אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן מז

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן מז

סימן מו

ב"ה יום ג' כ"ו טבת תרצ"ה פינסק. כבוד ידידי הרב וכו' מהור"ר יצחק ווייס מו"צ בגראס ווארדיין (רומיניה). ע"ד שאלתו באיש שעושה חותמות ופרנסתו מזה ויש לו קונים נכרים אשר רוצים לצייר על החותמות צורות משני בני אדם וכנראה שהם מקדושים שלהם והצורות בולטות על החותמות אם מותר לעשותם, והאיש עני הוא אשר על עסק זה פרנסתו ואם לא נתיר לו יוגרם לו הפסד גדול וקלקול פרנסתו זהו תכן השאלה:

ובתשובה ע"ז, הנה במשנה דעבו"ז דמ"ג איתא הכי המוצא כלי ועליהן צורת חמה כו' רשב"ג אומר שעל המכובדים אסורים שעל המבוזין מותרין, והכי קי"ל לדינא בכל שאר צורות וכמ"ש הטויו"ד סי' קמ"א בשם הרמב"ן וז"ל ומסתברא שלא אסרו בשאר צורות אלא על המטבעות וכיוצא בהן שהן מכובדים אבל על המבוזין מותר לצור שאר צורות בין שוקעות בין בולטות דליכא למיחש בהו לחשדא עכ"ל, ולפ"ז בנ"ד שעושה צורות על חותמות ותכלית פעולות חותמות הללו לחתום בהן על אגרות, ואגרת בכלל מבוזים הן וכמ"ש הפת"ש ביו"ד שם ס"ק ט' בשם התפל"מ שהתיר משו"ה לחתום על אגרת אף בצורת אדם שלם משום דאגרת מבוזה הוא ע"ש, והרי לכאורה היתר גמור לנידון דידן:

ואמנם באמת יש לפקפק הרבה על היתר זה, אם כי בזה צדקו דברי התפל"מ דאגרת בכלל מבוזין, אבל הוא לא התיר אלא לחתום בחותמות הללו והציור גופא נעשה ע"י אחר נכרי, אכן בנ"ד דהשאלה הוא על עשיית הצורות, בזה קשה להתיר אפי' במבוזין, והרשב"א כתב להדיא לאסור וז"ל הרשב"א דמות שמשין שאסור לעשותן אין חילוק בין מכובדין למבוזין אלא בהנך דאיכא משום חשד אליל מכובדין איכא למיחש לאליל ולא במבוזין אבל דמות שמשין דאיסור דידהו הוי משום לא תעשון אתי אין חילוק בהן עכ"ל, ואי לאו דקאמר הרשב"א לדין זה היינו מקיימין כן מן הסברא דבכל הני שאיסורם הוי משום לא תעשון אתי, מה שייך להתיר במבוזין כיון דהטעם הוא ודאי בזה שאין לפגום ולפתות כבוד דמות משמשי מרום, וכ"ש צורת אדם דהוי צלם אלקים ממש, דמות שהוא מתראה לנביאים ונפקא לן מקרא דלא תעשון אתי, אותי, וגם אם מציירין על מכובדים יש בזה נמי הורדה מכבודן, דמה דמות תערכו לו, וגם איזה שווי ודמיון אפשר למצוא בין דבר היותר מכובד פה בעולם התתתון לעומת מקום ומצב תשמישי מרום כשהם בעולם הגלגלים וכ"ש במדור העליון, ואפי' אם יצוייר על כלי היותר מכובד הוי זה פגם והורדה לעומת מקומם במדור, ומה"ט אפי' על מכובדים אסור לציירם וכ"ש על מבוזים איסורן יותר גדול, ובדברים הללו מבוזין כ"ש דאסור, וכ"כ באמת הריטב"א בחדושיו לעבו"ז דנ"ד דכל דמות משמשי מרום על מכובדין אסור וכ"ש על מבוזין ע"ש, ולפ"ז דמות אדם דהוי צלם אלקים ממש ובדמות זה מתראה לנביאים כ"ש וכ"ש דאסור לציירו אפי' על מכובדין וכ"ש שחלילה חלילה לציירו על מבוזין דבזה הוי מבוזין חסרון וכל היותר מבוזה איסורו יותר חמור:

ותמה אקרא על בעל התפל"מ שהבין דרמב"ן שהבאתי לעיל דמחלק בין מבוזין למכובדין חולק עם הרשב"א וסובר דאפי' בהנהו איסורין דנפקא מקרא דלא תעשון אתי, נמי על המבוזין שרי, היאך ס"ד לומר כן והלא שפתי הרמב"ן ברור מללו דדוקא בשאר צורות הוא דמחלק בהכי וכמ"ש שכתב בזה"ל ומסתברא שלא. אסרו בשאר צורות אלא על המטבעות שהן מכובדין וסיים דבריו אבל על המבוזין מותר לצור שאר צורות כו'. הרי להדיא שקרא ושנה לדקדק בדבריו דדוקא בשאר צורות הוא דמחלק כן אבל בצורת אדם ודמות שמשין יודה ודאי לרשב"א דעל מבוזין כ"ש דאסור וכמ"ש:

ואין להקשות ע"ז מדברי רשב"ג במשנה דעבו"ז שהבאתי דהא איהו מרא דהאי חילוק שבין מכובדים למבוזין, ושם בצורת חמה ולבנה מיירי דהם משמשי מרום ומלא תעשון אתי הוא דנפקא איסורם ואפ"ה סובר רשב"ג דעל מבוזין שרי, דיש ליישב בפשיטות דהא משנה דהתם במוצא מיירי, שמצא כלים שיש עליהן צורת חמה ולבנה ולא בעושה בידיו להני צורות, ואיסורא דלא תעשון אתי אינו אלא על העשייה, אבל במוצא עשויין אין שום איסור להשחיתן ואפ"ה על מכובדין אסור משום חשדא שיחשדו שהוא עובד אותו, אבל בעושה צורות הללו, על המבוזין כ"ש דאסור וכמ"ש:

והנה יש לצדד היתר מדברי הסמ"ג ל"ת כ"ב דמיירי התם בעושה וצר צורה בידיו, ואפ"ה מביא עלה לדברי רשב"ג לחלק בין מכובדין למבוזין, והמעיין בדבריו מוכח להדיא דס"ל דאפי' בעושה צורת אדם נמי שרי על המבוזין, וגם לא יקשה עליו דמאי סברא הוא זה והא כל שאסורין משום לא תעשון אתי, מסתבר דעל המבוזין כ"ש דאסור וכמ"ש לעיל וכטענת הריטב"א, דהסמ"ג לשיטתו שם דס"ל דאיסור זה דלא תעשון אתי גופא, טעם איסורן הוי נמי משום לתא דעבו"ז וכמ"ש שם בתחלת דבריו וז"ל דאסור לעשותן כדי שלא יטעו הטועים וידמו לעבו"ז ע"ש, וכלשון זה כתב נמי הרמב"ם להדיא בפ"ג מהלכות עבו"ז הלכה י' וז"ל אסור לעשות צורות לנוי ואע"פ שאינה עבו"ז שנאמר לא תעשון אתי כלומר צורות של כסף וזהב שאינם אלא לנוי כדי שלא יטעו בהן הטועים וידמו שהן לעבו"ז ואין אסור לצור צורות לנוי אלא צורת האדם בלבד כו' עכ"ל וגם בס' המצות ל"ת ד' כתב כלשון זה וביאר שם כדי שלא יחשוד להם מה שיחשבו הסכלים שהם עובדים עבו"ז שיחשבו כי לצורות כתות והוא אמרו ית' לא תעשון אתי עכ"ל, הרי להדיא דמפרש דאיסור דלא תעשון אתי גופא הוי משום לתא דעבו"ז וכהסמ"ג, וכיון דלסמ"ג איסור זה הוי נמי משום לתא דאליל משו"ה שפיר מביא עלה לדברי רשב"ג דבמבוזין, דזה ודאי דמשום אליל ליתא במבוזין, ולפ"ז אפשר לצדד היתר בנ"ד משום דלשיטת הרמב"ם והסמ"ג דאיסור צורת אדם הוי נמי משום אליל ובמבוזין שרי, א"כ על חותמת רשאי לצייר כיון דפעולת החותמת לחתום על האגרת ואגרת הוי בכלל מבוזין וכמ"ש, אכן מיראי הוראה אני ובשגם באיסור מה"ת ירא אנכי לסמוך ע"ז למעשה, דמי שבקינן פשיטותא דרשב"א ריטב"א ורמב"ן משום משמעות דורשין בלשון הרמב"ם וסמ"ג, דמפורש לא נאמר בדבריהם להתיר במבוזין אפי' בצורת אדם, ורק מכללא שמעינן לה מדס"ל דטעם איסור דלא תעשון אתי הוי משום לתא דעבו"ז מכלל דבמבוזין שרי, ואילו הרשב"א ריטב"א ורמב"ן כתבו מפורש לאסור במבוזין ובאיסור דאורייתא לא שבקינן פשיטותא דידהו: אלא דאפ"ה נ"ל דבנ"ד יהיה מותר אליבא דכו"ע גם לרשב"א וסייעתו והוא דהא יש עוד נ"מ גדולה בין דברים שאיסורן הוי משום לתא דאליל, לבין הדברים שאיסורם הוי משום לא תעשון אתי, דהדברים שאיסורן משום אליל, לאו דוקא לעשותן בידיו אסור אלא אפי' אחרים עשו לו נמי אסור וכמבואר בתו"כ פ' קדושים ואלהי מסכה לא תעשו לכם יכול יעשו להם אחרים ת"ל לכם לא, אי לא לכם יכול הם יעשו לאחרים ת"ל לא לא תעשו לא לכם. והרמב"ם בסהמ"צ יליף איסור דעשו לו אחרים מקרא דלא תעשון לך פסל, וכן הופסק להלכה דאפי' אחרים עשו לו נמי אסור, ואילו אותן דברים שאיסורן משום לא תעשון אתי אינם אסורים אלא לעושה בידיו אבל אחרים עשו לו שרי וכמפורש בש"ס ר"ה דכ"ד שאני ר"ג דאחרים עשו לו, ולפ"ז בנ"ד דלא הישראל עצמו הוא העושה אלא ע"י פועל נכרי כמ"ש כ"ת, מותר לכל השיטות, לרמב"ם וסמ"ג דסברי דגם צורת אדם הוי איסורו משום לתא דעבו"ז, א"כ בפשיטות מותר לעשות חותמת בצורת אדם ולחתום אותן על האגרת, משום דאגרות הוי בכלל מבוזין ובמבוזין ודאי ליכא איסור אליל, ואפי' לרשב"א וסייעתו דסברי דכל הצורות של משמשי מרום הוי איסורן משום לא תעשון אתי ואין בהן לתא דאליל כלל, דלדידהו נפל היתר דמבוזין משום דבמבוזין כ"ש דאסור לצייר דמות משמשי מרום, אבל אכתי לדידהו יהיה מותר מטעם שעשאו אחרים, דכל שאיסורן משום לא תעשון אתי אינו אסור אלא העשויה ואחרים שעשו לו שרי אפי' להשהותן כההיא דר"ג דהשהה בביתו לצורות הללו, וכ"ש בנ"ד דעשויין למכירה ואינו משהה אותן אצלו כלל, וזו היא אמנם עצה נכונה וחריפה להתיר לכאורה, אבל שוב ראיתי דבנ"ד גם זה אינו דהא תינח בצורת אדם בעלמא שאין בה לתא דאליל לסברת הרשב"א וסייעתו, אבל צורת אדם שבנ"ד היא צורה שעובדים אותה וכמ"ש כ"ת שהם מקדושים שלהם, וא"כ איכא בזה תרתי לגריעותא. צורת אדם וגם צורת אליל, וא"כ אפי' לרשב"א וסייעתו יהיו אסורים בעשיית אחרים מטעם אליל, ובאליל הא אסור אפי' בכה"ג שאחרים עושין, וממ"נ אסור. דהיתירא דמבוזין אינו מועיל כאן משום צורת האדם. דאיסורו משום לא תעשון אתי ובמבוזין כ"ש דאסור. והיתר דעשיית אחרים ג"כ אינו מועיל כיון דהאדם הזה המצויר בחותמות הללו הוא אליל, ובאליל אפי' אחרים עושין אסור, ועוד דמלבד איסור עשייה יש איסור דאורייתא שנהנה מדמי עכו"ם, ולגבי איסור זה אם עשה עכו"ם לחותם זה גרע טפי דאם ישראל היה העושה הוי דינה כעבו"ז של ישראל דאינה אסורה בהנאה עד שתיעבד, ואם עכו"ם הוא העושה י"ל דאסורה מיד, ואין לומר דדוקא כשנכרי עושה עבו"ז לעצמו הוא דאסרה בעשייה דיכול אדם לאסור דבר שלו, אבל בנ"ד שלא עשה הנכרי לצורך עצמו אלא בתור פועל לבעה"ב ואין אדם אוסר דבר שאינו שלו, דהא ע"י מעשה יכול לאסור אפי' דבר שאינו שלו כדאיתא בעבו"ז דנ"ד, אלא דזה אינו דהא דע"י מעשה אוסרה היינו כשעושה בה מעשה ובמעשה זו עובדה, אבל הכא אינו עובדה אלא ע"י מעשה זו מייחדה לעכו"ם, וזה לא מהני בשל אחרים וכדאיתא בב"ק דס"ו דרק מצד שקונה הגזלן בשינוי מעשה לזה מהני לענין טומאה מה שמייחד הדבר, אבל אי לא קני לא מהני בשל אחרים, ובנ"ד אינו מכוון לקנות ולגזול רק עושה בתורת פועל ועמ"ש בתשובת ד"מ ח"ד סי' ס"ג, אבל אכתי יש איסור בזה מטעם הראשון שכתבתי דכאן הוי נמי אליל ואסור גם בעשיית אחרים, ומחמת כל אלה איני רואה היתר גמור בנ"ד רק באופן שהנכרי לא יגמור הצורה בשלימות אלא יניחנה סומא בעין אחת ובאופן זה כבר התיר החת"ס חיו"ד סי' קכ"ח אפי' לישראל לעשותה וכ"ש ע"י נכרי:

ובאין עוד הנני ידידו הדו"ש אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה