שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב יו"ד · סימן קכב
ב"ה מוצאי מנוחה פורים תרצ"ג. כבוד ידידי הרב וכו' מהורי"י ווייס שליט"א מו"ק בגראסווארדיין רומיני'. ע"ד שאלתו בנוסח גט חרש שכתב רבינו ירוחם בשם הרי"ף ובעל העיטור נוסח אחר לא כשאר נוסחי גיטין דעלמא כמ"ש בפ"ת אה"ע סי' קכ"א סק"ז, וכשבו"י סי' קכ"ג כתב שנוסח זה הוא העיקר עליו אין להוסיף וממנו אין לגרוע ע"ש. ואלא שבנוסח זה נבל ספק בסופו. דבנוסח הראשונים גופא כתוב והרי "את" מותרת לכל ארם. כמדבר לנוכח, ואכן בצ"צ הגיה והרי "היא". כמבואר בפ"ת שם, ובכן נסתפק כ"ת שמא צריך מספיקא לכתוב שני גיטין של נוסח חרש גופא, אחד בנוסח והרי את. והשני בנוסח והרי היא:
ע"ז אשיב לו כי חס שלא להזכיר לכתוב שני גיטין בשביל ספק זה כיון דקי"ל דאין נותנין שני גיטין אלא מדוחק כמ"ש הרמ"א אה"ע סי' קכ"ט סעי"ט וטוב לצמצם הכל בגט אחד בכל מה דאפשר, ודוקא בדבר כזה שהחסר או השינוי פוסל ואין שום ברירה אחרת, דלהשמיט ולא לכתוב לגמרי אי"א מפני שיהיה חסר, ולכתוב השינוי כ"ש דאי אפשר, דשינוי גרע מלא כתיב כלל, ובזה ההכרח לכתוב ב' גיטין, אבל במקום שהחסר כשר בדיעבד, טוב יותר להשחיט לגמרי כל דבר שיפול בו ספק מלתת שני גיטין, וכמו דקי"ל כשיש ספק בשם האב איך לכותבו אע"ג שאפשר לתקנו ע"י ב' גיטין אפ"ה טוב יותר להשמיט שם האב לגמרי ולא לכתוב שני גיטין וכמ"ש בתשובת שם אריה סי' ע"ג דמסיק דהלכה רווחת בישראל שכיון שבדיעבד כשר בלא שם האב לכן כשנפל ספק בשם האב אין נותנין שני גיטין אלא משמיטין לגמרי שם האב וכ"פ כל הפוסקים, ולפ"ז בנ"ד דהספק הוא בתיבות של והרי את מותרת שכל עיקר נוסח זה אין בו צורך מדינא כיון שכבר נכלל בלמהך להתנסבא הכתוב קודם ואינו אלא מנהגא בעלמא שנהגו להוסיף ולכתוב גם והרי את מותרת וכמ"ש הרמ"א אה"ע סי' קכ"ו סעיף א', ואם לא כתבו כלל פשיטא דכשר ולכן אם נפל ספק בנוסח זה ודאי דטוב יותר להשמיטו לגמרי מלכתוב ב' גיטין:
ואף אם אמנם לכאורה דברים הללו מפליאים כל עין רואה, דהם נגד המשנה המפורשת בגיטין דפ"ה גופו של גט הרי את מותרת לכל אדם, ופרש"י גופו עיקר כתב הגט כך יכתבו בו, ועיין בב"ש מש"ש וא"כ איך יאמר הרמ"א שאינו אלא הוספה עפ"י מנהג, ובכדי ליישב דבריו שכתב שנהגו כך ללא צורך אקדים דרך אגב מה שראיתי לאחד מן האחרונים שהרעיש על נוסחת הגט שלנו שכותבין למהך להתנסבא כו' והרי את מותרת לכל אדם ודן די יהוי כו', ואילו במשנה שם א"ר יהודה ודן די יהוי כו' למהך להתנסבא, הרי שסובר דלמהך להתנסבא צריכים לכתוב לבתר ודן, וא"כ מה זה ועל מה זה שינו בגיטין דידן מלישנא דר' יהודה לכתוב ודן לבסוף, וכן כתב להרעיש הרבה עד שלא נקה מהוצאת לעז על גיטין הראשונים, וכתבתי ליישב דהנה הכי איתא במשנה גופו של גט הרי את מותרת לכ"א ר' יהודה אומר ודן די יהוי כו' למהך וכו', ולכאורה משמע שר' יהודה פליג עם ת"ק מהו גופו של גט ולדידי' הרי את מותרת אין זה עיקר הגט, אכן באמת אינו כן וכמ"ש הרמב"ם בפיה"מ שם ור' יהודה לא פליג כלל על ת"ק בדין דהרי את מותרת ובודאי מודה גם הוא דהרי את מותרת הוא נמי עיקר הגט, אלא שבא להוסיף דגם אם לא כתב והרי את מותרת אלא למהך להתנסבא כו' נמי כשר דזהו נמי עיקר הגט כמו הרי את מותרת ובא לאפוקי מסברת קצת ראשונים שרצו לומר דלמהך להתנסבא לחוד לא סגי משום דאינו מתיר כ"א נשואין ומשייר זנות, ודוקא הרי את מותרת הוא דבעינן לכתוב, שמתיר זנות נמי, ואמנם באמת רוב ראשונים דחו לסברא זאת, דדוקא כשכתב בפירוש חוץ מתזנותיך הוא דמוקמי' בש"ס בתיקו ותיקו דאיסורא לחומרא אבל מסתמא כי כתב למהך להתנסבא גם לזנות במשמע, שהרי חוץ מתרומותיך וירושתיך דאיתוקמא. נמי בתיקו לא מפרש להו בגיטא. ש"מ דלא קפיד תלמודא אלא היכי דפריש חוץ מתרומתיך וירושתיך אבל בסתמא כשר והוה"ד בחוץ מתזנותיך וכמ"ש בתורי"ד שם, וזהו כוונת ר' יהודה במה שהכשיר גם למהך להתנסבא, פי' שלאו דוקא בהרי את מותרת לכ"א כשר אלא אפי' בלמהך להתנסבא נמי כשר דמסתמא אמרי' דיש במשמע להתיר גם זנות, ויותר נראה שר' יהודה פליג גם בזה עם רבנן, דלבד בפלוגתא דודן פליגי נמי בזה, דרבנן סברי דדוקא בהרי את מותרת כשר משום דמתירה לכל אדם לזנות נמי, ולמהך להתנסבא אינו כשר משום דאינו מתיר כ"א נשואין. וסברתם כסברת היש מי שאומר דאפי' למהך להתנסבא סתם אינו מתיר זנות, ור' יהודה סובר דגם למהך להתנסבא כשר דסתמא גם לזנות משמע וכמ"ש, ואע"ג דבש"ס לא הוזכר דפליגי כ"א בידים מוכיחות דזהו טעם על פלוגתתם בודן, ולמה לא פי' גם טעם פלוגתתם בוהרי את מותרת, די"ל דבזה לא הוצרך הש"ס לבקש טעמים דטעמי דבריהם מונחים בעצם הלשון, רבנן סברי שפי' להתנסבא דהיינו נשואין הרי שייר זנות, ור' יהודה סובר גם זנות נמי במשמע: והנה מה דנצרך לכתוב ודן בגט, בכדי שיהא ניכר מתוכו שע"י ספר זה מגרשה, נצרך לכותבו דוקא או בראש הגט או בסופו אבל לא באמצע וכמש"ש הריטב"א דבעינן שיהא משמע דהאי ודן אכולה מלתא קאי וכשכתוב באמצע לא משמע דקאי אכולה מלתא דגט, ולפ"ז ניחא מה שמשנים בנוסחי הגט דידן לכתוב ודן בתר למהך ולא כר' יהודה דכותב למהך בתר ודן, דלפמ"ש דר' יהודה מיירי שלא כתוב בגט שום דבר קודם ודן רק מודן מתחיל הגט, דהרי את מותרת לא נצרך לכתוב לדידי', וגם שאר נוסח הגט כגון אנא פב"פ גרשתי פלונית אנתתי, כ"ש דאין צורך, דאם היה כתוב כזה לא היה צורך לכתוב גם למהך להתנסבא, דלשון זה מבורר יותר גם מהרי את מותרת וגם מלמהך להתנסבא וכמו שמוכיח בתורי"ד שם ממשנה דחמשה שכתבו כלל בתוך הגט איש פלוני מגרש פלונית כו' ועדים מלמטן כולם כשרים ע"ש, ובע"כ שהגט מתחיל מודן ולכן לא שייך לכתוב למהך ברישא, דמלשון דלמהך אי אפשר להתחיל הגט דאין לזה שום קישור ולכן הוכרח להתחיל מודן ולכתוב למהך בתר ודן, דגם זה כשר כיון דודן כתוב בראש הגט, וכל זה הוא לר' יהודה דמתחיל הגט מודן, משא"כ לדידן דחוששין אנו לכל הדעות וכתבינן בריש הגט אנא פב"פ וכו' וגם כתבינן למהך להתנסבא וגם והרי את מותרת דחיישינן לסברת הרמב"ן שמצריך לשתי הלשונות דוקא, ולמהך כו' לחוד לא סגי דלא התיר כ"א הנשואין, והרי את מותרת לחוד נמי לא סגי אי אתי בעל ומערער שלא התירה אלא לזנות כלומר שתהיה פנויה וכמ"ש כל זה הריטב"א בשם הרמב"ן ע"ש, וכיון שכן שמתחיל הגט בלשון אנא פב"פ כו' אי אפשר לכתוב ודן קודם למהך דא"כ יהיה הודן באמצע וזה פסול, משו"ה בחרו לכתוב כל לשונות הגט דהיינו למהך ולהתנסבא והרי את מותרת כל לשונות ההיתר כאחד ולאחר שגמר כל לשונות ההיתר המוסכם לכל הדעות סדרו לכתוב ודן דקאי אכולה מלתא דלעיל, דלפ"ז כתוב ודן בסוף הגט ממש דזהו נמי כשר, וכדאי הדברים הללו שלא להוציא לעז על הראשונים מסדרי הגט ותורתם אמת, ולפ"ז מיושב גם הרמ"א שסובר דהרי את מותרת אינו עיקר הגט אלא כפל הדברים בעלמא, דבזמן המשנה לא היה כתוב בגט כ"א הרי את מותרת ולכן ודאי שזהו גופו של גט, אבל השתא דנהגינן לכתוב אנא פב"פ כו' למהך להתנסבא לכל גבר כו', שוב באמת א"צ להרי את מותרת ובודאי שאין זה כ"א כפל דבר הוספה בעלמא וזה אמת ויציב ומקום הניחו לי בזה, וכיון שכן בנ"ד דהספק נפל בוהרי את מותרת שמדינא א"צ לכותבו ודאי דיותר טוב להשמיטו לגמרי מלכתוב בשינוי וכמו בספק בשם האב וכמ"ש לעיל:
ואין להקשות דא"כ למה לא משתמיט שום אחד מהפוסקים לומר כן, דכולם כתבו כן בנוסח הגט, הללו כתבו בלשון והרי את והללו בלשון והרי היא, אבל להשמיט לגמרי לא זכר שום אחד מהבאים אחריהם, ומ"ש מספק בשם האב דכתבו שיותר טוב להשמיט לגמרי, די"ל דמה שכתבו דלהשמיט טוב יותר מליכנס לספק היינו בשם האב דחסר לגמרי כשר ושינוי פוסל וכמ"ש הפוסקים ומבואר אצלי בחבורי במהדו"ק סי' פ"ח, ובמקום כזה אי אפשר ליכנס לספק, דשמא יעשה שלא כהלכה ויהיה שינוי ויופסל ולכן טוב יותר להשמיט לגמרי, דחסר כשר, אכן בנ"ד דהספק הוא אם לכתוב "את" בנוכח או "היא" בנסתר, ובשינוי שבין נוכח לנסתר גם שינוי כשר אם יהיה השינוי בתיבה אחת וכמ"ש החת"ס סי' מ"ז באם כתב דהות חסר בלא יו"ד דמשמעותו נסתר דכשר כיון שכל הגט לפניו ולאחריו בלשון נוכח אם יהיה תיבה אחת בלשון נסתר ונסתייע מתשובת הרלנ"ח שפסל גט שכתב בו בכ"מ שתמצא במקום שתמצאי משום שיש לתלות בתנאי כו' הא לא"ה לא היה פוסלו ע"ש, וכיון שגם שינוי נמי כשר לכן לא השמיטו לגמרי וכתבו כל אחד כהבנתו ולא חששו שמא ע"י הכתיבה יפלו בשינוי כיון דשינוי כשר כמו חסר: ולענין לכתחלה היה נ"ל לכתוב בנוסח והרי את, דאי"א להגיה היא, דהמעיין בשבו"י גופא וז"ל וכן נ"ל כי לשון זה שכתבו רי"ף והעיטור בשם הגאונים שכתב בה גיטא דנן וכן והרי את וכו' ודן די יהוי כו' משמע דהוא נוסח גט חרש ממש כו' עכ"ל, וא"כ איך אפשר להגיה היא דהא הוא עשה הוכחה מלשון "את" בנוכח שזהו עיקרו של גט ולאפוקי מהצ"ל שכתב דגט העקריי הוא כנוסח שארי גיטין, ונוסח הגאונים אינו אלא הוספה ואחרי שגם בצ"צ החדש כתב שלשון "את" דוקא הוא הכי נקטינן למעשה לכתוב גט חרש בלשון והרי את מלבד הגט העקריי דהיינו גט פשוט כשאר גט דעלמא ובתחלה נותנין הגט פשוט ואח"כ הגט חרש בנוסח הרי"ו ובנוסח והרי את וכמ"ש כנלע"ד למעשה:
והנני המברכו בברכת אהרן וואלקין: