אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב יו"ד › סימן כז

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב יו"ד · סימן כז

ח"ב יו"ד

ב"ה יום ב' ד' סיון תרצ"ו פינסק. כבוד הרב וכו' מהור"ר לעמעל מארדער שליט"א אב"ד דקאלקי במדינת וואהלין. ע"ד שאלתו בחזקת השו"ב בעירו בהיות שעד עתה ישב בתוכה כשלשים שנה השו"ב ר' אהרן פאליעווסקא, שירש חזקה זאת מאביו ר' דוב ז"ל ששימש בכהונה זאת קרוב לארבעים שנה, ויהי אחרי מות ר' אהרן זה כשנה ובנים אין לו שימלאו מקומו, רק שתי בנות, חתמו אנשי העיר כתב לטובת הבנות אם ירצו להנשא לבחור שו"ב שימלא מקום אבותיהן, כן יש להשו"ב ר' אהרן אח ושמו ר' אברהם שאינו עוסק באומנות השו"ב ואפ"ה לא מחל על חצי חזקתו שיש לו לדבריו מאביהם המנוח ר' דוב ויש עדים שהתרה באחיו ר' אהרן בעודנו חי כי אינו מסלק עצמו לגמרי מזכותו במחצית החזקה ובכל שעה שיצטרך לזה יתבע זכותו, וכעת חדשה נהיתה בעיר כי הבנות היורשות של ר' אהרן ואשר עבורן כתבו וחתמו אנשי העיר לבחור חתן שו"ב בעד אחת מהן, הן אינן רוצות להנשא לשו"ב ולישאר על חזקת אביהן, אחת מהן כבר נסעה לאה"ק והשניה תמאן לקבל עול יראת שמים ולהנשא לשו"ב רק דורשי דמים הן למכור החזקה לכל המרבה בשכרה, וכעת בא בטענה ר' אברהם אחי השו"ב ר' אהרן וטוען כיון שהבנות של המנוח ממאמנות לישאר על חזקת אביהן ממילא שייך זכות החזקה אליו שבא מכח אביו ר' דוב הנ"ל וגם הוא רוצה לפייס את היתומות כפי שישומו אנשים שיווי המחיר בעד חזקה זאת, והוא רוצה למסור החזקה לחתן בתו מופלג בתורה ויר"ש רק היתומות אינן רוצות למכור החזקה לדודם ר' אברהם ושואל אפוא עם מי הדין, עם הבנות או עם ר' אברהם:

ובתשובה ע"ז, הנה טענתו של היורש ר' אברהם כשהוא בא מצד חזקתו דאבהתא שאביו היה שם שו"ב משך ארבעים שנה ודאי שאין טענתו כלום כיון שבינתים שימש בעיר זו משך שלשים שנה אחיו המנוח ר' אהרן א"כ כבר נפסקה חזקת אביו על כל האופנים ואיזה סבה שהוא במה שאחיו ר' אהרן עלה על מקום אביו וכמו שאבאר, דממ"נ אם אחיו ר'אהרן הוא הגדול בשנים נגד ר' אברהם א"כ הרי הוא לבדו ירש מקום אביו ואין לשאר אחים חלק בזה, דירושת המינוי והשררות אינו דומה לשארי ירושת ממון ונחלאות שמתחלק בין כל היורשים וכולם נוטלים חלק, אלא שרק הגדול לבד הוא שיורש את ההתמנות והמשרה ואין לשאר היורשים חלק וזכות במקום גדול וכן הוא הלכה פסוקה ברמב"ם פ"א מהלכות מלכים ה"ז שכל הקודם בנחלה קודם לירושת המלוכה והבן הגדול קודם לקטן ממנו ע"ש, וגדולה מזו שאפי' אם האב עצמו היה מנחיל חזקתו לבנו הצעיר נמי ספק גדול אם יש לו רשות ע"ז אע"ג דבשארי עניני ירושה קי"ל כר"י בן ברוקא דיכול להנחיל ליורש בין יורשיו, היינו משום דהתם גם השני יורש מיהא הוי, אבל בעניני משרה, בן הקטן אינו יורש במקום גדול כלל ואין המשרה מתחלקת לחצאין לשליש ולרביע וכמ"ש במנ"ח מצוה תצ"ג ע"ש ועיין בתשובת אבן יקרה חאו"ח סי' ג' שרצה אמנם להוכיח דלא כהמנ"ח אלא שלאב גופא יש כח ורשות להנחיל המשרה גם לבנו קטן במקום דאיכא גדול ע"ש ואין דבריו מוכרחים ומסתבר יותר כהמנ"ח משום דירושת הבן בשררה שהחזיקו בה אבותיו לא דמי לשאר עניני ירושות דהאב הוא המנחיל ולכן תלוי הדבר בדעתו להנחיל למי שירצה משא"כ ירושת השררה לא האב הוא המנחיל אלא משום דרצון התורה היתה שתהא השררה מורשה מדור לדור למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו לזה הטילה התורה חיוב על אנשי הקהלה שיבחרו למינוי זה אחד מיורשיו והתורה הנחילה להם זכות זה ולא האב וממילא אין תלוי זה ברצונו של הרב אלא כמש"כ התורה דהגדול קודם, ובלא"ה אין זה שום ענין לנ"ד דהא אביהם ר' דוב בעודו בחיים לא הנחיל חזקתו לאחד מבניו ולאחר שמת בלי צואה פשוט וברור דרק בנו הגדול יורש לבדו החזקה ואין לאח הצעיר שום חלק וזכות, ובכן מה טענה יש לר' אהרן על חזקת אביו המנוח:

הן אמנם כ"ת במכתבו לא פירש מי מהם הוא הגדול וגם אני לא אדע, ושמא באמת ר' אברהם הוא הגדול שבאחים ואליו הגיע ירושת החזקה, אבל אף אם נניח כן אפ"ה איבד ר' אברהם חזקתו משעה שנתמנה אחיו ר' אהרן לממלא מקום אביהם, דניחזי אנן מאיזה סבה לא נתמנה הוא על מקום אביו, דאי משום שלא ידע הלכות שחיטה ולא אימן ידיו להשחזת סכין השחיטה והבדיקה, א"כ בכה"ג אינו יורש כלל דהא לא מוקמינן את היורש לשררה ומינוי על מקום אביו כ"א כשהוא ראוי למלא המקום וכמבואר בכתובות דק"ג ובהוריות די"א, ובתו"כ דריש לה מקרא תחת אביו בזמן שהוא ממלא מקום אביו, ואף דאמרינן שם דסגי שהוא ממלא מקום אביו רק ביראה ולא בחכמה, אבל הכוונה דהיינו חכמה יתירא לא בעינן בבן אע"ג דהאב הי' חכם גדול יותר מכפי שיעור החכמה הנצרך למינוי שררתו. ובבן סגי מדרגת חכמה כפי הצורך למינוי זה. אבל ידיעה וחכמה כשיעור הנצרך להיות ממלא מקום זה ודאי דבעינן גם בבן, דאין שייך שימנו לשו"ב לאיש שאינו אומן להעמיד סכין כדין ושלא ידע ההלכות והאומנות הנצרך לזה, אף שהוא יר"ש היותר גדול, ולא נעלם ממני אמנם דברי התוס' במנחות דק"ט שלא משמע כן מדבריהם בהא דצוה שמעון הצדיק חוניו בני ישמש תחתי, הקשו בתוס' דהא דרשינן בתו"כ תחת אביו בזמן שממלא מקום אביו וזה לא היה יודע סדר העבודה, ותי' דביראת חטא הוא ממלא מקום אביו ע"כ, ואי נימא דחכמה בשיעור הנצרך למינוי זה בהכרח דבעינן, והרי עיקר מלאכתו של כה"ג הוא סדר העבודה וא"כ מה מהני שביראת חטא הוא ממלא כיון דאינו יודע עיקר מלאכתו, אבל יש ליישב זה משום דסדר עבודה יכול הוא להתלמד ולכן מהני מה שממלא מקום אבותיו רק ביראת חטא, ובהדיא כתב הרמב"ם בפ"א מהלכות מלכים וז"ל כל השררות והמנוים מישראל ירושה לבניו ובן בנו עד סוף כל הדורות והוא שיהיו ממלא מקום אבותיו בחכמה וביראה היה ממלא ביראה אע"פ שאינו ממלא בחכמה מעמידין אותו במקום אביו ומלמדים אותו עכ"ל. הרי להדיא דאם אינו ממלא בחכמה מלמדין אותו, וכן משמע ממש"כ הרמב"ם דאם היה קטן היורש משמרין לו המלוכה עד שיגדל ויהא ראוי ויליף זה מיואש, ואפ"ה אין זה מועיל לנידון דידן לומר נמי שימתינו עליו עד שילמוד דיני שו"ב, דכבר כתבתי במקום אחר דנראה שדוקא בחסרון דקטנות שהוא אנוס בדבר במה שלא למד עד עתה. וגם בזה דוקא כשרואים בו כשיגדיל יהא ראוי להתמנות זו בכל הדברים הצריכים אבל אם רואין שקרוב הדבר שלא יהא ראוי לכך ודאי שאין ממתינים לו, וכן בההיא דחוניו נמי לא פשע במה שלא למד כיון שבאמת הוא היה הצעיר מאחיו שמעי שתי שנים ומחצה ומן הדין היה ראוי כהונה הגדולה לשמעי שהוא הבכור וא"כ לא היה יכול להעלות על הדעת שאביו יצוה לו הכהונה ולפיכך לא למד סדר עבודה מפני שנתייאש מן הכהונה וכיון שלא פשע משו"ה מלמדים אותו וממתינים לו עד שילמוד, אבל בנ"ד אם באמת ר' אברהם הוא הגדול שבאחיו היה צריך להכין ולהכשיר עצמו לכך וכיון שלא למד עד עתה איהו דאפסיד אנפשי' ודומה לדין רשע בחו"מ סי' רפ"ג דאם הוא קטן משמרין לו הירושה עד שיגדיל אולי יחזור אז בתשובה ואם הוא גדול מעבירין אותו מירושתו מיד, וה"נ כיון שהוא גדול ודאי שאין הצבור מחויבים להמתין עליו עד שיכשיר עצמו, וממ"נ אם היה ראוי בשעת מעשה לקבל המשרה היה לו לתבוע מיד חזקתו ולמחות מליקח שו"ב אחר ומדשתק ולא תבע איבד זכותו, ואם לא היה ראוי אין ממתינים לו עד שילמוד ויכשיר עצמו וכמ"ש, ומה יש לו עוד לזעוק ולטעון, דמה שמחה אח"כ והתרה באחיו לא מהני שוב מחאתו דהיה צריך למחות בשעת מעשה ואם לא מיחה מיד פקע זכותו:

ומפני שגופא דעובדא היכי הוה נעלם ממני ושמא באמת מיחה מיד בשעה שנתמנה ר' אהרן אחיו, ולא נתמנה ר' אהרן בתור שו"ב קבוע כ"א עד זמן שירצה ר' אברהם להתמנות ומשו"ה שתק ר' אברהם מפני שהיה בטוח דכל שעה שירצה להתמנות יחזיר לו ר' אהרן את חזקתו, אכן אפי' נניח שכן היה, אכתי אין טענתו כלום ואינו יכול לתבוע שוב דכיון שנתמנה אחיו ר' אהרן שוב אין מורידין אותו אפי' אם המינוי היה רק לשעה וכמו דקי"ל בכה"ג שראה קרי ונתמנה אחר תחתיו דאף שהראשון חוזר למנויו ואין שניהם מכהנים יחד בכ"ז אחרי מות הכה"ג ממנים את זה שנתמנה לפי שעה אף שעתה יש לו בן ממלא מקומו וכמבואר ביומא די"ג שאם מת הכה"ג מתמנה זה שנתמנה לפי שעה ובע"כ כשיש לו בן מיירי התם דאל"כ מאי אשמעינן, ועוד ראיה מהא דקי"ל דאם הניח בן קטן משמרין לו המלוכה, וקשה דלמה לנו להמתין עד שיגדיל ולהניח את הצבור בלי מנהיג וממונה, והלא אפשר היה להקים מיד מלך לשעה וכשיגדל הבן ממילא ידחה את המלך הזה והיורש ישוב לנחלת אבותיו, אע"כ שאם בינתים נתמנה אחר אין היורש יכול להעבירו מגדלותו דכיון שעלה אפי' לשעה שוב לא ירד:

אך לכאורה יש להשיב על ראיה זאת, דלא דמי דין דקטן דמשמרין לו המלוכה ואין מעמידין אחר לפי שעה עד שיגדיל לנידן דידן. דהתם כיון דמי שנתמנה לפי שעה וגם עודנו קיים לאחר שיגדל היורש, ודאי דאין רשאין להעבירו מגדולתו משום דמעלין בקדש ולא מורידין, אבל בנ"ד שהשו"ב ר' אהרן שנתמנה לאחר מיתת אביו, גם הוא כבר מת ולא שייך בזה הורדה מקדושה, בכה"ג שפיר י"ל ששבה החזקה לר' אברהם אם ראוי לזה כיון שעי"ז שנעלה כעת לר' אברהם אין אנו מורידין לשום אדם מגדולתו כיון דכבר מת ר' אהרן לא שייך בזה לומר מעלין ולא מורידין, אכן באמת זה אינו דכבר כתבו האחרונים שאין חילוק בזה ואפי' במקום דלא שייך טעם דאין מורידין אם נתמנה אחר בינתים יהיה מאיזה טעם שיהי' כבר פסקה טענת חזקת ירושה מהיורש האמיתי, וראיה לזה מש"ס דיומא די"ב דאיתא התם תנו רבנן אירע בו פסול בכה"ג ומינו אחר תחתיו ראשון חוזר לעבודתו שני כל מצות כהונה עליו דברי ר"מ ר' יוסי אומר ראשון חוזר לעבודתו שני אין ראוי לא לכה"ג ולא לכהן הדיוט אמר רב יהודה אמר רב הלכה כר' יוסי ומודה ר' יוסי שאם מת ראשון שחוזר השני לעבודתו, ומקשינן פשיטא ומתרצינן מהו דתימא כו' עיי"ש. ולכאורה קשה לפמ"ש הרמב"ם בפ"ד מהלכות כלי המקדש ה"ב דגם בכה"ג בנו קודם וכתב שם דכל הזוכה בשררה זוכה לעצמו ולזרעו א"כ מאי מקשינן פשיטא הא טובא אשמעינן, דהא הראשון בעת שנתמנה לכה"ג הא זכה בכהונה גדולה לו ולזרעו אחריו, וא"כ כשמת הא עמדו בניו במקומו וא"כ אי לאו דאמרי' דמודה ר' יוסי שאם מת ראשין שחוזר השני לעבודתו הא היתה הסברא מחייבת שבנו של ראשון יעמוד במקומו של אביו שהרי זכותו קודמת לשני שהרי בעת שנתמנה אביו כבר זכה בכהונה גדולה לו ולבנו וכאן לא שייך למימר מעלין ולא מורידין דאיזה הורדה יש כאן לשני שהרי הוא נשאר במעלתו שהיה לו בחיי הראשון שהרי גם אז לר' יוסי לא היה ראוי לא לכ"ג ולא לכהן הדיוט. וא"כ היה טובא אשמעינן שמ"מ אפי' לפי דברי ר' יוסי אם מת ראשון חוזר שוב לעבודה אע"ג דלא שייך טעם דמעלין וכו', וא"כ מאי מקשה פשיטא אע"כ דכל שנתמנה אחר בינתים פסקה כח הירושה מבנו של ראשון וא"כ בעת שאית בו פסול של ראשון ונתמנה השני פסקה כח ירושת בנו של ראשון ושפיר מקשה פשיטא דהיכי דמת הראשון חוזר השני לעבודתו. היוצא מכל מה שכתבתי שטענתו של ר' אברהם כשבא מצד חזקה דאבהתא אינה טענה כלל, דאם ר' אהרן היה גדול ממנו הרי היה הוא היורש מד"ת ולא נשאר לר' אברהם שום טענה וצחוק הוא מה שטען חצי חזקה, דכבר כתבתי שירושת המשרה אינה מתחלקת לחצאין רק הגדול לבד הוא היורש בכולה, ואם הוא ר' אברהם גדול האחין ורק מאיזה סבה נתמנה בעת מעשה אחיו ר' אהרן, פסקה נמי חזקת ר' אברהם או מטעם דמחל או מטעם דאין מורידין וכמ"ש וביארתי לעיל:

וכן בטענתו השניה על הבנות שהוא רוצה לקנות מהן חזקתן רק הן אין רוצות למכור רק לאיש אחר דוקא ולא לו. גם טענה זאת אין לה שום יסוד משני הצדדים גם על הקנייה וגם על המכירה והוא דין פשוט ומבואר בחו"מ סו"ס קמ"ט דכל שום התמנות ושררות אי אפשר למכור דהוי כדבר שאין בו ממש ואין נתפס במכירה, וא"כ מה תקיפות של הבנות שאין רוצות למכור בהיות שאין מכירתן שוה כלום, וגם השו"ב ר' אברהם איך ירצה להניח מעותיו על קרן הצבי ולשלם מעות בעד דבר שאין נתפס במכירה, ועדיפא מינה אני אומר שאפי' היה זכות זה נתפס במכירה, פשוט בעיני לומר שאין יכולות למכור זכות זה רק לאחד מבני המשפחה ולא לאיש זר לגמרי, דזיל בתר טעמא שפירשה תורה בזכות השררות והמינויים, למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו, הרי שעיקר רצון תורה שהטילה חיוב למנות את היורש על שררות אביו הוא בכדי שהשררות והמינוי לא יופסק מזרעו כל הימים, א"כ איך אפשר שהיורש יהא לו הזכות למכור החזקה ולהסב הנחלה לאיש זר שאינו מבני המשפחה, הא אדעתא דהכי לא זכתה לו תורה שום זכות: הן אמנם דבנ"ד יש לדון דהבנות, היתומות יש להן זכות לא מצד ירושת אביהן, אלא משום דבני העיר נתחייבו להן בכתב ידן למסור להן חזקת השו"ב שבעיר, וא"כ דל כח ירושה מהכא יש בזה חיוב חדש מצד השטר שנכתב ונחתם לטובתן, אבל באמת גם זה אינו דאפי' לא היה כתוב מפורש בשטר הזה, מעצמם הוי אמדינן לדעת הקהל שלא התחייבו להם רק אדעתא שאחת מהבנות תקח שו"ב לחתן עבורה ותתקיים הירושה בחתן המנוח, אבל אם הבנות אין רוצות להנשא לשו"ב רק רוצות למכור לאחר, אדעתא דהכי ודאי לא נתרצו הקהל להתחייב לעקור הירושה מהיורשים האמיתיים שחיוב זה מוטל על הקהל שיעמידו מקרב היורשים ובדאי שלא נתרצו לעבור על צווי התורה ולמסור הנחלה לאיש זר ואומדנא כזו אמרי' בב"ק דקט"ז אדעתא דארי אפקרה ע"ש, וכ"ש לפמ"ש כ"ת כתוב כן מפורש בשטר שמתחייבים לטובתם אם יתרצו להנשא לשו"ב:

איברא דאפ"ה רואה אני את טענת ר' אברהם לטענה טובה מצד אחר, ונהי שטענתו מצד חזקת אבהתא אין לו וזכותו מצד אביו פקע, אבל הלא אחיו ר' אהרן מת בלא בנים, ובנותיו מסלקות עצמן מחזקת שו"ב רק רוצות למכור זכותם לאחר שזה אסור גם מה"ת להסב הנחלה והקפידה שתהא השררה מורשה מדור לדור, וגם בלא"ה אין זכות זה נתפס במכירה, וכיון שכן שלא נשארו יורשים מאחיו ר' אהרן, שוב חוזרת הירושה לאחיו ר' אברהם מד"ת דאח יורש אחיו מד"ת ולדברי הרמב"ם הרי ירושת השררה הוא כפי סדר נחלות, וא"כ ודאי יש לו לר' אברהם חזקת ירושה מצד אחיו, ואם הוא רוצה עוד לוותר ולפייס את הבנות היתומות כ"ש דעדיף טפי, ולכן בהא נחתינן דזכות חזקת שו"ב של עירו שייכת כעת לר' אברהם היורש מצד אחיו ר' אהרן והוא ישלם לבנותיו של ר' אהרן כראות עיני כ"ת בצירוף של שני בע"ב צדדים שאין להם שום נגיעה, ובאופן אם אחיו של ר' אהרן יקח מיד בלא דיחוי שו"ב מופלג ויר"ש עבור בתי, אבל להמשיך הרבה אין לו רשות, ואם ככה יעשה כמו שכתבתי אז הקהל מצדם מחויבים לעזרו בזה בכדי שיקוים רצון התורה שתהא זכות המינוי מורשה מדור לדור למען יאריך ימים על ממלכתו הוא ובניו ולא להסב נחלה לאיש אחר ושלום על ישראל: כנפש המברכם בשלום כברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה