שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב יו"ד · סימן קיג
ב"ה יום ג' כסלו תרצ"ז פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר יונתן הלוי אייבעשיץ שליט"א מו"ץ בוורשא. ע"ד העובדא שבא לידו בנוגע לר' אשר זעליג הכהן אשר אשתו מ' לאה מעלה בו מעל בשעת חירום שהיה בשנת תרע"ד בארץ והעיר חעלעם נכנסה אז תחת ממשלת אסטרייך, יצאה אשתו מביתו והיתה לאיש זר רופא יהודי שבמחנה חיל אסטרייך. וחמשה חדשים שהיתה העיר תחת ממשלת אסטרייך היתה בבית הרופא הנ"ל כל הימים וגם לרבות הלילות, וגם הלכו יחד שלובי זרוע לעיני כל העיר ולא יתבוששו. וזה כבר שמונה עשרה שנה מיום שהאסטריים עזבו העיר חעלעם ושבו למקומם ומדינתם נסעה יחד עם הרופא, ומני אז נסתם כל חזון ממנה ולא נודע איפה נמצאת, ובכן שואל כ"ת אם אפשר להתיר לר' אשר זעליג לישא אשה אחרת. ובאם אפשר, באיזה אופן יהיה ההיתר, אם נצרך לזה ק' רבנים וגם השלשת גט, זהו תכן השאלה:
והנה הארורה הזאת יש בה תרתי לגריעותא, מורדת וגם עוברת על דת, מורדת שהיא התחילה במרידתה וברחה מבית בעלה בלא רשותו. וגם אח"כ כאשר אירע פעם שבעלה הלך אליה לבית הרופא לדבר עמה ועם בתם הקטנה, איימו עליו בידיה מקני רובה כמסופר במכתב כת"ר, וגם עוברת על דת להתייחד עם איש זה זמן רב כזה, ואף כי עדי טומאה לא נגבה עליה אבל אנן סהדי כולנו שלא נקתה החצופה הזאת, ואין עוברת על דת גדולה ממנה, ובכן עיקר דין זה אין סובל שום אריכות דפשוט הדין בראשונים ואחרונים דבמורדת מותר הבעל לישא אחרת בלא הסכמת ק' רבנים כיון שע"י מרידתה תבטל את הבעל מכל עניני אישות, לא גזר רגמ"ה כלל ע"ז, וממילא א"צ להסכמת ק"ר להתיר החרם בהיות שמעולם לא הוחרם ע"ז, הן אמנם דבתתלת העיון תמהתי קצת על כת"ר דקאי בדין מורדת איך לא זכר לדין המפורש בברייתא דכתובות דס"ב דצריכים להכריז ד' שבתות פלונית מרדה בבעלה שזהו דין עקריי אשר בלא זה לא נעשית מורדת ורק בזה הוא דאיפלגו הראשונים, הרמב"ם הרשב"א הר"ן ומחבר ס"ל דסתם מורדת דבעינא ומצערנא לי' דאין לה דין מורדת עד שיכריזו עליה ד' שבתות, ואליבא דב"י וב"ח וב"ש באה"ע סי' ע"ז סק"ז גם הרא"ש והטור סוברים כן, אלא שהרא"ש והטור סוברים דהכרזת ד' שבתות לחוד לא סגי אלא דבעינן נמי שיהוי י"ב חודש אחר הכרזה אבל בלא הכרזת ד' שבתות אין לה דין מורדת לכו"ע ואם אף יתן הכתובה והתוספת אין לגרשה בע"כ או לישא אחרת, ובנ"ד דלא היה הכרזת ד' שבתות אין לה דין מורדת לכו"ע ואי"א להתיר לו לישא אחרת עד שיכריזו עליה ד' שבתות כדין הש"ס. אכן אחרי שובי נחמתי דשפיר אפשר להתיר אפי' בלא הכרזת ד"ש, דכבר כתב הח"מ שם סקט"ו דדוקא בזמן התלמוד דרשאי היה לישא שתי נשים היו מצריכין הכרזת ד"ש כיון שלא היה מוכרח להעגן בשביל זה דהרי יכול היה לישא אחרת, אבל השתא לדידן דנגזר מלישא ב' נשים א"כ אם יצריכו הכרזה תלקה מדת הדין שהאשה תתטא במרידתה בשאט נפש והבעל יתעגן על ידה ואין לה הרשות לעגנו אפי' עונה אחת לכן אם אינה רוצית לקבל גט מתירין לו לישא אחרת מיד. וכ"כ הט"ז שם סק"א דמתירין לו לישא אחרת אפי' בלא המלכת ד' שבתות אם אך רוצה ליתן הכתובה ע"ש, ועמ"ש בתשובה הקודמת באריכות מזה, שאפשר לסמוך על הח"מ וט"ז ולהתיר להבעל מכבלי עיגונו, וגם מאה רבנים אין צורך דבמורדת ועוברת על דת לא תיקן רגמ"ה מעיקרו, ולבד כל הטעמים שכ' הפוסקים דבמקום מצוה וכ"ש במקום עבירה להיות בלא אשה לא גזר רגמ"ה, עוד במורדת איכא טעם מיוחד דלא היה שום סבה שיגזור בזה, דהרי עיקר הגזירה וחרם דב' נשים הוא משום דחיישי' שמא לא יוכל למיקם בספוקייהו וכעין שאמרו בש"ס והוא דאיכא למיקם בספוקייהו, ולפ"ז במורדת דמזונותיה ודאי איבדה ומצי שפיר למיקם בספוקייהו ממילא לא שייך בזה גזרת רגמ"ה, וכ"כ בתשובת שו"מ ח"א סי' קי"ב, וכיון שמעולם לא נגזר על מורדת ועוברת על דת, מה צורך תו בק' רבנים להתיר החרם בהיות שמעולם לא היה חרם ע"ז, ועיין בתשובת הרשב"א סי' תקנ"ז שנשאל על ראובן שראה דברים מראים באשתו שזינתה אם תיקן רגמ"ה החרם בזה, והשיב וז"ל איברא כל כה"ג ח"ו שיתקן הרב שלא יגרשנה ואפי' את"ל שהוא ממדת חסידות מ"מ מפני מדת חסידות הוא מוציאה ואיך יתקן הרב שלא יגרשנה ע"ש, הרי שאפי' כשאינה נאסרת עליו מדינא כ"א ממדת חסידות הוא בא לגרשה כתב דבכה"ג ח"ו שיתקן, וא"כ כ"ש בנ"ד דלמ"ש כת"ר שבעודם בחעלעם התייחדה בבית הרופא כמה חדשים, וזה כמה שנים שברחה עמו למדינה אחרת ובהנהגה מוזרה כזאת ודאי שבאה לאיסורים גדולים ודאי שבכה"ג מצוה לגרשה ולא גזר רגמ"ה בכה"ג:
ואמנם בנוגע אם לזכות גט עבורה לקבלו מתי שתרצה. ידעתי כל הטענות שהוזכרו בספרי האחרונים. ראיתי דברי המצריכים גט וגם דברי הממאנים עם כל טענותיהם, וגם אנכי לפי מיעוט שכלי הארכתי בזה בכ"מ לקיים דברי המצריכים זיכוי גט, ועמ"ש במהדורא קמא סי' ס"ד וס"ה, ובנוגע לנ"ד היה נ"ל לזכות דוקא גט עבורה, ואם לא למענו של הבעל לצורך היתר שישא אחרת יעשה כן, שלפניו אין זה צורך שמותר בלא"ה, אלא מפני טעם זה שזכרתי בסמוך, הן בעודנה אגידה בי' בבעלה, עמו בעיר אחת ובעלה משמרה ובכ"ז התנהגה בפריצות גדולה לבלות כל ימיה ולילותיה להתייחד בבית איש זר, ואף כי אח"כ לאחר שברחה עמו למקום שאין מכירין, ודאי שתעשה מה שלבה חפץ ואין זכות יותר גדול לפני הפרוצה הזאת כ"א לזכות גט עבורה ולהסיר ממנה עכ"פ חומר אשת איש, וכיון שהגירושין זכות הוא לפניה אפשר לזכות גט עבורה גם שלא מדעתה, ועדיפא מינה שאפי' עמדה בפנינו וצווחה שלא ניחא לה בגט אין חוששין לה, ואף כי בש"ס דב"ב דקל"ח אמרו להדיא דאם עומד וצווח אי"א לזכות שלא מדעתו, אכן הלא כבר חידש לנו הרשב"א דזה לא נאמר כ"א לגבי מתנה דהדבר מצד עצמו לאו זכות הוא ואדרבה חוב הוא לו דשונא מתנות יחיה, בההוא הוא דאמרי' דאם עומד וצווח לא מהני, אבל במלתא דיש בה נדנוד איסור וכגון בזכיית גט שחרור עבור עבד דמצד עצמו זכות גמור הוא דמתירו בבת חורין ומכניסו לכלל מצות כישראל זכין לו בע"כ ולא מהני מחאתו דבטלה דעתו אצל כל אדם ע"ש בחדושיו לקדושין דכ"ג גבי זכייה לעבדו בשטר ע"י אחרים, וכן מוכח מהר"ן בקדושין בסוגיא דנערה שנתקדשה שלא לדעת אביה שכתב דיכול האב למחות משום שלא הוי זכות גמור שהרי בתו יוצאת מרשותו לכמה דברים. ומשמע מדבריו דהיכי דהוי זכות גמור אינו יכול למחות אף שצווח בעת שנשמע לו הזכייה, ועיין בבאר יצחק חאו"ח סי' ב' שהוכיח כן גם מהש"ס דסוטה דכ"ה ע"ש ובתשובה הקודמת כתבתי להוכיח כן מסוגיא דכתובות עיי"ש שהארכתי הרבה בדברים נכונים, דלא רק מצוה אלא חוב נמי איכא לזכות גט עבורה, וכשם שמתקנים את האיש כך מצוה וחובה לתקן את האשה שלא תהא באיסור אשת איש:
הן אמנם כת"ר הראה ע"ז מהרמ"א אה"ע סי' א' שכתב דלזכות גט למומרת תלוי במנהגא ובמקום שאין מנהג אין להחמיר לזכות, משמע להדיא מרמ"א דחוב ומצוה ודאי אין ע"ז ורק במנהגא תלוי ותמה אני על כ"ת למה מקשה מתחלת לשון הרמ"א שכתב לשון מנהג ורק על הלשון קשיא לי', עדיפא הו"ל להקשות מסיום דבריו דבמקום שאין מנהג אין להחמיר, ומבואר באחרונים דהאי אין להחמיר שכתב, כוונתו דאין רשאי להחמיר ואיסור יש בזה לזכות גט. ואיך יעלה על הדעת שיהא איסור בזה, דאפי' נימא שאין חוב להציל מעבירה לרשע שירצה לעבור במזיד משום דהלעיטהו לרשע וימות וכסברת הרדב"ז שהביא כ"ת, לבד שדברי הרדב"ז צע"ג מכמה מקומות בש"ס ועיין במל"מ פ"א מהלכות כלאים ובפמ"ג או"ח סי' תמ"ד דכל היכי שיכול למנוע חבירו מאיסור ואינו מונע עובר בל"ח דלפני עור לת"מ, אכן אפי' לרדב"ז מצוה ודאי איכא למי שרוצה להחמיר על עצמו לטרוח ולהציל את חבירו מעבירה, וא"כ איך יאמר הרמ"א שאינו רשאי להחמיר ולזכות, ולהטיל איסור על מונע חבירו מעון לא אמר שום איש, אמנם החם הטעם דמקומות הללו שאוסרים לזכות הוי טעמם משום שחוששין לשיטת הרי"ף פ"ק דגיטין דזיכוי לא מהני כ"א לגבי חזרה דבעל שהוא אינו יכול שוב לחזור ולבטל הגט. אבל האשה אינה מתגרשת עוד עד דמטי הגט לידה, וא"כ אין זה ענין כלל לדין דחיוב להציל חבירו מעון, דזה ודאי הוא לכו"ע דכ"מ שאפשר להציל ולמנוע חבירו מעון דמחויב בזה, ורק התם היינו טעמא דכיון דהאשה אין מתגרשת עדיין בזיכוי זה א"כ אין בזה שום הצלה כיון דגם לאחר הזיכוי רביע עלה איסור אשת איש, ואין לומר דנהי דהצלה אין בזה אפ"ה למה אסרו לזכות הגט דאם לא יועיל, עכ"פ לא יזיק, דזה אינו דלפעמים תבוא האשה לידי תקלה, כשתחזור ליהדותה תנשא ע"י גט זה דהוא סבורה שכבר נתגרשה, או שי"ל שאחרים ילמדו לעשות כן ולסמוך להנשא על סמך זיכוי וכמ"ש האחרונים, וכיון שהצלה ודאי שאין לדידהו ולהיפך לידי תקלה אפשר שתבוא משו"ה שפיר אסרו לזכות גט כי היכי דלא ליתי לידי תקלה, וכל זה הוא רק לאותן מקומות שחוששין לשיטת הרי"ף וכפי שהבין מוהרי"ק בכוונת הרי"ף, אבל אנן לדידן דרוב הפוסקים חולקים על הרי"ף ואינו אלא דעה יחידית וכמו שתמה הט"ז באה"ע סי' ק"מ על מוהרי"ק שחשש לדעת הרי"ף שאינו אלא יחיד. ובשיטת הרי"ף גופא לא קי"ל כהבנת מוהרי"ק דהרי"ף בכל אופן סובר דזיכוי לא מהני, והרבה פוסקים כתבו דרי"ף גופא אינו אומר לדינו כ"א באומר תן אבל באומר זכי גם הרי"ף מודה דמגורשת מיד בקבלת הזוכה ועוד בכמה אנפי דהרי"ף מודה ועמ"ש בחבורי במהדו"ק סי' ס"ד באריכות, אין שום מקום למשש זה ובודאי שהאשה מגורשת מיד בקבלת הזוכה וכמ"ש האו"ז בהגה"א פ"ק דגיטין שהאשה שנאסרת על בעלה ואמר לו זכה בגט זה לפלונית הרי היא מגורשת מיד בקבלתו של זה כי זכות הוא לה ע"ש, וגם הרמ"א גופא כשהוא לעצמו פוסק בפשיטות דמזכה גט רק הביא שאותן מקומות שלא נהגו כן אין להם לזכות ויחזיקו בהוראתם ובמנהגם, אבל איהו לדידי' פוסק בפשיטות דצריך לזכות וכמ"ש הב"ש בסי' ק"מ ולק"מ קושית כת"ר. בהא נחיתנא וסליקנא דבנוגע לנ"ד אין מקום ספק שאפשר להתיר לר' אשר זעליג לישא אשה אחרת וגם הסכמת ק' רבנים א"צ לזה, ובנוגע לזכוי הגט על דעתי אני עומד לזכות גט עבור האשה לאה ומיד בקבלת הזוכה תתגרש וכאשר תחזור בתשובה ותתרצה להנשא כדת אז נעיין בדבר אם להצריכה עוד הפעם גט לרווחא דמלתא: והנני מברכו בברכת אהרן וואלקין: