שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב או"ח · סימן כב
ב"ה יום ב' כ"א אדר שני תרצ"ב. כבוד הרב וכו' מהור"ר אברהם געציל שי"ף נ"י ראב"ד בק"א רודניק. ע"ד שאלתו באופה שהוא פאדראטציק להעמיד לחם בכל השנה לחיל הצבא. הלחם נאפה בבית מיוחד לאפייה העומדת בחצירו, ומה לעשות כעת בימי הפסח האם רשאי לאפות בתנור זה לחם חמץ ע"י עכו"ם שימכור או ישכיר לו התנור והכלים הדרושים לאפייה, וגם מה עדיף יותר מכירה או שכירות, כן שאל אם לא חיישינן בפסח למראית עין שיאמרו דהעכו"ם הוא שכירו ואופה עבור הישראל וכמו לגבי מלאכת שבת דאסור להשכיר תנור לנכרי מפני מראית עין כמבואר במס' ע"ז דכ"א ובשו"ע או"ח סי' רס"ג. והנה כיון דהאופה הזה ודאי שמכר אצל הרב דמתא כל החמץ שיש לו ומה שיגיע לו בימי הפסח ככתוב בשטרי מכירה דידן א"כ אפי' הגיע לו חמץ בימי הפסח גופא אין כאן תו חשש דבל יראה מטעם שכבר נמכר קודם פסח לנכרי, וכל החמץ שיגיע לו זכה בהם תיכף העכו"ם הקונה וחמץ של נכרי הוא. הן אמנם דהאחרונים נתקשו בזה איך מועיל מכירה דקודם פסח לחמץ שיגיע לו בתוך הפסח כיון דבשעת המכירה אכתי לא היה החמץ ברשות ישראל ומכר דבר שלא בא לעולם דלא חל הקנין, וכתבו כולם דאפ"ה מהני מדין סילוק שהישראל המוכר מסלק עצמו מן החמץ שיבוא לידו וממילא יזכה בהן העכו"ם הקונה ע"י רשותו שיש לו בשכירות, וסילוק מהני אפי' בדשלב"ל כההוא דכחובות דפ"ג, עיין בדבריהם, ועל טעם זה יש לי אמנם לפקפק דהא הסמ"ע בסי' ר"ט כתב דסילוק לא מהני כ"א במקום שהשעבוד בא כבר אלא שלא קנה עדיין הנכסים אבל במקום שלא נתחייב עוד כלל בשעבוד לא מהני, וא"כ הא תינח בחמץ שיש לו במקום אחר ואם כי לא קנה אותו עוד בקנין גמור מפני שאינם עוד ברשותו אפ"ה כיון שיש לו שעבוד מיהא עליהם יכול להסתלק מהם, אבל בחמץ שנאפה בפסח גופא ועד האפייה לא היה כלל חמץ ואין לו שום שעבוד ע"ז, מה סילוק שייך בזה לשי' הסמ"ע, אבל אכתי מועיל המכירה מטעמים אחרים, חדא דהרמ"א שם כתב דבמכירה בשטר מהני אפי' בדשלב"ל דהוי כמו שתפס, ובחבורי לחו"מ שם הבאתי ראיה לזה מהש"ס דכתובות דפ"א ההוא גברא דנפלה לו יבמה בפומבדיתא בעי אחוה למפסלה בגיטא אמר אי משום נכסי פליגנא לך אמר רב יוסף כיון דאמור רבנן לא לזבין אי זבין לא הוה זבינא ופרש"י דמה שהתנה זה לחלוק וקנו מידו הרי הוא כמכר ע"ש, וקשה טובא קושית הר"ן שם דמה הוצרך רב יוסף לטעם זה, תיפוק דבלא"ה אינו מועיל דהוי דשלב"ל וכאומר מה שאירש מאבא מכור לך, ואכן אי נימא כהרמ"א דבשטר מהני אפי' בדשלב"ל דהוי כמו שתפס א"ש דהא התם אי"א שום קנין אחר זולת שטר, דכסף לא שייך כיון שנותן לו במתנה את חלקו, ובחליפין משיכה וחזקה נמי אי"א אפי' היה זה דבר שבא לעולם וברשותו כיון דחלות הקנין אינו אלא לאחר שיכנוס אותה ובההוא שעתא כבר הדר סודר למאריה, א"ו דלא שייך התם שום קנין זולת שטר דמהני גם אח"כ דגם בעת חלות הקנין הוי השטר נמי בידו והיכי דנותן השטר מהני נמי אפי' בדשלב"ל, ולזה הוצרך רב יוסף לטעמיה, ואם כי מלשון רש"י שם שכתב וקנו מידו דהוה כמכר משמע דקנין סודר היה שם ואכתי יוחזר קושית הר"ן, אכן על רש"י בלא"ה לא קשה דהא רש"י לשיטתו בקדושין דס"ב שפוסק כראב"י מבואר שסובר דאדם מקנה דשלב"ל וכ"כ השעה"מ פכ"ב מהלכות מכירה דכן הוא דעת רש"י, ולדידן דקי"ל דאין מקנה דשלב"ל בע"כ יתפרש דהקנין היה בשטר וכהרמ"א דבכה"ג מהני נמי אפי' בדשלב"ל ושפיר הוצרך רב יוסף לטעמו, ולפ"ז בנ"ד דמכירה זאת היתה בשטר גמור שנותן הרב להא"י הקונה מהני אפי' בדשלב"ל. ועוי"ל מטעם אחר מועיל המכירה בדשלב"ל ועפמ"ש המרדכי בב"ב דאם אמר שיקנה כשיהי' בעולם קנה אעפ"י שעכשיו אינו בעולם ופסק כן הרמ"א שם סעיף ד', ונ"ל ראיה מהש"ס דכתובות שהבאתי לעיל והר"ן הקשה דלמה הוצרך רב יוסף התם לטעם דכיון דאמור רבנן דלא לזבין ואי זבן לא הוי זבינא ותיפוק מטעם דהוי דשלב"ל, ולדברי המרדכי א"ש, דהנה התם הא מיירי כשאמר לו פלוג והחזיק מעכשיו אבל לא תקנה אלא לאחר שאכנסנה וכמ"ש כן רש"י להדיא שם דפ"ב בד"ה פלוג מהשתא ע"ש, ואע"ג דבהך עובדא דדפ"א לא פי' רש"י כן היינו משום דהכא הוה פשיטא דמיירי בהכי דאיך יקנהו דבר שאינו שלו עדיין, משא"כ בעובדא דדפ"ב דאמר לו פלוג מהשתא והו"א שמקנהו לו נמי מהשתא, משו"ה הוצרך רש"י לתקן דגם התם היה ההקנאה לכשיכניסנה, וסרו בזה דברי הפנ"י בסוגיא דהתם ע"ש, וכיון דמיירי שמקנהו כשיבוא בעולם דהיינו כשיכניסנה לכן מטעם דשלב"ל היה מועיל הקנין ושפיר הוצרך רב יוסף לטעמו משום דאי עביד לא מהני, והנה הרמ"א הביא דיש חולקין על המרדכי והט"ז הכריע דהעיקר כוותייהו דגם בכה"ג לא מהני, ולמ"ש הרי מן הש"ס דכתובות מוכח כהמרדכי דאל"ה למה הוצרך רב יוסף לטעמו ותיפוק מטעם דהוי דשלב"ל וכקושיות הר"ן, ואע"ג שהר"ן יישב קושיתו דהתם מיירי שאין אלא שני אחים וכיון שיד שניהם שווים בנחלה הוה כנחלה הבא לאדם ממקום אחר שמתנה עליה שלא יירשנה והוי כסילוק בעלמא ולא בעי קנין ע"ש, ולפ"ז לא היה מהתם ראיה להמרדכי, אכן פשטא דלישנא דאומר רב יוסף דאי זבין דאי זבין לא הוה זבינא משמע שחשב זה לזביני ממש וכפרש"י שקנו מידו והוה כמוכר, ואילו להר"ן לא שייך כלל לשון זביני ע"ז, והפנ"י הכריח נמי דהעיקר בש"ס הוא כרש"י דהוי מטעם קנין ממש ולא כהר"ן, ועוד דהא הר"ן הוא רק לשיטתו בכתובות ר"פ הכותב דאפי' מירושה דאורייתא מהני סילוק אבל למה דקיי"ל דבדאורייתא לא מהני סילוק אי"א כלל לפרש כהר"ן דמטעם סילוק הוא. ובע"כ כרש"י דמטעם קנין הוא וא"כ מוכח כן מן הש"ס כהמרדכי דכשאומר לו שיקנה לכשיבוא בעולם דמהני:
והן אמנם דבעיקר הך דינא של המרדכי אין מבורר לי דמה יענה לההוא דאמר רב שדה זו לכשאקחנה קנויה לך קנה במס' ב"מ דט"ז ומסיק התם דהיינו דוקא משום דרב סובר כר"מ דאדם מקנה דשלב"ל. אבל למה דקי"ל אין אדם מקנה דשלב"ל לא מהני אע"ג דא"ל לכשאקחנה קנויה לך, הרי להדיא שגם אם מקנה לו לכשיבוא בעולם הוי נמי דשלב"ל, וכן הופסק להלכה בחו"מ סי' רי"א ולא הגיה שם הרמ"א דיש מי שאומר דקנה בכה"ג, ואף שזה י"ל דהרמ"א סמך עצמו על מה שהביא דעה זו בסי' ר"ט, אבל הלא ש"ס ערוך הוא שגם בכה"ג לא קנה, ועוד דהא עיקר פלוגתא דר"מ ורבנן באומר הרי את מקודשת לי לאחר שאשתחרר הרי הוא כאומר כשיהיה בעולם, והן אמנם שבמרדכי גופא הביא להקשות על דין זה מכמה מקומות, ולמה לא הביא מסוגיא המפורשת שהבאתי, שוב מצאתי במקנה בקדושין דס"ב שנתעורר להקשות על המרדכי כן, ונ"ל דמ"ש בסוגיות הללו לכשאקחנה או לכשאשתחרר אין הכוונה שהקדושין יהיו אז לכשיקחנה אלא רק שמראה לו הזמן מתי ראוי ליקח את השדה או את האשה, אבל הקנין מקנה לו מהיום ומשו"ה לא מהני, אבל אם אמר בפירוש שהקנין יהיה רק לכשיקחנה איה"נ דמהני, ולאחר החיפוש מצאתי כיו"ב בתשובת הרמ"ץ חיו"ד סי' ע"ד לגבי הקנאת הבכור וז"ל דאם ידוע שאמר בפירוש שעיקר הקנין של הולד יהיה לכשתלד ומדייק בלישנא כדי שלא יהיה כמקנה דשלב"ל יש לצדד היתר עפמ"ש הרמ"א חו"מ סי' ר"ט דמהני אף בדשלב"ל אבל אם לא אמר לשון זה אלא שחלף המזונות וטפולו יקח לו הולד אם תלד בת או זכר אין הכוונה שיקנה אחר הלידה כ"א שמקנה לו מיד ורק מה שמדבר עמו בזמן שראוי לקחתו לא מהני עכ"ל, והוא כדברנו. ואפשר דהיינו מה שמדקדק רב הונא בדבריו שדה זו לכשאקחנה קנויה לך מעכשיו, והתוס' נדחקו בלשון מעכשיו ע"ש, ולמ"ש יתפרש הכי דדוקא כשאומר לו שמקנהו מעכשיו פי' שהקנין יהיה מעכשיו ולכשאקחנה שאמר אין הכוונה שאז יוגמר הקנין אלא מפרש לו זמן הלקיחה מתי יוכל להשיגה אבל הקנין הוי מעכשיו ובכה"ג דוקא הוי דשלב"ל אבל אם מפרש לו שהקנין יהיה לכשיקחהו ויבוא לרשותו ודאי דלא הוי דשלב"ל וקונה לכו"ע:
ואמנם כל אלו הטעמים אין נצרך כ"א למי שמכר חמצו קודם הפסח ובתוך הפסח הגיע לו חמץ באופן דבעת המכירה היה חמץ הזה שהגיע בפסח דשלב"ל, אבל בנ"ד שקודם הפסח מכר בב"ד כל הקמח והשכיר את כל הכלים וגם את הקבלנות הזאת להעמיד לחם לאנשי החיל מסר ג"כ הרשאה לב"ד שימסרו הקבלנות לכל מי שירצו ככתוב בשטרי הרשאה דנהיגי גבן לכתוב בזה"ל וכן אנחנו ח"מ נותנים כח והרשאה להרב למסור ולעשות פערעדאציעס
מהפאדראדין שיש לנו להעמיד לאנשי חיל או לבתי אסורים פראוויאנט לחם גרויפן וקמחים נותנים אנחנו כו"ר להנ"ל למסור הקבלנות שלנו לכל מי שירצה עכ"ל, וא"כ הקמח כבר היה קודם פסח ואפיית הלחם ומסירתו לאנ"ח הם על חשבון העכו"ם הקונה ולישראל אין שום שייכות בזה, וא"כ מה ענין זה לדשלב"ל כיון דאפיית הלחם שנעשה בפסח גופא הרי הם של עכו"ם הקונה קודם פסח והישראל לא מכר כ"א הקמח שהיה ברשותו בעת המכירה, והנה ראיתי בתשובת ד"מ שהביא נוסחת הראשית בכורים בשטר מכירת החמץ וז"ל שהמשלחים מסלקים עצמן מחמץ שיגיע עבורם בחג על הבאהן וכדומה וממילא יזכה בהם העכו"ם הקונה כשיגיע לרשותו עכ"ל, ותמה עליו מה שייכות זה להשטר מכירה, ועוד מה שייך לומר שמפקירים מה שעתה אינו ברשותם, וצ"ל שהוא מדין סילוק, אבל זה אינו דהתם בא לרשותם אח"כ אבל הכא לא יבא לרשותם כלל. ועוד למה לו להזכיר שיקנה העכו"ם דכיון שהוא מסלק ממילא ישארו ביד בעלים ראשונים וכהא דכתובות דפ"ג כשמסלק עצמו מן הקרקע כו' ע"ש, ובס' אחד מן האחרונים דחה לדברי הד"מ במ"ש ועוד למה לו להזכיר שקנה העכו"ם דכיון שהוא מסלק א"ע ממילא ישארו ביד בעליו הראשונים, והלא הר"ב בנוסחו קחשיב גם ברייהייזער אשר החמץ מהם בא בפסח גופא וחמץ כאלה קודם פסח אי אפשר היה להקנות להעכו"ם ע"י קנין משום דהוי דשלב"ל ורק ע"י סילוק מועיל אף בדשלב"ל, והכא לא שייך כלל טענות הד"מ ישארו ביד בעלים ראשונים כי אין כאן בעלים ראשונים כלל ובעל החמץ גופי' הוא הבעלים דהלא החמץ מברייהויז שלו הוא ומה יעשה בפסח בחמץ כאלה ע"כ, אכן למ"ש צדקו דברי הד"מ דאין לומר דנוסחת הר"ב שהמשלחים מסלקים עצמם קאי על הברייהייזכר, דעל החמץ הזה א"צ שום סילוק דכל מה שנעשה בפסח הוי של א"י הקונה ומעולם לא כנס לרשות ישראל, ובע"כ דלא קאי כ"א על החמץ שהגיע על הבאהן ולכן שפיר יש מקום לתמיהת הד"מ, ואם כי בעיקר מסירת פאדראדין קשה לכאורה איך יועיל זה והא ידוע שאין הממשלה מקבלת קבלן אחר במקום הקבלן שקיבל עסק זה מידם, וצ"ל כמ"ש בס' ד"מ שם דנהי שאם לא יעמיד כהוגן יהיה האחריות מזה על הקבלן בעצמו מ"מ יוכל האחר להיות כעת שלוחו וממלא מקומו ומה שיתנו חמץ להאנ"ח וכדומה יהא זה על חשבון עצמם אחר שהם התחייבו להעמיד זה, והמסירה אין הכוונה שיקבל זה גוף העסק ממשלה רק הכוונה שהוא מוסר להעכו"ם שיעמיד את החמץ באותו מקח שנותנים לו, וא"כ יהא העסק שלו ולא של הישראל ואף שעי"ז יהנה הישראל שיפטר מן הקנס שאפשר שיקנסוהו אם לא יעמיד את החמץ במועדו מ"מ לא מקרי זה הנאה מהחמץ דהוי רק מבריח ארי ע"ש, ולפי כל האמור הרי יראה כ"ת ויוכח כי אין צורך לעשות כאן לא מכירה ולא שכירות חדש על התנור שאופין החמץ בו דכבר נכלל הכל במכירה שמכר ע"י הרב, ולא רק שאין צורך למכירה חדשה אלא דעדיף טפי לסמוך על מכירה של הרב מתרי טעמי, חדא דב"ד מומחים הם למכור כדין עפ"י נוסחאות הפוסקים בשטר המכירה וקנינים המועילים, משא"כ אם יעשה שטר מכירה בעצמו יוכל להוציא מכשול ודבר שאינו מתוקן מתחת ידו, ועוד דהא באמת קשה על מ"ש המחבר בסי' ת"נ דשרי לישראל להשכיר תנורו לעכו"ם ע"מ שיאפה בו מצה ואם אפה בו חמץ אין זקוק לו, ומ"ש משבת דאסור להשכיר תנורו לנכרי מפני מראית העין כמבואר במס' ע"ז דכ"א ובאו"ח סי' רמ"ג, ולמה לא אסרו גם בפסח משום מראית עין דיאמרו שישראל הוא האופה חמץ, ועוד דזולת איסור חמץ הא האפייה ביו"ט של פסח ובשבת שבתוך החג יש בו משום איסור שבת ויו"ט גופא, ומ"ש יו"ט דפסח דאית בו נמי איסור חמץ משאר יו"ט דאסור. אכן במכירה דב"ד דאית לה קלא ופרסום גדול אין תו חשש דמראית עין, ועיין במשנה ברורה סי' רמ"ו ס"ק ל"א וז"ל והנכון שיעשה ענין המכירה בפני דייני העיר כדי שיעשה כד"ת וגם שיתפרסם הדבר שלא יהיה חשש מראית עין עכ"ל והוא כדברנו, ומה ששאל כ"ת מה עדיף טפי אם למכור התנור לנכרי או להשכירו, בדבר זה כבר נחלקו האחרונים ודעת המקו"ח בסי' ת"מ דצריך דוקא למכור מקומות החמץ, ובשע"ת או"ח סי' תמ"ח הביא כן גם בשם השבו"י, אכן הנו"ב בשיבת ציון סי' י' העלה דיותר טוב להשכיר, ועוד הרבה אחרונים פסקו דשכירות עדיף, והן אמנם דהיה אפשר לצדד דמכירה עדיף בכדי להסיר חשש דמראית עין דבשכירות יהא אסור משום מראית עין כמו בשבת, ובמכירה גם בשבת גופי' לא גזרו דלא ישכיר אדם מרחץ אמרו אבל מכירה לא נאסר, אלא כיון דכל גדולי האחרונים פסקו דשכירות עדיף, הכי צריך למיעבד. וחשש דמראית עין בלא"ה ליכא במכירה בב"ד וכמ"ש, ואפי' במכירה שלא בב"ד נמי ליכא חשש דמראית עין בנידון מכירת התנור לפאדראד עפמ"ש בט"ז או"ח סי' רמ"ד דבעסק גדול כמו מכס התירו, ומסירת פאדראד ודאי עסק גדול הוא ודמי לדין מכס דמותר:
והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין: