אור ברסלב
שות זקן אהרן ח"ב או"ח › סימן כ

שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין

ח"ב או"ח · סימן כ

סימן יט

ב"ה יום ג' א' דר"ח כסליו תרצ"ו פינסק. בני חביבי חרב וכו' מוהרי"א שליט"א אב"ד דק"ק אנטופול. ע"ד המחשבה הטובה שעלה בדעתך לתקן עירך בעירוב. והוא דבעירכם הדרך ההולך לצד מזרח העיר, ומשני צידי הדרך שדות, לימין הדרך שייך השדות ליהודים אנשי העיר, ומשמאל הדרך שדות של אינם יהודים, ובימין הדרך הצד השייך ליהודים נמשך בנינים, הם בתי בני ישראל היושבים על שדותיהם שמה, ויש מהם שהבתים עומדות זה אצל זה בלי הפסק ביניהם וכתמונת בנין הבתים שברחוב אמצע העיר גופא. ומצד השמאל ששייך לשדות הנכרים אין שם כמעט שום בנין ורק שנים או שלשה בתים מפוזרות של נכרים עומדות שם, ולפי שאין בדרך הלזו בתים משנים הצדדים לכן היה העירוב עומד עד עתה סמוך לעיר ממש, מקום אשר שם בתים משני צידי הרחוב, אכן כעת שבונים כביש (שאסיי) באותו הדרך הגביהו הרבה את הדרך והרי הוא גבוה יותר מעשרה משני צדדיו הן לצד ימין והן לצד שמאל, ובין הדרך להשדות אשר משני הצדדים עשו חפירות רחבות ערך ד' אמות הנמשכות על יד ארך הדרך והשדות נמצאו עי"ז ג"כ גבוהות עשרה טפחים, ובכן רוצים כעת הבע"ב להעתיק את העירוב ולהעמידו באמצע הדרך באופן שיעמוד בהחפירות אשר בין הדרך להשדות וסמוך ממש לכותל השדות באופן ששתי המחיצות הדרומית והצפונית יהיו ע"י גידוד, ומחיצה המזרחית תהא ע"י צורת הפתח, ועי"ז יהיה אפשר לטלטל גם לאותן היהודים הדרים הרחק מן העיר, ורק שחושש אתה לשני חששות, א) משום דנגד שדות הנכרים יוצאות מן הדרך שבילים ודרכים אשר נוסעים עליהן מהדרך להשדות ולהיפך, ובכן יש חשש דרבים מבטלי מחיצתא, ב) שבימי החורף יפול השלג לתוך החפירות ויוקרשו עד שתתמעט עומקן מעשרה טפחים שיעור מחיצה ויש לחוש לדעת הט"ז או"ח סי' שס"ג שאוסר בנהרות מטעם זה, זהו תוכן שאלתך. ובתשובה ע"ז כי מפני אשר לא נהירין לי שבילי עירך, ומפי כתבך קשה לי להבין כל התכנית של הגידוד והחפירות הללו וסביבותיהן, ולא שלחת לי פלאן מצויר היטב, לכן מרחוק קשה להגיד בזה, ובשגם שלא נשאלתי ממך לחוות דעה ע"ז כי זה פשיטא לך דהתל והחריץ הוויין מחיצות גמורות, ורק מלתא דמיבעי ומספקא לך בהנהו תרי חששות דלעיל, ע"ז אמינא לך כי מזה אין חשש, ומראש אמינא דגובה התל, דבר פשוט בש"ס ופוסקים דהוויין מחיצה ואפי' תל המתלקט מבואר דהוי מחיצה, וגם התפירה והחריץ שסביב השדות אם יש בעומקן עשרה, אף כי בפוסקים הקדמונים לא נמצא מפורש שע"י חריץ לחוד בלא היקף מחיצה יהא מועיל זה למחיצה להתיר הטלטול סביבה, וכמה פוסקים ספוקי מספקא להו דשמא דוקא גדר שעומד וניכר למעלה אבל חריץ לא מהני, אכן הרא"ש והראשון הוא החכ"צ בתשובה שהעלה בפלפול גדול דגם חריץ מועיל, וכ"כ הפמ"ג או"ח סי' שס"ב ע"ש, ובאמת כי אין צורך לפלפל בזה באשר הדבר מפורש בירושלמי להיתר, דברפ"ק דעירובין איתא ר' יעקב בר אבא ור' יוסא בשם ר' יוחנן עושה חריץ על פתח המבוי עמוק עשרה ורוחב ארבע ומתיר את המבוי, הרי מפורש דחריץ הוי מחיצה ע"ש במה"פ, ולענ"ד עוד יש להוכיח כן מש"ס דילן בגיטין דט"ו גידוד חמשה ומחיצה חמשה, ופרש"י אם הי' חריץ עמוק ה' והקיפוה מחיצה ה' אין מצטרפין להיות תוכו רה"י, ובתוס' שם הקשה דמ"ש מבור וחוליתו דאמרי' מצטרפין כו', ובאמת קושית התוס' חזקות, ובתחלת הענין כוונתי למ"ש המפרשים דאין כוונת רש"י על רשות החריץ בעצמו שהוא רואה פני עשרה, שבזה ודאי לא אמר רב חסדא דאין מצטרפין דמ"ש מבור וחוליתו, אלא הכוונה על המקום שהחריץ מקיף אותו שהוא אינו רואה פני עשרה בזה סובר ר"ח דאין מצטרף, והיינו דקאמר חריץ חמשה ומחיצה חמשה אין מצטרף שיהא המקום המוקף רה"י, ודוקא ע"י צירוף אינו מועיל לדידי' אבל כולו בגידוד מועיל גם לר"ח, וגם ע"י צירוף הופסק בש"ס דמצטרף, וכן הופסק הלכתא דמצטרף, הרי דלשיטת רש"י מבואר בש"ס דחריץ הוי מחיצה גם לענין שהמקום המוקף על ידו יהא רה"י, ובלא"ה דברי התוס' אינם מובנים דהא י"ל דר"ח פליג גם על הך דבור וחוליתו שזהו מימרא דר' יוחנן בשבת ומאי קשיא אי ר"ח יסבור גם התם דאינו מצטרף, וכן משמע להדיא מלשון התורי"ד בגיטין דמביא סייעתא לאמימר דמצטרפין מההיא דבור וחוליתו, ואי נימא דגם רב חסדא סובר התם דמצטרף א"כ בע"כ דהתם הוי ענין אחר שאינו שייך לדין דגידוד ומחיצה, מה ראיה מייתי מהתם לדין דגידוד ומחיצה, הא התם בבור וחוליתו גם ר"ח מודה דמצטרף, אע"כ דר"ח יפלוג גם בבור וחוליתו ושפיר מביא סייעתא דכמו דפסקינן דבור וחוליתו מצטרף ה"נ גידוד ומחיצה ודו"ק:

ומה שחששת לדעת המג"א סו"ס שס"ג שצריך שלא יבקעו רבים ואם בקעי רבים מבטלי מחיצתא, הנה להמג"א גופי' אפשר לשלם לו מדויל ידו דהא מסיים התם דבעינן בקיעה של ס' רבוא וכל דלא בקעי ס' רבוא לא מיקרי רבים בוקעין ולא מבטלי מחיצתא, וזה לא שייך בזה"ז דליתא גבן ס' רבוא כאחד. והנה אף כי בהיתר זה דשו רבים וכולם פסקו דכל דלא בקעי ס' רבוא לא הוי רה"ר, וזהו ההיתר העיקריי שסומכין בזה"ז על היתר דצורת הפתח משום דלית לן רה"ר דאורייתא דלא בקעי השתא ס' רבוא כאחד כמבואר בפוסקים, אפ"ה בנ"ד אי אפשר לסמוך על היתר זה משום דנראה ברור שגם רש"י גופי' מרא דהאי דינא דבעינן ס' רבוא בוקעין כמ"ש במשנה דעירובין דנ"ט, גם הוא לא אמר הכי אלא דבעיר גופא בעינן ס' רבוא אבל בדרך שהוא מחוץ לעיר א"צ ס' רבוא גם לדידי', וכ"כ הרמב"ן שם להדיא בליקוטי עירובין וז"ל ושמא דעת הראשונים לומר שהאסרטיא שהיא כבושה חוץ לעיירות והולכין ממנה מעיר לעיר וממדינה למדינה עד סוף כל העולם אין מדקדקין בה בעוברין עליה ס' רבוא דהא דכו"ע הוא אבל בתוך העיר אין שם רה"ר עליה בלא ס' רבוא דתיהוי כדגלי מדבר עכ"ל, ומבואר דבדרך שחוץ לעיר שיד כל העולם שוה בה לנסוע עליה א"צ ס' רבוא מצויין שם תדיר, ועפי"ז יפורש גם דברי הריטב"א בעירובין שם דנ"ט לאחר שהביא מה שהרעיש ר"ת על רש"י דהיכי משכחת עיר של רבים שיתיישבו בה מתחלה ס' רבוא כאחד ועוד קושיות עצומות על רש"י כתב הוא ז"ל ליישב דאין כוונת רש"י שיתיישבו ס' רבוא כאחד דאף ירושלים בשלותה לא היו בה ס' רבוא אנשים כאחד תמיד, רק כוונתו שהיתה מופקרת ומעבר לס' רבוא אנשים מפני שהיתה רוכלת עמים ובאו לתוכה אנשים מאפסי ארץ והיה רה"ר שלה מעבר לס' רבוא ומופקרת להם ואף שאין באין לתוכה כאחד כיון שמוכנת ומופקרת להם היא רה"ר אף שיושביה מועטים כיון שמתוקנת בדרכים וסרטיות לבוא לתוכה מקצה האיים הרי היא עיר של רבים והיא רה"ר גמורה ע"ש, הרי שגם רש"י אין מצריך שיש בו ס' רבוא כאחד רק צריך רשות לרבים, והא תינח בעיר גופא שיש כמה דברים השייכים רק לאנשי העיר בלבד ואינם מפקירים אותם לפני כל האורחים הבאים לשם, בהו הוא דמצריך שיהא ס' רבוא יושבין בעיר גופא דאל"ה אין רשות של ס' רבוא שולט שמה, משא"כ דרך שמחוץ לעיר שמופקר הוא לנסיעה לכל העולם שיד הכל שוה לנסיעה התם והרי רשות של ס' רבוא שולט בהן ומיקרי ס' רבוא בוקעין דלא בעינן רק רשות של ס' רבוא ולא שיהיו בתוכה תמיד, ובכל העולם ודאי דאיכא ס' רבוא וכיון שיש רשות לכולם לנסוע בדרך הזה מיקרי ס' רבוא בוקעין. וע"ד החידוד היה אפשר להוכיח חילוק זה מן הש"ס, דבעירובין דכ"ב פריך הש"ס בבל נמי מקיף לה פרת מהאי גיסא ודגלת מהאי גיסא, ומשמע להדיא דהש"ס סובר דבבל הוי רה"ר, ואי נימא כפשטות דברי רש"י דמצריך שיהא ס' רבוא בוקעין כאחת, א"כ היכי משכחת דבבל יהי' רה"ר והא בבבל אין ס' רבוא מעיקרו כמו שאמר עולא בברכות דנ"ח נקטינן דאין אוכלסא בבבל תנא אין אוכלסא פחות מס' רבוא. אע"כ כהרמב"ן וריטב"א דגם לרש"י רק רשות של ס' רבוא בעינן ולא שיהיו בתוכה תמיד וכנ"ל. ורשות יש שפיר לכל העולם לבוא לבבל והוי חשוב ס' רבוא בוקעין, ולפ"ז כל הקולות שהקילו הפוסקים על סמך דאין לנו השתא רה"ר דאורייתא משום דלא בקעי ס' רבוא, הוא דוקא בעיר אבל לא בדרך שמחוץ לעיר שמופקר לנסיעה לכל הרוצה, ובנ"ד דהפרצה הוא בדרך מחוץ לעיר מיקרי שפיר ס' רבוא בוקעין בה, ובלא"ה נמי הא ידוע מ"ש ההג"א פ"ק דעירובין דאפי' לרש"י דמצריך ס' רבוא היינו רק לענין חיוב חטאת אבל לענין איסור סוברים כולם דאפי' אין ס' רבוא בוקעין הוי רה"ר ע"ש, ומכל הלין לא שייך בנ"ד לסמוך על היתר דאין ס' רבוא בוקעין וכמ"ש:

ואף שכתבתי דאין לסמוך בנ"ד על היתר דאין ס' רבוא בוקעין, אפ"ה אין זה נוגע לבטל מחשבתך דבר תיקון העירוב, משום דבנ"ד א"צ כלל להיתר זה, דאין כאן איסור מעיקרו, דהא בעיקר דין אי רבים מבטלי מחיצתא העשויה בידי אדם איפלגו ר' יהודה ורבנן בעירובין דכ"ב ורק ר' יהודא הוא שסובר רבים מבטלי מחיצתא אבל רבנן פליגי דלא אמרי' רבים מבטלי מחיצתא וקי"ל כרבנן, ואפי' לר' יהודה לא אמרי' רבים מבטלי מחיצתא אלא כשלא נשתיירו שני מחיצות שלימות אבל כשנשתיירו שני מחיצות שלימות לא אמרי' מבטלי כמ"ש התוס' שם ד"ה קשיא וז"ל א"נ אפי' קסבר שלש מחיצות דאורייתא לא אתי רבים ומבטלי מחיצה שלישית כיון דאיכא שתי מחיצות שלימות ואפי' היכי דלא נשתייר שני מחיצות שלימות לא אמרי' מבטלי כ"א במפולש לרה"ר ולא לכרמלית וכמ"ש בערוך השולחן סי' שס"ג אות נ' ע"ש, וממילא דבנ"ד דבקעי רק לשביל שבשדות דהוי מפולש לכרמלית וגם נשארו שתים שלימות לא אמרי' מבטלי מחיצתא כל עיקר, ובשגם דכמה מגדולי הפוסקים ס"ל דלא אמרי' רבים מבטלי מחיצתא כ"א בניחא תשמישתי' אבל בלא ניחא תשמישתי' לא אמרי' זה כל עיקר, והיינו טעמא דבתל המתלקט שם בגמ' לא אמרי', ובנ"ד הא לא ניחא תשמישתי' ככתוב במכתבך שקשה מאוד הנסיעה שם ועל עגלות אי"א כלל וממילא לא שייך בנ"ד כל עיקר הך חשש דרבים מבטלי מחיצתא וא"צ לחפש שום היתר כי אין כאן איסור מעיקרו, והעיקר למה שכתבת כי הנכרים בעלי השדות אינם מניחים לנסוע בשבילים הללו, ובזה כבר הורה זקן בתשובת שו"מ מהדי"ק ח"א סי' רנ"א דאם אדון השדה מונע מלעבור שם לא מיקרי בקיעת רבים. זהו מה שנוגע לחשש הא':

ובנוגע לחשש השני שבימות התורף נתמעט המחיצה ע"י השלג והקרישה, כבר דשו בזה רבים לחלוק על הטו"ז ועיין בתשובת נודע בשערים מהד"ת סי' ה' ובתשובת הרי"ם סי' ד' בדבר עיר וורשא אשר נהר ווייכסל תתקרש בימי החורף שהתירו אפי' בימי הקרישה. ובעירוב שומעין להקל כי הוא להרים מכשול:

ובאין עוד הנני אביך הדו"ש אהרן וואלקין:

תוכן העניינים

שות זקן אהרן

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה