שות זקן אהרן· הרב אהרן וואלקין
ח"א או"ח · סימן מא
ב"ה אור ליום עש"ק ד' חשון תרע"ט מסטיסלאוו כבוד ח"ג הרב וכו' מהור"ר חיים ליב זאקס רב במילישלעוויץ ע"ד שאלתו מה לעשות בצוק העתים הללו, ימי המלחמה שאין מלח בנמצא, ואם נמצא מעט יחולק זה במדה ובמשורה היכי אכלינן בישרא שאי"א למולחם כדין מפני חסרון ויוקר המלח, ובאם לא נמצא עצה, יאכלו רוב העם בלי מליחה כלל כאשר כבר קרה כן בכמה עירות, אוי לעינינו שכך רואות וכך עלתה בימינו, הנה ראש המצדדים בהיתירא לבשר שלא נמלח הוא הפמ"ג בסוף הפתיחה להלכות מליחה שצידד היתר דהיה ראוי לעשות לכתחלה להרבות עד ששים ולבשל לשיטת המחבר (יו"ד סי' ס"ט) דאם יש ששים גם אותה חתיכה מותרת ואין בזה משום מבטל איסור לכתחלה, דהא כל זמן שלא פירש עדיין הדס היתר הוא ובכה"ג דנתבטל בשעת היתר לא מיקרי מבטל איסור, אלא דשוב חזר עזה וכתב דאפ"ה אסור לעשות כך לכתחלה ואף בחמץ קודם הפסח לערב לכתחלה אסור זהו תכן דבריו ע"ש, לא ביאר לנו אפוא חזרה זו מה טיבה וטעמה, בצידוד ההיתר הרי טעמא רבה איכא דקודם שחל האיסור אין בו משום מבטל איסור, אבל על החזרה לא כתב שום טעם אלא שנסתייע מחמץ קודם הפסח דאסור לערב לכתחלה אע"ג דלא חל האיסור עדיין, ואכן אי משום הא דמי לההוא דמביא נורא לקיני' ויש להשיב ע"ז ערבך ערבא צריך, דכי פשיטא הדבר כ"כ גם בחמץ גופא, הא שפתי הט"ז ברור מללו בשני מקומות להיפך, באו"ח (סי' תרכ"ו) הביא בשם המרדכי ואגודה ללמוד לתערובת לח בלח קודם הפסח שמותר לכתחלה להוסיף עליו ולבטלו ואין בזה משום מבטל איסור כיון דלא חל עליו שם איסור עדיין, וכיו"ב כתב נמי בסי' תמ"ה סק"ה ע"ש, וגם הב"ח (או"ח סי' תנ"ז) הביא נמי בשם ראבי"ה דאין בזה משום מבטל איסור דאכתי לא חל הפסח, ועיין בח"א כלל קכ"ה שכתב דבשעת הדחק מותר להוסיף חטים לבטל את החטים המחומצות בששים כיון דלפני הפסח עדיין מותר הוא, הרי דכל הנהו עמודי ההוראה סוברים דגם לענין חמץ רשאי לבטל לכתחלה קודם שחל האיסור, ואף שהח"א לא התיר כ"א בשעת הדחק י"ל דהיינו דוקא חטים בחטים אבל בשארי דברים וכגון בלח בלח דמיירי הט"ז גם הוא יודה דמותר לכתחלה אפי' שלא בשעת הדחק וכטעם שיבואר בדברנו, וא"כ מה פשיטא אפוא להפמ"ג דבחמץ אסור לעשות כן, ואף אי נימא דנראה לו עיקר דעות האוסרים בחמץ אכתי יקשה עליו, חדא דסתים לומר דבחמץ אסור כאילו אין מי שחולק בזה, ועכ"פ היה לו להזכיר דבמחלוקת שנויה ורבו המתירין על האוסרים, ועוד דלענ"ד אין כאן דעת אוסרין כלל דאפשר להשוות דבריהם דלא פליגי אלא מר אמר חדא ומר חדא, דעיקר האוסר בזה הוא הרשב"א בתשובה הביאו המג"א (סי' תמ"ז סקמ"ה) דהשיב להשואל ששאלו על חטים חמוצים שנתערבו ברוב מהו להוסיף עליהם קודם פסח כיון שעדיין לא הגיע זמן האיסור, והשיב דאסור להוסיף עד ששים כדי לאוכלם בפסח דהוי כמבטל איסור לכתחלה, הרי דסובר שאפי' קודם זמן איסור אסור לבטל:
ואולי בזה יש להצדיק דברי הפמ"ג דסתים לאסור ולא הזכיר דעת המתירים משום דחשיב אותם לאינם כדאים להכריע נגד דעת הרשב"א, וכמו שבאמת מתשובת הרשב"א הזאת השיגו האחרונים על הט"ז וסייעתו שהתירו, אכן באמת י"ל דאותן הפוסקים שהביאו הב"ח והט"ז להיתר, לא פליגי כלל עם הרשב"א, משום דמסתבר לומר דעיקר דין זה אי רשאי לבטל קודם חלות האיסור תלוי במה שחקרו הראשונים אי היתר בטל בהיתר, דאי היתר אינו בטל בהיתר אינו בגדר ביטול עד שעת חלות האיסור והדר איכא משום מבטל איסור לכתחלה, דמה בכך שנתבטל בשעה שהוא היתר כיון שאינו מתבטל עד חלות האיסור משא"כ אי נימא דהיתר בטל בהיתר דהשתא י"ל שמתבטל מיד בהיותו היתר עדיין, ואינו מבטל איסור אלא היתר, וזה נכון מאד בסברא, והנה הש"ך (יו"ד סי' צ"ט סקכ"ב) ובפמ"ג בפתיחה להלכות תערובות כתבו דהיתר בהיתר בטל באינו מינו ואינו בטל במינו, ולפ"ז אין כאן שום מחלוקת דבתשובת הרשב"א דמיירי בחטים בחטים דהוי מין במינו שאינו מתבטל קודם הפסח בהיותו היתר ולכן איכא בזה שפיר משום מבטל איסור לכתחלה כיון שלא נתבטל עד שעת חלות האיסור, ושפיר כתב דאסור לבטל לכתחלה, ובכה"ג גם הט"ז וסייעתו יודו ודאי דאסור, דבאמת מה שייך להתיר משום שנתבטל בשעת היתר כיון דאז לא נתבטל כלל ואימתי יבוא לידי ביטול בשעה שהוא כבר אסור, ודאי דאסור לבטלו כדין אין מבטלין איסור לכתחלה, ומ"ש הט"ז דרשאי לבטל, בלח בלח מיירי ודאי במין באינו מינו דומיא דענפי הסוכה דיליף מינה, והתם הסכך הכשר והאילן הם מינים נבדלים בשמם דזה שם אילן עליו, ושפיר מתבטל קודם יו"ט דמין באינו מינו מתבטל היתר בהיתר ולכן רשאי לבטל לכתחלה כיון שמבטלו בהיותו היתר עדיין, ובכה"ג גם הרשב"א יודה דמותר, והוא הדבר אשר אמרתי שאין בזה שום מחלוקת אלא מר אמר במין במינו ובכה"ג כו"ט סוברים דאסור, ומר במין באינו מינו דרשאי לכו"ע, ולפ"ז בנידון דבשר שלא נמלח דהתערובות הוי מין באינו מינו, דם עם בשר, רשאי לבטל לכתחלה לכו"ע ודלא כהפמ"ג שאוסר:
ואמנם אפי' למי שירצה להתעקש בסברא ובפשרה הזאת שעשיתי בין הפוסקים הללו, ולומר דבאמת הרשב"א הוא שאוסר בחמץ בכל אופן ואפי' מין בשאינו מינו נמי, ורק עובדא הכי הוי שנשאל על חטים בחטים, מין במינו, ואיה"נ אילו נשאל על מין באינו מינו היה אוסר נמי, אפ"ה לא יועיל ארוכה להפמ"ג דאכתי אין לעשות מזה יוכיח לבשר שלא נמלח, דהרבה איכא לחלק ביניהם חדא דחמץ איסור דאורייתא והכא בדם שבישלו אינו אלא דרבנן, ועוד דבטעמו של הרשב"א כבר כתבו האחרונים משום דחמץ שמו עליו ולא מיקרי היתירא אפי' קודם פסח וגם כיון דקי"ל דבמצה בעינן שימור כדכתיב ושמרתם את המצות א"כ הרי הוא מוזהר שלא לבטל חמץ במצה שאוכל בפסח עיין בדבריהם, ולא שייך זה כ"א דוקא בחמץ משא"כ בבשר שלא נמלח דלא שייך הני טעמי פשוט דשרי לכו"ע לבטל בס' ולבשלם, ובאמת כבר הורה זקן אחד מהגדולים בדורות שלפנינו בשומן אווז ששהה ג' ימים בלא מליחה לערב לכתחלה בשומן אחר שנמלח כדינו מטעם זה גופא דכיון דעכשיו עדיין היתר הוא דהוי דם האברים שלא פירש אין זה בכלל מבטל איסור לכתחלה, הובא בתשובת רעק"א (סי' ל"ח) ואין לחלק ולומר דלא דמי זה להט"ז גבי חמץ דלא התיר כ"א להוסיף על התערובות שכבר נתערב קצת מעצמו, משא"כ לערב לכתחלה גם הט"ז יודה דאסור, דהא גם הכא בנ"ד אינו כ"א להוסיף כיון דהדם כבר מעורב בבשר שבתוך החתיכה וכמ"ש רעק"א ע"ש:
והנה בתשובת רעק"א שם המציא היתר אחר לשומן שלא נמלח לערבו לכתחלה משום דבהפס"מ יש לסמוך ע"ד הרשב"א שפסק כן המחבר (יו"ד סי' צ"ט) דבאיסור דרבנן מותר להוסיף ולבטל ואף היכי דיש לו עיקר מה"ת וה"נ שאינו אלא איסור דרבנן דדם שבשלו הוי רק דרבנן שרי להוסיף ע"ש, וגם על סגנון דבריו תמה אני שנראה כאילו הפרצה דחוקה כ"כ שנצרך לטרוח וליכנס בה וכאילו הרשב"א הוי יחידאה בזה, בעוד שהוראה הזאת פשוטה ומקובלה מגדולי ראשונים ואחרונים, דהב"י (או"ח סי' תנ"ז) הביא בשם הרמב"ם דלהוסיף בכדי לבטל איסור דרבנן שפיר דמי, וכן מסיק הפר"ח (יו"ד סי' צ"ט) גבי דם שבשלו גופא, וגם בתשובת הרדב"ז כתב דכל דבר שאיסורו מדרבנן רשאי לבטלו לכתחלה, ועיין בשד"ח אות א' כלל י"ד בשם תשובת הספרדים שהעידו בבשר שלא נמלח שנפל לקדירה שאין בה ששים שיוכל להרבות עד ששים ושכן נהגו כל מורי הוראה ע"ש, וכיון שסובר בעצמו דדם שלא נמלח מיקרי נמי רק מוסיף על התערובות א"כ לא הרשב"א יחידאה בזה אלא הוראה מקובלה מאת גדולי ראשונים ואחרונים, הרמב"ם, הרשב"א, הפר"ח הרדב"ז ועוד, וגדולה מזה אני אומר דאפי' אם באמת לא הי' הרשב"א אלא יחיד בדין זה דאיסור דרבנן, נמי לא הי' מצרך לדחוק כ"כ. דפשיטא דבנ"ד שרי לכו"ע, דעיקר מה שצריכים אנו לדחוק ולסמוך על ההיתר דבאיסור דרבנן שרי להוסיף הוא רק לשי' הרשב"א דלית לי' ההיתר הראשון שזכרנו משום דמבטל קודם חלות האיסור, דאילו להחולקים עמו בחמץ וסברי דרשאי לבטל לכתחלה מטעם דהוי קודם חלות האיסור, פשיטא דהכא בבשר שלא נמלח דשרי דהשתא בחמץ דאיסורו דאורייתא וגם בעי שימור אפ"ה שרי, כ"ש בדם שבישלו דאינו אלא איסור דרבנן דשרי קודם חלות האיסור, ורק העיקר מה שעומד למדנו הוא שיטת הרשב"א דחולק על היתר זה, אבל לדידי' הא בלא"ה שרי מטעם דסובר דאיסור דרבנן שרי להוסיף אפי' בזמן איסור, וא"כ ממ"נ שרי, דלהחולקים על הרשב"א בחמץ א"צ כלל להיתר זה דאיסור דרבנן שרי להוסיף, כיון דלדידהו בלא"ה שרי מפני שמבטל קודם שעת חלות האיסור ואפי' בדאורייתא נמי שרי, ולהרשב"א דסובר שגם קודם חלות האיסור אינו רשאי לבטל, לדידי' שרי עכ"פ מטעם דאיסור דרבנן שרי להוסיף אפי' בזמן איסור הוא הדבר אשר אמרתי כי בנ"ד איני מוצא שום מחלוקת ולכו"ע שרי לכתחלה להרבות עד ששים ולבשלם, ואל תתמה דא"כ למה לא השמיט אחד מהפוסקים חידוש דין זה דרשאי לבטל בשר שלא נמלח ולבשלם לכתחלה משום דבזה יספיק לנו תי' של רעק"א דכל היכא דאיכא תקנתא דמליחה לא רצו לסמוך ע"ז וכעין מ"ש המג"א (סי' תרע"ז) לגבי מותר השמן שבנר חנוכה כיון דיש לו היתר לנרות חנוכה אסור להוסיף ולבטל, אכן אנן קיימינן בשעה איומה כזאת שלא תקנתא דמליחה ולא תקנתא דצליה אין רוב הצבור יכולין לעמוד, תקנתא דמליחה מפני דוחק ויוקר המלח שאין כמעט בנמצא, ותקנתא דצליה נמי אם כי הפוסקים זכרו בבשר תקנתא דצליה היינו רק במקרה כשאירע לאחד שנתערב בשר שנא נמלח או ששהה ג' ימים בלא מליחה, ובמקרה בודד אפשר לומר לאדם שידחוק עצמו לאכלו בצליה, משא"כ במצב שלנו שאין מלח בנמצא, ולומר לכו"ע שיאכלו בשר תמיד רק בצליה, ודאי שאין זה תקנה כי אין הצבור יכולין לעמוד בזה, ועיין בפמ"ג (ס"ס ק"ה) שכתב וז"ל הפר"ח באות ח"ן הביא תשובת מהרמ"ע דדם שמעמיד המלח אסור עכ"פ בעיני' ובתבשיל מותר ולא מיקרי מבטל איסור דאין רוב צבור יכולין לעמוד בו עכ"ל, וא"כ כ"ש דבנ"ד אין רוב צבור יכולים לעמוד ובכה"ג לא מיקרי מבטל איסור:
ויותר מזה נ"ל דבנ"ד לית כאן בית מיחוש כלל לכו"ע דאפי' אם במקום אחר היה אסור לבטל לכתחלה מ"מ בנ"ד שהדוחק גדול באופן מבהיל, כמה מאות רובל עומד מחיר פונט מלח וגם במחיר כזה קשה מאד להשיג אין זה מיקרי כלל לכתחלה עפ"י הכלל שכללו כל הפוסקים דכל שעת הדחק כדיעבד דמי וכ"כ התפא"י (מס' פאה) ובתשובת שבו"י ח"ג סי' ק"י כתב וז"ל שהיה נראה ממ"ש הפוסקים שעת הדחק כדיעבד בכ"ף הדמיון ואינו השואה גמורה אך אינו כן אלא אדרבה שעת הדחק עדיף מדיעבד ע"ש, ולפ"ז א"צ כלל להני היתרים שזכרתי דאפי' אם נגבב יחד כל החומרות ונצרפם יחד ונימא כשי' רש"י דדם שבשלו הוי מה"ת, וגם נחזיק בשי' הרשב"א דבדבר שהוא מה"ת אסור להוסיף ולבטל לכחחלה אפי' בשעת היתר, אפ"ה בנ"ד שרי כיין דבשעת הדחק כזה לא מיקרי זה מבטל איסור לכתחלה אלא דיעבד ובדיעבד הרי לכו"ע בטל בששים:
והנה אף אם אמנם כל ההיתרים הללו אינם אלא לשי' המחבר דבדאיכא ס' אותה חתיכה נמי שריא, אבל למ"ש הרמ"א דנוהגין כשי' הפוסקים דאותה חתיכה אסורה אפי' בדאיכא ס' ולא שייך תו ההיתר דביטול בס' כיון דס"ס הבשר יהיה אסור, מ"מ לצורך הרי הסכים גם הרמ"א לסמוך ע"ד המחבר, ובשעת הדחק כזה דאין לך צורך גדול מזה פשיטא שיש לסמוך פ"ד המקילין, ולכן לדעתי הנני מסכים לעשות כן, דמראש ירתיחו הקדרה היטב עד דסליק עמודא ממש וישליך בה את הבשר בשיעור כזה עד שיהיה עכ"פ ששים נגד הפליטה דהיינו בערך א' פונט בשר ולא יותר על שנים עשר גלמזער, וכפי שיעור הזה ישער הן פחות הן יותר ישער הכל בשיעור א' פונט על שנים עשר גלעזער דבשיעור כזה יש בודאי ששים נגד הפליטה, ואע"ג דפסקי' כשיטת רוב הראשונים דכיון דלא ידעינן לשער כמה נפיק בעינן ששים נגד כל החתיכה, ודעת הראב"ד דמשער בפליטה, יחידאה הוא, מ"מ כבר כתבו האחרונים הובאו דבריהם בד"ת סי' ס"ט אות קפ"ה שהסכימו לסמוך על דעת הראב"ד בשעת הדחק גדול משום דהאמת עד לעצמו שיש בידנו לשער כמה דמא נפיק ע"ש, מכ"ש בצירוף החליטה ברותחים שגם בזה כתב הברכ"י דהא דבעי' ס' היינו כשלא נתן הבשר במים רותחים אבל אם ידוע שהמים היו רותחים ממש בשעה שנתן הבשר ויש דוחק יש להקל אפי' בדליכא ס' ע"ש, ובד"ת אות קפ"ד שכן הורו כמה גדולים, ולכן כ"ש כשיש גם ששים נגד הפליטה דיש להתיר בשעת הדחק גדול כזה, ואף אם אמנם שעל כל אחד מההיתרים אי"א לסמוך לא על היתר דחליטה לחוד ולא על היתר דס' עד הפליטה, מ"מ בהצטרף אלו ההיתרים יחד, חליטה וששים ואין זה אלא איסור דרבנן בדם שבישלו, והביטול הוא בשעת היתר עדיין, על כל אלה אפשר לסמוך בשעת הדחק כזה:
והנה ידע ידידי כי עיקר ההוראה לעשות כן במקום שאין מלח, לא מלבי יצאה אלא שכבר נפתחה בגדולים, דבכנה"ג בהגהות ב"י הביא מתשובת הגאונים וז"ל דמי שאין לו מלח למלוח הבשר אם יכול לאכול צלי מוטב ואם לאו יחתכנו חתיכות חתיכות וירתיח הקדירה עד דסליק עמודא וישליך נתח אחד וכן יעשה לחזור ולהרתיח עד דסליק עמודא וישליך נתח אחד אחד עד שישליך כל הנתחים עכ"ל, ועיין בד"ת סי' ס"ט אות ש"ל שהביא בשם כמה אחרונים שהסכימו כן לדינא לסמוך ע"ז בשעת הדחק, ואלולי שנפתחה בגדולים לא הרהבתי עוז לבקש צדדי ההיתר, אמנם אחרי שבעיקר הוראה זאת כבר הורו גאונים, נתתי לבי לברר דעתם בפרטי ההיתר לפי טעמם כ"א על מקומו, אכן ידע ידידי כי לפני רבנים היודעים ומבינים את טיב ההלכה בודאי היתר טוב הוא אבל עלינו נצרך ליקח בחשבון כי נצרך להורות לפני עמי הארץ ונשים, וע"ז אמנם לבי דוי מי יודע אם יעשו כדין, וגם לפרוץ לפניהם גדר במצוה שכתובה והוחזקו בה בחוזק ובהידור עד עתה, ובכנה"ג גופא שהתיר בזה כמ"ש סיים שאסור למסור זה לנשים וע"ה, ולכן כל זמן שיוכל להחזיק מעמד ולא להראות שום היתר, מה טוב, ובאם יראה ויבין שאי"א עוד ויש חשש שאם לא יתירו להם יבואו לפרוץ חלילה מעצמן, אז יחזיק בעצת הכנה"ג לחתוך הבשר לחתיכות חתיכות קטנות באופן שלא יהא פחות מס' נגד כל החתיכה ולא נצטרך עוד לסמוך ע"ד הראב"ד לשער בפליטה, וגם בפני הנשים נאה יותר לעשות כן שבזה יראו לפחות שלא נעקר הלכות מליחה אלא שעושין זה, ע"י שינוי ויאיים עליהן כי המים צריכים להיות מרותחות היטב מאוד וישליך הבשר חתיכות חתיכות קטנות ובין חתיכה לחתיכה ירתחו המים וכל המרבה להכביד עליהן בכגון זה ה"ז משובח למען ידעו הנשים כי נעשה על ידי שינוי גדול, ולמי שאי"א הרבה לטפל בזה יוכל להתיר גם באופן שכתבתי להשליך הבשר בפעם אחד בשיעור א' פונט על שנים עשר גלעוער, וגם כל זה הוא רק למי שאי"א להשיג מלח בשום אופן אכן מי שידו משגת לקנות מלח חלילה לו להשתמש בהיתרים הללו, יאמין לי ידידי כי ידי רועדות לכתוב היתר על אחד מעיקרי דעת קדשנו, ורק יראתי שלא יפרצו בעצמן יותר:
והנה אחר כתבי וחתמי מצאתי בב"י (יו"ד סי' ס"ט) בשם הא"ח וז"ל בשר שנתנו בקדירה בלי מליחה ועש"ק היה והתירוהו משום דוחק מתרי טעמי, חדא שהמים הלא רותחים והוי כחליטה. ועוד הלא הראב"ד ס"ל דלא נצרך ס' רק נגד הדם דנפיק מיני' והדם הלא שיעור מועט הוא ולכן אף דאנן לא קי"ל כוותי' מ"מ בעש"ק או לכבוד אורחים או הפס"מ יש לסמוך אדעת המתירין ולצרף ג"כ את החתיכה לס' והיא עצמה מותרת עכ"ל וזהו ממש כדברי, וב"ה שהנחני בדרך אמת לכוון לדעת הגדול וד' יצילנו משגיאות: והנני ידידו המברכו בברכת אהרן וואלקין: