתו ומאי זו הכוונה דתו"כ דנקט הריבוי על המיעוט יעו"ש, ונראה לפרש עפ"י דברי הגמרא במעילה (דף י"ז ע"א) ומנא תימרא מדתניא נשפך על הרצפה והי' מקומה קטפרס איהל על מקצתו טהור איהל על כולו טמא מאי מקצתו אילימא מקצת דם והאר"ח אמר רבי רביעית דם שהגיס בה טהורה אלא לאו ש"מ כאן בכולו כאן במקצתו ש"מ כאן בכולו דהיכא דאתי רביעית דם ממת שלם חשיב ומטמא אבל רביעית שאינו בא ממת שלם אלא ממקצתו אינו מטמא יעו"ש ובתוס' שם. ומבואר דיש חילוק בין מקצת מתוך כולו למקצת גרידא. ועי' ברכות פ' כיצד מברכין, ולפי"ז גם בשאור י"ל דזה דמרבינן מקטיר מקצתו הוא רק היכא דהאיסור בכולו כגון שעירב שאור עם כל המנחה והוא מקטיר מקצתו ולזה אמר בתורת כהנים לרבות המומעט היינו אף אם אין השאור מעורב בכולה מנחה רק במיעוטה מ"מ עובר. דגזה"כ לרבות דלאו דוקא במקצתו דהיינו מתוך כולו עובר רק אפילו במיעוטו שאין האיסור רק במיעוט גרידא ג"כ עובר וזה פשוט:

ובזה מובנים דברי הרמב"ן ז"ל בפירוש התורה (פ' ויקרא ב' י"א) כל המנחה אשר תקריבו לה' לא תעשה חמץ אסר להביא מנחה חמץ וכו' ואמר ממנו לאסור מקצתו כלומר חצי קומץ ע"כ יתמה מאוד בס' תוספת העזרה לת"כ ויקרא דהא בגמ' מנחות (נ"ז ע"א) מבואר דלאו מדכתיב ממנו ילפינן אלא מריבויא דכל יעו"ש שהניח בצ"ע. ולפמ"ש י"ל דרמב"ן ז"ל אזיל בשיטת התו"כ דדריש מריבויא דכל לרבות המועט והיינו כמש"כ דאפי' אם לא הי' האסור רק במיעוטו ג"כ אסור ומנ"ל לרבות כ"כ הא י"ל דמרבי רק מקצתו דהיינו אם האיסור בכולו והוא מקטיר רק מקצתו אבל לא בכשהאיסור רק במיעוטו וע"ז כתב רמב"ן ז"ל דיש לימוד על מקצתו מקרא דממנו לאסור מקצתו ולכן לפי שי' הת"כ דא"צ ריבויא דכל על מקצתו מרבי מיני' גם מיעוטו. אבל לולי דהי' מיעוט מיוחד על מקצתו לא הוה ידעינן לאסור מיעוטו היכא שאין כולו אסור ופשוט:

והנה לפי"ז יש להעיר בדבר חדש בהא דאמרינן בש"ס תמורה (דף ו ע"ב) מכאן אמרו המקדיש בעלי מומין עובר בחמשה לאווין וכו' ואשה לא תתנו מהם אלו אשים אין לי אלא כולן מקצתן מנין תלמוד לומר מהם יעו"ש ומבואר מזה דמסברא הוה אמרינן דלא יהי' חיוב במקטיר אברי בעלי מומין רק אם מקטיר כל הראוי להקטרה ומרבינן מקרא דאף אם הקטיר מקצתן גם כן חייב. והנה לפי הת"כ הנ"ל, דאף דמרבינן מקטיר מקצתו היינו אם האיסור בכולו והוא מקטיר מקצתו אבל אם אין האיסור בכולו יש סברא דאינו חייב במקטיר אותו המקצת שיש בו הפסול ואיצטריך קרא לרבות בשאור דגם בכה"ג מיחייב:

ולפי"ז יש לחקור דרק בשאור הוא דרבי קרא לחיובא גם בכה"ג והטעם דאיסור שאור הלא אינו מעצמו רק ע"י סיבה שע"י שיש שאור בהמנחה נאסרה בהקטרה אבל המנחה גופה בכשרותה עומדת מצד עצמה. ומש"ה נהי דמסברא הוה אמרינן דאינו חייב רק אם עושה כל פעולת ההקטרה שיש לו לעשות דהיינו שמקטיר כולו ע"ז גלי קרא דגם מקצת יש עליו שם הקטרה וממילא חייב שפיר אף דליכא איסור בכולו דכיון דאין האיסור בעצמו אין חילוק בין אם הוא בכולו או במקצתו. אבל באיסור דהקטרת בעלי מומין ופסולי קרבן דתמיד ענין הפסול הוא בכל הבהמה בכללה כגון בעלי מומין ומחוסר זמן ושאר הפסולין שנתפסת כל הבהמה בפסול זה דהא אינו איסור ע"י סיבה רק בעצמותו אסורה כולה. וא"כ י"ל דליכא חיוב מקטיר מקצתו רק אם האיסור בכולו כמו שהוא ענין איסור זה אבל כשאין איסור בכולו ליכא חיוב ונהי דרבי קרא דיש חיוב גם בהקטרת מקצתו היינו רק לאפוקי דלא נימא דאינו חייב רק אם מקטיר הכל לזה אשמעינן דיש חיוב בהקטרת מקצתו אבל מ"מ י"ל דזה נשאר כמו דהוא מסברא דרק במקצתו מתוך כולו דהיינו שהאיסור בכולו עכ"פ ומקטיר מקצתו בזה הוא דחייב אבל כשאין האיסור בכולו פטור על הקטרת מקצתו. ועי' בש"ס זבחים דף (ק"ז ע"ב) גבי שחוטי חוץ דחייב על השלם ואינו חייב על החסר יעו"ש וברש"י ותוס' שם ובמ"ל סוף מעה"ק באורך ויש לדון בזה לכאן ואכ"מ:

ואולם לקושטא אין נ"מ בזה דהא בהא תליא דכיון דענין פסול בעל מום הוא ענין פסול הנתפס בכל הבהמה בכללה א"כ לא משכחת כלל דין זה לדון היכא דאין כל הבהמה באיסור בעל מום שהרי הוא ענין פסול שאי אפשר לחלקו לומר מקצתו בע"מ ומקצתו אינו בע"מ ותמיד כל ענין הפסול בכל הבהמה וממ"נ בשאור דאפשר שיהי' פסול במקצת הרי באמת יש ריבוי לאסור מיעוטו ג"כ ובהקטר בעל מום שאינו איסור הבא ע"י סיבה הרי שוב לא משכחת שיהי' בעל מום בחציו ואה"נ אלו הי' במציאות כזה שפיר לא הי' מחויב על הקטרת מקצתו כיון דאין כולו אסור אין חיוב על מקצת דמקצתו בעצמו לאו חיובא הוא אלא א"כ באה מאיסור שלם בכל החלב הראוי להקטרה בבהמה זו אבל אין נ"מ כנ"ל דלא משכחת ופשוט:

ו) ואמנם יש להעיר לפי זה בדברי הגמ' חולין (דף ע"ה ע"א) הנ"ל דאמרינן הטעם דאין חלב שליל קרב אף דתורת חלב עליו לחייבו כרת להאוכלו משום דהוי מחוסר זמן. והלא פסול מחוסר זמן לחייב המקטיר עליו הוא משום דילפינן מבעל מום וכמבואר בחולין (דף פ' ע"ב) ולילקי נמי משום לאו דמחו"ז דתני' מנין לכל הפסולין שבשור ושבשה שהוא בלא ירצה ת"ל וכו' ובפירש"י ז"ל דגבי פסולין ילפינן בתמורה (דף ו) עובר משום חמשה שמות משום בל תקדישו ומשום בל תשחטו וכו' ומשום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו ע"כ ומבואר דמחוסר זמן ילפינן מבע"מ לחייבו על הקטרתו כולו ומקצתו כבע"מ ולפי הנ"ל דאם הי' משכחת בהמה אחת שלא יהי' פסול מום בכולה לא הי' חיוב על מקטיר מקצת האימורים משום מקטיר בע"מ וה"ה במחו"ז דילפינן מבע"מ לחיוב מקטיר מקצתו ג"כ דינא הכי דאם הי' במציאות שלא יהי' כל האברים הראוים להקטרה באיסור מחו"ז שפיר יהי' הדין דאינו חייב על הקטרת מקצתו. ומעתה יש להעיר לפי דברי הש"ס בחולין (דף עד ע"ב) איבעיא להו מי מונין בו ראשון ושני [נטמאה בהמה שחוטה מי אמרינן שליל שני או לא דאמרינן עובר ירך אמו] רבי יוחנן אמר מונין בו ראשון ושני [דתרי גופי נינהו] ר"ל אמר אין מונין בו ראשון ושני יעו"ש ומבואר דלר"י שליל הוה כתרי גופי עם אמו ולר"ל הוה כחד גופא:

והנה זה ברור דאף לרבי יוחנן דכתרי גופי הוה אף דעובר ירך אמו דהיינו רק לענין טומאה אבל מ"מ ברור דלענין דין הקטרה כחד גופא נינהו כיון דמתיר אחד לשניהם דהיינו לאמו ולהשליל דהא הזריקה היא המתרת ההקטרה וזריקה חדא הוא דאיכא וראי' לזה מהא דאמרינן במנחות (דף יד ע"ב) גבי כבשי עצרת ושתי הלחם לענין אם פיגל באחד מהם אם נתפגל השני דאמרינן הכתוב עשאן גוף אחד דמעכבי אהדדי והכתוב עשאן שני גופין יעוש"ה בסוגי' ומבואר הסברא דאף דשני גופים הם כיון דמתיר אחד לשניהם הוי כגוף אחד וה"נ לענין הקטרה כחד גופא נינהו כיון דזריקה שהוא מתרת הקטרה זריקה אחת לשניהם. ולפי"ז יש להעיר דאמאי אין חלב השליל קרב משום מחוסר זמן ולפי מה דהוכיח מנ"ח דכוונת הגמ' דהוי מחו"ז לא דרק דומה למחו"ז וכנ"ל] דהתינח אם מקטיר הכל שפיר יש איסור דמחוסר זמן בהקטרה דאימורי עובר אבל היכא דלא הקטיר אימורי האם כגון שנאבדו וכה"ג אמאי לא יקטיר אימורי העובר והלא אף שיהי' הדין דאברי העובר קרבים מ"מ הרי אינם נחשבים רק מקצת אימורים שהרי העובר ירך אמו והאם והעובר קרבן אחד הוא דזריקה אחת שהוא הכפרה אחד הוא לשניהם ומשוי להו כגוף אחד וא"כ שוב בזה שאין האם מחוסר זמן והוי האיסור רק במקצתו דהיינו בעובר ומנ"ל בכה"ג ליאסר הקטרת מקצת כיון שאין האיסור בכולו [וגם בפשוטו יש לדון דאמאי נתפוס פסול מחו"ז במקצתו הא מסברא במקצתו ליכא פסול כלל רק בהקטרת הבהמה בכללה א"כ נהי דאתרבי היכי דכל הבהמה באיסורא קאי דכל מקצת ממנה פסול אבל מנ"ל להתפיס פסול במקצת גרידא. וזה י"ל דכיון דאמרה תורה דחלב שליל פסול ודינו כמו מחו"ז א"כ בזה עצמו גלי קרא דנתפס פסול מחו"ז במקצתו. אבל הנ"ל יקשה דאימא רק היכא דמקטיר גם חלב אמו אבל יקטיר חלב השליל גרידא דחיוב מקטיר מקצתו דילי' ילפי' מבע"מ מנא לן הא אינו דומה לבע"מ שעכ"פ האיסור בכולו משא"כ בזה]:

ואמנם לכאורה ממ"נ הלא בזה דאיצטריך קרא לרבות מקטיר מקצתו לענין הקטרת בעלי מומין ולא ידעינן מסברא דגם הקטרת כזית חשיבא הקטרה בכל מקום עי' זבחים (כ"ח ע"א) (וקט ע"ב) ומנחות (כ"ו ע"ב) ושם (ט"ז ע"ב) (ונ"ז ע"ב) ודוכתי טובא רבו מלמנות. אך יש בזה ב' טעמים חדא מצד השלמת האיסור רצוני לומר דס"ד דבעינן שיעשה כל האיסור בשלימות והכוונה דהוה אמרינן דענין האיסור בכללו הוא. דבזה שמקטיר כל הקרבן האסור להקריבו הוא הגורם האיסור ואין הענין בזה מה שמקטיר בע"מ למזבח דאזי הרי גם כזית הוי הקטרה רק ענין האיסור מה שמקטיר כל האיסור שיש בזה להקטיר ושם ה האיסור הוא הכלליות של האיסור. מה שמצרף החפץ האסור להקטירו ומקטירו כולו. ונמצא שאם מקטיר מקצתו ליכא ענין האיסור דהרי המקצת אין בו ענין הכללי כלל וכלל וחצי איננו אף חצי מן כולו דכולו הרי הוא איסור שלם ואלו חצי אין בו אף מקצת שם שלם של איסור השלם ודו"ק: ועוד ראיתי בזה בפירוש הראב"ד ז"ל לתו"כ (פ' אמור פרק ז) אהא דאמרינן אין לי אלא כולם מנין אף מקצתם ת"ל מהם וכתב הראב"ד ז"ל פירוש כי לשון אשים משמע כל הראוי לאשים והוא החלב כולו ת"ל לא תתנו מהם עכ"ל ונראה מזה דאין הענין דסלקא דעתן דיהי' צריך הקטרת כולו משום צירוף כל האיסור. רק משום דין ההקטרה דכיון דכל החלב ראוי להקטרה בעינן שיעשה כל מעשה ההקטרה שיש בקרבן זה ואזי הוא דמתחייב משום הקטרת בעל מום ודומה לזה בזבחים (דף ק"ח ע"א) דמר סבר כי כתיב לעשות אותו על השלם הוא חייב ואינו חייב על החסר אכל בהמה כתיב ומר סבר אכל אבר ואבר כתיב אבל אחד דברי הכל אינו חייב אלא אחת יעו"ש ובמ"ל סוף מעה"ק באורך בזה ומבואר דלמ"ד דבעי' אבר שלם היינו שיהי' נקטר כל האבר אף שעדיין אינו צירוף כל האיסור. דהעיקר שיהי' הקטרת כל האבר. וה"נ בזה ס"ד דבעי' הקטרת כל החלב אבל אינו תלוי בהקטרת כל האיסור:

ונקדים עוד דברי הר"ן ז"ל במס' נדרים (דף פב ע"ב) בד"ה אמר דכתב דנהי דיפרנו אמר רחמנא דמשמע כולי' ולא פלגיה היינו שצריך להפר כל הנדר שיכול להפר אבל מה שאינו יכול אינו מבטל שם הפרת כולי' יעו"ש וסברא זו דומה לסברת הר"ן ז"ל בחולין (פ' הזרוע והלחיים) בטעם דשותפות כהן פטור ממתנות ולא מחיים מטעם שה ואפילו מקצת שה וכתב דנהי דאמרי' שה ואפילו מקצת שה היינו היכא דכל שיות שבו חייב דכה"ג כולו שה מיקרי יעו"ש ובא"נ ה' לולב תפ"ה אות כ"ט העיר מגיטין (מ"ג ע"ב) יעו"ש ומבואר מזה דכשאין כאן אלא חצי מיקרי זה כולו לענין החיוב וכן לענין ההיתר ולפי"ז לא קשיא דאמאי מקטיר חלב העובר עובר הא הוי מקטיר מקצתו וליכא ריבוי על מקצת כזה ולפמ"ש הלא ממ"נ אם נימא כסברת הראב"ד ז"ל דמש"ה ס"ד דלא יתחייב על מקטיר מקצתו משום דמשמעותי' דקרא אשים היינו כל הראוי להקטרה א"כ שוב הרי לא בעבירת כל האיסור תליא מילתא רק בקיום הקטרת כל דבר הראוי להקטיר וא"כ עכשיו דגלי קרא דמהם דאף מקטיר מקצתו חייב א"כ לא בעינן כלל הקטרת כל הראוי א"כ שפיר חייב במקטיר אברי העובר אף שאין כולו אסור דהא לפי סברא זו לאו באיסור תליא מילתא. וכל עצמה של הסברא לומר דבעינן כל האיסור הוא משום דנאמר כסברא הא' דס"ד דעבירת כל האיסור בצירוף שם כולו בעינן א"כ שוב הלא בחלב שליל דאמו מותרת שהרי הבהמה אינה מחוסרת זמן שוב חשיב זה המיעוט כל האיסור כיון דא"א להיות כאן איסור יותר ומיעוט זה ככולו נחשב. ושאני בשאור דאפשר לחמץ כולו שפיר ס"ד דחשיב זה מקצתו אבל במיעוט זה דחלב העובר הוי זה כולו באיסור ואי דאינו כולו בהקטרה הלא לפי סברא זו בעינן רק כולו באיסור לא כולו בהקטרה:

ואמנם דיש לומר בזה דמצרפינן. תרויהו רצוני לומר דשפיר כיון דמשמעותא דקרא שיהי' פעולת ההקטרה בכל מה שראוי להקטיר וכמ"ש הראב"ד ז"ל דלשון אשים משמעותא כל הראוי לאשים. שוב אף דעכשיו גלי קרא דאינו כן ואף שאינו עושה כל ההקטרה הראוי' ליעשות ג"כ חייב מ"מ י"ל דזה דחייבי' רחמנא בעשיית מקצת הקטרה היינו אם עכ"פ הי' האיסור בכל הבהמה אבל היכא דאין האיסור בכל הקרבן בזה הדרינן לסברתין דבעינן שיעשה כל מעשה ההקטרה. ולאו משום דבעינן עבירת כל האיסור דלזה שפיר הי' מהני מה דהאיסור במיעוטו גרידא שיחשב זה כעבירת כולו כיון דזהו כל האיסור. אלא משום דבעינן פעולת ההקטרה בכל הקרבן דכשמקטיר כל הקרבן שראוי להקטיר עובר משום בע"מ וא"כ אין נ"מ מה דהוי ככולו באיסור כיון דמ"מ אינו כל ההקטרה וא"כ שוב במקטיר חלבי העובר של שליל אף דלגבי האיסור הוי כלל האיסור כיון דליכא יותר מ"מ ודאי דלגבי החלבים לבד האיסור אינו רק מקצת חלבים וא"כ יש לדון דמנ"ל דבכה"ג שאין האיסור בכל הבהמה לא בעינן שיעשה מעשה הקטרה דכל הקרבן. ועוד יש לעורר ביותר דעכ"פ במקטיר רק מקצת חלב השליל לא יהי' איסור דבזה הוי רק מקטיר מקצתו ואין כולו אסור שהרי כל החלב של הבהמה והעובר ביחד הם הנקראין הקטרה אחת וכנ"ל א"כ על מקצתו של חלב שליל ליכא שם כולו לא מצד האיסור ולא מצד הקטרה. ומנ"ל לחייב על מקצתו כזה וכמ"ש:

ז) והנה בגוף ההערה דמדוע יהי' איסור בהקטרת חלב עובר משום מחו"ז הא הוי הקטרת מקצתו שאין כולו אסור ומנ"ל ליאסור בכה"ג הי' נראה דלק"מ כי אלו לא הי' נאמר בתורה מיעוט על חלב שליל שלא יקרב והיינו דנין לאסור הקרבתו מצד מחו"ז שפיר הי' שייך לדון כנ"ל דאם אינו מקטיר חלב אמו הוה זה מקטיר מקצתו דלא מצינו לרבות איסור בכזה אבל הלא בפירוש אמרה תורה מה אשם מוציא מכלל שליל אף כל מוציא מכלל שליל וכדאי' בתו"כ (פ' ויקרא) א"כ גלי קרא שאין חלב זה מוכשר להקטרה ואנן הוא דאמרינן דטעמי' דקרא משום דהוה כמחוסר זמן אבל מ"מ כיון דבגופי' כתיב הפסול דאמרה תורה דבעינן דומיא דאשם שמוציא מכלל שליל והרי באשם אין חלב השליל קרב כלל אף במקצתו ונסתלק מדין הכשר הקטרה וממילא אף אם אינו מקטיר חלב האם ג"כ חייב דנסתלק מדין הקרבה כיון דמיעטי' קרא ושאני פסולי שור. ושה. דאמרינן בחולין (דף פ' ע"ב) דילפינן מבע"מ וכמ"ש רש"י ז"ל שם גם במחו"ז דילפי' מבל תקטיר מקצתו דמום יעו"ש בד"ה משום, שפיר י"ל כסברא הנ"ל דמקצתו אינו אסור רק מתוך כולו והיכא שאין כולו באיסור בעינן כל ההקטרה ביחד לגמרי וז"פ. לפי זה מיושב קושית כת"ר דתיפוק לי' משום דהו"ל יוצא דופן ולמה לי' קרא למעוטי שליל מהקרבה דבשלמא על תירוץ הש"ס דהוי מחו"ז לא קשה דחדא מיניהו נקיט אבל הקושיא דל"ל קרא ולפמ"ש ניחא דלולי דגלי קרא דחלב שליל פסול שפיר הוה אמרינן דאם אינו מקטיר אימורי האם דשפיר מותר להקטיר אימורי שליל דאף דהוה יוצא דופן מ"מ כיון דעל האם ליכא פסול דיוצא דופן רק על מקצת של הולד ע"כ ליכא בזה חיובא במקטיר אימורי שליל דהוה מקטיר מקצתו שאין כולו אסור דבכה"ג ליכא חיוב והאם והעובר דקרבן אחד הוא שניתרין בזריקה אחת ליכא חיוב במקטיר מקצתו ובאתי בזה רק להעיר:

ח) ודע עוד דבגוף הדבר שלא יהי' איסור בהקטרת חלב העובר משום דהוה, רק מקטיר מקצתו באופן שאין כולו אסור דלא מצינו ריבוי ליאסור בזה. נתיישבתי דלק"מ דהא זה ברור דאף לפי הסברא בס"ד דליכא חיובא במקטיר מקצתו מ"מ היינו רק כשדנין לענין חיובא דגברא לחייבו משום מקטיר בעלי מומין למזבח בזה הוה אמרינן מסברא דרק בעושה כל ההקטרה בכולו לא בחסרון עי' זבחים (קט ע"ב) ובמ"ל פי"ז ממעה"ק באורך אבל מ"מ פשוט וברור דליכא הכשר הקרבה וריצוי גם בהקטרת מקצתו שהרי בעלי מומין הוא ובמה הוכשר ומצד הקרבן הרי אין זה קרבן כלל דאף בלתי הפסול יש כאן חסרון הכשר. ולפי זה שוב בחלב שליל הלא משמעותא דקרא דאמר מה אשם מוצא מכלל שליל לא אתי למעוטי חיובא דגברא דהא אין דנין כלל בזה לענין חיוב גברא רק דממעטינן לענין הכשר החפץ שהוא החלב שדנין אם מוכשר להקרבה וממעטינן דפסול וא"כ שוב כיון דידעינן דפסול הוא או משום מחו"ז או משום יו"ד ממילא אף דהוי רק הקטרת מקצתו ויש סברא שלא יתחייב המקטיר מ"מ ידעינן דאינו מוכשר להקרבה דגם מקצת פסול אין לו הכשר הקרבה רק דליכא חיובא בגברא ואנן על הקרבה קיימינן וזה פשוט: ט) ובש"ס יומא (דף סג ע"ב) ואשה לא תתנו מהם "אלו החלבים" כו' אין לי אלא כולם מקצתם מנין ת"ל מהם יעו"ש ויש לעורר דמדוע זה נקיט הש"ס בדיוק חלבים דהכוונה אימורי שלמים וחטאות ולא כלל אשים שהוא כולל גם לבשר עולה ובאמת בש"ס תמורה (דף ה' ע"ב) גריס ואשה לא תתנו מהם "אלו אשים" וכו' אבל צריך מובן גירסא דש"ס יומא וכפי הנראה כן הוא גם הגירסא בתו"כ (פ' אמור פ"ז) אלו החלבים יעו"ש. ונראה דהנה ראב"ד ז"ל התעורר בפירושו שם כטעם דהוה אמינא לומר שלא יהי' חיוב בהקטרת מקצתו דמדוע נאמר כן כיון דהקטרה בכל מקום חשוב בכזית וכבר הבאתי דבריו ז"ל בסמוך. ויתכן לפרש עפ"י דברי הגמרא פסחים (דף סד ע"ב) והתניא והקטירם שיהי' כולו כאחד יעו"ש וכן הוא בתו"כ (פ' ויקרא דיבורא דנדבה פי"ד) וביאר ראב"ד ז"ל בפירושו דהכוונה שיש חיוב שלא יפסיק בהקטרת הקרבן אמנם מצאתי בס' זית רענן להמגן אברהם ז"ל שהוסיף דהכוונה שגזה"כ שלא יהי' מקטיר החלבים של קרבן אחד בשני פעמים אלא בפעם אחת בבת אחת יעו"ש ומבואר מזה דהכשר מצות הקטרה בכל מקום הוא שיקטיר כל החלבים בבת אחת ולכן שפיר כמו דאמרו בפיגול כהרצאת כשר כך הרצאת פסול יעו"ש בזבחים (כ"ז ע"א) ובמעילה (ב ע"א) וכמה דוכתי ומבואר דבאותו אופן שהוא מצותו בכשרות באותו אופן יש חיוב בפסול ועי' מנחות (כא ע"א) הואיל וכנגדו ראוי בחטאות החיצוניות יעוש"ה ומש"ה שפיר הוה אמינא דאינו עובר במקטיר את הפסול רק במקטיר כולו כאחת דבאופן כזה הוה הקטרה שבהכשר דהיינו שמקטיר כאחת אבל לא במקטיר מקצתו ואף דזה ודאי שאינו מעכב כאחת מ"מ כיון דכך מצותו לכתחלה דמי לס' תו' פסחים (י"א ע"א) ד"ה קוצרין דכיון דאינו מביא לכתחלה חשיב מקום שאי אתה מביא יעו"ש וה"נ אינו חייב בפסול רק בעשי' של לכתחלה כמצותו:

והנה ראיתי דבר חדש בפירוש ראב"ד ז"ל לתו"כ (פ' ויקרא) וזה לשונו ונראה לי דדוקא באימורין [יש חיוב הקטרה כאחת] אבל באברי עולה הרי שנינו בתמיד (פ"ז) הושיט לו הראשון הראש והרגל וכו' הושיט לו השני לראשון שתי ידים עכ"ל ומבואר מזה דמצוה זו להקטיר כולו כאחת הוא רק בחלבים אבל לא באברי עולה וא"כ שפיר ניחא דנקט חלבים דבאברי עולה לא צריך לרבות דיש חיוב בהקטרת מקצתו דהא כיון דבהכשר א"צ הקטרה כאחת וכל הקטרת כזית בפ"ע הוי הקטרה כמצותה ממילא ידעינן דיש חיוב בהקטרה דפסולין גם במקטיר מקצתה ולכך בדיוק נקט חלבים לאשמעינן שאף שבהכשר הוה חיוב להקטיר כאחת מ"מ יש בפסול חיוב גם במקטיר מקצתו ופשוט: ויתיישב לפי זה מה דהקשתי בסמוך דמנ"ל לחייב במקטיר חלב השליל לבדו משום מחו"ז והלא הוה מקטיר מקצתו שאין כולו אסור דאמו מותרת ומהיכי תיתי לחיוב על הקטרת מקצתו כזה. ולפמ"ש יתכן דהנה זה ברור דהא דגלי קרא דיש חיוב בהקטרה להקטיר כאחת דזה רק בהקטרה כזו שיש עלי' תורת מתיר שמתרת הבשר לאכילה דכל כמה דלא הוקטרו אימורין הבשר אסור כפסחים (נ"ט ע"ב) ומש"ה כיון דמתיר הוא הוי דבר אחד וכעין שכתבו תוס' בזבחים (דף מ"ב ע"א) שהקומץ דמתיר המנחה חשוב כולו אזכרה אחת יעו"ש ה"ה באימורים דכי איתניהו מעכבי וחשיבי מתירין וכמ"ש התוס' בזבחים (דף מ"ג ע"א) בד"ה והלבונה וברמב"ם (פי"ח מפסוהמ"ק הלכה ז) והאימורין מתירין את הבשר לאדם ועי' במ"ל שם מ"ש בזה. ומש"ה כיון דכל שיש מקצת שלא הקטיר עדיין הבשר אסור דכולו כאחת הוא המתיר מש"ה חשוב דבר אחד ובעינן להקטיר כל המתיר כאחת. [ומובן היטב טעמא דראב"ד ז"ל דבעולה א"צ הקטרה כאחת דכיון דעולה כולו כליל ואין על הקטרה תורת מתיר שפיר כל כזית וכזית הוי הקטרה וא"צ בב"א משא"כ חלבים שהם מתירים הבשר בעי' שיקטיר בב"א שיקרב המתיר בבת אחת] אמנם באימורים כאלו שאינם מעכבים היתר הבשר ואין עליהם תורת מתיר אינו צריך כלל להקטירם כאחת דכל כזית וזית הוי הקטירה בפ"ע וז"ב:

ולפי"ז לפי מה דראיתי בפירוש ראב"ד ז"ל לתו"כ (פ' ויקרא דיבורא דנדבה פי"ד) אהא דאמר על חלב דפנות וחלב שליל יכול לא יהי' באזהרה אבל יהי' בעמוד והקרב ת"ל חלב ושתי כליות באשם מה אשם מוציא מכלל שליל וכו' וכ' ראב"ד ז"ל פירוש אעפ"י שמיעט מהקרבה דילמא הני מילי דלא מעכב אכילת בשר אלא החלב המכסה את הקרב דהני ודאי כמה דלא מקטרי כהנים לא מצי אכלי בשר אבל הני לא ליעכב באכילת בשר מיהו יהא בכלל עמוד והקריבנו למצוה עכ"ל ומבואר מדבריו ז"ל דזה ידעינן גם בס"ד דאין חלב השליל מעכב בהקטרתו ואשמעינן הלימוד מאשם דמוציא מכלל שליל שאינו במצות הקטרה כלל ואם כי ראב"ד ז"ל על חלב דפנות קאי אבל המעיין שם יראה מבואר דגם על חלב שליל דבהדדי תני להו יעו"ש] וא"כ שוב בחלב שליל שאינו מעכב בהקטרתו לאכילת בשר א"כ אין עליו תורת וגדר מתיר א"כ שוב ברור דא"צ הקטרה כאחת דכל שאינו מתיר א"צ הקטרה כאחת כנ"ל. וא"כ שוב א"צ שום ריבוי על הקטרת מקצתו בפסול כיון שא"צ להיות נקטר כאחת וז"פ:

י) והנה לפי דברי ראב"ד ז"ל הללו דחיוב הקטרה כאחת הוא רק בחלבים שהוא אימורי חטאת ושלמים אבל באברי עולה ליכא חיובא דהקטרה כאחת עלה בדעתי ליישב סוגיא דתמורה (דף ו ע"ב) אתמר המעלה אברי בעלי מומין לגבי מזבח [ופרש"י ז"ל אברי הנתחים כמשפט עולה) אמר רבא עובר משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו יעו"ש ומבואר דבחדא הקטרה יש חיוב משום מקטיר כולן ומשום מקטיר מקצתו והנה צריך מובן מדוע נקיט הש"ס אברים דעולה ולא נקיט גם אימורים דשלמים וחטאת דאם מקטיר כל האימורים הרי עובר משום כולו ומקצתו. אולם לפי שיטת ראב"ד ז"ל יתכן עפ"י דברי רבנו גרשום ז"ל בתמורה (ו ע"ב) שם דהטעם דלוקה משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו אף דהקטיר כולו ולא מקצתו משום דיש בכלל כולו מקצתו יעו"ש ונראה דמשום זה בדקדוק נקיט אברי עולה דהנה הטעם דמקטיר כולו חשוב גם מקטיר מקצתו אינו מובן דהא נצטרף ונעשה אחד ע"י הצירוף והוי רק הקטר כולו ונראה הוא משום דכל כזית וכזית שנשרף ע"ג המזבח הרי תורת הקטרה עליו מצד הקרבן (עי' ירושלמי פ"ב דשבת ה"א) ואף דנצטרף כולו מ"מ כיון דחל חיוב בתחלה על כל אבר ואבר להקטרה בפ"ע מש"ה לא פקע והוי ע"ז שתי השמות הקטרת כולו מצד הצירוף והקטרת מקצתו משום דכל מקצת ומקצת הוי בגדר חיוב הקטרה בפ"ע אמנם זה רק באברי עולה שאין החיוב להקטירו כאחת ויכול לעשות כמה הקטרות מיוחדות שפיר לא פקע שם מקצתו אף לאחר שצירפו והקטירו כולו אבל באימורים דהחיוב להקטיר כאחת א"כ מצות התורה שיעשה הקטרה אחת שפיר י"ל דכשמצרפו אין עלי' רק שם הקטרת כולו ולא הקטרת מקצתו דכיון דהמצוה הקטרה כאחת הוי חדא חיובא הקטרה. ומיקרי הקטרת כולו לחוד ולא הקטרת מקצתו ודו"ק. ולפי זה נמצא דבר חדש דבמעלה אימורי בעל מום אין חייב רק משום מקטיר כולו לא משום מקטיר מקצתו:

אמנם ראיתי ברמב"ם (בפ"א מה' איסורי מזבח ה"ד) נמצאת למד שאם הקדיש בעל מום ושחטו וזרק דמו "והקטיר אימוריו" לוקה ארבע מלקיות ובכס"מ שם ביאר דדעתו ז"ל דאינו לוקה משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו ותמה טובא בזה יעו"ש שהביא דברי רמב"ם ז"ל בספר המצות שורש ט'. ולמה שכתבתי הלא רמב"ם ז"ל דקדק "והקטיר אמוריו" דבשלמים וחטאת מיירי דאלו בעולה הרי כולו כליל ובזה הלא לכ"ע ליכא חיוב משום מקטיר מקצתו דכיון דחיוב להקטיר כאחת כשמקיים מצותו נעשה הקטרה אחת ואין עליו רק שם הקטרת כולו ואיך שיהי' צ"ב דברי רמב"ם ז"ל דשינה לשון הש"ס דנקיט אברי עולה ורמב"ם ז"ל דקדק אימורים ואכ"מ]:

יא) ודע דבגוף הדבר שכתבתי לדון לפי דברי ראב"ד ז"ל דליכא חיוב הקטרה כאחת בעולה דלפי"ז ליכא חיוב בל תקטירו כולו ובל תקטירו מקצתו רק בעולה בע"מ הנה מצאתי עוד בפירוש ראב"ד ז"ל (פ' אמור פ"ז) דכתב מפורש גם על חלבים דיש חיוב משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו יעו"ש הנה דגם בשלמים ושארי קרבנות יש חיוב כולו ומקצתו ולאו דוקא באברי עולה גרידא:

ואולם בהתבונן בדבר נראה דראב"ד ז"ל לטעמי' ניחא שפיר דמחייב גם בחלבים אף דמצות הקטרתן כאחת וזה דהנה ראיתי בפירושו לת"כ שם (פרשה ז' משנה ד') דכתב על הא דעובר משום בל תקטירו כולו ומשום בל תקטירו מקצתו וז"ל ואי קשיא לך וכי האוכל חתיכה גדולה של חלב בבת אחת בהתראה עובר משום בל תאכל כולו ומשום בל תאכל מקצתו ויהא חייב על כל זית וזית ואי אמרת דבזה אחר זה עסקינן הכא ובשתי התראות אם כן מה כולו ומה מקצתו דקאמר במקצתו נמי משכחת לה תרי ותלתא לאווי דהא אי אתרי בי' על כל זית וזית לקי אכולהו אלא לעולם בבת אחת ובחדא התראה קאמר דלקי תרתי משום כולו ומשום מקצתו מה שאין כן בחלב ודם ושאר איסורים מאי טעמא דחלב ודם בין לזית אחד בין למאה זתים חד לאו הוא דכתיב אבל הכא אע"ג דחד לאו נמי הוא כיון דפרט בהו רחמנא בכולן ממקצתם וכתבי' ללאו בי מצעי הוה לי' כמאן דכתיבי בחד תרי לאוי עכ"ל. ומבואר מזה דהא דמחייבינן תרתי הוא משום דחשוב כשני לאווים וחייב בהתראה אחת שתים:

והנה לכאורה דברי הראב"ד ז"ל צריכים באור דהא בקושיתו הוי בעי לאוקמא הא דמחייב משום כולו ומשום מקצתו בב' אופנים או דמיירי בבת אחת ובהתראה על כולו ועל מקצתו שבו או דמיירי בזה אחר זה ובשתי התראות בין הקטרה לחברתה וסתר תרויהו. אופן הא' סתר משום דהוקשה לו דבחלב בבת אחת ובהתראה על כל זית וזית שבו אינו חייב אלא אחת ועל אופן השני הוקשה לו דאם הי' התראה בין כל עשי' ועשי' יש הרבה חיובים אפי' במקצתו על כל זית וזית. וא"כ בתירוצו דחידש ז"ל דכולו ומקצתו כדין שני לאווין הם למה לי' לאוקמא דוקא בבת אחת הלא אפילו בזה אחר זה יכול לאוקמי ובחדא התראה בתחלה על כולו ועל מקצתו דאי משום דאפילו במקצתו חייב ז"א דרק בהתראה בין עשי' לעשי' חייב על כל זית אבל לא בהתראה בתחלה דזה כהתראה אחת ואינו חייב בכה"ג רק בשני לאווין ואי משום דבחלב כה"ג פטור הא שאני חלב דאינו רק לאו אחד משום הכי בעינן התראה בין כל אכילה ואכילה משא"כ מקטיר כולו ומקצתו דהוי כשני לאווין סגי בחדא התראה קודם עשי' הראשונה על כולו ועל מקצתו. ותו כיון דעדיפות דמקטיר כולו ומקצתו משאר לאווין משום דחלקינהו רחמנא א"כ מנא לן ללמוד מזה באמת דאף בבת אחת ובהתראה אחת יתחייב שתים הא י"ל דרק בעושה בזה אחר זה הוא דמחייב שתים אבל לא בעושה בבת אחת והא דחלקה רחמנא מקצתו מכולו הוא לחיובא על התראה אחת שתים דלולי החילוק לא הי' מתחייב רק אחת וכמו באוכל שתי זיתי חלב בזה אחר זה בהתראה אחת בתחלה דאינו חייב אלא אחת וכמ"ש התוס' במנחות (דף נ"ה ע"ב) בד"ה אף יעו"ש. ועי"ז שחלקתן תורה לשני לאוין חייב גם בהתראה אחת אבל מנ"ל לחייב בהתראה אחת בב"א במעשה אחת:

ולכאורה הי' נראה עפ"י דברי הש"ס מכות (דף כ' ע"ב) גבי לחייב על כל קרחה וקרחה דפריך היכי דמי אילימא בזה אחר זה ובחמש התראות פשיטא אלא בחדא התראה (והוא קרח בזה אחר זה] מי מחייב והתנן נזיר שהי' שותה יין כל היום וכו' ומשני לא צריכא דסך חמש אצבעתא נשא ואותבינהו בבת אחת דהו"ל התראה לכל חדא וחדא [ופירש"י ז"ל דכיון דעביד בב"א וחדא התראה מחייב על כל אחת ואחת דהתראה אכולהו אצבעות שרי' ע"כ ובארו תוס' שם בד"ה לא דשיטת רש"י ז"ל דבזה אחר זה גרע מבת אחת. דאם חלקינהו רחמנא והי' התראה אחת ועשאן בבת אחת דהתראה על כל חדא וחדא שדיח מחייב על כל אחת ואחת אבל עשאן בזה אחר זה אינו חייב אלא אחת משום דאינך הוי בלא התראה יעו"ש. ודעת התוס' שם דאפי' בזה אחר זה ובהתראה אחת מיחייב כיון דהתחיל לעבור הראשונה תוכ"ד של ההתראה אע"ג דליכא תוכ"ד כי אם בקמייתא מ"מ לא מצי למימר אשתלאי וחייב על כל אחת ואחת יעו"ש] ולפי"ז י"ל דגם שיטת ראב"ד ז"ל כן בהא דחייב על הקטרת כולו ומקצתו (אף דשם גדר אחר משום דהוי כגופין מוחלקין (כמ"ש תוס' במכות כ':

שם) דבזה אחר זה א"א לחייב על התראה אחת דיכול לומר אשתלאי. ושוב כיון דחלקינהו רחמנא לתרתי ע"כ בכהאי גוונא דהוי בת אחת דאלו דזאח"ז ממ"נ בשתי התראות פשיטא הא בכל מקום כן ובהתראה אחת באמת פטור וע"כ דמיירי בבת אחת וזה פשוט:

ואמנם הלשון של ראב"ד ז"ל דנקט אלא לעולם בבת אחת "ובחדא התראה" קאמר דלקי תרתי צריך באור דמאי שייך לומר על בת אחת חדא התראה או שתי התראות הלא בת אחת גופה הוי חדא התראה דשתי התראות היינו שמתרה בין עשי' לחברתה וזה אי אפשר כשעושה בחדא עשי'. ואם כוונתו ז"ל לומר שא"צ להתרות משום מקטיר כולו ומשום מקטיר מקצתו דהיינו שתי התראות שונות על כולו ועל מקצתו רק סגי בחדא התראה דהיינו שלא להקטיר בעל מום וכיון דחלקינהו רחמנא לכולו ומקצתו ממילא חייב תרתי. ז"א דפשיטא דצריך לקבל התראה על שמונים מלקות ולא מהני אם מתרה סתם משום הקטרת בע"מ:

ולכן נראה עפ"י מה דכתב הריטב"א ז"ל במכות (דף כ ע"ב) דכתב אין לפרש בת אחת שעשה במקום אחת בפעם אחת קרחה גדולה כשעור חמש קרחות דא"כ ל"ל למפרך ממתני' דנזיר בלאו דידה נמי פשיטא שזה כאוכל אכילה גדולה של חלב שאינו חייב אלא אחת אלא כמו שפירש הרמ"ה ז"ל דהאי בת אחת היינו בזה אחר זה בלי הפסק בנתים ומשום דליכא הפסק קרי להו בת אחת יעוש"ה ומבואר בזה דגם בקרחה דמחייב על כל קרחה וקרחה היינו בעושה מעשים מצורפים בזה אחר זה עכ"פ וקרי להו בבת אחת משום דבלי הפסק אבל בעושה מעשה אחת בב"א ממש ליכא למאן דמחייב. וה"נ י"ל במעלה אברים בע"מ למזבח דאם העלן בפעם אחר דהעלאה אחת דאינו חייב אלא אחת כיון דהוא מעשה אחת וכוונת ראב"ד ז"ל דבת אחת בלי הפסק זה אחר זה ואזי מחייב אפילו בחדא התראה כיון דחלקינהו רחמנא וא"צ שתי התראות על כל העלאה והעלאה בפ"ע. רק דמיחייב בזה שהתרה בראשונה על כולו ועל מקצתו קודם שהעלה וזה פשוט:

ולפי"ז שפיר מיחייב גם בהקטרת חלבים משום מקטיר מקצתו אף דהוה רק שם הקטרת כולו. משום דממ"נ במעשה אחת ממש בהעלאה אחת הרי אינו חייב שתים ובשתי העלאות בצירוף שוב הרי אין זה הקטרה כאחת וכמ"ש הזית רענן להמג"א ז"ל ויבואר בסמוך ושוב שפיר הוה זה מקטיר מקצתו ג"כ דבכהאי גוונא אינו נעשה הקטרה אחת ופשוט ויש לפקפק בגוף הסברא דחשוב הקטרה כאחת מצד המצוה להקטירן כאחת די"ל דכיון דהקרבן פסול שהוא בע"מ וליכא כלל חיוב הקטרה כאחת אף שכנגדו באותו אופן בהכשר הוי שם הקטרה אחת מ"מ בפסול אינו נעשה הקטרה אחת דאין כאן חיוב מצוה שיצרפו ואכ"מ]:

וגוף דברי ראב"ד ז"ל שכתב דהריבוי דמקטיר מקצתו הוא לחייבו בב"א שתי מלקיות צ"ע לאביי בתמורה (ו' ע"ב) דאין לוקין על לאו שבכללות וליכא רק חדא מלקות וע"כ גוף הקרא לגופי' לחייב על מקצתו אבל לא לענין שאם יקטיר כולו שיתחייב שתים וגם ראב"ד ז"ל בעצמו בסמוך שם כתב כן להדי' דס"ד שלא יהי' חיוב כלל במקטיר מקצת ובכאן כתב דמרבי' מקטיר כולו לחייבו גם משום מקצתו וזה צ"ע. ועוד יש לעיין במה דלא ניחא לי' לראב"ד ז"ל לומר בשתי התראות משום דא"כ ליחייב על כל זית וזית והא א"כ מאי אהני לן בהתירוץ דהי' בב"א וחדא התראה הלא ממ"נ בע"כ צריך לקבל התראה על שני מלקיות דאל"כ אין זה קבלת התראה. וא"כ אם יתרה בתחלה על כל זית וזית שבו ג"כ יתחייב וכמבואר להדיא בירושלמי נזיר (פ"ו ה"ד) אבל אם הי' שפוד אחד של נבילה התחיל לאכול בו אמרו לו תהא יודע משאת אוכל כולו ויש בו עשרה זיתים ואתה מתחייב עשרה מלקיות מקבל התריה בדעת הזאת יעו"ש ומבואר דאם מתרה בפעם אחת על כמה שיעורים מחייב על כל חדא וחדא וא"כ שוב לאו דוקא משום מקטיר מקצתו הא אף אם מתרה דיש בו כמה זתים מחייב [והלשון של הירושלמי "התחיל לאכול בו" נראה דהכוונה רש"י תוס' מכות (כ ע"ב) דהתחיל בראשונה תוכ"ד של התראה מהני על כולהו דלא מצי למימר אישתליין] ועי' בשיור קרבן שם שהאריך ויש לעיין בכל דבריו ואכמ"ל בזה:

יב) וראיתי בספרא פ' ויקרא (דיבורא בחטאת פי"ד) אמר ר"ש בא וראה כמה חביבה מצוה בשעתה שהרי הקטר חלבים כשרין כל הלילה ודוחין שבת. ע"כ והנה דברי ר"ש' אלו מובאים במנחות (דף ע"ב ע"א) ובפסחים (סח ע"ב) ושם הגירסא הקטר חלבים "ואברים" כשרין כל הלילה ודוחין שבת ומבואר דהילפותא גם מאברי עולה דדוחין שבת וצריך מובן מדוע זה השמיט בתו"כ תיבת אברים ונקיט רק חלבים וכבר העיר בזה מר חמיו באו"ש סופ"א מה' ק"פ ומה שתירץ שם דאינו מוכח דדו"ש די"ל דדחינן שתהי' ביום לקיים מצות שירה כבר הקדימו הט"א בר"ה (דף ל ע"א) בזה יעו"ש] והוא דקדוק עצום דהא תמידין ומוספין של כל שבת הוא עולות וחלבים הם מחטאות שהוא רק במקרה בשבת ר"ח ויו"ט ומדוע זה השמיט הראי' מאברים שהוא דבר הנוהג בקביעות מדי שבת בשבתו. וכבר הרבתי בזה דרכים נכונים בישובו ואמנם לפי דברי ראב"ד הנ"ל יש לומר דרך פלפול דהנה ביבמות (ל"ג ע"ב) דאמרי' זר ששימש במאי אי בהקטרה האמר רבי יוסי הבערה ללאו יצאת יעו"ש ומבואר דליכא רק לאו במקטיר אימורים ותמהו האחרונים לפי דברי הש"ס בכריתות (דף יט ע"ב) דבכיבוי לכ"ע חייב סקילה ואינו דומה למבעיר וכ"כ התוס' ישנים בשבת (דף כ"ט ע"ב) יעו"ש והרי שיטת הרי"ף ז"ל בפ"ב דביצה דבישרא אגומרי יש חיוב כיבוי יעו"ש ועי' ביצה (דף כב ע"ב) מהו לעשן וברש"י שם דמכבה הגחלים כשנותן הבשמים עליהם וא"כ אמאי ליכא בהקטרת אימורים רק לאו האיכא גם כיבוי דהוה בסקילה ועי' ירושלמי פ"ב דשבת ואכ"מ. ואולם לק"מ עפ"י דברי הגמ' בזבחים (דף צא) אמר שמואל המתנדב יין מביא ומזלפו ע"ג האשים וכו' ופריך והא קא מכבה כו' ת"ש יין כדברי ר"ע לספלים שמן כדברי ר"ט לאשים ועוד תניא יין נסך לספלים או אינו אלא לאשים אמרת לא יכבה ומשני לא קשיא הא ר"י הא ר"ש שמואל כר"ש דכיון דאין מתכוין לכבות אין לא תכבה ראי' עליו לאסור וכו' ואה פסיק רישא ולא ימות הוא אפשר דמזליף לי' בטיפין דקות מאוד הלכך אי נמי מכבה בטיפים גסות דבר שאינו מתכוין הוא עכ"ל רש"י ז"ל] יעו"ש ומבואר מזה דהיכא דאפשר בלי כיבוי אף אם עושה באופן דהוי פסיק רישא מ"מ חשוב אינו מתכוין דכל שאפשר בלי פסיק רישא אין פסיק רישא אוסרו. וא"כ הלא כתבו הפוסקים דהא דבישרא אגומרא הוי מכבה הוא רק בדבר מרובה אבל בדבר מועט כמו כזית לאש הגדולה של המערכה אינו מכבה יעו"ש וא"כ שפיר אמר דליכא רק איסור מבעיר דלכבות הרי אינו מכוון ואף כשמקטירו כולו מ"מ כיון דאפשר בלי פסיק רישא שהרי הקטרה בכזית ואז אינו מכבה ועי' מנחות (ט"ז ע"ב) הקטיר שמשום וחזר והקטיר שומשום עד שהקטיר כולו כו' דפליגי אם דרך הקטרה בכך אבל בכזית לכ"ע הוי הקטרה יעו"ש ושוב אף אם מקטיר כולו ג"כ אינו עובר דהא כשאפשר בלי פסיק רישא אין הפסיק רישא אוסרו. ואמנם יש לדון בזה די"ל דהא דכתב רש"י ז"ל דכשאפשר בלי פ"ר אין זה מיחשב פ"ר דהיינו רק אם כשיעשה באופן דליכא פ"ר לא יהי' ביטול מצוה שפיר חשוב אפשר כמו התם במזלף יין דיש קיום מצוה במזלף טיפין דקות כמו בגסות ואינו מחויב כלל לזלף בגסות ומש"ה שפיר מיחשב שאפשר בלי פסיק רישא. אבל היכא דיש חיוב מצוה לעשות באופן דהוי פ"ר י"ל דאין זה חשוב אפשר בלי פ"ר כיון דמ"מ מחמת המצוה א"א לו לעשות באופן זה. ואף דמצד המלאכה יש אפשריות בלי פ"ר א"כ שוב ראוי לתלות בס' הנודע אם מצוה מפקיע שם ראוי מ"מ י"ל דכיון דהענין שאפשר בלי פסיק רישא משוי לי' כאינו מכוון מש"ה מותר ושוב הרי כיון דא"א לו מפאת המצוה הוי זה מכוון גמור וכשדנין לגבי כוונת האדם אין נ"מ מה הוא הגורם אם מצוה או דבר אחר וז"פ ועי' מלחמות לרמב"ן פ' מקום שנהגו ולפי"ז הא קיי"ל בפסחים (ס"ד ע"א) ובתו"כ הנ"ל דבעינן בהקטרה שיהי' כאחת וכנ"ל א"כ שוב אי אפשר להקטיר בכזית כזית שהרי יש חיוב מצוה להקטיר כולו כאחת ושוב שפיר א"א בלי פ"ר והוי פסיק רישא ויתחייב גם משום ריבוי ואמאי אמרי' דליכא בהקטרה לרבי יוסי רק לאו:

ואמנם הדבר נכון דזה דבעינן בהקטרה שיהי' כאחת הוא רק לקיום מצוה דכך מצותו להקטירו כאחת. אבל מ"מ ברור דלענין שם הקטרה דחשוב הקטרה בכזית רק שביטל מצות הקטרה כאחת. והנה שם בזר ששימש בשבת הלא בלאו זה ליכא קיום מצוה בכל גווני אף אם מקטירן כאחת דהא נפסל בהקטרתו וא"כ ליכא כלל חיוב הקטרה כאחת בזר ואין דנין כלל לקיום מצוה רק לענין שם הקטרה וא"כ שפיר אף אם מקטירו בכזית ג"כ הוי הקטרה וא"כ שפיר זר זה אפשר לו להקטיר באופן דלא יכבה דהיינו בכזית שאינו מכבה וכשמקטיר הכל אינו חייב משום כיבוי דהא אינו מכוין לכבות ואפשר לו בלא פ"ר שהרי לא יבטל שם הקטנה עי"ז וקיום מצוה בלאו זה ליכא וזה פשוט. לפי זה נכונים דברי הת"כ דבא ללמד דחביבה מצוה בשעתה דו"ש אף באיסור סקילה וכהא דמנחות (ע"ב ע"א) דיליף לענין קצירת עומר בשבת דקוצר אב מלאכה] וא"כ למ"ד הבערה ללאו יצאת אינו מוכח מהקטרת אימורים דדוחין שבת רק דנדחה איסור לאו עי"ז דחביבה מצוה אבל לא איסור סקילה דהא בהקטרה דהוי הבערה ליכא רק לאו וכהא דיבמות (ל"ג ע"ב) הנ"ל. ובפרט להירושלמי (פ"ב דשבת הלכה ה') דמאן דמחייב במקלקל בהבערה סבר כר"י דהבערה ללאו יעו"ש א"כ סבר ר"ש גופי' הבערה ללאו ושוב הרי לא יהי' מוכח מהקטרה דדו"ש רק דחביבה מצוה מדחה איסור לאו ומנ"ל לאיסור סקילה. ולזה בדקדוק נקט חלבים והשמיט אברים. דמחלבים שפיר דהוי חיוב להקטיר כאחת וכאן דהוא בכשרות הרי יש חיוב מצוה להקטירן כאחת ושוב הרי אי אפשר להקטירן בכזית דהא מצותן להיות נקטרין כאחת וע"כ שוב יש בהקטרה זו גם חיוב כיבוי דאף דאינו מכוין הרי הוי פסיק רישא וכאן א"א בלא פ"ר שהרי כאן כהן הוא המקטיר בכשרות א"א להקטיר באופן שלא יכבה דיש ביטול מצוה והש"ס דיבמות הרי בהקטרת זר קאי דאזי ליכא חיוב כיבוי. וכיבוי לכ"ע בסקילה ומוכח שפיר דחביבה מצוה דו"ש אף, באיסור סקילה. אמנם זה מוכח רק מהקטרת חלבים אבל מהקטרת אברי עולה אינו מוכח לפי דברי ראב"ד ז"ל דבאברי עולה א"צ הקטרה כאחת א"כ אפשר בהקטרה באופן שלא יכבה שוב אף אם מקטיר כולו ג"כ ליכא כיבוי דהא כל שאפשר בלי פ"ר אין זה פסיק רישא והוי רק איסור הבערה והרי הבערה ללאו יצתה א"כ אינו מוכח כלל דחביבה מצוה דוחה איסור סקילה ולכן בדקדוק נקיט חלבים דמזה דא"א בהקטרת מיעוטו דמצוה להקטירן כאחת ויש חיוב כיבוי דהוי פ"ר הוא דמוכח דדו"ש באיסור סקילה משום חביבה מצוה בשעתה ונכון וזהו לתו"כ דאזיל בשיטת הירושלמי דלר"ש הבערה ללאו אבל הש"ס דילן דלא תלי לה במקלקל וכמבואר בשבת (ק"ו ע"א) א"כ גם לר"ש אמרי' הבערה לחלק שפיר יכול להוכיח דחביבה מצוה דו"ש גם מאברים ופדרים דעולה דאף דבעולה ליכא חיוב כיבוי מ"מ הבערה ג"כ איסור סקילה ופשוט. (ויש לפלפל בזה דכיבוי הוי משאצל"ג עי' כריתות (כ' ע"ב) ולר"י ור"ש פטור עי' שבת (כ"ט ע"ב) וכן יש לדון דגם בעולה א"א בהקטרת מיעוטו משום איסור הניתוח דכתיב ולא נתחי' לנתחים אם לא דנחלק דבהקרבה אין נ"מ שיהי' נקרב האבר כולו או הנתח כולו רק הוא איסור על האדם שלא לנתחו וכיון דכשעבר וניתח הוי הקטרה כמצותה גם לכתחלה בענין ההקטרה ועי' רמב"ם (פ"ד) מפרה (הי"ב) הפשיטה ונתחה כשרה ובמ"ל שם העיר מהא דחולין (י"א ע"א) יעו"ש ואכ"מ. מש"ה אינו מסלק שם אפשריות בלי פ"ר. משא"כ הקטרה כאחת הוא חיוב בעצם מצות הקטרה שתהי' נקטרת כאחת ודברתי בזה במק"א ואכמ"ל]:

יג) ובירושלמי פסחים (סוף פרק ה' ה"י) והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים. והקטירם כולן כאחת. ופריך הכא את מר והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים והכא את מר והקטירם כולן כאחת הירושלמי סובר דפירוש והקטירם כאחת היינו שמותר להקטיר כל החלבים מכמה קרבנות מעורבים כאחת וע"ז קשיא לי' דהא תנן שלא יערב חלבים בחלבים. כן פירשו הפנ"מ והקרבן עדה] ומשני כאן במגיס כאן במזבח ע"כ והנה בפירושא דשנויא נחלקו הק"ע ופנ"מ שם דהק"ע מפרש דכוונת התירוץ הוא דהא דאסור להקריב מעוברין הוא במגיס. בכלי שרת. והא דמקטירן כולן כאחת הוא במזבח והפנ"מ מפרש בהיפוך דבנתונה למגיס מותר לערב אבל בהקטרה ע"ג מזבח לא יערב חלבים בחלבים [ועי' תוס' פסחים (סה ע"א) בד"ה אטו במגס גופי' מקטיר ליה ובתוס' יומא (ס"ז ע"ב) בד"ה אטו יעוש"ה]:

והנה איך שיהי' עכ"פ זה מבואר מדברי ירושלמי (לפי פירושם) דהא דאמרי' והקטירם כולם כאחת אין הכוונה שיהי' חיוב להקטיר קרבן אחד כולו בבת אחת רק הכוונה להיפוך שמותר להקטיר אברים מקרבנות שונים כאחת וזה סותר דברי הראב"ד ז"ל (וכן ד' רש"י ז"ל פסחים (ס"ד ע"ב)] דמפרש דבעינן כאחת בקרבן אחד. ואמנם גוף הירושלמי יתכן לפרש לפי דברי ראב"ד ז"ל דכוונת הקושיא הכא את מר והקטירו שלא יערב חלבים בחלבים ומבואר דהאיסור מצד שמעורב חלבי זבחים שונים והלא הכא את מר והקטירו כולו כאחת ומבואר דבעינן שלא יפסיק בדבר אחר בין הקטרה של קרבן אחד וא"כ ממילא כשמעורב חלבים שונים מפסיק הוא בהקטרה אחרת של חלב אחר בין הקטרה דקרבן זה א"כ ל"ל למעט שלא יערב חלבים בחלבים תיפוק לי' דבעי' והקטירם כאחד שלא יפסוק. וע"כ משמע דלא איכפת לן בהפסקה אם אינם מעורבין ורק העירוב של חלבים שונים הוא דאסור וע"ז מתרץ הירושלמי כאן במגיס כאן במזבח דזה האיסור להפסיק בהקטרה הוא במזבח ולערב אסור אפילו במגיס וזה נכון:

ואמנם דע דמפשטות לשון ראב"ד ז"ל הי' נראה דהכוונה שלא יפסיק בהקטרת קרבן אחד היינו בהפסק הקטרה אחרת בנתים דחיוב התורה הוא להקטיר חלב קרבן אחד בלי הפסק דבר אחר בנתים. אמנם שפיר י"ל דאינו צריך כלל מעשה ההקטרה בבת אחת ואם אינו מפסיק בהקטרה אחרת בנתים שפיר רשאי להקטיר קרבן אחד באיזהו הקטרות בזה אחר זה וכלשון ראב"ד ז"ל "שלא יפסוק בהקטרתם" והירושלמי דפסחים כוונתו שלא יקטיר בהפסק חלב אחר בנתים אבל זה אינו מבואר שיהי' חיוב בעשי' אחת דוקא. ולפי זה צ"ע בדברי המג"א (ובס' זית רענן שהבאתי) דהעתיק והקטירם כאחת היינו שלא יהי' מקריב החלבים בשני פעמים רק בפעם אחת יעו"ש וזה צ"ע דאינו מבואר כלל מדברי ראב"ד דיהי' הכוונה כאחת בעשי' אחת רק הכוונה שלא יהי' הפסק בעשי' אחרת אבל שפיר מצטרפין שתי הקטרות להיות נחשבין כאחת כיון דאינו מפסיק בהקטרה אחרת בנתים ואכמ"ל [ועי' זבחים (נ"ט ע"ב) א"ל ר"י והלא כבר נאמר אלף עולות יעלה שלמה וכו' ואלו בבית העולמים ויזבח זבח השלמים כ"ב אלף וברד"ק (מלכים א' ח' ס"ג) תמה דשאני שלמים מעולות שכולן כליל ולראב"ד ז"ל ניחא כי השלמים ביחד והעולות בזא"ז ועי' טהרת הקדש]:

יד) והנה ברמב"ם ז"ל לא ראיתי שיביא חילוק הירושלמי בין מגיס למזבח וצ"ע הטעם בזה דהשמיט הירושלמי [ועי' בכסף משנה (פ"ז ממעשה הקרבנות ה"א) דכתב דשיטת הרמב"ם דאין חובה כלל ליתן אברים במגיס יעו"ש אך הלח"מ שם תמה בזה ואכ"מ] גם לא ראיתי שיביא הדין דוהקטירם כולן כאחת. לבד בקרבן פסח דכתב (בפ"א מק"פ ה"ו) ומקטירין אותן חלבים כל זבח וזבח לבדו יעו"ש ומבואר לכאורה דמפרש דחיוב הקטרה כאחת הוא במזבח שלא יערב חלבים בחלבים בעת הקטרה וכפי' הנ"ל בירושלמי. וגם זה צריך מובן דמדוע זה נקיט דוקא בפסח דין זה. הא כללא הוא בכל, הקטרות החלבים שיהי' כאחת ושלא יערב חלבים בחלבים:

ועלה בדעתי לפרש דאין כוונת רמב"ם ז"ל בהא דמקטירים חלבי כל זבח פסח להו משום האיסור שלא יערב חלבים בחלבים רק הוא ענין אחר וזה עפ"י מה דאיתא בספרי (פ' קרח פיסקא קט"ז) ר' יאשי' אומר מנין אתה אומר שאם הקטיר את החלב כראוי ואינו יודע לשם מי הקטירו שהכהנים נושאים עון על כך ת"ל ואתה ובניך אתך תשאו וגו' יעו"ש ומבואר מזה דיש איסור להקטיר באופן שאינו יודע לשם מי מקטירו. וזו יתכן כוונת רמב"ם ז"ל ומקטירין אותן חלבי כל זבח וזבח לבדו דהיינו שידע המקריב לשם מי מקטירו וזהו רק בפסח דא"א לאחד להביא רק פסח אחד א"כ כל זבח וזבח לבדו יש לו בעלים אחרים בהכרח דאין אדם ממנה על שני פסחים. והוי מילתא דפסיקא שמקטירין על חלב זבח לבדו אבל בשאר הקרבנות שפיר אפשר להקטיר כאחת חלבי כמה זבחים אם יהי' כולם של בעלים א' דאז הרי יודע לשם מי מקטירן. ואמנם מצד דין זה דשלא יערב חלבים בחלבים הוא דין בקרבן לא מצד העובד שידע לשם מי ובזה שפיר אף בקרבן של בעלים א' ג"כ אסור לערב חלבים בחלבים דבעינן הקטרת כל קרבן בפ"ע ודין זה הרי השמיטו רמב"ם ז"ל:

[ועיין בתוס' זבחים (דף ב ע"א) בד"ה כל הזבחים וכו' ולקמן דמייתי קרא לשם זבח דהיינו שינוי קודש לא מייתי נמי קרא לשם זובח דהיינו שינוי בעלים משום דשינוי בעלים לא שייך לפרש בשעת הקטרה דבשעת הקטרה לא משכחת לשם זובח וכו' יעו"ש ומבואר מדברי התוס' ז"ל דבהקטרת אימורים לא בעינן כלל לשם בעלים אף למצוה [ועי' מ"ל (בפ"ד ממעה"ק הי"א) ובק"א ריש זבחים יעו"ש] וכבר תמהתי במ"א מהך דספרי הנ"ל דמפורש דיש איסור שינוי בעלים גם בהקטרה והארכתי בזה ועי' רע"ב (רפ"א דזבחים) גבי שוחט שלא לשמן דכתב "ויקטיר אימוריהן לשמן" יעו"ש ואכ"מ] וכעת מצאתי בס' טהרת הקודש זבחים שם שהניח בצ"ע. וליישב דברי תוס' יתכן דהנה בענין חיוב הקטרת אימורים י"ל ב' גדרים הא' דהוא חיוב פרטי של הקרבן ר"ל דכמו דתורת הקרבן לישחוט וליזרק שלמים או עולה וכה"ג כן מדיני הקרבן גם הקטרת האימורים רק דחלוקין בדין העיכוב דכל העבודות מעכבים הריצוי והקטרת אימורים לא מעכבי היכי דליתניהו עי' פסחים (נט ע"ב) הב' י"ל דחיוב פרטי של הקרבן דהיינו שמו הפרטי שלמים או עולה אינו על הקטרה כיון שאינה מעכבת הריצוי וחיוב הקטרה הוא חיוב כללי דכל אימורי קרבנות יהי' שלמים או חטאת או תודה יש חיוב להקטיר אבל אין שם הקרבן כלל על ההקטרה וכבר ביארתי ב"ה במ"א עט] זה מכמה דוכתי בש"ס וזו נראה סברת התוס' דס"ל דחיוב הקטרה אינו חיוב פרטי של הקרבן דנימא שתורת שלמים וכה"ג מחייב הקטרתו רק הוא ענין חיוב כללי דאימורי כל קרבן שנזרק דמו במזבח יש חיוב הקטרה עליהם ולכן ס"ל דא"צ לשמה ולשם הבעלים דכבר נסתלק ענין ושם הקרבן הפרטי שזהו המחייב מחשבת הלשמה ומחשבת הבעלים ואמנם הלא מבואר בפסחים (דף ס"ג ע"ב) אמר ר"פ הלכך כהן המקטיר את החלב עובר בל"ת הואיל וישנו בכלל הלנת אימורים [כהן המקטיר את חלב של פסח על החמץ עובר בל"ת] יעו"ש: ולכאורה הא מפורש במתני' דפסחים (ס"ג ע"א) שם דעל כל הזבחים פטור בשוחט על החמץ ורק בפסח הוא דיש איסור זה וא"כ אם הי' חיוב הקטרה רק חיוב כלל. להקטיר אימורי קרבנות א"כ אין על האימורין שם פסח ואמאי יתחייב המקטירן על החמץ הא על הקטר קרבן ליכא חיוב כשמקטיר על החמץ רק על פסח וזה הרי אין עליו שם פסח וע"כ דגם בהקטרת אימורים יש שם הפרטי של הקרבן ואימורי פסח כפסח הם ויש חיוב חמץ בהקטרתם וא"כ שוב אמאי לא יהי' גם חיוב לשמה ולשם בעלים כיון דתורת הקרבן בפרטות עליהם. אולם יתכן דשאני אימורי פסח משאר האימורים דהנה פעולת האימוראים בכל קרבן הרי ענינו היתר הבשר באכילה וכבר דנו תו' בזבחים (מ"ג ע"א) בד"ה והלבונה אם חשיבי מתירין להבשר כיון דכי איתנייהו מעכבי או דלאו מתירין נינהו כיון דהוא עצמו שלא הוקטרו אימוריו כשר כזבחים (ד' ע"ב) ועי' רמב"ם פי"ח מפסוהמ"ק ובמ"ל שם. ומש"ה כיון דעיקר כפרה בדם שזהו עיקר הקרבן והאכילה אינו תנאי בהקרבן מש"ה א"א שיהי' האימורים מתירי האכילה חלק מדין הקרבן כיון דהאכילה גופה אינה מתנאי הקרבן. ולכן ס"ל לתוס' דאין על האימורים רק דין כללי של הקרבנות ולא שם הפרטי ומש"ה א"צ מחשבת הלשמו דבעלים. אמנם בפסח דאמר בש"ס פסחים (צא ע"ב) דעיקרו לאכילה ולחד מ"ד אכילת פסחים מעכבא ועכ"פ חזי לאכילה בעי' לכ"ע יעו"ש שפיר י"ל דיש גם על האימורים תורת פסח כיון דמתירין דבשר נינהו ואכילת הבשר בפסח הוי תנאי להכשר הקרבן שפיר גם מתירי הבשר בכלל הפסח נינהו ושם פסח עליהן ועי' כסברא זו בחי' רשב"א למנחות (י"ד ע"ב) יעו"ש. ולפי זה י"ל דתוס' מפרשו הספרי שאם מקטירין החלבים ואינם יודעים לשם מי דנושאין עון דהיינו חלבי פסח וכדברי רמב"ם ז"ל הנ"ל דבתלבי פסח קאי דבהני חלבים שפיר כיון דבהקטרה שם פסח עליהן יש חיוב דלשמו אבל בשאר הקטרות א"צ שידע לשם מי מקטירו [כן י"ל לחומר הנושא אף שדחוק בלשון הספרי דמשמעותי' דבכל הקטרות כן ואכמ"ל בזה) ועי' בירושלמי פסחים (פ"ה ה"ד) הקטיר אמורין על החמץ אית תנא תני חייב אית תנא תני פטור כו' יעו"ש ודוק]:

אמנם בגוף הדבר שהקשתי דלפי דברי הספרי דחיוב להקטיר לשמו א"כ ל"ל מיעוט שלא יערב חלבים בחלבים והרי כשמערב אינו יודע לשם מי מקטיר. מלבד התירוץ שכתבתי דנ"מ בהרבה קרבנות של בעלים א' דמצד לשמו הרי שם א' היא ומצד שלא יערב גם בזה אסור נתיישבתי די"ל בפשיטות דאם מערב חלבים בחלבים ומקטיר לשם מי שהוא דשפיר חשוב לשם הבעלים והך דספרי שנושאין עון היינו שמשנהו לשם אחר עי"ז שאינו יודע לשם מי להקריבו וראי' מהא דזבחים (ע"א ע"ב) בנתערבו הזבחים דזורק לשם מי שהוא ועי' בפירש"י ז"ל שם דכתב דיאמר בפירוש שם הבעלים שהוא והתוס' נחלקו עליו יעו"ש בד"ה לשם מי שהוא. ומבואר דאף בזריקה דבעי לשם הבעלים מ"מ בכה"ג דזורקו לשם מי שהוא מהני וכ"ש בהקטרה דמהני וא"כ שפיר לטעם דאינו יודע של מי הרי גם במעורב יכול לחשב לשם בעלים שהוא שלו, תהי' הקטרתו. ועוד אם לא יערב וידע של מי זה ושל מי זה שפיר יוכל להקטיר בב"א משני זבחים. ולזה אמר שלא יערב חלבים בחלבים דזהו דין בפ"ע שיקטיר כל זבח בפ"ע ולא יערב חלבי שני זבחים אף שיודע לשם מי ופשוט כעת ראיתי במ"ל (פ"א ממעה"ק הי"ח) ציין ומ"ש רבינו וכל האימורים נקטרים כאחד בפ"ה דפסחים עיי"ש כנראה דגרס כן בדברי רמב"ם ז"ל והערני לזה ח"א] טו) ראיתי לכת"ר שכתב לתמוה ע"ד דכתבתי דיש סברא ליאסר הולד באכילה מצד מחו"ז ותמה כ"ת דמחו"ז הוי רק פסול הקרבה ופסול החלב אבל הבשר נאכל עכ"ד. הנה מעולם לא היתה כוונתי לומר שמשום זה שהוא מחו"ז יאסר באכילה. אך כוונתי הי' עפ"י דברי הש"ס במעילה (דף ז ע"ב) אהא דתני במתני' דלרבי עקיבא זריקה מועלת ליוצא ואמרי' בגמ' לא אר"ע זריקה מועלת ליוצא אלא לשריפה אבל לענין אכילה לא ועיי"ש ובתוס' שם. ונראה מזה דכל פסול להקרבה נתפס ענין הפסול בשני ענינים במתיר ובניתר רצוני לומר דכיון דקדשים אסורים ויש שמועלין בהם א"כ הפסול הוא בשני ענינים הא' שאינו ראוי לעשות בו מעשה עבודות כשחיטה וזריקה והקטרה. ובעבודות אלו אין בכחן להתיר מידי מעילה. ועוד דאף אם הדם בהכשר הוא וראוי להיות מתיר מ"מ אין דבר הפסול ניתר ע"י זריקה כשרה דכמו אלו הי' הפסול בה מתיר לא הי' בכחו להתיר כן הפסול מעכב בניתר ג"כ. והנה רש"י ז"ל בפסחים (דף עז ע"ב) בד"ה דם כתב דמש"ה כי ליתי' לדם מעכב ואם אין דם אין בשר משום דמתחלת הקדשן הן נאסרים וכפרה אינה באה אלא בדם כו' וכיון דכפרה ליתי' איסורא להיכי אזיל עכ"ל וכן כתב במנחות (דף מז ע"א) בד"ה מאי ביניהו וכו' יעו"ש ונראה לפי זה דכל דבר הפסול מלבד שאסור באכילה מצד דין הפסול. יש גם כן איסור מעצמו ע"י הקדשו דכיון דפסול הוא הא אינו ניתר ע"י הזריקה ושוב הרי נשאר איסורא דהקדיש דלהיכי אזיל וזה ברור. וזו היתה כוונתי דאף דאין מחוסר זמן של שליל פסול כזה האוסר באכילה. מ"מ כיון דלענין הקרבה יש בו דין פסול מחוסר זמן דהא פסול מטעם זה להקטרה אף דהוי חלב גמור שוב י"ל דעכ"פ מעכב הפסול שאינו ניתר בזריקה ונשאר ממילא איסור אכילה בעצם מצד ההקדש. אבל לא שהפסול דמחו"ז אוסרו רק שמעכב בהיתר איסור הקדשו. וטעם החילוק בין כלו חדשיו ללא כלו ביארתי במכתבי הקדום:

טז) והנה הי' נראה עוד בגוף קושיות כת"ר דל"ל מיעוט לחלב שליל קדשים שאינו קרב כחולין (דף ע"ה ע"א) מה אשם מוציא מכלל שליל וכו' תיפוק לי' דהו"ל יוצא דופן. וכעת ראיתי שכבר עמד בזה ס' עזרת כהנים לת"כ ויקרא ועיי"ש דתירץ דכיון דאינו קרב בזריקת עצמו ליכא איסור יעו"ש ודבריו דחוקים. ולא ראה ד' ראב"ד ז"ל וכל המקומות שהבאתי בזה. ואמנם יתכן דהנה בהא דהקשה ראב"ד ז"ל בתו"כ (פ' אחרי) בהא דתמורה (י"א ע"א) דהשוחט את החטאת ומצא בה בן ד' חי דנאכלת דאמאי נאכלת והא יוצא דופן הוא וכמו שהעתקתי לשונו במכתבי הקדום. לכאורה צ"ע בקושית הראב"ד ז"ל דמאי הוקשה לו הא מפורש בת"כ (פ' ויקרא) ובחולין (ע"ה ע"א) דחלב שליל אינו קרב דאמרינן מה אשם מוצא מכלל שליל אף כל מוצא מכלל שליל יעו"ש וא"כ ממ"נ אם לענין הקטרה הוקשה לו שלא יהי' השליל נקטר דהוה יוצא דופן הא באמת כן הוא דאינו נקטר ואם לענין אכילה הרי כיון דאמו אינו יוצא דופן ושחיטה וזריקה שלה בהכשר הן מדוע לא יהי' ניתר השליל באכילה. ואמנם הדבר פשוט לפי דברי הש"ס מעילה (דף ז' ע"ב) דאף דזריקה מועלת ליוצא אינו מועלת להתיר באכילה יעו"ש והטעם כנ"ל דכל, שנתפוס בו בניתר פסול אף שבמתיר ליתא לפסולא א"א לו להיות ניתר באכילה ונשאר איסור מוקדשין. וא"כ אלו יצא הולד או נטמא הרי ודאי דלא הי' מועלת זריקה דאמו ליוצא ונטמא להתירו באכילה כן אם נאמר דיש פסול דיוצא דופן בשליל שוב איך מהני זריקה דאם להתירו באכילה הא פסול אינו ניתר ומזה הוכיח ראב"ד ז"ל דליכא כלל פסולא דיוצא דופן בשליל כיון דקדמה קדושה ללידה דבכה"ג בשום מקום לא הוה יוצא דופן ושפיר ניתר באכילה וז"פ:

והנה לרמב"ם (בפ"ד מתמורה ה"ח) ולרש"י ז"ל בנדה (מ"א ע"א) דחולקין בזה וס"ל דבכה"ג דקדמה קדושה הוה יוצא דופן צ"ל בפשוטו הטעם דהשליל קדשים מותר באכילה דגזה"כ בשליל שיהא מותר וכמו דאיתא להדיא בת"כ (פ' שמיני פ"ב) דילפי' מקרא דכל מפרסת לרבות שליל מוקדשין שיהי' ניתר באכילה בשחיטה וזריקה דאמו יעו"ש אבל בעלמא שפיר אף בקדמה קדושה ללידה יש פסול דיוצא דופן ולא ילפינן משליל וזה פשוט ולפי זה תתיישב קושית כת"ר דלדידן דגם בקדמה קדושה ללידה הוי יוצא דופן א"כ לא איצטריך מיעוט ליאסר חלב שליל מהקטרה דהא יו"ד הוא. ולפמ"ש מיושב עפ"י מה דאיתא בת"כ (פ' צו פרשה ט') והבשר לרבות בשר הפנימי שיהא מותר (פי' שאם יצא מקצת אבר חוץ למחיצתו אעפ"י שנפסל מה שבחוץ מה שבפנים לא נפסל] שהי' בדין הואיל והטמא פסול והיוצא פסול מה הטמא אם נטמא מקצתו כולו טמא אף היוצא אם נטמא מקצתו יהי' כולו פסול ת"ל והבשר לרבות בשר הפנימי שהוא מותר עכ"ל. ומבואר דלולי הקרא הוה אמרינן דא"א לחלק אבר א' שיהי' מקצתו בפסול ומקצתו בהכשר ואיצטריך ריבוי לזה ומבואר דאף בפסול כזה הבא ע"י סיבה הפוסלת כגון יוצא שהיציאה לחוץ גורמת הפסול ואינו פסול הכולל כל הבהמה יש סברא שא"א לחלק הפסול ואיצטריך לרבות ולפי"ז נראה מכ"ש בפסול הבא מעצמו דבזה מאי חזית שיהי' נפקע ממקצתו ויהי' נשאר האיסור במקצתו הלא ענין האיסור אינו ע"י סיבה דנימא שזה שנעשתה בו ענין הפוסל יפסל והשאר ישאר בכשרותו דהא הוא חלות הבא מאליו ע"י דין התורה ונתפס איפוא הפסול בכל הבהמה א"כ שוב הסברא נותנות דא"א לחלק הפסול לחצאין ואי פסול, ראוי להיות כולו פסול והיכא דגלי קרא דמקצתו מותר שוב אית לן למימר להיפוך דכולו מותר. וכלשון הגמ' פסחים (ע"ט ע"א) שאין קרבן צבור חלוק. וכולן מותרין:

תוכן העניינים

שות זרע אברהם

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה