אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב חו"מ › סימן קלה

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב חו"מ · סימן קלה

סימן קלד

ב"ה יום ב' ט"ז תמוז תרצ"ג פינסק. כבוד בני הרב וכו' מהור"ר שמואל שליט"א הגאב"ד דפוסטוב. ע"ד שאלתך בעובדא שבא לידך איש אחד ושמו וויינשטיין מכר וואגאן טערפעטין לקונה מווילנא, ובאשר המוכר וויינשטיין לא רצה שירשמו על הבאן את שמו בתור משלח הסחורה מפני טעמים שונים. נתרצה סוחר אחד ושמו רייכעל להטיב עם המשלח ולרשום את שמו בתור משלח הסחורה, ובכן נרשם כי ה' רייכעל משלח את הסחורה, אכן הלוקח הווילנאי בחפצו לגנוב שכר ההובלה עשה קטניא עם הקאנדוקטאר שבדאקומענטין יופחתו ממשקל הסחורה לחשוב ולרשום שנשלח סחורה פחות ממשקלם האמיתיי, ואח"כ נמצא הגניבה וחייבו מטעם הממשלה את משלח הסחורה לשלם בעד הגניבה כפי החוק, ובהיות שהמשלח הרשמיי בזה הוא ה' רייכעל חייבו אותו, ועתה נפל הספק מי יהיה המשלם, והלא רייכעל עשה רק חסד חנם וילקה מדת הדין אם יחייבו לנפש נקיה לשלם, וה'

וויינשטיין טוען ג"כ שהוא חף מפשע ולא עשה שום רמיה וקנוניא ומה לו לשלם בעד הקנוניא שעשה הלוקח הווילנאי, ולחייב באמת להחוטא האמיתיי הוא הקונה הווילנאי, אי"א ג"כ בהיות שגברא אלימא הוא ואי"א לגבות ממנו מאומה, ובכן היכי נדייני' דייני להאי דינא:

ע"ז אשיבך כי לענ"ד ה' וויינשטיין המוכר מחויב לשלם לה' רייכעל כל מה שהממשלה גבתה ממנו, ואף כי לכאורה בהשקפה ראשונה היה. נראה להיפך דכל ההפסד הוא על רייכעל ואין שום אחר מחויב לעזרו בזה, דאף שזה ודאי שהוא חף מפשע ואינו אלא נתפס בשביל אחרים, אבל הא תלמוד ערוך הוא בירושלמי כתובות פ' שני דייני גזירות דאין אדם נתפס על חבירו אלא בכרגא וגולגלתא ותשורה אבל מי שנתפס בשביל חבירו על שאר דברים ולקחו ממון של זה בעד איש אחר אין הלה חייב לשלם להנתפס וכן הופסק ברמב"ם וחו"מ סי' קכ"ח ע"ש, ולפ"ז ה' רייכעל שנתפס בשביל

וויינשסטיין שהוא המשלח האמיתי ותפיסה זאת אינה בשביל כרגא וגולגלתא אין ה' וויינשטין מחויב לשלם לו, ואין לומר דבנ"ד שאני דהא המשלח האמיתיי הוא וויינשטיין והממשלה שתובעת החוב שלה מאת המשלח, עיקר דינה הוא על וויינשטיין אלא מפני שסבורה היא שרייכעל הוא המשלח תובעת ממנו אבל המחויב האמיתי הוא וויינשטיין וכשמשלם ה' רייכעל פוטר עי"ז אח וויינשטיין מחובו שמחויב עפ"י דינא דמלכותא שהוא נמי ד"ת, ובכה"ג שפיר מחויב וויינשטיין לשלם, דלא דמי לנתפס בעד חבירו דעלמא שגם חבירו אין מחויב כלום והתופס בעלילה בא, משו"ה אין הלה מחויב לשלם ההיזק, משא"כ בנ"ד דמדינא דמלכותא באמת מחויב וויינשטיין ואם תפסוהו לה' רייכעל בדין תפסוהו ולא בעלילה, דבאמת יש כאן חיוב ובכה"ג ודאי שוויינשטיין נפטר עי"ז מחובו שעכ"פ מחויב לשלם, ולא דמי לנתפס בשביל חבירו כ"א לפורע חוב, אבל אכתי גם פורע חובו של חבירו פטור כמבואר בנדרים דל"ג ובמשנה דכתובות דק"ז, וממ"נ איך שנדין את ה' רייכעל, כנתפס בשביל חבירו או כפורע חובו של חבירו אין

וויינשטיין מחויב לשלם לו, כן היה נראה לכאורה, אבל באמת זה אינו ולאחר העיון הדין הוא להיפך, דאיך שנדין את ה' רייכעל חייב וויינשטיין לשלם לו, מחויב הוא מטעם נתפס, דהא דאמרו דאין אדם נתפס על חבירו, כבר כתב הלבוש עיר שושן דהא דנתפס בשביל חבירו אין הלה מחויב לשלם, היינו דוקא כשתפסוהו בגזילה מה שלא הי' מחויב חבירו כלל אבל כשתפסוהו בשביל חוב חבירו צריך לשלם, וכדעת הלבוש הכריע בערוך השולחן סי' קכ"ח והביא ראיה לזה מהירושלמי ע"ש, ובנ"ד הא לא בגזילה תפסוהו כ"א בשביל חוב של וויינשטיין שנתחייב לממשלה, ומדין חייב הוא לשלם לממשלה כיון דבאמת הוא המשלח וכשתפסוהו לה' רייכעל נפטר עי"ז וויינשטיין מחובו ובכה"ג צריך לשלם להנתפס, ועוד דאפי' אם

ווייינשטיין לא היה חייב כלום לממשלה רק הממשלה תפסו שלא כדין נמי מחויב לשלם לה' רייכעל, דבכה"ג דנ"ד אמרינן אדם נתפס על חבירו דדמי למס ותשורה דהטעם דבמס ותשורה אדם נתפס, הסביר הלבוש שם דמפני שהוא דבר הכתוב ורשום בפנקסי הממשלה שאין דרך לבוא לידי שכחה ובודאי אתי לידי גוביינא, ול"ד נתפס בשביל חבירו בעד דבר שאינו חק קבוע לרשמו בפנקס מצינן לומר שאם לא פגעו בהנתפס היה מחביא עצמו עד יעבור זעם והיה בא הדבר לידי שכחה ולא היו תובעים אותו כלל לכך אין חבירו חייב לשלם דאמר לו מזלך גרים שפגעו בך ורוצים לגזלך ולוקחים אותי לפתחון פה להם, אבל מי שנתפס על חבירו בשביל מס או תשורה חייב לשלם לו מפני שזה נרשם בפנקסי הממשלה ואין בא לידי שכחה ובודאי אתי לידי גוביינא ממשלח האמתיי, וא"כ היה נהנה וויינשטיין בזה שה' רייכעל שילם עבורו וממילא חייב לשלם:

וגם מטעם פורע חובו של חבירו נמי חייב וויינשטיין בנ"ד, דהא הטעם דפורע חובו פטור הלוה מלשלם משום דמצי הלוה לומר מאי אהנית לי דגם אם לא פרעת אתה מפייס הווינא ומחיל לי, ומה"ט דוקא בפורע חובו של חבירו לישראל הוא דפטור משום דישראל עביד דמחיל ע"י פיוס, אבל בפורע לעכו"ם שדבר ידוע הוא שאין עכו"ם מתפייס אלא ברצי כסף חייב באמת הלוה לשלם להפורע עבורו כמבואר בחו"מ שם, ובנ"ד נמי דבר ידוע שחוב כזה לא ניתן למחילה ולכן ודאי דחייב וויינשטיין לשלם לרייכעל שפרע חובו לממשלה:

ובר מן דין הא כתב המוהרי"ט ח"א סי' קכ"ד דהא דנתפס על חבירו אין חבירו חייב לשלם לו, הוא דוקא בחוב שאינו ברור אבל אם החוב ברור חייב לשלם לו והוכיח כן מפ' הכונס ע"ש. ובנ"ד אין לך תוב ברור יותר מזה, וכ"ש דבנ"ד הרי נתפס רייכעל ע"י גרמתו של וויינשטיין ויש מקום לחייבו גם מטעם מזיק, ומכל הלין נ"ל דה' וויינשטיין מחויב לשלם לה' רייכעל ועמ"ש החכ"צ סי' ס"ח ובשער המשפט סי' קכ"ט:

ובאין עוד הנני אביך המבדכך בברכת אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה