שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"ב או"ח · סימן יג
ב"ח יום א' פורים תרצ"ה פינסק. כבוד הרב וכו' מהו' דוד משה הובארבאנד אטוואצק. ע"ד שאלתו לאלו הצעירים העומדים לפני קאמיסיע הפאבאראווע בשבת וצריכים לחתום באצבע (פינגער אבדרוק) וכשאינם רוצים לחתום באצבע לוקחים הממונים ע"ז אצבעו ומניחים על הנייר האם יש איסור ברושם כזה, ובשגם כשעכו"ם מניחים האצבע אם הוי שינוי: והנה אין ענין זה סובל אריכות כלל, דלענ"ד פשוט דישראל עצמו שמניח אצבעו לא רק אליבא דר' יוסי בשבת דק"ג אלא אפי' לת"ק נמי יש בזה חיוב גמור מדאורייתא. אלא דלר' יוסי שם דאמר לא חייבו כותב שתי אותיות אלא משום רושם, ופרש"י דאפי' לא כתב אלא רשם רשימות בעלמא חייב, והיינו משום דלדידי' במשכן לא היה שם אותיות אלא רושמות א"כ לדידי' הוי רושם אב מלאכה, ואילו לת"ק שם דקאמר דוקא הכותב שתי אותיות חייב. ובע"כ משום דלדידי' רשימת הקרשים שבמשכן היה באותיות ולא ברושמות, וממילא דכל רושם לא מיקרי אב כיון דלא היה במשכן, אבל עכ"פ תולדה מיהא הוי אפי' לת"ק וכמ"ש להדיא הרמב"ם בפי"א מהלכות שבת וז"ל רושם תולדת כותב הוא כיצד הרושם רשמים וצורות בכותל, ובששר וכיו"ב כדרך שהציירים רושמין ה"ז חייב משום כותב כו' עכ"ל, ובע"כ דדברי רמב"ם הוא אליבא דת"ק, חדא מדהצריך שהרושם יהיה בצורות ורושמין של ציורים, ואילו לר' יוסי אפי' ברושם בעלמא חייב, ועוד דבפי' המשנה כתב הרמב"ם דאין הלכה כר' יוסי, וא"כ ודאי שלא יפסוק בזה להלכה, א"ו דאליבא דת"ק קאמר דרושם לא היה כלל במשכן אלא דהוי תולדה דכותב וממילא דאינו חייב אלא ברשמים שיש בהן ציורים דדמיא קצת לכותב. והרי חזינן דרושם של איזו צורה חייב אפי' לת"ק, ולפ"ז בנ"ד דע"י דחיקת האצבע רושם עי"ז כל צורת האצבע ועדיף הרבה יותר מרושם שתי רשימות בעלמא דברשמי האצבע יש קוים ושרטוטים הרבה, ועוד דאיכא בזה תמונה שלימה, צורת כל האצבע וסימן מובהק הוא זה שנהגו בכל העולם לעשות זה לסימן, ודאי דחיוב גמור הוא מה"ת דעכ"פ חולדה דכותב הוה אפי' לת"ק, וגדולה מזה היה אפשר לומר דהוי אב מלאכה אפי' לת"ק דבעי' כתב, דציור תמונה הזאת כיון דנהגו כו"ע לעשות זה לסימן מובהק הוי זה ככתב אע"פ שבאמת אין זה כתב, דבכל מלאכה דשבת רואין על רובא דאינשי אם מחזיקין זה למלאכה וכמו בנושא על כתיפו דחייב שכן משא בני קהת, וה"נ כיון שכן נהגו כולם לעשות זה לסימן הוי ככותב. וכעין ראיה מירושלמי דשבת פי"ב ה"ד הקורע על העור חייב הרושם על העור פטור אמר להן ר' אליעזר והלא בן סטדא לא הביא כשפים ממצרים אלא בכך אמרו לו מפני שוטה אחד אנו מאבדין כמה פקחין ע"ש, הרי שדוקא מפני שרק אחד היה שעשה כן ואמרי' דבטלה דעתו לגבי כל העולם דלא כתבי הכי אבל אם הרבה היו עושין כן' הוי חשיב זה כתב, וא"כ בנ"ד דכל העולם נהגו לסמן סימן זה ודאי דחייב. ואפשר משום כותב. אבל משום רושם ודאי דחייב לכו"ע ותו לא מידי:
ואם עכו"ם אוחז באצבעו ומניחו בכה"ג פשוט דהישראל פטור מחיוב דאורייתא וכמ"ש הרמב"ם שם קטן אוחז בקולמס וגדול אוחז בידו וכותב חייב, גדול אוחז בקולמס וקטן אוחז בידו וכותב פטור, וכן מבואר שם בתוספתא, ופשוט דלאו דוקא קטן הוה"ד עכו"ם כה"ג דחייב רק הכותב וכ"כ במנ"ח בכללי ל"ט מלאכות אות ל"ד ע"ש ובשו"ע או"ח סי' ש"מ במג"א סק"ז שם:
ובאין עוד הנני הדו"ש מברכו בברכת אהרן וואלקין: